מלכודת הנפט של איראן

מחירי הנפט ירדו בחדות לאחר שהגיעו לשיא של ארבעה חודשים ב-15 בספטמבר, ובכך סייעו להעלות את מדד ה-S&P 500 למרחק נגיעה משיא כל הזמנים שלו. אבל הנפט שב וזינק ביממה האחרונה (חמישי). חלק מהמשקיעים עדיין נאחזים בתקווה לשלום. האם האופטימיות שלהם מוצדקת? מה השוק מפספס?

יצוא הנפט הסעודי דרך מצר הורמוז זינק בשבועיים האחרונים. רויטרס דיווחה כי 22 מכליות שנשאו נפט גולמי סעודי יצאו מהמצר בשבוע שהסתיים ב-19 בספטמבר. לאחר מכן, ב-20 בספטמבר, נתוני אתר TankerTrackers.com הראו כי חברת אראמקו הסעודית העמיסה כ-14 מיליון חביות נפט גולמי על שבע מכליות-על (Supertankers) בראס תנורה. השוק רואה את כל המכליות הללו ומסיק את המסקנה המתבקשת: איראן מקלה את המצור שלה, המשא ומתן מתקדם, ומצר הורמוז נפתח מחדש.

אני חושב שהשוק מפרש זאת לא נכון. איני רואה שום ראייה לפריצת דרך דיפלומטית. מה שאני כן רואה, לעומת זאת, הוא שאיראן מאפשרת זמנית ליותר נפט סעודי לעבור דרך מצר הורמוז כחלק מאסטרטגיית משא ומתן מחושבת. וחשוב מכך: אם האסטרטגיה הזאת לא תשיג במהירות ויתורים מצד ריאד ומדינות המפרץ האחרות, היא לא תחזיק מעמד.

מחלון ההזדמנויות הדיפלומטי לאסטרטגיה של תגמול

לאחר שמזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן קרס ביולי, השיחות בין איראן לעומאן על מצר הורמוז מקבלות חשיבות גדולה בהרבה. הנה ההשערה שלי: איראן הסיטה את תשומת ליבה מוושינגטון לעבר בירות המפרץ. במקום לנסות לשכנע את טראמפ ישירות, טהרן תנסה תחילה לשכנע את סעודיה ואת מדינות המפרץ האחרות לקבל הסדר שמעניק לאיראן שליטה בפועל על המעבר דרך מצר הורמוז. לדעתי, זו הפכה למטרה המרכזית של השיחות בין איראן לעומאן. טהרן מעריכה שאם תוכל לרתום את הסעודים ואת האמירתים, ארצות הברית תיאלץ בסופו של דבר לקבל את ההסכם.

ההיגיון פשוט: ארה"ב זקוקה לגישה לבסיסים במפרץ, למרחב האווירי ולתמיכה הלוגיסטית כדי להמשיך לקיים מבצעים צבאיים נרחבים נגד איראן. אם ממשלות המפרץ יגיעו להסכם עם טהרן, האפשרויות הצבאיות של טראמפ יהפכו למוגבלות הרבה יותר. אבל התגמול הפוטנציאלי של איראן אינו רק אסטרטגי – הוא עשוי להפוך גם לרווחי בקנה מידה אדיר. ישנם דיווחים שלפיהם תשלומים "מרצון" עבור שירותי ביטחון ושירותים ימיים נדונו במסגרת המשא ומתן.

חשבו על הפוטנציאל הכלכלי של התשלומים הללו: ב-2025 עברו דרך מצר הורמוז יותר מ-7.7 מיליארד חביות נפט. אם איראן תקבל בסופו של דבר סכום השווה לדולר אחד בלבד עבור כל חבית שעוברת דרך המצר, הדבר יניב לה כמעט שמונה מיליארד דולר בשנה. בשלושה דולרים לחבית, ההכנסות יתקרבו ל-23 מיליארד דולר. איראן כנראה רשמה לא הרבה יותר מ-20 מיליארד דולר בהכנסות ברוטו מיצוא הנפט שלה ב-2025. לכן, תשלום השווה לשלושה דולרים לחבית יכול תיאורטית להחליף את הכנסותיה מיצוא נפט לפני המלחמה – ואיראן תוכל לגבות את הכסף הזה בלי להפיק, לשנע או למכור אפילו חבית אחת נוספת מהנפט שלה עצמה. זהו הפרס.

