מי אשם בירידה החדה בהרשמה למדעי-הרוח: אבו ג'ילדה, נתניהו, חומרנות ישראלית, או הסגל האקדמי?
בשנים האחרונות נרשמה ירידה של כמעט 10% בנפח הסטודנטים במדעי-הרוח מכלל הסטודנטים, מ-35% בשנת 2000, ל-25.5% ב-2012. חוגים כמחשבת ישראל, ספרות והיסטוריה, שפעם הביאו לאוניברסיטאות כבוד, יוקרה, ושלל סטודנטים איכותיים, נמצאים כיום במשבר הרשמה. חסידי האוניברסיטאות זועקים מרה כמה חשוב שתהיינה פקולטות למדעי-הרוח, אלא שנראה כי הסטודנטים עצמם פחות ופחות משתכנעים בכך.
בצר להם, זורים האקדמאים אשמה לכל עבר: התרבות המטריאליסטית, התועלתנות הקפיטליסטית, הידלדלות הרוח בחברה, תרבות הצריכה, כמובן: הממשלה, התקציבים החונקים, וגם אשמדאי ואבו-ג'ילדה הזקן שונאים בסתר ליבם את מדעי-הרוח ועושים מאחורי הקלעים לפגוע בפקולטות הנהדרות.
אך האשמה העיקרית נעוצה באקדמאים עצמם, וליתר-דיוק, ברמת ההוראה הירודה.
מדוע ההוראה באוניברסיטאות ירודה?
לאוניברסיטאות ידוע היטב שיש בעיה בהוראה, והן מנסות להתמודד עם הסוגיה, בחוסר-הצלחה מרשים. מדוע רמת ההוראה נמוכה? הסיבות רבות: רמת הסטודנטים יורדת יחד עם התמריץ הכלכלי לאוניברסיטאות לקבל כמה שיותר, בפקולטות מסוימות פוגעת ההטיה הפוליטית (שבאה על חשבון איכות), אקדמאים טובים מגיעים לחו"ל ורמת הסגל בישראל דועכת, ועוד.
אבל סיבה אחת עיקרית עומדת מעל כולן: שיטת התמריצים והקידום למרצים.
דוברי האוניברסיטאות אוהבים להגיד עד כמה ההוראה חשובה; העבודה של אקדמאי מוגדרת כ-50% הוראה ו-50% מחקר, הם נוהגים לומר. אבל שיטת התמריצים האמתית, קרי, המפתח לקביעוּת וקידום אקדמיים, כמעט איננה מתחשבת בהוראה. רק במקרים נדירים, בהם יש בין שני מועמדים כמעט-שוויון בתיק המחקר ופער גדול בהוראה, ההוראה יכולה להשפיע.
המשמעות פשוטה, וכל אקדמאי מתחיל מקבל את העצה הזו מידידיו: העתיד האקדמי שלך תלוי במחקר ולא בהוראה. אם בזמן שבו תשקיע בהוראה המתחרה שלך יכתוב מאמר או שניים יותר ממך, כבר לא ישנה כמה ההוראה שלך טובה.
ניתן דוגמא. נניח שהקמנו קבוצת ספורט בהצהרה שאנחנו מחפשים את המצטיינים גם בריצת 10,000 וגם בזריקת דיסקוס, אבל למעשה נבחן רק זריקת דיסקוס. לאחר מספר סיבובי קבלה וניפוי, הקבוצה תכיל כמעט רק את הטובים בדיסקוס. באופן מקרי, יהיו כמה זורקי דיסקוס שרצים 10,000 בזמן סביר. הללו יתקלו בדילמה הבאה: כדי לרוץ טוב הם צריכים להתאמן בריצה, אך בזמן הזה אחרים ישתפרו בדיסקוס, והם עשויים למצוא עצמם מנופים מהקבוצה. כך שלמעשה, אפילו אם הם מוכשרים בשני התחומים, מוטב להם להתמקד בדיסקוס. די פשוט, נכון? ובכל זאת, באוניברסיטאות פוכרים אצבעות בעצבנות ומגלגלים עיניים לשמיים באי-הבנה: איך יכול להיות שהאקדמאים שלנו מתעקשים לרוץ לאט?
זהו, אם כן, המצב באוניברסיטאות. באבולוציה טבעית, נותרים רק אלו שיש הערכה למחקר שלהם (נותיר בצד את השאלה עד כמה במדעי-הרוח הערכה זו אובייקטיבית). המרצים הטובים באוניברסיטה הם מספר מצומצם של "כוכבים" יוצאי-דופן, שיכולים להרשות לעצמם ויש להם כישרון טבעי להוראה. אבל רוב ההוראה נופלת על כתפי אחרים, שעסוקים בניסיון לשפר את תיק המחקר שלהם, ויש להם מעט סבלנות, כוח, מוטיבציה, תמריצים וגיבוי מערכתי אמתי, להשקיע באיכות ההוראה שלהם, בקורסים וסטודנטים.
