ישראל ניתקה את הקשר עם מועצת זכויות האדם של האו"ם ובכך פגעה בלגיטימציה שלה. משרד החוץ הישראלי מבקש לנצל את המצב והציב תנאים לחידוש היחסים
מאז הקמתה בשנת 2006, מועצת זכויות-האדם של האו"ם מפלה את ישראל לרעה • לאחר שניתקה את קשריה עם המועצה, בתחילת השנה הפכה ישראל למדינה הראשונה המסרבת לשתף פעולה עם הליכי הבדיקה של המועצה • לאחרונה הציב סגן שר החוץ זאב אלקין תנאים לחידוש היחסים. האם המהלך יוביל לשינוי ביחסה של המועצה לישראל?
ב-14 במאי 2012, הודיעה מדינת ישראל באופן רשמי לנשיא מועצת זכויות-האדם כי עד להודעה חדשה היא משעה כל שיתוף-פעולה עם המועצה ועם נציבות זכויות האדם. ההחלטה התקבלה בקרב הדרג הפוליטי במשרד החוץ לאחר שנים ארוכות בהן מועצת זכויות האדם הפלתה את ישראל לרעה, תוך קידום סדר יום אנטי-ישראלי בוטה והתייחסות חד-צדדית ומגמתית לנושא זכויות האדם בישראל ובשטחי יו"ש.
מועצה בהפרעה
מועצת זכויות האדם של האו"ם הוקמה בשנת 2006 בהחלטת העצרת הכללית, במטרה לפעול ל"חיזוק וקידום שמירת זכויות-האדם מסביב לעולם". המועצה מורכבת מ-47 מדינות חברות, הנבחרות לוועדה על-ידי העצרת הכללית לפי מפתח אזורי, כך שיהיה במועצה ייצוג ראוי לאינטרסים אזוריים ומדינתיים שונים.
אלא שכאשר נקרתה בפני המועצה הזדמנות לתקוף את ישראל, התברר כי למטרה הנעלה של שמירת זכויות אדם ברחבי העולם יש אופי די חמקמק. בשנתה הראשונה, המועצה העבירה החלטות גינוי נגד ישראל בלבד, מבלי להתייחס לחיזבאללה, חמאס או 191 המדינות האחרות שהיו אז בעולם. בשנתה השנייה, לצד הגינויים הרגילים כנגד ישראל, המועצה גם "הצטערה" על המצב בבורמה.
בסך-הכל מאז הקמתה, העבירה המועצה 103 החלטות הקשורות להפרות זכויות אדם במדינות ספציפיות, מתוכן 46 נגד ישראל. יתרה מכך, 6 מתוך 19 הישיבות המיוחדות שזומנו על-ידי המועצה היו בנושא הפרות זכויות האדם של ישראל.
הגזמה בינלאומית
גם השליח המיוחד מטעם המועצה לוידוא שמירת זכויות-האדם על-ידי ישראל (ללא התייחסות לפלסטינים), ריצ'ארד פאלק, נודע ביחסו האנטי-ישראלי. למשל, פאלק, פרסם מאמר בו השווה את יחסה של ישראל לפלסטינים ליחס הנאצים ליהודים בזמן השואה; ואף הפיץ קריקטורה אנטישמית באינטרנט.
האבסורד מתבטא היטב בזהותן הבעייתית של המדינות החברות במועצה. כיום חברות בה, בין היתר, קונגו, לוב וקטאר. לא בדיוק מופת לשמירה על זכויות-האדם.
מצב זה גרר התייחסויות מן המזכ"ל הקודם, קופי אנאן, שעוד בשנת 2006 גער במועצה על כך שהיא מתעלמת מהפרות זכויות אדם בשאר העולם לטובת התמקדות בישראל, והן מהמזכ"ל הנוכחי, באן קי-מון, אשר הביע את אכזבתו בשנת 2007 מהתמקדות המועצה באזור אחד בלבד, לנוכח ההפרות הרבות של זכויות אדם בשאר העולם.
מעבר לכל האמור, ישראל מופלית לרעה גם מבחינה ארגונית: ראשית, כפי שהוסבר בעבר ב'מידה', ישראל אינה חברה באף גוש אזורי הרשום בסניף ז'נבה של האו"ם, דבר המונע ממנה את האפשרות להתקבל כחברה במועצה, כך שנפגעת זכותה של ישראל לשוויון ריבוני באו"ם. שנית, ישראל היא המדינה היחידה שהוקדש לה סעיף מיוחד וקבוע בסדר-היום של מועצת זכויות-האדם, הלא הוא "סעיף 7" הידוע לשמצה, הקובע כי בכל מושב של המועצה יידון "מצב זכויות האדם בפלסטין ובשאר הטריטוריות הערביות הכבושות".
