השאלה החשובה היא מה יכלול הסדר טיעון עם הפצר״ית המודחת יפעת תומר-ירושלמי, באיזה עבירות היא תודה ומה יהיה העונש שיוטל עליה
על רקע הדיווחים שייתכן ויושג הסדר טיעון עם האלופה יפעת תומר-ירושלמי, הנה כמה מחשבות. ברמת העיקרון, אין פסול, מיניה וביה, בהסדר טיעון. כך מסתיימים 97% מכל כתבי אישום שמוגשים לבתי המשפט. הבעיה, לפעמים, היא מה כולל ההסדר? באיזה עבירות יש הרשעה ומה העונש שמוסכם.
הסדר טיעון, יש להבין, הוא שם כללי. הוא יכול להתייחס להסכמה רק ביחס לסעיפי ההרשעה, ללא עונש מוסכם – שמכונה בז'רגון המשפטי כהסדרו טיעון פתוח – והוא יכול גם להתייחס גם לסעיפי ההרשעה וגם לרכיבי העונש – הסדר טיעון סגור בז'רגון המשפטי.
בעניינה של תומר-ירושלמי השאלה הגדולה תהיה במה היא תואשם בכתב האישום, במה היא תודה, באיזה עבירות היא תורשע ומה, אם בכלל, יהיה העונש שיוסכם.
למרבה הצער, ככל הנראה, לא יכלול כתב האישום את העבירות החמורות במיוחד, כאלה שמשקפות נאמנה את חומרת מעשיה באמת. ספק רב עוד יותר אם מאן דהוא בפרקליטות המדינה יתעקש, במסגרת הסדר הטיעון, שיוטל על תומר-ירושלמי עונש מאסר לריצוי בפועל.
סוגיה נוספת שיש לשים לב אליה היא לאיזה מערכת יוגש כתב האישום. למערכת האזרחית אין סמכות לכלול, במסגרת העונשים השונים, עונש של הורדה בדרגה. סמכות זאת, כחלק מההליך הפלילי, נמצאת רק בידי בתי הדין הצבאיים.
גם בהקשר הזה, לא ניתן לשלול שכתב האישום יוגש דווקא למערכת האזרחית ושלילת דרגותיה של תומר-ירושלמי לא יעלה בכלל על הפרק.
נכון, שלאחר הרשעה בעבירות מסוימות במערכת האזרחית יש גם אפשרויות אחרות לפי חוק השיפוט הצבאי להביא לשלילת דרגותיה, אבל לפי שעה לא נראה שהגורמים הצבאיים השונים להוטים לפעול נגדה.
חשוב להבין, שהסמכות, הכמעט בלתי מוגבלת, של התביעה להגיע להסדרי טיעון עם נאשמים היא אבן יסוד מרכזי ביותר בכל ההליכים הפליליים במדינה. התביעה נתפסת כמי שבהכרח יודעת לשקול את כל השיקולים הרלוונטיים וכמי שמייצגת את אינטרס הציבור. לכן, לאחר שהתביעה מגיעה להסדר טיעון עם נאשם כמעט ואין אפשרות לסכל אותו. יש אומנם מקרים מועטים שבהם השופטים סוטים ברכיב העונשי מההסדר שהתגבש, שהרי סמכות הענישה נמצאת, בסופו של דבר, בידי השופטים ולא בידי התביעה, אבל סטייה כזאת היא חריגה מאוד, ובלא מעט מקרים השופטים בבית המשפט לערעורים מכבדים את ההסדר המקורי.
בעניינו, ספק רב אם בית המשפט שאליו יוגש כתב האישום יסטה מהסדר טיעון שכולל רכיב עונשי.
לציבור הרחב, אין באמת אפשרות להתערב בהסדרי הטיעון, ולא מוכר לי מקרה אחד שבו השגה כזאת על הסדר טיעון התקבלה בדרך כשלהי.
ברמת העיקרון, לנפגעי העבירה יש אפשרות שמעוגנת בחוק זכויות נפגעי עבירה להביע דעה ביחס להסדר טיעון, ולרוב התביעה גם קשובה, במידה לא מבוטלת, לעמדת הנפגעים. אך זכות זאת מוגבלת לנפגעי עבירות מין ועבירות חמורות, וקיים ספק האם התביעה תסכים בכלל לראות את חיילי כוח 100 כנפגעי העבירה של העבירות שיוחסו לתומר-ירושלמי. התביעה בוודאי לא תנדב מעמד כזה, ואם ירצו בכך, החיילים שנפגעו יצטרכו להילחם שוב כדי לזכות בהכרה כנפגעים.
במאמר מוסגר אציין, שקיים קושי כללי ביחס לטיעון שהתביעה מייצגת את אינטרס הציבור, שהרי לרוב התביעה היא זאת שמחליטה, לבדה, מהו אותו אינטרס. במסגרת מתוקנת, מי שאמור לקבוע את האינטרס הציבורי הוא הדרג הנבחר ולא הדרג המשפטי, אך משום שנושא זה מחייב דיון הרבה יותר רחב, נשאיר אותו, כפי שכותבים השופטים ב"צריך עיון".
לסיכום, הסדר טיעון אינו בהכרח רע. המורכבת, כמו כל דבר אחר בחיים, נמצאת בפרטים הקטנים.
לעניות דעתי, הרכיב העונשי החשוב ביותר הוא דווקא שלילת דרגותיה. בעוד שנכון, ראוי והנדרש לגזור עונש מאסר לריצוי בפועל על תומר-ירושלמי, מה שבאמת חשוב, הוא לוודא ששוללים ממנה כל דרגה. מעשיה היו ההפוך המוחלט ממה שמצופה מקצין בצה"ל – היא פגעה בחיילים, היא פגעה במפקדים, היא פגעה בצה"ל והיא פגעה בכל מדינת ישראל – ולכן היא אינה ראויה עוד לשאת כל דרגה.