יש עוד סיבה לכך שאקדמאים בכירים לא אוהבים להחשיב הוראה. במחקר, מרצה ותיק לא מרגיש מאוים ממרצה בתחילת דרכו, מפני שלוקח זמן לצבור תיק פרסומים. אבל הוראה משווה את התנאים. מרצה צעיר ומוכשר בהוראה מקבל מיד מדדי הוראה טובים יותר ממרצה ותיק "יבש". קצת קשה לאגו האקדמי המפותח להתמודד עם האי-צדק המריטוקרטי הזה.
הייחוד של מדעי-הרוח
שיטת הקידום שהוצגה לעיל היא כללית, ועובדת בדומה בכל הפקולטות. מדוע הפקולטה למדעי-הרוח היא הנפגעת העיקרית מרמת ההוראה הנמוכה, בעוד שעל מדעי-הטבע והחברה, משפטים, רפואה, וכו', ההשפעה קטנה (להוציא נדידה מסוימת למכללות)?
הסיבה פשוטה: במדעי-הרוח, ההוראה היא הדבר החשוב ביותר לסטודנטים.
סטודנטים מגיעים למדעי-הרוח מסיבות רבות, אבל משותף כמעט לכולן שהן לא מאוד מעשיות. בהשוואה לשאר הפקולטות, תואר במדעי-הרוח הוא דחיפה קטנה בלבד לקריירה.
מדוע אם כן באים למדעי-הרוח? התשובה בגוף השאלה: למען הרוח. סטודנטים מגיעים כדי להתמלא במטען תרבותי, כדי להיחשף לתחומי ידע רחבים, כדי להשכיל בתחומי יסוד שתמיד סקרנו אותם. הם מגיעים מלאי חדוות-לימוד, אך מה הם מקבלים? חבילת קורסים של מרצים די משעממים, שמייבשים אותם במטלות פורמליות בסגנון בית-ספר, עם מעט מאוד מגע אישי, ומעט מאוד פיקוח על תוכן הלימוד.
המרצים הבכירים יותר משתעממים כבר מן היסודות והמבואות, ולכן הם מלמדים קורסים הנוגעים למחקר שלהם, העוסק לרוב בנושאים שוליים. אם משהו גורם להם ללמד מבואות, הם עושים זאת לרוב ללא להט רב. הצעירים שנדרשים להעביר מבואות וקורסי יסוד משקללים זאת מול המחקר שיקבע במאבק ההישרדות שלהם על תקן וקביעות, ומשקיעים מעט ככל הניתן.
כך נותרת ההוראה ללא שאר-רוח, ומי שבא בדיוק לשם כך (ומי לא בא לשם כך?), מתאכזב, ולא ימליץ לאחרים על החוויה המתסכלת של עיסוק משמים, תפל, ומייגע בדברים הנשגבים ביותר שעשתה והותירה לנו האנושות. גם ברוח, מתברר, יש שוק של ביקוש והיצע, והסטודנטים, שלא מקבלים את התמורה, מפסיקים לקנות את הסחורה.
מותו של ההומניזם האקדמי
טמונה כאן אירוניה היסטורית. במקור, לימודי הרוח היו היסוד של מה שהפך להיות האוניברסיטה המודרנית. במשך זמן רב (החל מן הרנסנס) הם לא היו מחקריים, אלא בעיקר הומניסטיים. הם ביקשו לחשוף את הסטודנט לספרות מופת של תרבות המערב ולהקנות לו כישורי חשיבה ויצירה שיטפחו בו יסודות של אזרח ובן-תרבות.
לעומתם, מדעי-הטבע, שקמו בעקבות המהפכה התעשייתית, היו מטבעם מחקריים וכוננו שיטת פרסומים מדעית. לאחר-מכן, מדעי-החברה, שקמו בעקבות המהפכה של המדינה הבירוקרטית, העתיקו את המתודה של מדעי-הטבע. לבסוף, מדעי-הרוח עצמם נאלצו להחליף את ההוראה ההומניסטית בשיטות הטכניות של מדעי-הטבע והחברה, ועוד הוסיפו בעשרות השנים האחרונות חטא על פשע, בהמירם את המסר האינטלקטואלי ההומניסטי במסרים פוסט-מודרניים אנטי-הומניסטיים. כך בגדה הרוח בעצמה.
הסטודנטים עדיין מחפשים, ובצדק, את ההומניזם הישן והטוב, שביכר את המורים (שהיו "מאסטרים"), על-פני ה"דוקטורים" החוקרים, את חיפוש האמת על-פני הייאוש ממנה, את האיכות על-פני הכמות, את היציב וההיסטורי על-פני האופנתי והעכשווי. הסטודנטים, לפיכך, צודקים: העילה המרכזית לקיומם של מדעי-הרוח אבדה באוניברסיטאות הבירוקרטיות של המדינה.
