הצאר הרחום ולדימיר והקיסר הקשוח פוטין

גל החנינות הפוקד את רוסיה בימים אלה לכד את תשומת הלב העולמית בעיקר בשל הדמויות הזוכות לצאת לחופשי – האוליגרך לשעבר חודורקובסקי וחברות להקת ה'פוסי ריוט' • על פניו, מטרת השחרורים היא ניסיון שיפור תדמית המדינה בעיני המערב על רקע אולימפיאדת החורף הקרבה • מעבר להיבטים הפרקטיים, הן המאסרים והן החנינות מלמדים דבר או שניים על המנהיג הבלתי-מעורער של הפדרציה הרוסית • שאול רזניק על שגעון הגדלות של הצאר פוטין

בימים אלה, הגולשים הרוסים מעבירים בינם לבין עצמם את אחת הבדיחות היותר לקוניות שידע ההומור הפוסט-סובייטי: "הרופאים משערים: פוטין ננשך על ידי סנטה קלאוס".

זהו אחד ההסברים שניתנו לגל החנינות הסוער, במסגרתו יצאו לחופשי האוליגרך בדימוס מיכאיל חודורקובסקי, שתי חברות בהרכב הפאנק 'פוסי ריוט' וכמה עשרות פעילי גרינפיס, שנעצרו בחודש ספטמבר בעת שניסו לבצע אקט מחאתי על-גבי אסדת קידוח נידחת. בל נשכח גם את ארבעת אנשי האופוזיציה שנכלאו מאחורי סורג ובריח, בעקבות ההפגנות נגד המשטר בכיכר בולוטנאיה במוסקבה.

הבדיחה עשתה לה כנפיים חיש מהר, אך פוטין עצמו חש הרבה פחות משועשע ממנה. במהלך מסיבת העיתונאים הוא ציין כי מדובר בסך הכול בחנינה לרגל 20 שנה לכינון החוקה הרוסית החדשה, וכי אין לראות בה ערעור על פסיקותיו של בית המשפט. "אני מרחם עליהן לא משום שבילו תקופת מאסר, אלא משום שהידרדרו וביזו את כבוד האישה על-ידי המעשים שלהן", פסק נשיא רוסיה לגבי מריה אליוחינה ונאדז'דה טולקוניקובה מה'פוסי ריוט'. את ההחלטה לחון את חודורקובסקי תירץ במצב הבריאות הרופף של אמו הקשישה, שעוברת טיפולים בגרמניה.

עניין פרקטי

רבים משערים כי הסיבה העומדת מאחורי החלטתו של פוטין לחון את יריביו האידיאולוגיים היא תדמיתית: בגלל מצב זכויות האדם ברוסיה, לרבות החוק הטרי האוסר על תעמולה הומוסקסואלית, אולימפיאדת החורף שאמורה להתקיים בסוצ'י מוחרמת על-ידי פוליטיקאים לא מעטים. נשיא גרמניה ונשיא צרפת התעלמו מההזמנה הרוסית, נשיא ארה"ב התנצל ואמר כי נבצר ממנו להגיע, ראש ממשלת קנדה ייעדר אף הוא וכנ"ל לגבי ראש ממשלת בריטניה.

אך מעבר להיבט התדמיתי והמוסרי, מאז ומעולם הונעו יוזמי החנינות על-ידי דחף פרקטי עד מאוד. במדינה רווית המעצרים, בה נכלאו במהלך השנים מיליוני אנשים, כ-2.5 מיליון נכון לשנת 1953 וכ-700,000 נכון לימינו אנו, שחרור אסירים הוא צורך מערכתי. יש גבול ליכולת של בתי הסוהר ומושבות העונשין להכיל ולהאכיל את העבריינים, האמיתיים או המדומים. זו הסיבה שחנינות נערכות בפדרציה הרוסית בתדירות כה גבוהה – כל חמש שנים בממוצע.

