אירוע רכס רמים: קרבנות הנז״א האמיתי

נפלי פצצות שנמצאו במקומות שונים בארץ עמדו במרכזם של שני אירועים נפרדים בשבוע החולף. האירוע הראשון היה קטלני, ואילו השני הסתיים, באורח נס, ללא נפגעים. שני האירועים ראויים לדיון קצר, למחשבה ולפעולה בזירת ההשפעה והתודעה. עם זאת, בעוד שהמסר בעקבות האחד צריך להיות מופנה בעיקר לגורמי חוץ, המסר בעקבות האחר צריך לחלחל עמוק לתודעתו של כל ילד ואזרח במדינת ישראל.

אירוע רכס רמים

הסרט "נז"א" (נזק אגבי), סרט תיעודי בהפקה בריטית ובבימוים של צמד היוצרים הישראלים יובל אברהם ורחל שור, מוציא את דיבת צה"ל רעה ברחבי העולם, בפרט מאז זכייתו בפרס בפסטיבל ונציה. בעודו ממלא אולמות קולנוע באירופה ובצפון אמריקה ותופס מקום מרכזי בסדר היום הציבורי והתקשורתי, נהרג בשבוע החולף הנער אלעזר יאיר וילנסקי הי"ד כתוצאה ממה שניתן להגדיר, לכאורה, כנז"א.

אלעזר יאיר וילנסקי הי"ד, תלמיד כיתה ט' בישיבה התיכונית אורט מעלות, יצא עם חבריו לטיול שנתי ברכס רמים שבצפון הארץ – ולא שב לביתו. יאיר נהרג ביום שני האחרון מפיצוץ נפל של פצצת מצרר שנותר סמוך למסלול ההליכה ברכס רמים. במסלול צעדו גם המורה לשלכ"ח וכמה מחבריו של יאיר, שנפצעו בדרגות חומרה שונות כתוצאה מהפיצוץ.

האם היה זה בגדר נז"א שנגרם מאחת מפצצות חיזבאללה שכוונו לפגוע במטרות צבאיות ישראליות במהלך המלחמה? או שמא הייתה זו "מזכרת" מפצצה שנועדה להרוג יהודים רבים ככל האפשר, בכוונה תחילה וללא אבחנה – בין אם בעת פגיעתה ובין אם לאחר מכן, כשישראלים ייתקלו באותם "חפצים מוזרים וחשודים" שנותרו בשטח כמטעני חבלה מסוכנים?

דבר אחד בטוח: מחבלי החיזבאללה שיגרו את פצצת המצרר משטח לבנון כדי לפגוע בכמה שיותר ישראלים, ללא אבחנה בין חיילים לאזרחים, בין יהודים לדרוזים, בין מבוגרים לילדים ובין נשים לגברים. המטרה הייתה פשוטה: לגרום נזק מרבי ולהרוג ישראלים רבים ככל האפשר, ללא חישובים וללא ניהול סיכונים.

בקרב על התודעה ראוי להקרין בבתי קולנוע ובערוצי טלוויזיה בארץ ובחו"ל סרטונים קצרים שיזכירו את הקורבנות הישראלים התמימים שנרצחו ונטבחו באכזריות לאורך השנים – ולא רק מאז הטבח שהתחולל בשמחת תורה לפני שלוש שנים. ראוי להציג את דמותו של הקורבן התמים האחרון, התלמיד אלעזר יאיר וילנסקי הי"ד, שנרצח בכוונה תחילה – אף שייתכן שאותם יוצרים ישראלים מפורסמים וכמותם היו מחשיבים זאת, לכאורה, כנז"א בלבד.

אירוע יער אשתאול

ביום רביעי, באותו שבוע שבו נרצח אלעזר יאיר וילנסקי הי"ד, פורסמה ידיעה על אזרח שדיווח למשטרה על מציאת פצצת מרגמה 52 מ"מ ישנה וחלודה ביער אשתאול, סמוך לבית שמש. כוחות הביטחון שהוזעקו למקום בודדו את השטח, וחבלנים ניטרלו את הפצצה ללא נפגעים, ברוך השם. ככל הנראה, לא רבים שמעו על האירוע שהסתיים בנס ללא נפגעים וללא נזק.

אירועים מעין זה, שבהם מתגלים פריטי תחמושת ואמצעי לחימה ברחבי הארץ, שכיחים גם בתקופות שבין המלחמות באזורנו. חלק מאותם פריטים נותרו בשטח כעדות אילמת לקרבות מלחמות העבר, באזורים שבהם התרחשה לחימה פעילה עוד ממלחמת העולם הראשונה, דרך מלחמות ישראל – מהעצמאות, ששת הימים ויום הכיפורים, ועד למלחמת התקומה. חלק אחר מפריטי התחמושת נותר בשטחים שבהם התאמנו כוחות צה"ל – בין אם שימשו בעבר כשטחי אש, כדוגמת השטחים ליד העיר מודיעין, ובין אם הם משמשים ככאלה עד עצם היום הזה, כדוגמת שטחי האש בנגב, בבקעת הירדן וברמת הגולן. בשטחים אחרים עלולים להימצא גם אמצעי לחימה שהוסלקו בכוונה תחילה – לא רק מתקופת המחתרות ושלטון המנדט, אלא גם על ידי ארגוני פשיעה וטרור.

בדומה למצב בישראל, גם באסיה נמצאים פריטי תחמושת ישנים במקומות מיושבים ופתוחים כאחד, כעדות למלחמות העבר – כולל פצצות מצרר, פצצות מרגמה ופצצות במשקל מאות קילוגרמים שלא התפוצצו בעת פגיעתן בקרקע. במדינות כמו וייטנאם וקמבודיה, וכך גם במדינות אירופיות רבות כדוגמת גרמניה, צרפת ובריטניה, המצב אינו שונה בהרבה: אמצעי לחימה ונפלי פצצות נמצאים לא פעם באזורים מיושבים, ביערות ובשטחים פתוחים. מעת לעת מדווחים אמצעי התקשורת על פצצה ממלחמת העולם השנייה שנמצאה קבורה באדמה, נמשתה מנהר או פוצצה בחוף הים.

ההיסטוריה מוכיחה והמומחים מזהירים כי גם בדורות הבאים יוותרו בשטחים שונים שבהם התחוללה לחימה או שהופגזו בכבדות שרידי אמצעי לחימה, פריטי תחמושת ונפלי חימוש מסוכנים. אלה יישארו דוממים ונסתרים מעיני גורמי הביטחון האמונים על סילוקם הבטוח, עד שקבלנים, מטיילים ותושבים יאתרו אותם באקראי.

לאור האמור, ראוי שאמצעי התקשורת השונים ישדרו בקביעות תשדירי הסברה לאזרחים, המופנים בעיקר לצופים הצעירים, ובהם יובהרו הסכנות שבהתקרבות לחפצים חשודים ובמגע עמם. תשדירים מסוג זה הוכחו כיעילים בעבר, כאשר השפיעו במשך שנים על דור ילדי שנות ה-70, ה-80 וה-90 שצפו בערוץ הטלוויזיה היחיד שהיה במדינה. באותם ימים נצרבו בתודעתם של כל אזרחי ישראל, ושל הילדים בפרט, האמרות: ״אני יודע ואת יודעת שבחפץ חשוד אסור לגעת… וגם לא להתקרב״ ו-"אל תיגע פן תיפגע".