אם כן, הסטודנטים באים למדעי-הרוח כדי ללמוד. אך מה הם מקבלים? יסודות תרבותיים של המערב, שבאים להעשיר את הנפש? לא בבית-ספרנו הפוסט-מודרני. קורסי מבוא מועברים בידי מרצים ותיקים ונלהבים, שמשאת נפשם הוראה? לא באוניברסיטאות שלנו. שיטות לימוד המתמקדות בסטודנט, בהתאם למסר ההומניסטי שהפקולטות למדעי-הרוח היו אמורות לשאת בגאון? שקט, כאן חוקרים.
וכשהסטודנט המסכן כותב את עבודתו, מה בודקים לו?
את הניג'וס האקדמאי, האם מראי המקומות לפי הכללים האדמאיים, האם הסגנון יבושני דיו וכו'. התוכן לא מעניין כלל את הבודק.
טוב, זה גרם לי לוותר סופית על תואר במדעי הרוח. גם לא מוצאים בזה עבודה וגם הלימוד עצמו לא טוב? אני אוותר על תואר ואעבור לקריאת ספרים בנושא והרצאות באינטרנט.
אגב, בתור בת למרצה באוניברסיטה (בתחום מדעי, לא מדעי הרוח) אני מסכימה שהשיטה הזאת ממש גרועה. אמא שלי משתדלת להשקיע גם בהוראה אבל זה בא אצלה על חשבון המחקר (מאמר-שניים פחות מהקולגות) וכך האוניברסיטה באה אליה בטענות, למרבה האבסורד, למרות שהדירוג שלה אצל סטודנטים גבוה יותר משל מרצים אחרים.
פשוט כתבה ממצה ואמיתית.
מסכים עם כל מילה.
תודה על החידוד המחשבתי.
הבעיה של מדעי הרוח שהם רוצים 'לחנך' אותך במקום לעזור לך להתפתח וללמוד בעצמך. קחו לדוגמא את חקר המקרא, עם מספר תלמידים שואף לאפס מידי שנה בשנה. מה הם מלמדים שם? משה לא היה ולא נברא. למה ? כי לא מוזכר בנביאים אחרונים. כמובן זה שקר. משה מוזכר בישעיהו ירמיהו הושע עמוס מלאכי…אבל אם תגיד את זה למרצה, היא תתרגז עליך נורא ותקדיש את כל השיעור להסביר לך שאינך צודק כמותה. בושה !
הבעיה של מדעי הרוח שהם רוצים 'לחנך' אותך במקום לעזור לך להתפתח וללמוד בעצמך. קחו לדוגמא את חקר המקרא. מה הם מלמדים שם ? משה לא היה ולא נברא. למה? כי הוא לא מופיע בנביאים אחרונים וכל השאר זה המצאה. זה שקר כמובן. משה מופיע בישעיהו, ירמיהו, מיכה, הושע, מלאכי… אבל כשאתה מנסה להגיד זאת למרצה, היא מתרגזת וכועסת ומקדישה את כל השיעור להסביר לך כמה היא צודקת ולא אתה. פחח… ברחתי משם
האם יש רוח במדעי הרוח?
דעתי הכנה: לחלוטין לא.
הבעיה שאתה מציג היא לא רק מקומית ישראלית אלא עולמית, אקדמאים מקצועיים (מורים או חוקרים) רוצים להתקדם במקצוע בהסתכלות על מקביליהם בחו"ל וכמו שציינת, בכל העולם מקובלת שיטה של "תפרסם או תפרסס". לדעתך ניתן לתקן את האקדמיה הישראלית במנותק משאר העולם?
כל צמרת האקדמיה נתפסה על ידי אנשי הסמול שטופי ושוטפי המוח שלא מקיימים דבר שם למעט תעמולה פרימיטיבית כמוהם. הרמה מתחת למדרכה וכנל ההישגים. אין מחקר אלא טמטום. לכן הפקולטות למדעי כלום מתרוקנות.
יש להפסיק לקרוא לפקולטות ללימודי החלפת הדעות המיותרת – מדעי הרוח. לא מדובר בשום דבר מדעי והחלפת הדעות והשלטת דעות הסמולנים אינו בבחינת מדע כלשהו. השם מדעי הרוח זו פארסה מגוחכת.
אני באופן אישי לא מאמינה ולא מעריכה את מדעי הרוח באוניברסיטאות בכלל וגם בארץ. את מדעי הרוח כבשו אג'נדות ונרטיבים מאד מסוימים, שלצורך זאת נעשתה סלקציה לעובדות מה שמתאים נלקח החשבון מה שמפריך את האג'נדה נזרק לפח. כך שמדעי הרוח והחברה פרוצים לכל רוח. במדעי הטבע אין נרטיבים יש עובדות ויש הוכחות, ויש הנחות שצריך להוכיח.