אלקין בוחן מחדש את ה-UPR
כלי נוסף שקיים בידי המועצה הוא דו"ח מצב זכויות האדם העולמי ה-Universal Periodic Review, (בקיצור UPR). ה-UPR הוא למעשה הליך של בדיקת מצב זכויות האדם בכל 193 המדינות החברות באו"ם, המתייצבות אחת לכמה שנים בפני המועצה כדי לתת דין וחשבון על הפרות זכויות אדם בשטחן. עד לאחרונה, ההישג העיקרי של ה-UPR התבטא בכך שכל 193 המדינות החברות באו"ם נענו להליך, על אף אי-הנוחות שיצר לחלקן, וכך הוא רכש מכובדות והסכמה.
ישראל הייתה אמורה להופיע בשנית בפני הוועדה ב-29 בינואר 2013, כחלק מהסבב הקבוע. אלא שהפעם ישראל סירבה להגיע, בעקבות ניתוק קשריה עם המועצה, ותורה נדחה לסוף שנת 2013. ישראל היא המדינה הראשונה שאיננה מסכימה לעבור את סקירת מצב זכויות האדם של ה-UPR, וכך נפתח פתח למדינות אחרות לסרב לביקורת, ולמעשה למוטט את אחד הכלים העיקריים של המועצה.
לפני כחודש, הודיע סגן שר-החוץ זאב אלקין, בנאום שנשא באירוע הפתיחה של הפורום הגלובלי למאבק באנטישמיות, כי הוא מוכן לשקול את חידוש שיתוף הפעולה עם מועצת זכויות האדם (ועל כן גם עם ה-UPR), אך בתנאי שישראל תפסיק לזכות ליחס מפלה ביחס לשאר מדינות העולם. בין היתר, התנה אלקין את המהלך בכך שהמועצה תקבל את חברותה של ישראל בגוש האזורי-WEOG ז'נבה, היכול לאפשר לישראל להגיש מועמדות למועצה ובביטול סעיף 7. בכך למעשה יצר משרד החוץ כלי למינוף דרישתו לשוויון והוגנות בפני מועצת זכויות האדם, שמאוד רוצה לשמר את הקונצנזוס העולמי סביב ה-UPR.
במשרד החוץ מסבירים מהלך זה בכך ש"למועצת זכויות-האדם יש אינטרס מובהק שלא ייווצר תקדים של סירוב לשיתוף הפעולה עם ה-UPR. עם-זאת, משרד החוץ יחזור לשתף פעולה עם המועצה במידה וימולאו התנאים שיפסיקו את אפלייתה של ישראל. המדינה לא מעוניינת לחזור לשיתוף פעולה עם מועצת זכויות-האדם כל עוד ישראל מצויה בסטאטוס של מדינה מופלית לרעה".
יששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש מחרימים אותם סוף כל סוף
מזל שהשמאל עסוק בלכסות על פשעי המין בברנוער אחרת היו פה תגובות נזעמות !
הוא גם עסוק בכיסוי על הנסיון לאונס ע"י חלאות אדם אפריקאיות שבסה"כ רצו לטייל עם ילדה אתיופית .
הי דניס,
1. כל הכבוד!
2. אסור לשכוח שלמועצת זכויות אדם (באשר אינו אזרח ישראל) היסטוריה של מחיקת עדויות, שאינן עולות בקנה אחד עם ההפליה, מהפרוטוקולים שלה (אפשר לחפש אצל UNWatch). אין שום ספק שהמועצה היא גוף פוליטי ואנטי ישראלי ואפילו בתחילת החודש גינתה הנציגה האמריקנית את פאלק:
http://geneva.usmission.gov/2013/06/07/26154/
3. בכל זאת, השאלה היא האם בכך שישראל מחרימה את המועצה היא משרתת את עצמה ומקדמת את המודעות למצב? בלינק הבא, ויקטוריה נולנד, דוברת מחלקת המדינה, מסבירה כי למרות שהחלטות המועצה נגד ישראל אינן מאוזנות היא עדיין ממליצה לישראל להגיע ל-UPR ולייצג את עצמה. הייתי שמח לשמוע מה לדעתך משרת טוב יותר את האינטרס הישראלי ומדוע? לא בטוח שיש תשובה נכונה, אבל חרם חד צדדי דורש הצדקה מצד האינטרס ולא רק מצד המוסר (הכפול) והצדק.
http://www.state.gov/r/pa/prs/dpb/2013/01/202846.htm#ISRAEL
הי כפיר.
אני, באופן אישי, זוכר שלפני שנה, בדיוק כשהודיעו על ההחלטה "לשבור את הכלים" ולהפסיק לשתף פעולה עם מועצת זכויות האדם, חשבתי שזאת החלטה שגויה, שתקשה עלינו עוד יותר בקהילה הבינלאומית. ההחלטה נתפסה בעיני כבהחלט צודקת, אבל לא חכמה. עם זאת, במידה ומשרד החוץ אכן יצליח למנף את הסירוב שלו לשתף פעולה עם ה-UPR
לכדי שיפור מעמדה של ישראל במועצה, אני חושב שזה יהיה הישג עצום. למעשה, התהפכו היוצרות, וכעת המועצה היא זו שתלויה, במידת מה, בישראל.
דניס, מה זה לעזאזל "פלסטין"?
מאיפה המצאת את המילה הזו?
באיזו שפה היא?
מה פירושה?
למי יוחסה, מתי ובאילו נסיבות?