פצצות קטנות ומלוכלכות: טור מיוחד ל-9/11

תריסר שנים בדיוק חלפו מאסון התאומים, ו-483 מאז הטלת המצור המוסלמי של סולימן המפואר על מרכז הציוויליזציה המערבית – וינה. בעוד שהאוסטרים ניצלו בעור שיניהם ממכונת המלחמה העות'מנית, לנוסעי הטיסות האמריקניים לא שיחק המזל במפגש עם הטרוריסטים המוסלמים • כמעט 500 שנים אחרי, והקריאה "אללה הוא אכבר" נשמעת שוב בְּלִבּו של המערב

"ספטמבר הוא חודש נהדר לכבוש את העולם", חשב לעצמו סולימן המפואר עת צבאו קרב והלך אל שערי וינה בספטמבר 1529. ספטמבר הוא אכן חודש מצוין למלחמות: מזג האוויר כבר לא חם מאוד כמו בשיא הקיץ, ומאידך גם אין סיכוי להיתקל בשלג ובכפור שיעצרו התקדמות של כל צבא. ואכן, רוב המערכות הצבאיות הגדולות של האנושות התרכזו סביב חודשי ספטמבר-אוקטובר בצידה הסתווי של השנה, ובמרץ-אפריל בצידה האביבי: הגרמנים מתחילים את מלחמת העולם השנייה בראשון לספטמבר; רוסיה, צרפת ובריטניה נכנסות למלחמת העולם הראשונה טיפה מאוחר מזה, בתחילת נובמבר; צבאות מצרים וסוריה פותחות במלחמת יום הכיפורים בשישי לאוקטובר. הדוגמאות רבות, וזה משעשע ובלתי מפתיע לגלות שבני אדם בוחרים להילחם במקומות ובזמנים שבהם נעים להיות בחוץ.

השנים האחרונות היטיבו מאוד עם סולימן המפואר, או "סולימאן מעניק החוקים" כפי שנודע באימפריה העות'מנית. מאביו, סלים הראשון או "האמיץ", הוא יורש קיסרות אדירה שמשתרעת על פני רוב המזרח התיכון, עם אחיזה איתנה באירופה ובאפריקה. הוא מוסלמי, כמובן, ואישיות משכילה ומחוננת בצורה יוצאת דופן: הוא דובר חמש שפות, שולח ידו בשירה ובפילוסופיה, ומתקן חברתי מהבולטים של זמנו. אחרי כיבוש הבלקן ורוב הונגריה של ימינו, ותוך כדי התפשטות מתמדת בים התיכון, באוקיינוס ההודי ובחופי אפריקה, הוא נחוש בדעתו – לא לפני שגם לקח את המעוז הנוצרי בלגרד – להכות בלב אירופה הנוצרית. ב11 לספטמבר 1529, אחרי אביב וקיץ של מלחמה אכזרית באדם ובאיתני הטבע, הוא מטיל מצור על וינה.

"ספטמבר הוא חודש נהדר לכבוש את העולם", חשב לעצמו חליד מוחמד עבדוללה אל-מידהר, כשעלה על טיסה 77 משדה התעופה הבינלאומי דולס, לא רחוק מהעיר וושינגטון אשר במדינת וירג'יניה. השנה היא 2001, ואחרי קריירה בשירות המוג'הדין המוסלמים במלחמת האזרחים בבוסניה, ועזרה בתכנון הפיגוע במשחתת האמריקנית קול, יליד מכה הזה, בן לאחד השבטים המוסלמיים העתיקים והמכובדים ביותר, עומד לעשות את הכניסה הגדולה שלו לספרי ההיסטוריה.

סרטי האבטחה מגלים שכשהוא עבר בביטחון שדה התעופה, גלאי המתכות צפצף סביב חברו למסע, מג'ד מוקד, סטודנט סעודי למשפטים, אולם קצין הביטחון לא הצליח לאתר את מקור הצפצוף ואפשר לשניים לעלות לטיסה, שיעדה לוס-אנג'לס. הטיסה יצאה לדרכה כמתוכנן, והיא תסיים את דרכה כמתוכנן, אבל לא יהיה לזה שום קשר ללוח ההמראות והנחיתות החדש והנוצץ בשדה התעופה דולס.

סוף העולם המערבי?

כשסולימן המפואר מגיע לוינה, הוא מוצא עיר שהתכוננה היטב לקראתו. שליט אוסטריה וילהלם ואן רוגנדורף ממנה להגנת העיר שכיר חרב בלגי בן 70 בשם ניקולס, רוזן סלם. ההחלטה הזו מתבררת כאחת המוצלחות בתולדות המינויים המלחמתיים; ניקולס, הלוחם הבלגי הקשיש, מנהל את הכנות העיר למצור המתקרב ביד רמה ובכישרון גדול, והוא מעבה ביצורים, סוגר את ארבעת שערי העיר ומקים לו מטה בקתדרלת סן-סטפן, שנבנתה 300 שנים קודם לכן.

