הפרגמטיזם האידאולוגי של האחים המוסלמים

מוחמד מורסי יוצר דימוי של מנהיג פרגמטי ומרגיע את המערב. אבל כמו תמיד, מה שחשוב איננו הדיבורים אלא בעיקר המעשים, והללו אינם מבשרים טובות

"חופש הביטוי, המחאה והבעת עמדות (כולן) מובטחות, אך ללא פגיעה בדיפלומטים, בשגרירויות, במיסיון, ברכוש פרטי או ציבורי" – מסתבר שכך אומרים בערבית-מצרית צחה "חבר'ה, בואו להפגין", ובאותה נשימה "אובמה, תירגע, אצלי העניינים תחת שליטה". זוהי, בכל אופן, תגובתו של מוחמד מורסי, נשיא מצרים, להתפרעויות מול שגרירות ארה"ב, שפרצו לאחר עלייתו לרשת של הסרט הפרובוקטיבי על מוחמד.

סקירה של אירועים שהתרחשו במהלך החודשים האחרונים מצביעה על-כך שהצהרתו של מורסי אינה מקרה יחיד, אלא שיטת עבודה; משחק פרגמטי בין אידיאולוגיה אסלאמית לשיתוף-פעולה עם המערב. בצורה זו מסוגל מורסי להכריז על כיבוד הסכם השלום עם ישראל, ובאותה נשימה להעמיד תנאים לקיומו; כך הוא מצליח לפתות את אובמה לחזר אחריו, ובמקביל לנהל מגעים עם איראן.

הסכם שלום מותנה

לכל אורך מסע הבחירות לנשיאות וגם לאחר ניצחונו, הביע מורסי את מחויבותו להסכם השלום עם ישראל. בנאומו באוניברסיטת קהיר לאחר הכתרתו, התבטא כי "מצרים לעולם לא תפנה למדיניות של תוקפנות", והוסיף שיכבד את ההתחייבויות הבין-לאומיות של מצרים.

אלא שלצד הצהרות אלו, מעמיד מורסי תנאים נוקשים לשימורו של ההסכם. בראיון לאחד מעיתוני מצרים, הסביר מורסי כי מימוש ההסכם תלוי לדידו בהקמתה של מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים ובמימוש זכות השיבה. בהזדמנות אחרת אמר גם כי תקיפה ישראלית בעזה פירושה הפרת הסכם השלום על-ידי ישראל.

מורסי מבין היטב את הפוטנציאל הפוליטי הטמון בהסכמי-השלום והוא משתמש בו כדי ללחוץ על ישראל וארה"ב. לשם-כך היועץ המשפטי של הנשיא והדובר הרשמי של לשכת הנשיאות המצרית העבירו לתקשורת העולמית את המסר כי בכוונתו לפתוח את ההסכם במטרה להחיל ריבונות מצרית על כל סיני.

תמימות בבית הלבן

הגישה הכפולה של מורסי מתגלה גם במערכות-היחסים שהוא רוקם עם משקיעים אמריקנים ועם הבית-הלבן. בפגישה עם אנשי-עסקים אמריקנים הצהיר מורסי לאחרונה שארצו תישאר חילונית, ובשל-כך אל להם לחשוש מהשקעות במצרים. הצהרות מסוג זה נופלות על אוזניים קשובות, מעיד עצאם עבדאללה, קופטי-ליברלי מצרי. במאמר שפירסם עוד בסוף השנה שעברה, כתב  עבדאללה כי שדולות אסלאמיות בארה"ב כבר הכינו את הקרקע עבור מורסי, וכי ממשל אובמה השלים כבר אז עם שלטון 'האחים המוסלמים'. ראיה נוספת לכך היא ההסכם המתגבש, בו אמורה ארה"ב לקצץ כמיליארד דולר מהחוב של מצרים (מתוך 3 מיליארד).

לא ייפלא אפוא, כי כבר בסוף אותו החודש ביקר מורסי באירן, במסגרת ועידת המדינות הבלתי-מזדהות, ובכך הפך למנהיג המצרי הראשון שביקר בטהרן מאז אמצע שנות ה-70. שמועות נוספות על פגישה מתוכננת בין מורסי לח'אלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של החמאס (שביקר בעצמו בטהראן לא מזמן), מחזקות את הטענות בדבר הקשר המצרי-איראני ההולך ומתגבש.אך בעוד בבית הלבן מפלרטטים עם השלטון החדש בקהיר, מדווח ביל גרץ מה-Washington Free Beacon על-כך שסוכנויות מודיעין אמריקניות ניטרו פגישה סודית בין ראש המודיעין המצרי לבין מרגל איראני בכיר, פגישה המעלה חשדות כבדים בנוגע לתמיכה חשאית של 'האחים המוסלמים' בטרור העולמי. עוד בינואר 2012 התראיין החוץ האיראני עלי אכבר סלחי בעיתון מצרי, וקבע כי "טהרן שומרת על קשר רציף עם האחים המוסלמים". ב-22 באוגוסט התראיין סלחי בעיתון אל-אהראם במצרים, וטען כי איראן ומצרים מתקדמות לעבר שיקום היחסים הדיפלומטיים, וכן כי טהרן מעוניינת בקשרי "ידידות ואחווה" עם קהיר.

מהתלים במערב

כמו לאל הרומי יאנוס, גם למורסי שני פרצופים. מצד אחד הוא דיפלומט השולח הצהרות מרגיעות למערב כדי שלא לאבד את מקור המימון העיקרי של מצרים, מצד שני הוא איסלמיסט לוחמני המחזק את הקשרים עם האסלאם הרדיקלי ומבקש להביא את האידיאולוגיה של 'האחים המוסלמים' לכדי מימוש. מורסי מבקש לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. תחת הנהגתו 'האחים המוסלמים' שואפים להיות חוד-החנית של העולם המוסלמי, ויחד-עם-זאת הם מבינים שבמצבם הכלכלי הנוכחי אין להם סיכוי להגשים שאיפה זו ללא התמיכה של ארה"ב.

בינתיים, בזמן בו ממשל אובמה מגיב בקול ענות חלושה לתקיפת השגרירות בקהיר וממשיך לנסות לקנות את התמיכה המצרית, הקונגרס האמריקאי איבד את הסבלנות ודחה את הדיון על השמטת החוב המצרי עד לאחר הבחירות. האם ניתן לקוות שמישהו בוושינגטון ישכיל להבין את המשחק המתוחכם של מורסי וחבריו?