איראן תמנף את יכולתה לשבש את התנועה במצר הורמוז לסמכות שלטונית הזוכה להכרה בזירה הבינלאומית. היא תמיר מנוף לחץ צבאי זמני בעוצמה כלכלית קבועה.

המקל והגזר מול ריאד

אבל כדי לזכות בפרס הזה, טהרן זקוקה תחילה לתמיכת מדינות המפרץ. וכדי לרתום אותן, איראן נוקטת ככל הנראה באסטרטגיה קלאסית של מקלות וגזרים. הגזר הוא מתן אפשרות ליותר נפט סעודי לעבור דרך מצר הורמוז. המקל הוא החות'ים. התקיפה האחרונה שדווחה על מכלית סעודית הייתה ב-31 באוגוסט. בכך שהיא מתירה ליותר מכליות סעודיות לחצות את המצר, איראן מראה למוחמד בן סלמאן מה הסדרה יכולה להניב: יותר יצוא, עלויות הובלה ימית נמוכות יותר ויציבות רבה יותר לכלכלה הסעודית.

במקביל, החות'ים הנתמכים בידי איראן מראים לו מה עלול להיות מחיר דחיית ההסדר. בשבועות האחרונים רשמו החות'ים את ההישגים הטריטוריאליים המשמעותיים ביותר שלהם זה שנים: הם כבשו את נמל מוחא האסטרטגי, התקדמו לאורך החוף המערבי של תימן, וחיזקו את יכולתם לאיים על מצר באב אל-מנדב. זהו נתון חשוב משום שמצר באב אל-מנדב הוא הנתיב החלופי של סעודיה לשוק הנפט העולמי. אם מצר הורמוז חסום, סעודיה יכולה להעביר נפט דרך צינור מזרח-מערב לינבוע – ולייצא אותו דרך הים האדום. אבל אם החות'ים יכולים לאיים על מצר באב אל-מנדב ולתקוף את התשתיות המשרתות את ינבוע, לסעודיה נוצרת בעיה בשני קצות חצי האי ערב: איראן יכולה לאיים על מצר הורמוז, והחות'ים יכולים לאיים על הים האדום.

ואז, בסוף השבוע שעבר, הפכו החות'ים את המסר לישיר עוד יותר: הם שיגרו טיל בליסטי לעבר ריאד. סעודיה טוענת שיירטה את הטיל, אבל תושבים מדווחים על פיצוצים, להבות ועשן ליד נמל התעופה הבינלאומי המלך חאלד. החות'ים טוענים גם שתקפו את ינבוע – מסוף הנפט בים האדום שסעודיה תלויה בו כדי לעקוף את מצר הורמוז. לא כל הטענות הללו אומתו באופן עצמאי, ואין ראייה חותכת לכך שטהרן הורתה על התקיפה המסוימת הזאת, אבל העיתוי תואם את אסטרטגיית המשא ומתן של איראן באופן מושלם. המסר למוחמד בן סלמאן אינו מרומז: קבל את ההסדר שנידון במשא ומתן בתיווך עומאן, והנפט הסעודי יוכל לעבור דרך מצר הורמוז. דחה אותו, וסעודיה עלולה להתמודד עם המשך התקיפות על ריאד ועל נתיב היצוא החלופי שלה דרך הים האדום. מצר הורמוז הוא הגזר, החות'ים הם המקל.

המענה של וושינגטון והמצור האפקטיבי

הבעיה מבחינת טהרן היא שלדונלד טראמפ אין שום כוונה לאפשר לה למשור את סעודיה ואת מדינות המפרץ האחרות אל תחום ההשפעה האיראני. ב-17 באוגוסט, כשהשיחות בין איראן לעומאן נראו כמתקדמות, טראמפ איים להפציץ את עומאן אם תעמוד בדרכו. כמעט כל מה שטראמפ עשה השבוע מעיד שהוא מחזר כעת באופן פעיל אחר מדינות המפרץ.

ראשית, הוא נתן אור ירוק להצעה למכור 48 מטוסי F-35 לסעודיה, למרות ההתנגדות הישראלית. זוהי החלופה הצבאית להסדרה עם איראן – טראמפ אומר למוחמד בן סלמאן: "אתה לא צריך לקנות ביטחון מטהרן, אתה יכול להישאר תחת המטרייה הצבאית האמריקאית". שנית, וושינגטון הציעה להקים עם בעלות בריתה הערביות קרן תשתיות בהיקף של 10 מיליארד דולר לשיקום מתקני אנרגיה (כאשר מסגרת ההשקעות הרחבה יותר עשויה לעלות בסופו של דבר על 50 מיליארד דולר). זוהי החלופה הכלכלית להצעתה של איראן: איראן אומרת שהיא יכולה לפתוח מחדש את מצר הורמוז, טראמפ אומר שהוא יכול להפוך את מצר הורמוז לפחות חשוב.

