היסטוריה בגרמניה, היסטריה בקהילה היהודית

זהו ההישג הגדול ביותר בתולדות מפלגת הימין "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) – אך עבור רבים בגרמניה ומחוצה לה, זו בעיקר סיבה לדאגה עמוקה. 44% מקולות המצביעים במדינת המחוז סקסוניה-אנהלט שבמזרח גרמניה ניתנו למפלגה שיש המגדירים אותה כניאו-נאצית. במדינה זו, המונה כ-2.1 מיליון תושבים ונחשבת לפחות משגשגת כלכלית, הצליחה ה-AfD לפרוט על מצוקת יוקר המחיה ולהגיע להישג חסר תקדים. המפלגה זכתה ב-39 מושבים מתוך 83 בפרלמנט המקומי – מרחק של שלושה מושבים בלבד מרוב מוחלט. לעת עתה, נראה כי אף מפלגה אינה מוכנה לשתף עימה פעולה, ולפיכך היא לא תוכל להקים ממשלה לבדה, מה שמגביר את הסיכויים להליכה לבחירות חוזרות.

אי אפשר להתעלם מהצניחה החדה של מפלגת השלטון "הנוצרים-דמוקרטים" (CDU). בבחירות 2021 זכתה המפלגה ב-37.1% מהקולות, ואילו הפעם הידרדרה ל-18% בלבד. מצביעים רבים שנטשו אותה עברו ל-AfD, ואליהם הצטרפו עשרות אלפי אזרחים שנמנעו מלהצביע במערכת הבחירות הקודמת. יש להודות כי הקנצלר פרידריך מרץ לא נחל הצלחה יתרה במאבק בהגירה הלא-חוקית ולא הציג צמיחה כלכלית מרשימה, עד שבציבור ובתקשורת הגרמנית כבר תוהים כמה זמן תפקודיו יחזיקו מעמד. עיתון ה"בילד" דיווח כי לאחר פרסום התוצאות הודה הקנצלר שההפסד מטלטל את מפלגתו עד היסוד, והבהיר כי הממשלה הפדרלית אינה יכולה להמשיך ב"עסקים כרגיל". מרץ הגדיר את המצב כשינוי טקטוני, הוסיף כי התוצאות הדהימו את כולם והזהיר מפני השלכות בינלאומיות.

על מועמד המפלגה לראשות הממשלה בסקסוניה-אנהלט, אולריך זיגמונד בן ה-35, הכוכב העולה ברשתות החברתיות, נכתב בעבר במגזין "דר שפיגל" כי הוא "האיש המסוכן ביותר בגרמניה". הבחירות במדינת המחוז הקטנה לא אמורות היו לעורר עניין בינלאומי רב, אך לאור הסקרים שניבאו את הצלחת ה-AfD והתממשותם בפועל – הפך זיגמונד לדמות מרכזית בשיח הציבורי. יו"ר המפלגה הצהירה כי "אנחנו מדברים עם כולם", ולא מן הנמנע שמפלגת השמאל הקיצוני BSW – הידועה בעמדותיה האנטי-ישראליות והפרו-רוסיות – אכן תחבור אליה. מעבר ליוקר המחיה, זיגמונד מתמקד בנושאי ביטחון פנים, הגירה ושירותים אזרחיים, ומתעקש כי סיעתו אינה מפלגת מחאה בלבד, אלא אלטרנטיבה שלטונית לגיטימית.

מפלגת AfD, שהוקמה לפני 13 שנה ונכנסה לפרלמנט הפדרלי (הבונדסטאג) ב-2017, מתנגדת בחריפות למדיניות ההגירה של גרמניה, בפרט מכל מדינות אסלאמיות, ודוגלת במדיניות של "רמיגרציה" (Re-migration) – החזרת המהגרים לארצות מוצאם. המשרד הפדרלי להגנת החוקה (השב"כ הגרמני) כבר הגדיר חלקים מהמפלגה כסכנה לדמוקרטיה ולחוקה, ועל כן רבים רואים בניצחונה רעידת אדמה פוליטית. מאז קריסת השלטון הנאצי ב-1945 ותום מלחמת העולם השנייה, לא הוקמה בגרמניה ממשלה בעלת רכיבים של ימין קיצוני. אלא ככל שגוברת התנגדות הציבור להגירה ההמונית וככל שהמשבר הכלכלי מעמיק – כך מתרחבת התמיכה במפלגה, ולא רק במזרח גרמניה. כיום AfD היא סיעת האופוזיציה הגדולה ביותר בבונדסטאג, לאחר שגרפה יותר מ-20% מקולות הבוחרים בבחירות הכלליות שנערכו ב-2025. בין עמדותיה: הצעה להפריד בבתי הספר בין ילדים גרמנים לילדי פליטים, חיזוק ערכי המשפחה המסורתית, התנגדות למדיניות אקלים ירוקה ושאיפה להתנתק מגוש האירו. מנהיגיה מבטיחים דיור מוזל, פנסיות מוגדלות ומענק ילודה של 2,000 אירו לזוג, בצד פירוק במבנה הנוכחי של השידור הציבורי.

