הטענות לאפליה בגזר דינם של רוצחי עדן נתן-זאדה, קוראות למעשה לאכיפה סלקטיבית על בסיס אתני-דתי.
המקהלה הקבועה של חברי-הכנסת הערבים וארגוני זכויות-האדם, טוענת לאפליה גזענית של בית-המשפט בגזר דינם של מבצעי הלינץ' בעדן נתן-זאדה. המציאות מעידה על ההפך הגמור
בשבוע שעבר גזר בית המשפט המחוזי בחיפה עונשי מאסר על מבצעי הלינץ' בעדן נתן-זאדה. תגובתם של תושבי שפרעם, הח״כים הערביים ואנשי שמאל לא איחרה לבוא. מי שנקלע לרחבת הכניסה להיכל המשפט בחיפה, יכול היה לחשוב שהגיע להפגנה בכיכר אבו-ג׳יהאד ברמאללה. בין דגלי אש״ף וסיסמאות ה-״בדם ואש…״, ניתן היה למצוא גם טענות ענייניות על גזענות ואפליה. לטענתם, יהודים שחיסלו מחבלים בערי ישראל קיבלו צל״ש, ולא אישום פלילי.
האם כך הוא?
ובכן, עדן נתן-זאדה נוטרל תוך דקות אחדות. נשקו הורחק ממנו והוא נכפת. לאחר מכן החלו נוסעי האוטובוס ועוברי אורח לתקוף אותו במטרה להרגו. תוך כדי ביצוע הלינץ׳ הגיע למקום כוח משטרה, שביקש לעצור את נתן-זאדה כדי להביאו למשפט. הקהל המשולהב התפצל בין מי שתקף את השוטרים לבין אלו שקרעו את נתן-זאדה לגזרים. סרטון שנחשף בהמשך הוכיח שבאותו הזמן הוא היה עוד בחיים. כלומר, לא רק שהוא לא היווה סכנה לסביבתו, היה שם אף כוח שיטור רלוונטי שיכל לטפל במקרה כהלכה, אלמלא היה הדבר נמנע ממנו.
כאן חשוב להבהיר: נתן-זאדה היה כמובן מחבל. מעשהו הנפשע נבע מטירוף הדעת או ממוח שטוף שנאה (ואולי משניהם גם יחד). עם זאת, כמקובל במדינת חוק, עונשו היה צריך להינתן בבית-המשפט, ולא על-ידי המון זועם ושטוף ברגשות נקמה.
כשיהודים יורים במחבל מנוטרל
מה קרה במקרים דומים, שבהם מחבלים ערביים נורו בידי עוברי אורח יהודים? אפשר לקחת כדוגמא את פיגוע הטרקטור בקניון מלחה בירושלים ב-2009, או פיגוע הדריסה בוואדי ג'וז ב-2010: הירי בוצע במטרה לנטרל את המחבל ומנע באופן ישיר הרג של אזרחים חפים-מפשע. תחקירים שבוצעו בהמשך הצביעו על כך שלא ניתן היה לסיים את האירוע בדרך אחרת והיורים פעלו נכון.
מנגד, במקרים בהם יהודים ירו במחבלים כפותים החברה הישראלית הגיבה בחריפות רבה. השם קו 300 מזכיר משהו? אמנם עברו כבר כמעט 30 שנה, אך הפרשה מסרבת להיעלם. הרים של ספרות משפטית והיסטורית נכתבו על כך. הנסיבות שונות, אך היסוד המוסרי-חוקי דומה: הקביעה החד-משמעית שהרג של אדם כפות הוא מעשה פסול, גם אם מדובר במחבל, וגם אם ההורג הוא איש כוחות הבטחון.
אך הדוגמה הטובה ביותר היא זו של יורם שקולניק: ב-23 במארס 1993 ירה שקולניק, תושב דרום הר חברון, צרור אל עבר מוסא אבו סבאח, מחבל כפות שנתפס כמה דקות קודם לפני כן בדרכו לבצע פיגוע. בית-המשפט דחה את טענותיו של שקולניק כי האמין שהמחבל עדיין מהווה סכנה (מחזיק רימון), קבע כי מדובר ברצח, וגזר עליו עונש של מאסר עולם.
ניתן למנות עוד מקרים רבים שבהם אנשי ביטחון ואזרחים שילמו בדרגותיהם ובחירותם על מעידות בתחום "טוהר הנשק", כמו למשל בפרשת השוטר שחר מזרחי, שנידון לשלוש שנות מאסר על ירי שממנו נהרג גנב מכוניות שניסה לדרוס אותו. אותו הדין היה גם בפרשות חמורות פחות, כמו בפרשת הירי בנעלין בשנת 2008: ירי אזהרה של כדור גומי בסמוך למחבל כפות זעזע את המערכת הצבאית, הגיע עד לבג"ץ והביא להטלת עונשים חמורים על קצין וחייל.
מי פה הגזען?
האירועים יתחלפו, אך הסיסמאות תמיד ישארו זהות. פעיל ארגון "זכויות אדם" יזעק "גזענות" והח"כ הערבי התורן יסביר שליהודי זה לא היה קורה. אבל נראה שהגזען במקרה זה אינו מי שמחליט למצות את הדין עם אדם שלקח את החוק לידיים, אלא דווקא מי שמצדיק אותו על-ידי שליפת ״קלף הגזענות״.
קלף הגזענות בעצם קורא לאכיפה סלקטיבית של החוק על בסיס אתני. את אותה המנטרה אנו שומעים בנוגע לבנייה ערבית בלתי-חוקית, אחזקת נשק לא רשום, עבירות רכוש, פוליגמיה וכן הלאה. תמיד יהיה מי שיסביר ש"ככה זה אצלם", ויבהיר במילים מכובסות שבעצם קשה להם עם דמוקרטיה ושלטון החוק, שזה נוגד את תפיסת החמולה, פוגע ברגשות הלאומיים, או איזו תואנה אחרת שתסביר לנו, ההדיוטות, למה חוקים שחלים עלינו לא חלים עליהם.
הפעם הם מבקשים לומר ש"עין תחת עין" זו בעצם פרקטיקה לגיטימית, לפחות כשהיא מגיעה מן הצד הערבי כלפי יהודים. בדיוק על כך דיברה האיראנית, מתנגדת משטר האייתוללות וזוכת פרס הנובל לשלום שירין עבאדי, כשאמרה ש"הרעיון של רלטיביזם תרבותי הוא רק תירוץ להפרה של זכויות אדם".
האנטישמיות נמצאת בכל גוף ממשלתי בישראל!
בכל מקום היהודי הוא הנחות והערבי הוא העליון.
בניה: ליהודי אסור לתלות שלט על הבית שלו, הערבי יכול לבנות איזה בית שירצה ואיפה (כמו שצריך להיות לכולם). בנוסף, הערבי גם גונב את האדמה עליה הוא בונה.
היהודי משלם מיסים, הערבי? חחח
היהודי משלם לערבי דמי מיסכנות, אבל אף פעם לא להיפך.
ועוד אלפי דוגמאות.
ישראל היא, בפועל, מדינה מוסלמית נאצית ואנטישמית.