יחד עם זאת, נראה כי החנינה ההמונית העכשווית, שתחול על כ-20 אלף אסירים, שונה באופייה ממחוות דומות שהתרחשו בעשור האחרון. בעוד שבעבר מידת הרחמים של פוטין פעלה בעיקר כלפי עבריינים כבדים, מורדים צ'צ'ניים וכיוצא באלה, הפעם הגיבורים העיקריים הם אנשים הנחשבים, בצדק רב, לאסירים פוליטיים.

הפילוסופיה של הצאר ולדימיר

הרקע המחשבתי והרעיוני של פוטין, אולי יש בהם כדי להסביר מדוע צדה עינו, ולאחר מכן צדו כוחות הביטחון, דווקא את הנערות הצעירות מלהקת הפאנק מחד, ואת חודורקובסקי ודומיו מאידך.

מסורת החנינות ההמוניות החלה בשנת 1856, כאשר הקיסר אלכסנדר השני הוציא לחופשי את הדֶקַבְּרִיסְטִים, שעמלו שלושה עשורים לפני כן על ביצוע הפיכה שלטונית; את משתתפי המרד הפולני של שנת 1831 ואת חברי החוג החברתי-פוליטי של המהפכן מיכאיל פטרשבסקי, אשר נעצרו ב-1849. בין שלל המדליות שפיארו את חזהו של הקיסר, בלט עיטור קרל הקדוש שהוענק לו על ידי נסיכות מונקו. באוקטובר השנה עיטור זהה ניתן לוולדימיר פוטין. על פניו מדובר בצירוף מקרים, בפרט טריוויה זניח, אולם אין להתעלם מהתכונות הקיסריות שפוטין הולך ומאמץ מדי שנה בשנה.

האייטמים העסיסיים שהאיש בן ה-61 מספק לתקשורת הם הוכחה נוספת להלך הרוח המונרכיסטי: פוטין היורה חץ הרדמה לעבר טיגריס; פוטין המלווה להקת עגורים; פוטין שצולל לים השחור ומוציא ממצולותיו אמפורה עתיקה (שהתגלתה כזיוף, כמה מפתיע); פוטין שמצטלם בחזה חשוף. בבירור, לא מדובר באיזה מנהל בכיר, שכיר ואפור כמו דייוויד קמרון או פרנסואה הולנד. בשיחה עם מאשה גסן, עיתונאית שפוטרה מתפקידה במגזין 'מסביב לעולם', לאחר שסירבה לסקר את מעלליו של הנשיא-קיסר והעגורים, הדגיש פוטין כי הוא עצמו, בלי יועצי תדמית, הגה את כל הרעיונות דלעיל. "בשביל מה אני צללתי, את שואלת?!", הזדעק גיבור-העל הפגוע, "כדי שאנשים ידעו את ההיסטוריה שלהם!".

לא פעם נוהג לצטט נשיא רוסיה את איוואן אילין (Ivan Ilyin), פילוסוף גולה בעל השקפת עולם מלוכניות. לפני שמונה שנים אף הועלו עצמותיו של אילין לרוסיה והובאו לקבורה – במימונו הישיר של פוטין עצמו. להלן ציטוט נרחב מתוך המאמר "לקראת רוסיה העתידית", שנכתב על-ידי אילין ב-1950:

התפיסה המכנית, הכמותית והפורמלית של המושג "מדינה" מאפיינת את הדמוקרטיות המערביות. תפיסה זו לא שומרת על טיבה המקורי של המדינה ולא מלכדת את אזרחיה. לכן לא תצמח ממנה שום טובה לרוסיה, ואין היא צריכה להיות מועתקת ומשוכפלת. רוסיה זקוקה למבנה שונה, איכותי ומאחד.

במאמר אחר, חריף לא פחות, תקף הפילוסוף הישיש את "מבתרי רוסיה" הרבים, שזוממים לפרק אותה לחלקים או, לכל הפחות, להנחיל לעם הרוסי, ואני מצטט: "כפירה במסווה של סובלנות".

