החוק הנכון להשקעות ההון

הארץ געשה ורעשה בעקבות פרסום נתונים אודות גורלו של החוק לעידוד השקעות הון • הבנה של משמעויות החוק ומטרותיו עשויות להרגיע את הקורא הנבוך • עובדה: מרבית ההקלות ניתנו גם בזמן שמפלגת העבודה הייתה בממשלה

נתוני מינהל הכנסות המדינה שפורסמו בעיתון כלכליסט על שיעורי המס ששילמו חברות הענק בשנת 2010 העניקו לחברי הכנסת ולארגונים חברתיים הזדמנות להביע זעזוע ושאט-נפש תחת כל מיקרופון פתוח ולהפגין יצירתיות בעמודי הפייסבוק שלהם. המציאות, כמו תמיד, הרבה יותר מורכבת ודורשת בחינה מקיפה של ההטבות וההשלכות שלהן על המשק הישראלי לאור התחרות הגלובלית ההולכת וגוברת למשיכת השקעות.

כמו מדינות רבות בעולם, מדינת ישראל נוקטת במאמצים אדירים כדי למשוך תאגידים בין לאומיים להשקיע בתחומה. משרד האוצר והתמ"ת אמונים על הנושא והאחרון אף מפעיל יחידה שכל תפקידה הוא איתור והתקשרות עם חברות בין-לאומיות המחפשות יעדים להשקעה. אחד הכלים המרכזיים הינו החוק לעידוד השקעות הון המעניק הטבות מס ומענקים לחברות אשר ייבחרו להקים מפעלים בישראל.

 ישראל איננה יוצאת דופן בחיזוריה אחר חברות-ענק עולמיות. מדינות רבות באירופה ובמזרח הרחוק מעניקות שורה של הטבות ופטורים ממיסים לכל חברה שתסכים לפעול בשטחן. ואכן, עם השנים גוברת התחרות על ליבן וכספן של החברות, שמצידן למדו למנף זאת לטובתן, כך שהן מגיעות לשולחן המשא-ומתן כשבידן רשימת דרישות ארוכה ומפורטת. בכדי לעמוד בתחרות, משרדי האוצר והתמ"ת פועלים על-מנת לעדכן את מסלולי ההטבות במטרה להשאיר את ישראל יעד אטרקטיבי להשקעות אל-מול התחרות העולמית הגוברת.

להביא הון לציון

הרווח הכלכלי למשק הנובע מכניסתן של חברות אלו הוא משמעותי מאוד גם כאשר מוותרים על חלק נכבד מהמיסוי של פעילותן. בראש ובראשונה עומדת העובדה שהשקעות אלו מייצרות מקומות עבודה, ובדרך-כלל בתעשיות המתקדמות ששכרן גבוה יחסית. בנוסף, פעילותן מייצרת מעגלים נרחבים של עובדים נלווים המעניקים שירותים שונים לתאגידים, ובכך מייצרים עוד מקומות עבודה המזרימים הכנסה נוספת לקופה הציבורית. יתרון משמעותי נוסף נובע מהמיתוג שנוצר לישראל בעקבות השקעות אלו: העובדה שחברות בין לאומיות פותחות מרכזי פיתוח וייצור בישראל ממצב אותנו כמדינה אטרקטיבית להשקעות ומושך עניין מחברות ותאגידים בין-לאומיים נוספים.

הצלחתה של ישראל כלל אינה דבר המובן מאליו. ישראל נמצאת בחיסרון יחסי לעומת מדינות אחרות בעולם. חוסר היציבות הגיאופוליטית של האזור, בצירוף העובדה שישראל רחוקה ממרבית שווקי היעד של תאגידי-הענק, מאלצים את ישראל להעניק הטבות מפליגות  בכדי להישאר יעד אטרקטיבי כלפי המשקיעים.

גם הסוציאליסטים מסכימים

ניתוח התועלת של מענקים אלו למשק על בסיס נתוני שנה אחת הוא מעט בעייתי. המענקים שניתנו לחברות הנן על-פי רוב מענקי הקמה חד-פעמיים אשר את ההכנסה בגינם תראה המדינה רק בשנים הבאות. יתרה מכך, ברוב המקרים המיסוי המופחת הנו תנאי לכך שחברות אלו ישאירו את הרווחים בישראל וישקיעו אותם חזרה ברכישות בשוק הישראלי (רווחים כלואים). כך שרווחים אלו או שימוסו בעתיד או שיופנו להמשך השקעה בישראל.

למרות כל זאת, אין ספק שהמספרים המובאים בכתבה מטרידים. נתונים אלו מתייחסים למתכונתו הישנה של החוק שסבל מאי-אחידות של מסלולי ההטבות ובחוסר בקריטריונים ברורים לקבלת המענקים. על מנת להתמודד עם הכשלים הללו הוכרז בשנת 2011 על רפורמה בחוק שנועדה לפשט את מנגנוני המס, לייצר איזון טוב יותר בין ההטבות לחברות הגדולות והקטנות ולהציג אחידות בקריטוריונים. כך שבסופו של התהליך שיעור המס על החברות במרכז הארץ יעמוד על 15% ובפריפריה על 6%.

בניגוד להתלהמות הפופוליסטית, גם הסוציאליסטים מבינים את ההיגיון שבהקלות מס אלו. החוק לעידוד השקעות הון נחקק עוד בימי מפא"י ההיסטורית, ועל רוב המענקים לתאגידי-הענק חתומות ממשלות שמפלגת העבודה הייתה שותפה בהן, ואשר בחלקן אף החזיקה במשרד התמ"ת. מסתבר שלהיות סוציאליסט זה קל למדי מהיציע, אבל – כדברי המשורר – "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".

הכותב שימש בעבר כיועץ מקצועי לשר התמ"ת וחבר בפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה