"אם ישאלו את מנדלבליט את השאלות הנכונות, אפשר יהיה לסיים את המשפט"

השבוע השלישי של עדות היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, עסק אף הוא באישורים שלא ניתנו לביצוע חקירות והאזנות סתר בתיקי האלפים במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כמו גם באזהרה שלא הושמעה לו ובלחצים שהופעלו על מנדלבליט.

נפתח בשאלת האזהרה: על פי חוק, יש להזהיר את החשוד באיזו עבירה בדיוק הוא נחקר. אלא שבמקרה של נתניהו, כפי שנודע, הוא לא הוזהר כי הוא נחשד בעבירת שוחד. השופט בר-עם תהה בדיון: ״איך נוצר הפער הזה בין עובדות שמייחסות לו שוחד לבין מה שהוא הוזהר לגביו?״.

מנדלבליט נמלט גם הפעם למושג הרחב והאמורפי שבו השתמש בעבר כדי לתרץ את החקירה – ״טוהר המידות״. במהלך העדות הסתבר כי מנדלבליט כלל לא חשב שנתניהו התכוון לממש את העסקה שנדונה בשיחותיו עם נוני מוזס: ״התלבטתי לגבי התיק הזה, אם צריך לחקור אותו בכלל״, אמר. השופט בר-עם הגיב על כך: ״אדוני רואה כמה זמן אנחנו משחיתים על האם אדוני נתן היתר לחקור את מר נתניהו ועל מה״.

לא מדובר בנקודה משנית: העובדה שראש הממשלה לא הוזהר בפועל לגבי החשדות שעלו בחקירתו מהווה עילה לפסילת ההודאות שנגבו ממנו, ומובילה לדרישה להחלת ״הגנה מן הצדק״.

סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, דרש לחקור את מנדלבליט לגבי הליקויים שנפלו בחקירה, אך התובעת, עו"ד יהודית תירוש, התנגדה לכך. לטענתה, אין מקום לתשאל את היועץ המשפטי על פעולות שבוצעו בשטח: ״ליקויים בחקירה יסכם חברי בסיכומים שלו ובית המשפט יכריע״. לדבריה, על היועץ המשפטי להעיד אך ורק על סוגיית האישורים לחקירות. השופטים, באופן מפתיע, קיבלו את עמדתה של תירוש ולא אפשרו לעו"ד חדד להמשיך ולחקור את הליקויים שאירעו במהלך החקירות.

אישרת או לא אישרת?

עו"ד חדד עסק בהמשך בהאזנות הסתר שביצעו חוקרי המשטרה למקורבו של ראש הממשלה, נתן אשל. מתברר כי גם אלו בוצעו ללא אישורו של מנדלבליט, שאמר בעדותו: ״זה מאוד הרגיז אותי. כשהסתבר שזה מה שקרה – זה אכן הופסק״. מיותר לציין כי ההאזנות לנתן אשל נועדו להתקות אחר שיחותיו עם נתניהו, וכך למעשה עקפה המשטרה את הצורך באישור מיוחד להאזנה לראש הממשלה עצמו. מנדלבליט, כפי שאירע בסוגיות רבות אחרות בעדותו, לא זכר כיצד נודע לו על ההאזנות הללו.

כאשר נדון תיק 1000 (תיק המתנות), ניסה השופט בר-עם להבין כיצד התנהלו החקירות בנוגע למתנות שקיבל לכאורה נתניהו מאנשי עסקים. כפי שעלה בדיונים קודמים, האישור שסיפק מנדלבליט נועד לבחון האם התקבלו טובות הנאה משמעותיות מאנשי עסקים. החוקרים, שהרחיבו כל אישור שניתן לממדים אינסופיים, הסתפקו בהיתר זה כדי לחקור הרבה מעבר לגבולותיו.

השופט בר-עם פנה למנדלבליט: ״אדוני נותן אישור לחקור בעניין קבלת מתנות בהיקפים גדולים – האם משמעות הדבר היא שניתן לחקור כל אדם, כל עניין, בכל נושא הקשור למתנות?״. מנדלבליט התפתל בתשובתו. הוא הסביר כי לא דרש מהחוקרים לקבל את אישורו לכל פעולה ופעולה, אך ציפה שיעדכנו אותו כאשר מתכוונים להעמיק לגבי נחקר מסוים או כאשר מתגלה כיוון חדש. השופט בר-עם השיב: ״השאלה היא מה מבינים חוקרי המשטרה שמקבלים את ההיתר הכללי. אולי צריך לתת אישור יותר קונקרטי כדי שלא יעשו חלילה בטעות מה שאסור?״. מנדלבליט ענה: ״אני חושב שהם הבינו״ – תשובה תמוהה במיוחד כשמדובר בתיק בעל משקל כה רב.