התיאור נכון חלקית אבל תיאור סיבות שגוי לדעתי,
הירידה מתחילה בבתי הספר היסודי והתיכון. שם נזרעים המיאוס ממקצועות הרוח בשנים האחרונות,
אבל לא רק בהם אלא גם בתחומים רבים אחרים.
האשמה היא במורים ובאקדמיה.
שיטות לימוד חדשות ומושגים 'אקדמיים' המגיעים מחוקרים שאין להם יידע מינימלי בהוראה בבתי ספר (וגם לא באוניברסיטאות).
מנהלי בתי ספר ומורים חסרי ביטחון עצמי שזזים הצידה בפני תארי דוקטור ופרופסור, כאילו שתארים אלה מספיקים כדיי להקנות להם יידע גם בחינוך ילדים ובני נוער.
ראו מה קרה להוראת התנ"ך שהגיעה למיאוס בבתי הספר עם שיטות הוראה עלובות ומושגים לועזיים, עודף פרשנויות והגדרות ובזבוז זמן על חלקי פרשיות וניסוחים בלי שהתלמידים קראו והבינו את הסיפור (איזה ערך יש לניתוח של ספר קריאה אם לא קראת את כל הספר אלא רק חלקי פרקים ממנו).
כדי ליצר מאמרים, החוקרים חייבים לחדש חידושים. בגלל הנפח העצום של הספרות המחקרית שהולכת ומתגברת, לא תמיד יש מה לחדש. לכן ממציאים חוקרים מהתחום חידושים רדיקליים שלבטח ייקראו על ידי החוקרים אחרים ויזכו אותם בפרסום מקצועי. כך משתלטים אנשי שמאל קיצוני על המחלקות למדעי הרוח.
אין קמצוץ של רוח במדעי הרוח ואין טיפת שאר-רוח במרצים ובחוקרים של מדעי הרוח. עולם של אגו-נפוח, חשיבה פוסט-מודרנית תלושה מהמציאות, לכלוך פוליטי, דקדנציה וניוון מוסרי. קאלט של מאוהבים בעצמם עד כלות.
לאפלטון והפרלמנט "הרוחני". האחרון שהגיב במשק "רוחני" על מאמר מהרבה שנים אחורה. היכן הכותב הראשוני?רן ברץ" הרי הוא מצדיק את המיאוס בחוסר תגובה הולמת. למה הוא יצא נגד השיטה??
ואם אכן אתה האפלטוני ,חש את מה שאתה מצפצף ,הרי או שאינך במסגרת או שסתם בא לך. למעשה מי אתם כל המגיבים ? אני במקרה נתקלתי בכם ולא ידעתי מה אמצא.שיחרור או נפיחה גסה ??עםם זה שאין השכלה רוחנית גוררת את כל תופעות הביזוי הפרלמטאריות ואת הלשון ההמונית ונטישת שפת עבר.
אקח לידי את תפקיד הטיפש [שמאוד מקווה שהוא אומר את מה שכולם חושבים] . אין לי מושג למה מדעי הרוח מוגדרים כ"מדע" ? הם לא מדידים! הם לא מתארים אמת אובייקטיבית [נכון שברמה הפילוסופית זה נכון גם לגבי המדעים המדוייקים , אבל עדיין יש כללים מאוד ברורים איך לבנות מטוס שטס…] . יושבים להם אנשים שהחליטו שמה שהם אומרים אלו דברי חכמה נשגבים – אנשים אלו בתורם מכתירים אנשים אחרים כ"חכמים" – כשאין שום נקודת מדידה ! כשאין אמות מידה לבדיקת תזה , כשהפרשנות חופשית לחלוטין ןמסורה לכל אחד ואחד . לא הצלחתי להבין עד עצם היום הזה מי החליט שפרופסור לתולדות האומנות אמור להיות חכם יותר מאמינם [הראפר] , כמות האנשים שחושבים שאמינם חכם ושנון מאין כמהו – גדולה בהרבה לעומת הפרופסור . למישהו יש תשובה??? מה פיספסתי??
כן. פיספסת לימודי לוגיקה.
אתה צודק!
נכון יונתן, אתה פיספת לימודי לוגיקה.
(לא לוגיקה סמולנית בה הוכשרת כפוליטרוק אלא לוגיקה של בני אדם, בה ההכפשות שלך אינן נימוק).
האומנות הקלאסית זה תחום מוגבל –
יש את האומנות מתקופת יוון ורומא.
יש את האומנות מתקופת הרנסאנס. (צבי הנינג'ה מיכאלנגלו לאונרדו רפאל דונטלו).
יש אומנות מתקופת הבארוק.
יש את חלוצי האומנות המודרנית. מונה דאלי ון גוך פיקאסו.
אומנות קלאסית זה דבר מדיד – גודל התמונה והפירוט, הדיוק שלה (קרבות של עשרות אלפי חיילים).
