אביחי מנדלבליט: "אני לא עוקב אחרי המשפט"

כמעט שבע שנים חיכה בנימין נתניהו ועמו מחנה הימין לשמוע את דבריו של האיש שהגיש את כתבי האישום נגד ראש הממשלה בינואר 2020. כאשר הודיע אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה דאז, על ההחלטה להגיש את כתבי האישום בתיקי 1000, 2000 ו-4000, אמר שהוא עושה זאת ב"לב כבד אך בלב שלם". הלב של האיש שעומד מזה יומיים על דוכן העדים בבית המשפט הוא כבד, כבד מאוד – אך חמור מכך: פיו נבוך ומגמגם.

לאורך כל השנים שבהן מתנהל משפט נתניהו, גם בימים שבהם נדרש ראש הממשלה לאתגרים קיומיים של ממש, שתק מנדלבליט. עם כל עד תביעה שקרס והתהפך, עם כל עוולה שהתגלתה לגבי עוד ועוד חקירות, עם כל תפר שנפרם בתיקים – מנדלבליט המשיך לשתוק.

עם כל תדהמה שהביעו השופטים, שקבעו יותר מפעם אחת ש"אין שוחד", שתקה גם הפרקליטות. הפרקליטות – שרשלנותה צפה ועולה בכל דיון, הפרקליטות שלא העלתה על דעתה שאכן ייפתח משפט, ושהניחה שנתניהו יישבר ויבחר בעסקת טיעון. באובססיביות בלתי מוסברת נשמעו שוב ושוב יהודית תירוש וליאת בן ארי נוברות, מחטטות, נאחזות בכל מילה שנאמרת – אולי משם תגיע צדקתן שמיאנה להפציע.

כשהגיע ראש הממשלה נתניהו לבית המשפט בבוקר היום הראשון לעדותו של מנדלבליט, אמר "האמת יוצאת לאור" – והיא אכן יצאה.

"יש לי זיכרון לא רע בכלל לגבי התיק הזה", הכריז הכרזה שהפכה מגוחכת לאור רצף תשובות ה"לא זוכר" שלו שהשתרך לאחריה.

״היו פעולות שלא אישרתי״

על פי חוק, לא ניתן לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה ללא אישור של היועץ המשפטי לממשלה. "כל פעם שיש חשד חדש, הם צריכים לחזור אליי ולבקש אישור לחקירה חדשה", אמר מנדלבליט.

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן שאלה: "האם היו חשדות שהחלו להיחקר בלי אישור של אדוני?", ומנדלבליט השיב: "אני לא מכיר דבר כזה". לכן רבה הייתה המבוכה כאשר לאורך כל עדותו התברר שמנדלבליט לא ידע על כל הפעולות שהתבצעו בחקירות בתיקי נתניהו – חלק אישר בדיעבד, חלק אישר בעל פה, וחלק אישר באופן לא מפורש במסגרת דיונים שונים. "היו פעולות חמורות שבדיעבד לא אישרתי", הודה, וטען שלא ידע שהתבצעו האזנות סתר ("באופן מיידי דרשתי להפסיק את זה") ושלא שמע על מערכת "פגסוס". "בודאי שנעשו דברים פסולים ביחס לעדי המדינה, לא הכרתי את הלחצים שנעשו על ניר חפץ".

ואם לא די בכך, התברר שמנדלבליט לא בדק תהליכי חקירה פסולים משום שהעדיף להמשיך ולנהל את תיקי נתניהו ללא הפרעה. גם כאשר עלו ספקות לגבי החקירות ועלה החשש שיידרש לפנות למח"ש, העדיף מנדלבליט להימנע מכך כדי לאפשר את המשך החקירות.

כאשר שאל עורך הדין חדד לגבי מעורבות הפרקליטות בחקירת ניר חפץ, קראה יהודית תירוש בבהלה: "לא לענות". מיד לאחר מכן שלף חדד פרוטוקול המעיד על כך שתירוש נטלה חלק בדיון שעסק בחקירתו של חפץ, והייתה מעורבת בהחלטה להפעיל עליו לחצים תוך שימוש באישה שהייתה מקורבת אליו.

״ביקשתי לבדוק, זה לא נבדק״

"התיק הזה היה משמעותי יותר מכל תיק אחר", אמר מנדלבליט. איך ייתכן שמתוך פרוטוקולים שהוצגו בבית המשפט עלה שהוא, כיועץ משפטי לממשלה, לא אישר חלק מהפעולות שנקטה המשטרה? מנדלבליט, שלטענתו אמור להיות ״בקיא בתיקים״, השיב שלא קרא את הפרוטוקולים. אך זה לא הדבר היחיד שהוא לא קרא: התברר שהוא לא קרא גם את 315 הכתבות באתר "וואלה" שצורפו לכתב האישום המתוקן. כיצד ייתכן שהתובע הכללי לא קרא חומר כל כך משמעותי במשפט החשוב ביותר בתולדות הקריירה שלו, ואחד החשובים ביותר בתולדות המדינה?

