ממשלת ויינשטיין הראשונה

כשהח"כים החליטו ללכת לבחירות, הם ידעו שמשמעות הדבר היא שבעוד כמה חודשים עשוי השלטון להילקח מהם ולהימסר לחבורה נבחרת אחרת. מה שהם לא ידעו, הוא שבמהלך חודשים אלו יבוא מי שמעולם לא טעם טעמה של בחירה, וייטול לידיו את המושכות באמצעות חוות-דעת מלומדות שמפיק משרדו.

"כאשר עומדות על הפרק החלטות שאינן בגדר ניהול שוטף", הודיע לאחרונה היועץ המשפטי לממשלה ויינשטיין, "על השרים לערוך בדיקה מוקדמת בעניין זה מול היועץ המשפטי של המשרד הנוגע בדבר בטרם קבלת ההחלטה" (ההדגשה במקור). זאת משום שבתקופת הבחירות עשוי להתעורר חשש "להעדפת האינטרס המפלגתי הצר על פני האינטרס הציבורי, כמו גם ליצירת עובדות מוגמרות אשר עלולות להעמיד ממשלה נבחרת בפני מצב בלתי הפיך".

שרינו מורגלים זה מכבר לבחון כל צעד עם היועצים המשפטיים של משרדיהם, בכדי לוודא שמדיניותם אינה מתנגשת עם הנחיות רוח-הקודש הנושבות מבית-המשכן של בג"ץ בירושלים. ובכל זאת יש כאן חידוש: הפעם השרים נדרשים לא רק לבדוק את תוכן החלטותיהם מול עיניו הבוחנות של המשפטן, אלא גם את עצם סמכותם להחליט. אהרן ברק נהג לומר כי "דמוקרטיה נלחמת כשידה האחת קשורה לה מאחור". ובכן, החל מאתמול, מסתבר שכך הדמוקרטיה גם מושלת.

ממשלות מעבר מן העבר

אין זו הפעם הראשונה שמכהנת בישראל ממשלת מעבר. מחקרים שונים מראים כי יותר מ-10% מהזמן מכהנת בישראל ממשלת מעבר, למשך ממוצע של כ-80 ימים. בתור תופעה רחבה כל-כך, בתי-המשפט והיועצים המשפטיים הקודמים כבר נדרשו לה. אלא שלמרבה הפלא הם קבעו הנחיות שונות לחלוטין.

כאשר אהוד ברק ניהל בחורף שנת 2000 משא-ומתן עם הרשות הפלסטינית בזמן שממשלתו כבר הלכה לבחירות, הודיע היועץ המשפטי לממשלה דאז, כי

העיקרון החוקתי הוא זה של "רציפות הממשלה". פירושו של חוק-יסוד: הממשלה, אינו מוביל להחלת סייגים על סמכותה של הממשלה היוצאת. אין בסיס לטענה בדבר קיומו של מנהג חוקתי המסייג את סמכותה של ממשלה כזאת.

אמנם, גם אז קבע בית המשפט שממשלת מעבר צריכה לנהוג באחריות, וכי החלטותיה צריכות להיכלל ב"מתחם הסבירות" האמורפי, אבל יש לשים לב עד כמה רחב היה סל זה כאשר מה שעמד על הפרק הוא משא-ומתן לשלום עם הפלסטינים:

לא שוכנענו כי בסוגיה שלפנינו ניהול המשא והמתן על ידי ראש הממשלה היוצא וחברי ממשלתו חורג ממתחם הסבירות, וכי יד האיפוק או יד העשייה על העליונה. ההכרעה בשאלה זו – שמרכיביה הדומיננטיים הם פוליטיים, והמצויים במרכז המחלוקת החברתית בישראל – צריכה להיעשות בשיח הפוליטי בישראל, באמצעות האורגנים של הכנסת או הצבעת העם.

היסטוריה של משילות

כשיוצאים לרגע מאולמות בתי-המשפט ומשאירים את מתחמי הסבירות לאחרים, מתברר כי בחוץ ישנו עולם שלם, העונה לשם "מציאות". שם מתגלה כי ממשלות מעבר קודמות משלו ביד רמה וקיבלו לא מעט החלטות הרות-גורל, אשר לא רק השפיעו על "האינטרס הציבורי", אלא גם העמידו את הממשלות הבאות בפני "מציאות בלתי הפיכה".

כך, למשל, העובדה שממשלתו הייתה במעבר, לא מנעה מבגין לתקוף את מתקני הגרעין של עיראק. היא גם לא מנעה מאולמרט לצאת למבצע 'עופרת יצוקה' בפעם אחת, ולהורות על פינוי אלים של עמונה בפעם אחרת. אהוד ברק, כזכור, ניהל בזמן מעבר משא-ומתן על הסדר-הקבע, ואולמרט לא נמנע ממגעים עם בשאר אסד על מסירת הגולן, מהלכים שלא נעלמו מעניו של היועץ המשפטי מזוז, שאישר אותם בכתב.

ואפרופו משפטנים, ממשלות מעבר לא נרתעו גם מכינוסה של הוועדה למינוי שופטים, כפי שוודאי זכור היטב לנשיאה הקודמת של בית-המשפט העליון, דורית בייניש, שמונתה לראשונה לעליון בשנת 1995, בזמן ממשלת המעבר של פרס.

רגע לפני ששרי ישראל רצים ליועציהם לקבל אישור, מוטב שהיועמ"ש עצמו יבחן שוב את דרכיו ויבדוק האם לא ייתכן שפעולותיו שלו הן אלו החורגות ממתחם הסבירות.