מאחורי התמונות יש סיפורים מרתקים של ארועים היסטוריים ותנ"כיים ושל נקודת המבט הייחודית שבחר האומן ופרטים שהאומן בחר להוסיף או להשמיט.
פרופסור לתולדות האומנות יוכל לספר דברים מרתקים על האומנות ולהכשיר מורים לאומנות בתולדות האומנות – ואלו בתורם ראוי שיעבדו במערכות החינוך ויחשפו את הילדים לאומנות הקלאסית.
פרופסור לתולדות האומנות יוכל לסייע למי שרוצה לעצב מקום בסגנון קלאסי.
אמינם לא.
המצב מתואר בצורה טובה אך הסיבה שאתה מביא מדומיינת ומומצאת….
בכל הפקולטות המרצים לא משהו… יש ירידה בהולכים למדעי הרוח כי הלך הרוח הוא מטריאליסטי. זה הכל.
גם במדעי המחשב המרצים לא יודעים להרצות ובכל שנה מספר הסטודנטים עולה — העיקר שיכלת לקשקש את הגיגך ולתת דוגמא עם דיסקוס!
מצטט לך מתוך המאמר:
"שיטת הקידום שהוצגה לעיל היא כללית, ועובדת בדומה בכל הפקולטות. מדוע הפקולטה למדעי-הרוח היא הנפגעת העיקרית מרמת ההוראה הנמוכה, בעוד שעל מדעי-הטבע והחברה, משפטים, רפואה, וכו’, ההשפעה קטנה (להוציא נדידה מסוימת למכללות)?
הסיבה פשוטה: במדעי-הרוח, ההוראה היא הדבר החשוב ביותר לסטודנטים"
מדעי רוח זה בשביל טחנות רוח
מדעי הרוח הם לא מדע. לכל היותר הם נלמדים ונחקרים בפרוצדורות מדעיות.
עצוב כמה שזה נכון.
אחרי שני תארים באוניברסיטה ואחד נוסף במכללה – אני יכול להעיד שההבדל ברמת הלימוד והמחויבות לסטודנטים עצום.
כמי שלומד מדעי הרוח והחברה, אני יכול להגיד שרוב מה שכתוב פה לא נכון:
1. רמת ההוראה במדעי הרוח גבוהה בהרבה מהרמה במדעי החברה. פשוט קורסים יותר טובים, ומרצים יותר משקיענים.
2. אני מאוד חששתי מכל הדיבורים על "אובדן הערכים" ו-"השמל הפוסטמודרני שהשתלט" במדעי הרוח לפני שהגעתי. בפועל, זה רחוק מאוד מהמציאות. המרצים אנשים ערכיים, מאוד ישראלים, ורובם מאוד ציונים ויהודים. נכון, אלה לא דעות של ישיבה תיכונית ממוצעת, אבל זה לא מה שזה אמור להיות.
3. ללמוד תקשורת, פסיכולוגיה או משפטים נראה לאנשים משהו ש"יש מה לעשות איתו", ללמוד ספרות עברית, נראה להם קצת פחות. בשילוב עם זה שאלו מקצועות פחות נחשבים – מאוד ברור למה פחות אנשים הולכים ללמוד אותם.
4. לגבי איכות ההוראה – העובדה שרמת ההוראה איננה שיקול בקידום של מרצה היא באמת בעייתית. אבל א' – יש פה עניין של תקינה שהיא בין לאומית. גם אם האוניברסיטה תחליט להקצות תקנים למרצים כאלה בתור התחלה, הם יתקשו להתקדם בעולם, לקבל כסף מקרנות מחקר, להתקדם לפרופסורה, וכו'. הקריטריון העולמי להתקדמות של מרצה היא איכות הפרסומים לא איכות ההוראה.
מה כן אפשר לעשות?
א. לתת לסטודנטים במדעי הרוח יותר חופש בבחירת הקורסים שלהם. (כמעט אף פעם לא באמת צריך קורס אחד בשביל להבין קורסים מתקדמים יותר).
ב. לתגמל מרצים מצטיינים בהוראה (אם לא בקידום, אז בצורה כספית).
ג. להסביר לסטודנטים כשהם מגיעים שהקטע באוניברסיטה הוא לא להיות בהרצאה, אלא ללמוד בעצמך את החומר. זה ברור לכל תלמיד ישיבה אחרי חודשיים בישיבה. אין סיבה שזה לא יהיה ברור לסטודנטים. אם יש מרצה כריזמטי – מעולה, אבל זה לא העניין.
אני בוגר טכניון ואחרי 30 שנה בהיטאק, עזבתי הכל והחלתי ללמוד לדוקטורט במדעי הרוח.
בטכניון רכשתי מיקצוע היום אני רוכש השכלה. אלא מה?
1. המרצים משדרים פסימיות עמוקה מתרבות המערב ומאשימים אותה בכל הרע שבעולם.