מן התיאוריה אל הפועל

בהתאם לכך, מיכאיל חודורקובסקי מבעלי ענקית הנפט יוקוס הוא איש בעל אוריינטציה פרו-מערבית. באמצע שנות ה-90, איל ההון לשעבר תרם לשפה רוסית המודרנית את המילה Prozrachnost ("שקיפות") במשמעות המערבית העסקית שלה. בראיון שהעניק לאחר מתן החנינה לאתר "סְנובּ", המזוהה עם מיכאיל פרוחורוב, איל הון נוסף שאף התמודד בבחירות לנשיאות, הסביר חודורקובסקי את מניעו מאחורי הזרמת כספים אל קשת רחבה של מפלגות בתחילת שנות ה-2000, דבר שהביא עליו את זעמו של פוטין: "אני מחסידיו של הפילוסוף וולטר, וסבור שכל בן אדם רשאי להגן על תפיסת עולמו אפילו אם היא מוטעית בעיניי".

מריה אליוחינה ונאדז'דה טולקוניקובה, חברות הרכב ה'פוסי ריוט', נעצרו לאחר שערכו הופעה בקתדרלת ישו המושיע וקראו למריה הקדושה לגרש את פוטין. הן הואשמו ב"חוליגניות המונעת משנאה דתית", ונגזר עליהן עונש מאסר של שנתיים.

נראה אפוא כי משנתו הרעיונית של איוואן אילין מיושמת על-ידי פוטין תלמידו הלכה למעשה: לא לחינם מצאו את עצמם בכלא דווקא הטייקון הפלורליסט והבנות ה"כופרות", שעה שאילי-הון נטולי יומרות דמוקרטיות ותפיסות פילוסופיות זרות המשיכו להתהלך ולהתנהל באין מפריע, כולל היהודים שבהם (מיכאיל פרידמן, ויקטור וקסלברג ורומן אברמוביץ'). לאור האמור לעיל, במודע או שלא במודע, פוטין מאמץ גינונים של קיסר רוסי, מן הזן שאיוואן אילין התרפק עליו – שליט כל-יכול שמטיל עונשים כבדים במטרה לחנך את נתיניו הסוררים ונפטר מהם ברגע שסדרת החינוך נגמרה והושלמה.

שיטות של הקג"ב

סיבה אפשרית נוספת לשחרורם מצויה בפן אישי נוסף של הנשיא פוטין, ממנו אי אפשר להתעלם – היותו איש הקג"ב לשעבר. הצורה בה התרחשו הדברים מזכירה תיאור המופיע ברב המכר אקווריום של קצין המודיעין ויקטור סובורוב (שם העט של ולדימיר רֶזוּן), המפרט את מכלול השיטות לגיוס סוכנים ולהשגת נאמנותם. אחת מהן היא יצירת בעיות מלאכותיות, דחיקתו של הסוכן הפוטנציאלי אל הקיר ואז, לפתע, הגשת עזרה נדיבה על-ידי איש שירותי הביון המזדמן למקום באקראי. סובורוב עצמו, אגב, התייחס אל השיטות הללו כאל מיושנות.

נכון לעכשיו, ייתכן כי השיטה הצליחה באשר למיכאיל חודורקובסקי – הלה הצהיר כי לא יעסוק יותר בפעילות פוליטית, אלא הומניטרית בלבד. אך הקסם הגברי של פוטין, מתיר האסורים, לא הילך באותה מידה גם על בנות ה'פוסי ריוט'. מריה אליוחינה אמרה כי היחס השלילי שלה אל הנשיא לא השתנה והצטערה על כך שלא נתנו לה להמשיך את ההופעה המדוברת בקתדרלת ישו המושיע. טולוקוניקובה, לא פחות ולא יותר, קראה מפורשות לחרם על האולימפיאדה.

נו טוב, גם לקיסרים לא הכול מצליח בחיים.

________

שאול רזניק הוא עיתונאי יליד אוקראינה, מגיש פינה בערוץ הטלוויזיה RTVi ומלמד עברית ברדיו רק”ע