לכל אזרח ונבחר ציבור יש זכות לחשוב מה שירצה, כולל הרצון לשנות את מבנה המשטר
הדרישה של סיעת עוצמה יהודית לפסול את התמודדותו של מנסור עבאס בבחירות לכנסת היא עוד מופע בריטואל קבוע, שחוזר על עצמו לקראת כל מערכת בחירות. פוליטיקאים מנסים לפסול את יריביהם בוועדת הבחירות, הדיון מתגלגל לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה, ומשם, כמעט בהכרח, להכרעה של שופטי בית המשפט העליון.
הנוהג הזה, שנשען על סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, אינו מגן על הדמוקרטיה הישראלית אלא מעוות אותה.
כפי שפירטתי בספרי "כן אדוני הנשיא", הזכות להיבחר היא עקרון יסוד. כל אזרח במדינה, כל עוד איננו נושא במשרה המונעת זאת מעצם הגדרתה (כמו עובדי מדינה מסוימים), זכאי להציג את מועמדותו לפרלמנט. ההכרעה בשאלה מי ראוי לשבת בכנסת אינה צריכה להיות מסורה בידיה של ועדה פוליטית, של פקיד משפטי או של הרכב שופטים, אלא להישאר אך ורק בידי ציבור הבוחרים בקלפי.
סעיף 7א הפך את מוסדות המדינה למנגנון של בחינת כוונות ועמדות. אלא שבדמוקרטיה מתוקנת אין משטרת מחשבות. זכותו של כל אזרח להחזיק בעמדותיו, כולל אזרח שסבור כי יש לשנות את אופיה או את מבנה המשטר של המדינה, ולנסות לשכנע בכך את הציבור. כאשר חבר כנסת נכנס לתפקידו, הצהרת האמונים אינה דורשת ממנו להוכיח במה הוא מאמין בחדרי לבו. הוא אינו נשבע על תפיסתו הרעיונית, אלא מתחייב לפעול אך ורק לפי חוקי המדינה ובמסגרת כללי המשחק.
יש להבחין הבחנה חדה בין חוק לבין עמדה פוליטית: מי שעובר על החוק, פועל באלימות, מפעיל טרור או מרגל נגד המדינה, מקומו בבית הסוהר תחת סעיפי חוק העונשין הרגילים.
לצד ביטול הפסילות הרעיוניות והרחבת הזכות להיבחר לכל אזרח שומר חוק, יש להגדיר מחדש ובאופן עקבי את כללי הזכות לבחור. זכות ההצבעה אינה צריכה להינתן באופן אוטומטי בגיל 18, אלא להיות מותנית במילוי חובה אזרחית בסיסית: שירות צבאי או לאומי למען המדינה. באותו אופן, מי שנשפט ויושב בבית הסוהר על פגיעה בחוק ובחברה, צריך להישלל ממנו כוח ההצבעה בעודו מרצה את עונשו.
אלו כללים ברורים המבוססים על מעשים, חוק ואחריות אזרחית, ולא על משפטי שדה רעיוניים. ביטול סעיף 7א יפרק את מנגנון הפסילות הפוליטי, יוציא את שופטי העליון מעמדת הבורר הפוליטי, ויחזיר את כוח ההכרעה הבלעדי למקום שבו הוא חייב להיות: בידי האזרחים המשרתים בקלפי.
הכותב הוא מחבר הספר "כן אדוני הנשיא".