2. אתה יכול לאמור כל על שלבך אבל ממש לא מומלץ. זה לא נאמר אבל זה באוויר
3. הסטודנטים ברובם הם עדר. אין שם ניסיון אמיתי לערער על דברי המרצה. הם כן יגשו אחרי השיעור ויודו שהם מסכימים איתך
4. עושה רושם שלחוקרים כבר מה לחדש לכן הם מפתחים תזות חדשות הסותרות את התזות המסורתיות כדי שיחשבו לפורצי דרך. כמובן שהתזה החדשה מצוצה מהאצבע אבל מצויה חזק בתוך הקונצנזוס ומאפשרת שוב להאשים את תרבות המערב בחוליים של האנושות.
5. אינטלקטואלים שקיבלו את החינוך שלהם לפני שנות השישים, עבדו קשה כדי להוציא עבודה מרשימה תחת ידם ולקבל הכרה. היום מספיק מאמר עלוב שתומך הקונצנזוס כדי לקבל הכרה.
6. יש גם מרצים טובים
מאמר חשוב, ראשית העובדות מראות שיש ירידה לא רק בשיעור הלומדים מדעי הרוח אלא גם בכמות האבסולטית, הסיבה לכך בעיקרה נובעת מהבעובדה שלימודים אלו לא כמעט ולא תורמים לעתידו הכלכלי של הסטודנט.
שינוי זה מבטא שינוי ערכי שעולה בקנה אחד עם מגמות רבות במדינה (ואולי בעולם המערבי אם כי אין לי נתונים לאשש את זה)
לדעתי כל המוסדות להשכלה גבוהה חייבות לשנות גישה בנושא זה – יש חשיבות רבה ללימוד מדעי הרוח בקרב כל הסטודנטים כמו גם אגב לימודי ארץ ישראל היסטורה של המדינה וכדומה ולימודים אלו תורמות רבות לצוויון של המדינה ולשיח הציבורי. מדינה ללא תרבות היא מדינה ללא עתיד, ואנשי מקצוע ללא השכלה רחבה מנהסתם יתקשו להגיע לרבדים נוספים לטובתם ולטובת החברה.
למדינה יש מספר הזדמנויות לתרום להשכלה של תושביה / בית ספר / צבא / אוניברסיטה וכדומה, אותם אפשר לעשות זת בצורה מושכלת עם שילוב של בחירה אישית, בכל מקרה גידול וחשיפה של עוד אנשים למדעי הרוח , יכולים להחזיר את אותם נושאים לתודעה ולהעצמה.
אתה נמצא באתר מידה.
כאן אין חשיבות לשום דבר אלא למה שהשוק קובע, שיש לו חשיבות, ע"י מנגנון שנקרא כסף. אין דבר כזה "טובת החברה" ואין דבר כזה חברה, כפי שאמרה תאצ'ר. טובת החברה היא טובת הצרכנים.
את ההיצע התרבותי יקבעו הצרכנים ע"י כספם. אם הם רוצים (והם רוצים) ריאליטי ותוכניות בישול, זאת תהיה התרבות. פשוט.
החברה, ואתה בתוכה, אשמים. תרבות הטובים לריאלי ולראליתיות לא פסחה על אף מגזר. אוי ואבוי אם איכות ותכונות המרצים יקבעו למישהו או מישהי לשאוף להתמלא במדעי הרוח.
הכי מצחיק זו הטענה שהמטיריאליזם אשם, הם הרי מטיפים כל הזמן לצדקת המטיריאליזם.הסיבה שהם לא מצליחים זה מכיוון שהעם היושב בציון לא טיפש והוא יודע שאת מדעי הרוח יש למצוא בבית המדרש איפה שבאמת עמלים לחקר האמת.
הפקולטות המתרוקנות ישמשו פלטפורמה ללימודי יהדות מתקדמים בשיטות האקדמאיות.
כתבה לא מעניינת.
הבעיה היא שהאוניברסיטאות שייכות למדינה.
תפריט אותן, תבטל רגולציה על שיטות הוראה ומבנים של לימוד ותקבל משהו טיבעי שימצא קהל.
ואין פה שום קשר למודרניזם או פוסט מודרניזם ה boogymen האינסופי של כל מיני אנשים שלא באמת מבינים או בכלל לא למדו שוב דבר הקשור אליו.
לייצר תחרות בכל ענף החינוך אם זה יסודי תיכוני או על תיכוני.
הפרטות, הורדת רגולציה על שיטות לימוד וסטנדרטים.
אין מקום יותר בעולם המשתנה במהירות לכל מיני חוקים ממשלתיים שרירותיים שמקבילים את הגמישות של מערכת החינוך.
