כיצד להתמודד עם מבצעי השפעה זרים בבחירות

השבוע יצאה לדרך באופן רשמי מערכת הבחירות לכנסת ה־26. היא לא תהיה מערכת הבחירות הראשונה שבה ינסו גורמים זרים להשפיע על השיח הציבורי בישראל באמצעות הפצת מידע כוזב, שימוש בחשבונות מזויפים וקמפיינים מתואמים ברשתות החברתיות. אלא שהפעם תנאי הפתיחה שונים לחלוטין: המלחמה המתמשכת, הקיטוב הפוליטי העמוק וההתפתחות המהירה של כלי בינה מלאכותית יוצרת מעניקים לגורמים שעומדים מאחורי כך יכולות שלא עמדו לרשותם במערכות בחירות קודמות. המשמעות פשוטה: לא רק שהאיום צפוי להיות רחב יותר, אלא שהסיכוי שיצליח להשפיע על השיח הציבורי ועל אמון האזרחים גדול יותר מאי פעם.

בעיתוי סמלי במיוחד, כשבוע וחצי לפני פיזור הכנסת, פרסם משרד מבקר המדינה דו"ח מקיף על היערכותה של ישראל להתמודדות עם השפעה זרה במרחב הדיגיטלי. מסקנתו אינה משתמעת לשתי פנים. למרות שהמדינה זיהתה כבר לפני שנים את האיום ואת חומרתו, מנגנון ההתמודדות שנבנה נותר חלקי, מפוצל ורצוף פערים. אין גורם אחד שמוביל את המערכה, שיתוף הפעולה בין הגופים מוגבל והמדינה עדיין חסרה כלים מרכזיים להתמודדות עם מבצעי השפעה בזמן אמת.

העובדה שהבחירות כבר החלו מחייבת נקיטת צעדים מיידיים שיחזקו את ההגנה עליהן בחודשים הקרובים. במקביל, חשוב להבהיר כי האיום אינו מסתיים ביום הבחירות: אותם תנאים שמאפשרים את ההשפעה הזרה כיום, שהוצגו לעיל, צפויים להמשיך ללוות את ישראל גם לאחריהן ולכן מחייבים בניית מענה מתמשך וארוך טווח. לשם כך, אין צורך להמציא את הגלגל. טאיוואן ואוקראינה מתמודדות במשך שנים עם מבצעי השפעה מצד יריבים אסטרטגיים, תוך כדי עימותים ביטחוניים מתמשכים. כל אחת מהן פיתחה פתרונות מעשיים בתחומים שונים, שסייעו לה להגן על החברה והדמוקרטיה בזמני משבר. ישראל אינה צריכה בהכרח להעתיק את המודלים הללו כפי שהם, אך בהחלט יכולה ללמוד מהם כיצד לבנות מערך יעיל יותר להגנה על הדמוקרטיה בכלל ועל הבחירות בפרט.

2-2-2

בטווח הזמן המיידי, אחת המשימות הדחופות ביותר היא היכולת להגיב במהירות להפצת מידע כוזב ביום הבחירות. די בשמועה אחת על תקלה בספירת הקולות, למשל, כדי לערער את אמון הציבור בטוהר הבחירות – גם אם תופרך כעבור כמה שעות. דו"ח מבקר המדינה מפנה בהקשר זה ללקחי ועדת הבחירות המרכזית לאחר הבחירות לכנסת ה-25. הוועדה התריעה כי מידע כוזב על שיבושים ביום הבחירות התפשט במהירות מהרשתות החברתיות אל אמצעי התקשורת הממוסדים והמליצה להקים צוות ייעודי שיוכל להכין ולהפיץ תגובות מהירות במהלך יום הבחירות, על בסיס היערכות מוקדמת.

עצם הקמתו של צוות כזה היא צעד מתבקש, אך מהירות לבדה אינה מספיקה. השאלה החשובה היא כיצד ניתן להבטיח שהתגובה תהיה גם אפקטיבית ותצליח לבלום את התפשטות המידע הכוזב לפני שיתקבע כמהימן בתודעת הציבור.

כאן כדאי להביט לעבר טאיוואן. מדינת האי הקטנה אימץ את כלל ה-2–2–2, שלפיו כל משרד ממשלתי נדרש לפרסם בתוך שעתיים מגילוי המידע הכוזב תגובת הפרכה קצרה – עד 200 מילים – בצירוף שתי תמונות. שיטת הפעולה הזו לא מצריכה משאבים רבים, אבל היא עשויה להיות יעילה. לגישה הזו יש ביסוס מחקרי: הפרכת מידע כוזב מיד לאחר החשיפה אליו שיפרה בכ-25% את יכולתם של גולשים להבחין בין כותרות חדשותיות אמיתיות לכוזבות, גם שבוע לאחר החשיפה. הממצא הזה ממחיש כי בהתמודדות עם מידע כוזב, מהירות התגובה אינה רק יתרון מבצעי – היא גם מרכיב המשפיע על יעילות ההפרכה עצמה.