מכונת המלחמה העצומה והמשוכללת ביותר של הזמן, האימפריה העות'מנית, ובראשה אחד המצביאים הצבאיים הנחושים והמבריקים של תקופתו, עושה את דרכה אל העיר וינה. כיבוש העיר וינה – הנוצרית כבר כמעט אלף שנה – על-ידי חיל החלוץ של האסלאם, תהווה מכה אדירה לממשיכות המסורת התרבותית של יוון ורומא, כפי שרואות את עצמן ארצות אירופה, והיא עשויה לשנות את יחסי הכוחות בין מזרח למערב לתמיד.

בקתדרלת סן-סטפן, מפאר הארכיטקטורה הגותית, ניקולס, דוכס סלם, יושב ומכין את עצמו לבאות. הוא עשה כל אשר בידי בן-אנוש לעשות. כל אשר נותר לעשות עכשיו הוא להתפלל.

טיסה 77 ממריאה. השמש זורחת בשמיים מנוקדי ענני נוצה קלילים; מזג האוויר נפלא כמו כמעט תמיד בספטמבר בחצי הכדור המערבי. 53 נוסעים עושים את דרכם בטיסה יומית של אמריקן איירליינז מוושינגטון; שישה אנשי צוות נמצאים שם כדי לאפשר לטיסה להתקיים ולנוסעים להגיע ליעדם בשלום ובבטחה. אף אחד מהנוסעים ואנשי הצוות אינו יכול לשער שעל המטוס נמצאים גם חמישה אחרים, שלהם כוונות אחרות בתכלית.

35 דקות לאחר ההמראה, ואפשר להניח שחלק מהנוסעים מנמנמים אחרי לילה של בילוי או תינוק שסירב להירדם. כמה מהם בוודאי קוראים או פותרים תשחץ. כשב-08:51 חליד מוחמד עבדוללה אל-מידהר וארבעת מרעיו קופצים מכיסאותיהם, מנופפים בסכינים שהצליחו להבריח לטיסה ומשתלטים על תא הטייס, זה בוודאי לוקח כמה שניות, או אולי אפילו דקה או שתיים, כדי להבין מה באמת קורה. כהשנוסעים המבועתים מבינים, חלק מהם מצליח להתקשר לבני משפחה, שמהם הם שומעים על החטיפות האחרות שקרו באותו בוקר, ועל שני המטוסים שכבר רוסקו לתוך מגדלי התאומים, שעדיין ניצבים על תילם בשעה הזו.

הצבא העות'מני, בפיקודו של סולימן המפואר, מגיע לוינה. הנוצרים של אירופה חשים שאלה עלולים להיות התקתוקים האחרונים של שעון ההיסטוריה בטרם אפוקליפסה עצומה.

הוינאים נלחמים כמו אריות. הם שולחים יחידות קטנות לשבש את כריית התעלות שנועדו לערער את חומותיהם; הם מתגנבים מעורף התורכים כדי לזנב בהם ולא לאפשר להם לרכז מאמץ בהבקעת חומות העיר. מזג האוויר מטה שכם גם הוא להגנת וינה וגשמים חזקים, ובתחילת אוקטובר אף שלג, אינם מאפשרים לצרים להוציא אל הפועל את התכניות המשוכללות והבדוקות שלהם למיטוט ערים בצורות. לבסוף, לאחר הקזת דמים במניין של עשרות אלפים ולאחר שצבאו של סולימן מתחיל לגלות סימני חוסר נחת הגובלים באי-ציות של ממש, באמצע אוקטובר סולימן נאלץ להודות שהמערכה לא צלחה ולהסיג את צבאו לאחור.

הציוויליזציה הנוצרית של מרכז אירופה ניצלת בעור שיניה.

ל-59 הנוסעים ואנשי הצוות של טיסה 77 אין מזל כזה. הם נספים עד האחרון, יחד עם 125 מעובדי משרד ההגנה האמריקני, כשמטוס הבואינג שלהם מופל על-ידי החוטפים המוסלמים על בניין הפנטגון. כמו תושבי אירופה של ימי-הביניים העוקבים אחר המצור בוינה בלב כבד, מאות מיליוני צופים בשיא העידן הטכנולוגי עוקבים אחרי המטוסים המתרסקים של האחד-עשר בספטמבר, בתחושה שאולי זהו סוף העולם.

עשור וקצת אחרי 9/11, ו-483 שנים אחרי המצור של סולימן המפואר על העיר וינה, מליון מוסלמים צועדים בוושינגטון, מרכז הכוח של העולם המערבי. הם חופשיים לחלוטין לבטא את קריאת הקרב של מרסקי המטוסים, של לוחמי האימפריה העות'מנית ושל הערבים הראשונים שנלחמו בשם האסלאם: "אללה הוא אכבר". בבריסל, בירתה של בלגיה, המדינה שממנה בא מגן וינה הזקן, המצביא ניקולס, השם הנפוץ ביותר הניתן לתינוקות הוא מוחמד.