מדעי הרוח דורשים מהלומד יכולות שאינן מובנות מאליהן. היכולות הטכניות של מדעי הרוח הן כתיבה, השוואה, ניתוח וביקורת, וגם, כמה מפתיע, לחשוב לבד. אלו נשמעות יכולות רגילות ופשוטות, אבל למעשה מי שלומד עם סטודנט ממוצע למדעי המחשב את הטקסט הכי פשוט מוצא שהוא לא יודע לעשות את זה. לפעמים הוא חושב בשחצנות שאין פה שום דבר, אבל בדיוק כפי שאם אינך יודע לכתוב אלגוריתם אינך מבין במחשבים, כך גם אם אינך יודע איזה ספרים לפתוח, כיצד לדרג אמינות של מקורות, כיצד לקרוא נכון את הטקסט, וכיצד להשוות שני טקסטים מקבילים או למצוא נוסחים שונים של אותו מקור , אינך יודע דבר במדעי הרוח.
יש עילויים במדעי הרוח שהם למעשה בעלי יכולות אנליטיות גבוהות (גרשם שלום עזב את לימודי המתמטיקה מפני שהיה מספר 2 בכיתתו ורצה להמציא תחום שיהיה בו מספר 1), ויש כאלו שהם למעשה ברברנים, אבל כל מי שמצוי קצת בתחום יודע להבחין ביניהם.
נוסף לזה, יש תחומי מדעי הרוח – ארכיאולוגיה או בלשנות – שנמצאים פיזית בפקולטה למדעי הרוח אך למעשה התשתית של הראשון הוא מדעי הטבע ושל השני מדעי המוח.
איכות ההוראה אינה כל העניין כאן, אלא בריחת המוחות לאיזורי הכסף. הזלזול של החברה במדעי הרוח הוא זלזול בכל מה שאינו רווחי או מעשי, ובדרך כלל לא מוצאים שהמזלזלים הם אנשים תרבותיים במיוחד, אם כי מבחינת איי.קיו. הם עשויים להיות נחשבים כחכמים בעיני החברה ובעיקר בעיני עצמם.
בעולם של השוק החופשי, אין משמעות לסיפא שלך. מה שרווחי הוא מה שטוב. אם מתכנת מרוויח יותר ממרצה להיסטוריה אז מתכנת הוא טוב יותר, וטוב ללמוד תכנות ולא היסטוריה.
ארכיאולוגיה היא מדעי הטבע?
אויש…
אין לזה ביקוש, אין בזה עניין. מספיק לפתוח את הערוצים המסחריים ולהבין. אף אחד לא מונע מהם להעלות תוכניות עם זיקה כלשהי לרוח – מתיאטרון עד ספרות. בכל פורמט שיתחשק להם, עם המגישים הכי נגישים. אבל הם משדרים ריאליטי, בישול וצעקות (קופמן וכדומה). כי לזה יש ביקוש ורייטינג. זו התרבות, וברור שלא ייצאו ממנה מלומדים גדולים לא משנה איך תתמרץ. שוק חופשי, ככה זה.
מעניין אבל לא שוכנעתי כלל שזו הסיבה. בעיני מדובר בסרטן המטריאליזם. גם כאן מבעד לתגובות מורגש הזלזול בתחום הרוח, שאינו מספיק "מדידתי", "מדעי" ולעומת זאת הוא "שמאלני".
תודה למגיב 18 – תגובה מאוזנת ומציאותית.
אחותי עושה תואר ראשון במדעי הרוח ואני בתור אח נחמד נאלץ לעזור לה לקרוא מאמרים (על תנ"ך) שכתבו אותם אנשי מדעי הרוח … מעולם לא קראתי מאמרים כל כך שטחיים, תלושים מכל ביסוס וסתמיים (אם כי מטיפים לאג'נדות של טהרנות מוסרנות והעצמה נשית)) מדעי הרוח גוועים כי השתלטו עליהם אנשים רדודים
אף אחד מהקורסים למדעי רוח שלמדתי בהם לא שווה כלום בלי ידע משפטי נרחב ויסודי וידע כלכלי. פילוסופיה היא אולי יוצאת דופן. סוציולוגיה, קרימינולוגיה, היסטוריה, יחב״ל, מדעי המדינה וכו׳ לא מסבירים כלום ללא ידע משפטי. ללא יסוד משפטי עמוק ההרצאות מדרדרות לצדקנות פוסט מודרנית טרחנית, שמזיקה לתלמיד עצמו ולחברה כולה.
ההיסטוריה, הסוציולוגיה ושאר מדעי הרוח מאוד מאוד חשובים. אבל כמו שלא לומדים את תורת הנסתר בלי לדעת את המשנה, התלמוד והתנך, ככה אסור ללמוד מדעי המדינה וממשל בלי לדעת כלכלה ומשפט. אסור! התוצאה זהה לכל אותם אנשיפ שלומדים קבלה בלי לדעת חצי דבר על יהדות. מין קבלה פוסט מודרנית, ניו אייג׳ית, מרקסיסטית ונרקיסיסטית..
הגישה במאמר מעניינת, אבל יש לה בעיה אחת – אין לה כל קשר למציאות.