השב"כ זה לא מספיק

בטווח הארוך יותר, ישראל נדרשת להתמודד עם הבעיה היסודית: אין גורם ממשלתי שנותן מענה לאומי לאיום. בעשור האחרון התריעו שורה של גופים – בהם המטה לביטחון לאומי, השב"כ ומערך הסייבר הלאומי – מפני התעצמות איום ההשפעה הזרה וחלקם אף גיבשו תוכניות פעולה או יזמו מהלכים נקודתיים, כמו קמפיין ה"שתפת" שהשיק המערך בתחילת המלחמה, אך בסופו של דבר מרבית היוזמות לא התגבשו לכדי מדיניות ממשלתית כוללת והאחריות נותרה מפוזרת בין גופים שונים, ללא גורם אחד שמוביל, מתאם ומוודא שההיערכות אכן מיושמת.

כאן אפשר ללמוד מאוקראינה. אוקראינה בחרה במודל ריכוזי יחסית, שבו גוף ממשלתי ממלא תפקיד מרכזי בניטור, בתיאום ובגיבוש המענה הלאומי. אחד הגופים המרכזיים במודל הזה הוא המרכז למאבק בדיסאינפורמציה (Center for Countering Disinformation), שהוקם במסגרת המועצה לביטחון לאומי ולהגנה במרץ 2021. פעילותו אינה מסתכמת בניטור ובניתוח של מבצעי השפעה זרים: המרכז מרכז מידע וניתוחים על קמפיינים עוינים, משתף את ממצאיו עם משרדי הממשלה וגופי הביטחון, מסייע בגיבוש תקשורת אסטרטגית ומספק המלצות להתמודדות עם מבצעי השפעה בזמן אמת. במקביל, הוא מקיים שיתוף פעולה עם ארגוני חברה אזרחית ועם שותפים בין-לאומיים במטרה לחזק את חסינותה של החברה האוקראינית ממבצעי השפעה. בכך הוא ממלא תפקיד רחב בהרבה מגוף ניטור בלבד – הוא מחבר בין זיהוי האיום לבין גיבוש המענה הממשלתי לו.

לפי דו"ח מבקר המדינה, האחריות לניטור מבצעי השפעה זרה – בתקופות בחירות ובשגרה – מוטלת על השב"כ. אין ספק שלשב"כ יש הישגים משמעותיים בתחום: כך למשל, במערכת הבחירות בשנת 2021 הוא שיבש את פעילותם של כ־140 אלף בוטים איראניים. אבל כל עוד פעילות הניטור נותרת מאחורי דלתיים סגורות, קשה לדעת האם הידע שנצבר מתורגם לפיתוח מתודולוגיות חדשות, לגיבוש תפיסות פעולה או להפקת לקחים שיכולים לשפר את יכולתה של ישראל להתמודד עם מבצעי השפעה בעתיד. הניסיון הבין-לאומי מלמד כי ניטור אפקטיבי של מבצעי השפעה צריך לספק מענה לשלוש שאלות בסיסיות: אילו פעולות מפעיל היריב במסגרת מבצע ההשפעה? מהי השפעתן בפועל על קהלי היעד? והאם צעדי התגובה שננקטו הצליחו לצמצם או לנטרל את השפעתו? בהיעדר אפשרות לבחון כיצד מתבצע הניטור וכיצד נעשה שימוש בתוצריו, קשה לדעת האם הפעילות הישראלית אכן מספקת מענה לשאלות הללו.

אין פירוש הדבר שיש להוציא את משימת הניטור מידי השב"כ. להפך. מדובר בגוף ביטחוני המחזיק ביכולות מודיעיניות וטכנולוגיות שאין להן תחליף. אולם דווקא משום כך, ייתכן שלצידו צריך לפעול גוף אזרחי-מקצועי, שלא יעסוק באיסוף המודיעין אלא בהפיכת הידע המצטבר למדיניות. גוף כזה יוכל לפתח מתודולוגיות לניטור מבצעי השפעה, לנתח מגמות ודפוסי פעולה, לבחון את יעילותם של אמצעי ההתמודדות, להפיק לקחים ולגבש המלצות עבור משרדי הממשלה. במילים אחרות, בעוד שהשב"כ ימשיך לעסוק באיתור ובניטור של מבצעי השפעה, גוף ממשלתי אזרחי יוכל להשלים את החוליה החסרה כיום – תרגום המודיעין לידע, הידע למדיניות והמדיניות למענה לאומי מתמשך.