הדוגמה הבולטת ביותר להתנהלות זו של המשטרה נוגעת להדס קליין, עוזרתו האישית של איש העסקים ארנון מילצ'ן. לפי טיעוניו של חדד, חוקרי המשטרה דרשו ממנה להוציא מסמכים מהנהלת החשבונות בתואנה כי הם נדרשים כביכול ל"ספירת מלאי", ולהעבירם אליהם. ״מה שעשתה הדס קליין – משטרת ישראל דרשה ממנה״, אמר חדד, ״ולא היה אישור שלך להמשיך בקו הזה ולאסוף מסמכים״. מנדלבליט השיב: ״לא מכיר את הדברים האלה״.

חדד המשיך להקשות: ״יש שעות רבות עם קליין שלא מתועדות, לא בחדר חקירה ולא בכלל. סיפרו לך שעשו זאת? שחקרו אותה על ענייני מס של מילצ'ן? שצעקו עליה?״. מנדלבליט טען כי לא ידע על כך. חדד הוסיף: ״עדכנו אותך שהיה נוהל במשטרה לערוך הודעות ולהשמיט טיוטות? סיפרו לך שאחרי שקליין סיימה להעיד, לפעמים גרסו טיוטות והביאו לה לאישור?״. מנדלבליט השיב: ״לא, לא דיווחו לי דבר״. עו"ד חדד סיכם: ״בתיק 1000 אראה לך איך הינדסו לך קו אספקה״.

סוגיית גיוס עדי המדינה הועלתה אף היא. השאלה המרכזית הנוגעת לעדי המדינה היא מה ידע היועמ"ש לשעבר בעת שאישר את ההסכמים עמם. חדד טען כי בניגוד להצהרותיו של מנדלבליט בזמן אמת, שאותן העלה על הכתב במסמך רשמי, הופעלו לחצים פסולים ונפגעו זכויות יסוד של הנחקרים שגויסו כעדי מדינה. אולם בעקבות התנגדות התביעה, השופטים לא התירו להמשיך בקו חקירה זה. חדד סיכם: ״הוא כתב בכתובים דברים לא נכונים. זו הסתרה, והתנהלות שערורייתית כזאת מקימה הגנה מן הצדק״.

"אתה זוכר איזה לחץ הפעילו עליך?"

לטענת עו"ד חדד, בסוף שנת 2016 הופעלו על מנדלבליט לחצים כבדים כדי שיאשר לפרקליטות לעבור ממצב של ״בדיקה״ לחקירה פלילית מלאה בתיקי ראש הממשלה. חדד שאל: ״אתה זוכר איזה לחץ הפעילו עליך במשטרה ובתקשורת לפתוח בחקירה?״, ומנדלבליט אישר: ״זוכר לחץ שהיה״.

באותם ימים התקיימו הפגנות סוערות נגד מנדלבליט. באחת מהן, בסוף נובמבר 2016, נראה פעיל המחאה אלדד יניב צועק: ״ניסו להפוך על מנדלבליט את השולחן וזה לא עזר״. עו"ד חדד הציג את הסרטון באולם בית המשפט וטען כי גורמים במשטרה הדליפו לעיתונאים ולפעילי מחאה מידע מתוך הבדיקות שבוצעו. חדד הוסיף וטען כי הלחץ שהופעל על מנדלבליט השפיע על שיקול דעתו, ובשלב מסוים אף הציע לבחון את השערתו באמצעות בדיקת פוליגרף ליועמ"ש לשעבר.

כאשר ביקש עו"ד חדד להתייחס לפעולות חקירה שבוצעו לאחר מתן האישורים, התנגדה התובעת יהודית תירוש להמשך החקירה. השופט בר-עם תהה: ״איך אפשר להתעלם מכך שהיועץ המשפטי בא לפה ומעיד על פעולות בלתי חוקיות?״. אף על פי כן, רוב שופטי ההרכב קיבלו את עמדתה של תירוש.

זה שבעה ימים עומד מנדלבליט על דוכן העדים ומפרט כיצד לא ידע, לא עודכן ולא שמע על הפעולות שביצעו החוקרים והפרקליטות מאחורי גבו. כיצד ניתן, אם כן, לטעון שלא הוטעה? סנגורו של שאול אלוביץ', עו"ד ז'ק חן, תיאר את התמונה המצטיירת:

״אנחנו מדברים על צבר בלתי נתפס, הר של פעולות בלתי חוקיות כמעט על כל צעד ושעל בחקירה הזאת… המשטרה, בליווי הפרקליטות, הביאה לכך שעל רצפת חדר העריכה נותרו ראיות מזכות – הן לגבי הסיקור והן לגבי הרגולציה״.

חדד סיכם בתמציתיות: ״אם ישאלו את מנדלבליט את השאלות הנכונות, אפשר יהיה לסיים את המשפט״.