אז הגיע נאומו של טראמפ באו"ם. הוא קרא לבידוד כלכלי מוחלט של איראן, הזהיר את טהרן שלא להניח שבחירות האמצע ירסנו אותו, ואיים להשמיד את הרפובליקה האסלאמית אם תסרב לעשות שלום. האיום הזה כוון לטהרן, אבל קהל היעד שלו היה בריאד. טראמפ צריך שמוחמד בן סלמאן יאמין שארצות הברית עדיין מוכנה להתעמת עם איראן, ושסעודיה אינה צריכה לרכוש ביטחון באמצעות קבלת התנאים של טהרן. מכירת מטוסי ה-F-35 מבטיחה הגנה אמריקאית בעתיד, וקרן התשתיות מבטיחה עצמאות רבה יותר ממצר הורמוז בעתיד. האיום של טראמפ להשמיד את איראן נועד להפוך את שתי ההבטחות הללו לאמינות כבר היום.

רגעי ההכרעה

גם איראן וגם ארצות הברית מחזרות אחר סעודיה. איראן מציעה מעבר מיידי דרך מצר הורמוז ואפשרות להקלה בלחץ מצד החות'ים; וושינגטון מציעה נשק מתקדם, תשתיות יצוא חלופיות, ואת הכוח הצבאי להתעמת עם איראן ישירות. מוחמד בן סלמאן אינו ממהר לבחור, אבל הריקוד הזה לא יוכל להימשך עוד זמן רב – משום שהזמן של איראן הולך ואוזל. בשונה מהמצב שלפני אוגוסט, המצור האמריקאי על יצוא הנפט האיראני נאכף כעת באופן אפקטיבי. האי חארג', שבדרך כלל עוברים דרכו כ-90% מיצוא הנפט הגולמי של איראן, חדל במידה רבה לפעול. שום מכלית-על איראנית הנושאת נפט גולמי לא נצפתה במעקב כשהיא חוצה את מצר הורמוז מאז אמצע יולי, והיבוא הסיני של נפט איראני ירד מכ-1.4 מיליון חביות ביום בשנה שעברה לבקושי חצי מיליון חביות ביום באוגוסט.

מוחמד בן סלמאן מרוויח ממשיכת זמן, איראן לא. טהרן אינה יכולה לאפשר לסעודיה לגרוף את היתרונות של תנועת מכליות מוגברת בעודה ממתינה לראות אם טראמפ יציע הצעה טובה יותר. בשלב מסוים איראן חייבת לומר למוחמד בן סלמאן: "אינך יכול להמשיך לייצא את הנפט שלך דרך מצר הורמוז, לנהל איתנו משא ומתן, ולחכות שארה"ב תציל אותך. אתה חייב לבחור". אני משער שאיראן נמצאת במרחק ימים ספורים בלבד ממשיכת הגזר בחזרה והושטת יד למקל גדול בהרבה. אם אני צודק, טהרן עשויה לאלץ את טראמפ לקבל את ההחלטה הגדולה שלדבריו מתקרבת – כלומר, לממש את איומו להשמיד את איראן אם לא תשתף פעולה.

השוק מתמקד בגזר, אך אני מעריך שאיראן עומדת לקחת אותו בחזרה. איראן נותנת למוחמד בן סלמאן מספיק זמן לבחור בטהרן, אבל לא מספיק זמן לשקם את אמונו בוושינגטון. טראמפ, בינתיים, חייב להפוך את האיום שלו נגד איראן לאמין בלי לעורר זעזוע נוסף בשוק הנפט לפני בחירות האמצע. משהו חייב להשתנות: או שטראמפ עושה ויתורים ואיראן פותחת מחדש את מצר הורמוז בתנאים הנוחים לטהרן, או שטראמפ פועל להשיב את אמינות ההגנה האמריקאית ואיראן מגיבה.

השוק מתמחר את התוצאה הראשונה, וזו הסיבה שהמהלך הבא בנפט עשוי שלא להיות הדרגתי. מחירי הנפט עלולים לזנק בחדות; וכשמניות, אג"ח ואפילו זהב נסחרים כולם בכיוון הפוך למחיר הנפט, זינוק נוסף במחירי הנפט הוא האיום הברור ביותר על השוק כולו.