הממלכה ביקשה לנקום פעילי דאע"ש אבל חיסלה חפים מפשע. לדמותה של הצביעות העולמית
ביום שישי ה-23 באוקטובר, במהלך טקס לוויה שקיימה הקהילה הנוצרית-אורתודוקסית היוונית בכפר חמוד שבמחוז כרך בירדן, פתחו מחבלים תושבי הממלכה, המזוהים עם דאעש, באש רצחנית. תשעה בני אדם נרצחו וכארבעים נוספים נפצעו בדרגות חומרה שונות.
אור ליום שני, בחלוף כ-60 שעות מהפיגוע, הצליחו כוחות הביטחון הירדנים לאתר את שלושת המחבלים בבניין נטוש בכפר ג'דיידה הסמוך לזירת הפיגוע. בתום מצור, שכלל קרב יריות שארך כשלוש שעות, נלכדו המחבלים פצועים.
השיח הרשמי בירדן לא הותיר ספק: הממלכה אינה מתכוונת לעבור לסדר היום עם הפיגוע הזה. אירוע כזה עלול לערער את ביטחונה ויציבותה, לפגוע בכלכלתה ולעורר תהיות באירופה וארה"ב – המממנות והתומכות הגדולות שלה. מתוך ההצהרות שנשאו מנהיגים בכירים בירדן, היה הכיוון ברור: תחילה הפניית המאמצים לחקירה מהירה שתוביל למיפוי כלל המעורבים בתכנון ובביצוע; לכידת הסייענים, המכווינים והמממנים של חוליית הטרור (רצוי חיים לשם מיצוי החקירה); הבנת המניעים של חברי החולייה, דרך התגבשותה, התחמשותה ותכנון הפיגוע; הבאת המחבלים וכלל המעורבים למשפט במטרה למצות את כל חומרת הדין עמם בהקדם האפשרי, למען יראו ויראו.
אך מעל לכל, חוק המדבר במזרח התיכון דרש: נקמה!
בירדן לא מתביישים לומר את המילה "נקמה" בריש גלי, ובוודאי לא נרתעים מלבצעה "בלי בג"ץ, בלי יועמ"ש ובלי בצלם". כבר בערב יום שני תקפו מטוסי חיל האוויר הירדני מספר מטרות במחוז דרעא שבדרום סוריה, במסגרת מבצע שזכה לשם: "ההרתעה הירדנית – חמוד". שם המבצע אף נכתב בבירור על הפצצות שהותקנו תחת כנפי מטוסי הקרב הירדניים, למען ידע העולם. בהודעה שפורסמה בתקשורת הרשמית, מטעם הכוחות המזויינים הירדניים, הובהר שהמבצע כוון "נגד מעוזי ארגוני הטרור בדרום סוריה". עוד נכתב במפורש: "המבצע נערך כנקמה על מותם של חללי המתקפה בכנסיית חמוד שבכרך ביום שישי", כמו כן הובהר שהמחבלים שביצעו את הפיגוע קשורים לארגוני הטרור שם. בסוף ההודעה צויין כי "מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי השמידו מספר אתרי טרור בדרום סוריה. המבצע הביא להריגתם ופציעתם של פעילי טרור רבים ולהשמדת כלי רכבם".
בעוד שירדן הצהירה רשמית כי התקיפה תואמה עם סוריה מבעוד מועד, מיהרו הסורים להבהיר בבוקר יום שלישי באופן רשמי, שאינו משתמע לשני פנים, כי התקיפה נעשתה ללא כל תאום. עוד דווח כי ישנם לפחות שמונה הרוגים ופצועים נוספים, בהם ילדים, נשים ומבוגרים בני משפחה אחת שביתה נפגע. אחד הפרסומים בתקשורת הסורית הציג את תמונותיהם של קורבנות ההפצצה לצד שמותיהם וגילאיהם, מתחת למטוס קרב ועשן הפצצות, שתחתם נכתב בציניות: "מניין המחבלים שחוסלו על ידי חיל האוויר הירדני בדרעא עלה ל-8". בפרסום אחר ברשתות החברתיות נכתב: "שמותיהם של כמה מה"טרוריסטים" שהופצצו על ידי חיל האוויר הירדני בכפר לוטף באזור אל לג'ה בצפון דרעא: הילד יאסין האדי אל סלים בן ה-10, הילד אוסמה האדי אל סלים בן ה-8, הילדה למייס האדי אל סלים בת ה-6, הבחור זאהר סעוד אל סלים בן ה-18 וגברת לוטפיה אל עלי בת ה-90". כעבור שעות ארוכות הביעו הירדנים צער על פגיעה באזרחים, אך טענו שחוסלו כעשרים מחבלי דאעש ונפגעו מצבורי נשק ביעדים שהופצצו.
מהפרסומים עד כה לא נראה שהירדנים אימצו את המודל הצה"לי: הם לא התריעו בפני תושבי הכפר התמימים להתפנות באמצעות שיחות טלפון מאנשי מודיעין או פיזור עלונים ממטוסים, בטרם הפצצת מטרות בקרבתם. יתירה מזאת, נראה כי הירדנים שכללו את שיטת "הקש בגג" לכדי "הקש בבית"… ובסביבתו.
אחרי הכל, אין לצפות משכנינו הערבים או מהמערב הלוקה במוסר כפול להחיל אמת מידה שווה בלחימה בטרור. בשעה שמוסלמים הורגים מוסלמים, וכל עוד היהודים מחד והמשפטנים מאידך, אינם "בתמונה" – הנורמות במזרח התיכון, באפריקה ובאסיה, מאפשרות נקמה, טבח אכזרי והרג חסר עכבות ומעצורים.
נכון לכתיבת שורות אלו, הירדנים לא מתנצלים על "הפאשלות" המבצעיות והשקרים הדיפלומטיים אלא מתרצים את הפגיעות באזרחים ששהו, לרוע מזלם, באוהלים ליד המטרות המופצצות; חברי פרלמנט וקצינים בכירים, אינם טוענים כי הממלכה מחסלת ילדים "כתחביב"; הסרט "נז"א 2 – ירדן" לא ייצא לאקרנים בקרוב; גינויים מצד "העולם הנאור" והאו"ם אינם נשמעים מעל במות "מכובדות" ובתקשורת הבינלאומית; אין הפגנות ברחובות ערים אירופאיות עם קריאות בגנות הממלכה ורצח חפים מפשע; תביעה להעמדה לדין בינלאומי בהאג של הטייסים (שזהות חלקם פורסמה בגלוי) ושל המלך עבדאללה השני, הנושא גם בתפקיד מפקד הכוחות המזויינים בירדן – טרם הוגשה.