סטודנטים פוטנציאליים לא בוחרים במדעי הרוח כי לדעתם הם לא מקבלים בהם בסיס להשתכרות עתידית.
הם מעדיפים הנדסה, משפטים, מנהל עסקים. לא צריך לדמיין, הם מעידים על כך.
הטענה שהצעירים מחפשים לימודים הומניסטיים, ומשלא מוצאים הם לא לומדים מדעי הרוח, היא חלום של הכותב. היא לא נמצאת באף סקר או שאלון.
רן ברץ רוצה לתקוף את האקדמיה בגלל מה שהוא רואה כהטיה פוליטית. תוך כדי כך עמדותיו מוטות באופן קיצוני מהמציאות, רק כדי להצדיק את מסע הצלב הזה. זה לא מופת אינטלקטואלי.
למידת מדעי הרוח אינה מתקפחת, לא בגלל המה, לא
בגלל אג'נדה, ולא בגלל אמונה כזו או אחרת. אלא
מפאת התכן אם ראוי הוא, ונכוסו ללומדים, ביושרה
לוגית חוייתית והוליסטית…
שקט.
"חוקרים" על הפקולטה ל"הונאה, מרמה ושפיכות דמים" של הפרופ' ל"מדעי הדשא"
מדעי הרוח אינם טחנות רוח. זוהיא המהות האנושית
האמיתית. כי בכל פירמידה הייטקיסטית יוכל לעמוד
רובוט משוכלל…
במילים אחרות..מדובר "בפקולטה" להונאה, מרמה, שפיכות דמים וניסויים בבנים אדם.
לא משהו שיש על מה להתגאות בו.
אני בכלל המומה שהיו שם סטודנטים.
ראו משפחת אסא טמא – אסונות וצרות (ברוך השם!) לכם המשפחה ..
ובנוסף הם צברו אליהם אך ורק אוייבים ..החל מ- 9 מליון קטגורים.
הרוויחו זאת ביושר.
רק בושות.
ולא מעבר.
מצחיק שבטאון אולטרא קפיטליסטי 'שוכח' את הפיל הגדול שבחדר. פעם, ל'רוח' היה מקום של כבוד, אינטלקטואל היה מושג מכובד. האולטרא קפיטליזם הביא את דת הכסף הדורסני לחזית והיום מי שרודף אחרי ה'רוח' ולא אחרי הכסף הוא אידיוט, פראייר וכו. קריסת מדעי הרוח היא בגלל בצע כסף ולא בגלל מעט אנשי הרוח שנותרו ומנסים להאבק בסופה..
בארץ. (ולא רק בארץ אלא בעולם המערבי החולה אנוש).
מחנה הימין, המחנה הלאומי כולו, הדת היהודית, חשיבות ארץ ישראל והלאום מושתקים ונלחמים בהם ולכן אי אפשר לתת לדיונים נורמלים להתקיים.
כי הרי אסור ללמוד תנ"ך ולנכס אותו לעם היהודי וללאום הישראלי, אלא ללמוד ברפרוף ובעיוות כאילו מדובר באיזה מסר מהחלל על ידי חוצ"נים כלשהם כמו שהחוצ"ן אהרון ברק האוויל מדבר על נביאי ישראל בלי להבין דבר וחצי דבר בנבואתם ובסיבה לנבואות אלה. כלום. נאדה. ראש ריק ומניפולטיבי בלבד.
אסור להדגיש את צמיחת הגאולה בספרותנו אלא לעמעם אותה כאילו מדברים על סתם סופרים כלשהם ולא אידיאולוגים כלשהם.
כשחיים בעולם של שקר שאין לו רגליים הכל קורס כי אין רגליים.
מאיר עיניים.
תגובה לכל הדיון. הבעיה איננה רק במדעי הרוח. במדעי החברה המצב דומה. לא מדובר במדעים , האגנדה של המרצים (המקדמים רק את הדומים להם בדעותיהם, ) היא הכלי המוביל בפירוש העובדות והמימצאים במידה שישנם, ובחלק מהמקרים אינם מימצאים אלא מומצאים. מי שמנסה להביע עמדה עצמאית – נדחה נפסל וגם אם סיים לימודיו לא יוכל להתקדם באקדמיה.
עם ישראל והיהדות הם כמעט מושגים אסורים ובלתי לגיטימיים.
הבורות שולטת. מקצועות מומואים על רקע אגנדה ,כגון לימודי מיגדר זוכים לתהילה.
האוניברסיטה אינה מוסד לחינוך וגם לא להשכלה. חבל על דאבדין
מדעי החברה הפוליטיים והאלימים השתלטו על מדעי הרוח תחילה על ידי כפיית שיטות מחקר. ואז בכל התחומים כמו נרטיבים
הבעיה היא שרוב המחקרים באקדמיה שווים לת*ת. חסרי ערך אקדמי. ורמת ההוראה לא משהו. בקיצור יש לנו אקדמיה רקובה .