לחלופין אפשר ללמוד מהגישה שאימצה טאיוואן. בניגוד לאוקראינה, טאיוואן בחרה לבזר חלק ניכר מהפעילות בתחום אל החברה האזרחית. ארגונים עצמאיים עוסקים בניטור מבצעי השפעה, בבדיקת עובדות, בפיתוח כלי מחקר ובחיזוק האוריינות הדיגיטלית של הציבור, ואילו הממשלה ממקדת את תפקידה בשני תחומים: מתן הכוונה אסטרטגית באשר לאיומים המרכזיים ומתן מימון לפעילות הארגונים.

לחלוקת העבודה הזו יש שני יתרונות בולטים. ראשית, העובדה שהמחקר, הניטור ובדיקת העובדות מתבצעים בידי גופים עצמאיים מסייעת לשמור על אמון הציבור ומפחיתה את החשש שהמאבק במידע כוזב ינוצל לצרכים פוליטיים. שנית, המדינה אינה נדרשת לבצע בעצמה את כלל הפעילות המקצועית, אך היא עדיין נהנית מהידע שנצבר בארגוני החברה האזרחית ומשתמשת בו כדי לגבש מדיניות, לקדם חקיקה ולפתח מענה לאומי לאיום. במקום לרכז את כל הסמכויות בידי הממשלה, המודל הטאיוואני יוצר חלוקת עבודה ברורה: החברה האזרחית מייצרת ידע והממשלה מתרגמת אותו למדיניות.

גם בישראל כבר הועלה בעבר הצורך לשלב את ארגוני החברה האזרחית בהתמודדות עם מבצעי השפעה זרה ואף התקיימו שיתופי פעולה נקודתיים – למשל, כאשר משרד המודיעין תמך במחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שעסק במאפייני ההשפעה הזרה בישראל. אלא שנדמה כי ישראל עדיין רחוקה מאימוץ המודל הטאיוואני. דו"ח מבקר המדינה ממחיש היטב את הפער הזה. לפי הדו"ח, ארגוני החברה האזרחית בישראל מתקשים לעיתים לקבוע האם פעילות חשודה שאיתרו אכן מהווה מבצע השפעה זרה, בין היתר משום שהכלים הטכנולוגיים העומדים לרשותם אינם מתקדמים דיים כדי לאפשר זיהוי ודאי. כאן יכולה המדינה למלא תפקיד משמעותי באמצעות מימון מחקר ופיתוח, תמיכה ברכישת כלים טכנולוגיים מתקדמים או סיוע בהטמעת יכולות קיימות – מה שיחזק את מערך ההתמודדות האזרחי מבלי להתערב יותר מדי בעבודתו.

לישראל יש גם יתרון ייחודי שהיא יכולה לנצל לשם כך. בשנים האחרונות התפתח בה אקו-סיסטם טכנולוגי מוביל בתחום ההתמודדות עם דיסאינפורמציה: ישראל מדורגת במקום השלישי בעולם במספר חברות ההזנק המפתחות פתרונות טכנולוגיים לזיהוי דיסאינפורמציה ובמקביל התקיימו בה האקתונים לפיתוח כלים חדשניים בתחום. במקום להותיר את היוזמות הללו בשוק הפרטי בלבד, המדינה יכולה לנצל את הסיוע הטכנולוגי לחברה האזרחית כדי לרתום אותן לטובת האינטרס הציבורי.

מערכת הבחירות הקרובה תעמיד את ישראל בפני מציאות מורכבת, שבה מבצעי השפעה זרה עלולים להיות מתוחכמים ורחבי היקף יותר מאי פעם. דווקא משום כך, זו ההזדמנות לחשב מסלול מחדש. במקום להמתין למשבר הבא, ישראל יכולה ללמוד מהניסיון שצברו מדינות המתמודדות עם איומים דומים ולנצל את יתרונותיה הייחודיים – מערכת ביטחון מתקדמת, אקו-סיסטם טכנולוגי מוביל וחברה אזרחית חזקה. אם תעשה זאת, היא לא רק תשפר את ההגנה על הבחירות הקרובות, אלא גם תניח את היסודות למערך התמודדות ארוך טווח, שיחזק את הדמוקרטיה הישראלית גם הרבה אחרי שייסגרו הקלפיות.