לטענת עורך הדין חדד, חתימתו של מנדלבליט על כתב האישום המתוקן הועתקה מכתב האישום המקורי. מנדלבליט אפילו לא זכר אם חתם גם על כתב האישום המתוקן. כעת מסתבר גם שתצהיר שהגישה הפרקליטות לבית המשפט, ובו טענה שמנדלבליט אישר את כל הליכי החקירה, היה למעשה תצהיר שקרי. בסוגיית 315 הכתבות התערבה השופטת רבקה פרידמן-פלדמן ופנתה אל מנדלבליט: "אדוני לא בדק?". התשובה בלתי נתפסת ממש: "אני לא עוקב אחרי המשפט". עוד הוסיף, תוך השלכת אחריות מעצמו: "ביקשתי לבדוק, זה לא נבדק".

עורך הדין חדד מקפיד שלא להאשים את מנדלבליט, לפחות לא ישירות; הוא אינו מטיח בו שהוא לכאורה משקר. כך למעשה הוא שומר אותו לצדו, רוכש את אמונו ומבצע מעין "הפרד ומשול" בינו לבין הפרקליטות, שמופללת בכל שלב נוסף בחקירה. "אני חושב שהפילו אותך בפח", אמר חדד למנדלבליט, "דברים שלא גולו לך". מנדלבליט השיב: "הפרקליטות הייתה ידי הארוכה, יש לי אמון מלא בתביעה". אך האמון הזה הולך ונסדק לאורך עדותו.

"אף אחד לא אמר לך שמחפשים חומרים נגד ראש הממשלה", העיר עו"ד חדד. היה זה אחד מהרגעים הרבים שבהם ניכרה מצוקתה של יהודית תירוש, שהרימה את קולה עד לכדי צעקות של ממש. חדד אמר לה בהבנה שהוא יודע ש"זהו תיק חייה", והיא השיבה: "חיי הם משפחתי. כולנו פרקליטים שעושים את עבודתם. אנחנו לא הנאשמים כאן". אלא שככל שמתבהרים הדברים, על ידיה של הפרקליטות ישנה אשמה רבה שתצטרך כנראה להתברר בחדרי החקירות.

"חשבתי שיש פרקליט אחד שמדליף"

עוד התברר שמנדלבליט לא ידע על הניסיונות להפוך את שלמה פילבר לעד מדינה. כאשר שאל פילבר את חוקריו "מה יצא לו מזה?", הנחתה אותם ליאת בן ארי, שהייתה המשנה לפרקליט המדינה, לומר לו ש"המחיר ייגזר מהתוכן". איזה מחיר ייגזר על הפרקליטות לאור התוכן שמתברר כעת בבית המשפט?

למנדלבליט היה חשוב להבהיר ששום החלטה שקיבל לא נבעה מלחץ, ושכולן התקבלו לפי שיקול דעתו המקצועי. קשה להאמין לטענה הזו לאור המידור שנעשה בתהליכי החקירה. בשלב מסוים העלה עורך הדין חדד את האפשרות שמישהו מהפרקליטות הדליף חומרי חקירה – כשהוא רומז לליאת בן ארי ומזכיר את חילופי הדברים שהיו לה עם העיתונאי גידי וייץ. "חשבתי שיש פרקליט אחד שמדליף", הודה מנדלבליט. "הודלפו פרטים מוכמנים", הוסיף חדד, ומנדלבליט הודה שלא נעשו בדיקות באשר להדלפות.

"כמו בכל תיק אחר, אני חייתי ממה שאומרים", ניסה להצטדק, "הסתמכתי על התביעה שמכירה את התיק. אין לי סיבה לחשוב אחרת". אלא שזה לא "כל תיק אחר": זה תיק נגד ראש ממשלה מכהן שעלול לסיים את כהונתו. כיצד ניתן לגלות רשלנות שכזו בניהולו? "אני לא אניח לפרקליטות", הצהיר עו"ד חדד לאור צעקותיה של יהודית תירוש, "הם הגישו כתב אישום". "הם הפילו יועץ משפטי בפח", הוסיף.

כשמנדלבליט הגיש את כתב האישום הוא הצהיר: "הדברים נבחנו באופן מקצועי ומעמיק. לא השארנו אבן על אבן במאמץ להגיע לעומקם של דברים, כדי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר, הנכונה ביותר, בהתבסס על מלוא הראיות". מצמרר להבין עד כמה לא נבחנו הדברים, עד כמה לא נעשה מאמץ לרדת לעומקם של דברים, וכמה זלזול ורשלנות היו מעורבים בניהול החקירות – כאשר החלטות שהתקבלו בוודאי לא התבססו על מלוא הראיות, ולעיתים לא התבססו על ראיות כלל.

בתום היום השני של הדיונים המתין מנדלבליט באולם בית המשפט עד שיצאו אחרוני העיתונאים. האיש שאחז בעוז בעמדת כוח שריכזה תחת ידיה השפעה עצומה, אינו מסוגל לענות כעת על שאלות פשוטות של התקשורת ושל הציבור.