ההדחה היא ספין, המשבר אמיתי

התקרית בין שר הביטחון לאלוף פקמ"ז חמוצה ומעציבה, כיוון שמחד נראה שאבי בלוט הוא קצין מצוין, מאידך היא כנראה היתה בלתי נמנעת. חשוב להתעכב עליה כי היא נושאת בחובה הרבה תוכן.

חשוב להעיר שלוש הערות בנושא.

ראשית, המסגור התקשורתי: שר הביטחון לא הדיח את אלוף פקמ"ז בשידור חי, כפי שזועקת התקשורת. להבניה הזו יש מטרה – לגרום לנו לכעוס על שר הביטחון, כדי שנמאוס בו ובליכוד. מה שכץ עשה בפטריוטים היה להראות לבלוט את חוסר שביעות הרצון המוצדק שלו ממנו, בכך שחזר שוב על מה שכבר פורסם בעבר: שלפי החלטת הרמטכ"ל, שניתנה ביוזמת הרמטכ"ל ושכץ כבר אישר, אלוף דדו בר כליפה יהיה זה שיחליף אותו בבוא הזמן.

אפשר להתווכח לגבי מידת הסטייל של החלטת שר הביטחון ללכת לטלוויזיה ולהתחיל בה קרב בוץ עם קצין טוב, גם אם טעה, אבל לא זה העיקר. לב העניין הוא המעשה של בלוט.

ידועה לכל הנחיית הממשלה לצבא, באמצעות שר הביטחון, להימנע ממעצרים מנהליים של מתנחלים. (מעצר בית מנהלי, גם הוא מעצר). בעיניי לא תקין שקצין יעצור מתנחל במעצר מנהלי למרות זאת, ואז גם יעתור נגד הנחיית הממשלה לשחררו. ואם אתם לא מזהים בעיה פשוט החליפו תפקידים. דמיינו למשל את תא"ל אבינועם אמונה עם זקנו הארוך וכיפתו השחורה, מסרב לבצע את החלטת ממשלת לפיד בנט לגייס חרדים ואז גם עותר נגד ההחלטה לחייב אותו לעשות כן, והבעיה תתחוור לעיניכם.

ובכלל, החיים הם מסגרת היררכית. תארו לכם שמחר אתם עותרים לבית משפט נגד החלטה של מנכ"ל הארגון בו אתם עובדים. למה שהוא ישאיר אתכם אצלו עוד שניה אחת אחרי זה?

יש לנו בעיה עמוקה ושורשית של סירוב מצד דרג ממונה ומבצע לקבל עליו את מרות הדרג הנבחר. סביב המרדנות הזו נבנתה במשך השנים קונסטרוקציה משפטית שלמה, שמטרתה להעביר כוח מהדרג הנבחר, כי הוא ימני, לדרג הממונה, כי בו שולט השמאל. אבי בלוט אינו שמאל. כאמור הוא קצין ערכי, לאומי ומצוין ולכן השגיאה שלו כל כך מתסכלת. אבל האוירה שעודדה אותו להמרות את פיו של שר הביטחון ובכל זאת לכלוא מתנחל ללא משפט, ולאחר מכן לעתור נגד הנחיית השר לשחרר את החשוד, חוסות באטמוספירה רעילה של מרדנות לגיטימית בדרג הנבחר, אותה בנה כאן השמאל בשקידה מאז הבין שההפסד ב 77' אינו תאונה חד פעמית.

קמפיין אלימות המתנחלים: בעומק הדברים, זהו תורף העניין והתקרית הזו היא שרשור ישיר שלו. אנחנו מתמודדים עם עלילה ש 99% ממנה הם שקר גמור. מטרת העלילה הזו לנטוע את הרושם, בתוכנו ובקהילה הבינלאומית, שהבעיה המרכזית ביהודה ושומרון איננה הטרור הערבי חסר האבחנה הברברי והרצחני, אלא אלימות מתנחלים. וזאת כדי להציג אותנו ולא את הפלסטינים, כצד האשם בסכסוך כולו.

הצבא נתון תחת לחץ כבד לטפל בבעיה ה"חמורה" ודווקא טוב שכך. אכן, בשולי השוליים ישנן תופעות מעטות של אלימות מתנחלים. השתלטותנו המחודשת על חבלי מולדתנו ביהודה ושומרון היא עניין רציני מדי להפקירו לידי קומץ פרחחים שיכתימו אותו ולכן לנו, אוהדי ההתיישבות ביו"ש, האינטרס הראשון שפושעים אלה ייתפסו, יועמדו לדין, יורשעו וייענשו בחומרה יתרה.

אבל מה לעשות, עם כל האמצעים המודיעיניים והחקירתיים המופעלים, מתקשות מערכות האכיפה להשיג ראיות. וזאת כיוון שבמקרים רבים, מתגלות במהרה טענות הערבים כחצאי אמיתות ושקרים גמורים, המובילים למסקנת החוקרים לפיה המתנחל הותקף ופעל מתוך הגנה עצמית.

אני לא יודע מה עשה או לא עשה אותו ינון דרדיק העצור במעצר מנהלי. אם פשע, הביאו אותו בפני שופט, השיגו הרשעה (רק בבקשה, אם אפשר, לא רק על סמך הודאה שהוצאה בעינויים) ושלחו אותו למאסר ממושך עם צו הרחקה נצחי מיו"ש. כאמור אנחנו הראשונים לרצות בכך. אבל אם אין ראיות נגדו, שחררו אותו, עקבו אחריו ונסו בכל זאת להפליל אותו.