בזווית היהודית, התמונות וההתבטאויות מעוררות דאגה קשה. אחד מראשי המפלגה כינה בעבר את אנדרטת השואה בברלין "אנדרטת בושה", ואחרים במפלגה נוטים להביע הערכה לתפיסות נאציות, מנפקים אמירות אנטישמיות וגזעניות, וקוראים "להפסיק להרגיש חייבים ליהודים". חלקם אף עורכים השוואות בין ישראל לנאצים או מתנגדים למכירת נשק גרמני לישראל. במפלגה נוהגים לגמד את הזיכרון ההיסטורי של השואה, וקוראים "ללמד יותר על ביסמרק ופחות על היטלר". כאשר נשאל זיגמונד בעבר אם השואה היא הפשע הנורא ביותר נגד האנושות, השיב כי אינו יודע אם הוא יכול לקבוע זאת. בעברו נפגש עם ניאו-נאצים, ודוברו היה חבר בתנועת נוער ניאו-נאצית. זאת ועוד: אחד מתומכי המפלגה אף תועד מצדיע במועל יד מול מצלמות הטלוויזיה לאחר פרסום התוצאות.

נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה הגיב לתוצאות בסקסוניה-אנהלט ואמר כי הוא מזועזע מהן וחושש מהשפעתן על המאבק באנטישמיות. עוד לפני הבחירות הזהיר הממונה הפדרלי על המאבק באנטישמיות מגל עזיבה של יהודים אם AfD תגיע להישגים משמעותיים. מנהיגת הקהילה היהודית במינכן אמרה: "בימים כאלה קשה לי לזהות את מולדתי. יהודים צריכים לחשוב היכן הם רוצים לגדל את ילדיהם ואיך ייראה עתידם. הדבר האחרון שאני רוצה הוא שלא יהיה מקום ליהודים בגרמניה". כשנשאלה אם היא חשה ששנת 1933 חוזרת, ענתה: "אני חושבת שזה בדיוק אותו המצב. באותה תקופה היו יהודים שאמרו 'לי זה לא יקרה', אבל זה קרה לכולם. זה יכול לקרות גם כאן".

שגריר ישראל בגרמניה, רון פרושאור, הבהיר כי הוא חרד לגורל חיי היהודים בגרמניה וכי הם נתונים תחת איום ממשי: "זו אזעקת אמת לגרמניה ויהודיה, ששואלים את עצמם כיום האם בטוח לחיות כאן". מנכ"ל ועד הרבנים באירופה, גדי גרוניך, הביע חשש מכך ש-AfD תשב בממשלה הפדרלית בתוך שנתיים, וחבר הקהילה היהודית בסקסוניה קרא בשידור חי: "אנחנו זקוקים לתמיכה".

התגובות הבינלאומיות לניצחון AfD חצויות. סגן ראש ממשלת איטליה טען כי התוצאה מוכיחה ש"אירופה אחרת היא אפשרית". ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה, בירך על "ערב גדול לגרמניה ולאירופה", ואילון מאסק צייץ "עבודה טובה". הנשיא דונלד טראמפ הביע תמיכה כשהעלה את התוצאות לחשבונו וכתב: "למפלגה הפופוליסטית בגרמניה היה לילה גדול. נמאס להם מחוקי ההגירה והתקנות הנוראיות" (אף שאינו נקב במפורש בשם המפלגה). בעקבות הדברים ביטל קנצלר גרמניה שיחת טלפון מתוכננת עמו. גורמים המקורבים לנשיא פוטין לא הסתירו אף הם את התלהבותם. מנגד, ראש ממשלת פולין תקף בחריפות וטען כי "רק אידיוטים ובוגדים יכולים לשמוח בניצחון AfD", ושר האוצר הצרפתי הביע דאגה – אולי מתוך חשש מהשלכות רוחביות על מעמדה של מרין לה פן בצרפת.

בגרמניה כבר נשמעות קריאות מצד פוליטיקאים להוציא את המפלגה אל מחוץ לחוק. זיגמונד, מצידו, הצהיר כי "כדמוקרט" הוא מושיט יד לכל המפלגות המבקשות להקים קואליציה כדי "להפוך את הכיוון של גרמניה". מנהיגת AfD אמרה בדיון התקציב בבונדסטאג: "המצביעים בסקסוניה-אנהלט הבהירו לכם בשפת הריבון הדמוקרטי שהקואליציה השחורה-אדומה נגמרה". הקנצלר מרץ השיב לה כי תוכנית ה"רמיגרציה" של מפלגתה אינה אלא טיהור אתני על בסיס מוצא וצבע עור, ונראה שההתכתשות הפוליטית רק בתחילתה.

לאחר פרסום מדגמי ההצבעה סיכם אולריך זיגמונד: "עשינו היסטוריה. העם שלח מסר ברור שהוא רוצה שינוי פוליטי, ומעל הכל הראה שהוא רוצה שהשינוי הזה יתרחש איתנו. את מה שהתחלנו בסקסוניה-אנהלט ואת מה ששוטף כעת את גרמניה כבר לא ניתן לעצור". בהמשך החודש צפויות להתקיים שתי מערכות בחירות אזוריות נוספות בגרמניה, שמשמעותן הדרמטית ברורה לכל.

את הנחמה הקטנה תצטרך ישראל לשאוב, בינתיים, מהדיווח על פולקסווגן – ענקית הרכב שהוקמה בימי השלטון הנאצי – שחתמה על הסכם עם "רפאל" ותייצר במפעליה רכיבים עבור מערכת "כיפת ברזל".