יעקב בכר, יו"ר התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים, תוקף בחריפות את התיקון המוצע לתמ"א 35 וקורא לבטלו לחלוטין
יעקב בכר, יו"ר התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים, שלח השבוע מכתב חריף שבו הביע את התנגדותו הנחרצת לתיקון הנידון כעת בתכנית המתאר הארצית (תמ"א 35). לדבריו, התיקון לובש צורה של ״תכנון בעל אופי צנטרליסטי, סובייטי-ריכוזי, המכתיב להתיישבות כולה – ובכלל זה להתיישבות הקיבוצית – דפוס נוקשה ואחיד: מיטת סדום תכנונית״.
המכתב, שנשלח למנכ״ל מינהל התכנון רפי אלמליח וליו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז חיפה רותי שוורץ, מבקר בתקיפות את תיקון מס׳ 5 לתכנית המתאר הארצית 35, הנחשבת ל׳חוקה׳ של מסמכי התכנון בישראל הקובעת כיצד תיראה המדינה בשנים הקרובות. בכר תוקף את התכנית בחריפות: ״תפיסת הניהול של תכנון המרחב בתמ"א 5/35 היא תפיסה ריכוזית, השוללת מהוועדות המחוזיות והמקומיות שיקול דעת מקצועי המותאם לצרכי היישוב הספציפי״.
במכתבו מונה בכר מספר סעיפים בעייתיים בתיקון המוצע. ראשית, הוא מצביע על מה שהוא מתאר כגזירת ״גירוש משפחות צעירות עם ילדים מהמרחב הכפרי״ – דרישות ה״תמהיל״ החדשות, שמשמעותן המעשית היא כי למעט במקרים חריגים, כל בנייה חדשה ביישובים הכפריים תהיה של בתים קטנים בגודל ממוצע של 80 מ״ר בלבד. מעבר לכך שמדובר בתכתיב אבסורדי כשלעצמו, בכר מוחה על האפליה: ״מדוע לא קובעים כי 30% מכלל יחידות הדיור בכפר קרע, בסח'נין, באלעד או ברכסים תהיינה בגודל של 80 מ"ר?!״.
בעיה נוספת שמציין בכר נוגעת לתוספת השטח לבנייה לצורך הגדלת יישובים. בנהלים הקיימים כיום, ניתן להוסיף שטחים על פי צורך באישרה של הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. התיקון המוצע כולל סעיף שיבלום מנגנון זה, ויגביל את תוספת השטח ל-20 דונם בלבד ברוב אזורי הארץ, ול-40 דונם בפריפריה הרחוקה. לדברי בכר, מדובר ב״מגבלה כמותית דרקונית ואחידה על רוב ההתיישבות בארץ״, המהווה ״התגלמות של מחשבה ריכוזית, סובייטית – תוך דחיקת יישובי ההתיישבות לתוך 'תחום מושב', בד בבד עם התפרסות אדירה של יישובי הרוב הערבי-פלסטיני בגליל, במשולש ובנגב״.
הגזירה השלישית שמציין בכר נוגעת ליחידות הדיור הקטנות. בעבר הותר לבנות עד 100 יחידות דיור הקטנות מ-55 מ״ר מבלי שייחשבו כחלק ממכסת יחידות הדיור המוקצית לכל יישוב. בחוק החדש מתוכנן פטור זה להתבטל, כך שכלל היחידות ייספרו כחלק מהמכסה. לפיכך, גם אם המכסה הישנה (״לוח 2״) תשתנה, שיטת הספירה החדשה תפגע משמעותית ביכולת למצות אותה.
בכר מלין גם על אינפלציה משמעותית בבירוקרטיה שתידרש לפי התיקון החדש. עיון בתכנית מגלה לדבריו ״טונות של בירוקרטיה חדשה ועקרה״, כולל דרישה להגשת ״מסמך רקע״ המחייב ״התייחסות כתובה לרשימה אינסופית של שיקולים, כמפורט במסמך עם 15 עמודי הוראות למילוי״ – דבר המחייב איסוף נתונים בהיקף עצום שהוא ״עבודת דוקטורט ממש״. בכר תוקף בחריפות: ״מי ישלם את כל העומס הבירוקרטי הזה?!״. כשהוא מציב סימן שאלה מול התהליך המסורבל ממילא: ״מה טעם עוד להכביד? עוד להעמיס? עוד להעכב?״.
למרות הכותרות בדבר ביטול מכסות המקסימום ליישובים (״לוח 2״), התיקון המוצע כולל למעשה מכסה קשיחה חדשה – מנגנון שבכר מכנה ״נומרוס קלאוזוס״, המחייב כל יישוב המעוניין לגדול ״להתחנן על הזכות לגידול טבעי ולהבאת ילדים יהודים לעולם״. לדבריו, מדובר ב״רעיון מעוות, פתולוגי ובלתי-חוקתי״.
חמור מכך, מדובר בתפיסה מעוותת ה״משקפת פיקוח של השלטון על עצם הזכות של יישוב יהודי בארץ ישראל לצמוח״.
לסיכום אומר בכר: ״יש להשליך רעיון עיוועים זה, לצד הוראות נוספות בתמ"א 35, למתקן הגריסה – או ישר לפח האשפה של ההיסטוריה הבירוקרטית״.
