ליברמן יורד, בנט מתרומם, ביבי מחכה לקולות החיילים

'צוק איתן', המבצע הצבאי הארוך ביותר שידעה ישראל מאז מלחמת לבנון הראשונה, זכה לתמיכה חסרת תקדים מהעם. על-פי 'מדד השלום' של המכון הישראלי לדמוקרטיה ואוניברסיטת תל אביב, הציבור היהודי במדינה היה מאוחד רובו ככולו במלחמת האין ברירה שנכפתה עליו. משולש החוד של המערכה – ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון בוגי יעלון והרמטכ"ל בני גנץ – זכו גם הם לרוח גבית חזקה במיוחד מהאזרחים.

הפסקת אש ההולכת ומתגבשת בקהיר עלולה לשנות את התמונה עבור נתניהו וממשלתו. פרופסור אברהם דיסקין, חוקר בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית, משוכנע כי לא משנה כיצד תסתיים המערכה, "בסוף נצטער שהמבצע לא נגמר כמו שרצינו כי בכל מקרה לחמאס יישארו רקטות, והנייה ייצא מהבונקר עם תנועת ניצחון". התחזית של פרופ' דיסקין עלולה להתממש ביתר שאת אם אכן יתברר כי הדיווחים שמצרים מקבלת את מסמך הדרישות הפלסטיניות בדבר הסרת המצור על עזה, ללא פירוז הרצועה. החלטה כזו עלולה לפגוע לא רק בהרתעה של ישראל מול איראן, חיזבאללה וכל השאר, אלא גם בכוחו הפוליטי של נתניהו. בתום מיצג האחדות ששטף את עם ישראל ואת רובה של כנסת ישראל, ייתכן כי הגיע זמנם של ועדות החקירה, ואולי גם עריפת הראשים בעקבותיהם. פרשנים שונים אינם רואים מצב של היחלשות מעמדו של בנימין נתניהו, אך יש איזו הסכמה כי אביגדור ליברמן נתפס שוב בצד המפסיד.

פרופ' דיסקין לא נופל מהכיסא נוכח התמיכה הנרחבת של הציבור במהלכים הצבאיים של הממשלה. התמיכה יוצאת דופן, אך לא ממש מפתיעה. "קיים בישראל חוק טבע", אומר דיסקין. "כאשר ממשלה מקבלת החלטה דרמטית בענייני  חוץ וביטחון, בין אם מדובר בשיחות עם אש"ף, התנתקות מעזה או יציאה למבצע הרצועה – דבר ראשון יש תמיכה של הציבור. התמיכה במינונים משתנים כמובן, אבל בדרך כלל היא רחבה ויציבה".

אבל התמיכה הגורפת של העם ב'צוק איתן' היא לא איזו זכייה בפיס הפוליטי מבחינת ראש הממשלה, אלא לדברי דיסקין, זהו כורח עבור נתניהו. "מאז הפיצול הפורמלי בין הליכוד לישראל ביתנו, הממשלה הנוכחית מונהגת בידי מפלגה דלת עוצמה", מסביר דיסקין, 20 המושבים של הליכוד בכנסת הנוכחית. "מדובר בסך הכל בשישית מכלל חברי הכנסת. קשה מאוד למשול בסיטואציה כזו, וזו הסיבה שנתניהו נקט במדיניות ה'שקט ייענה בשקט'. היה לו ברור שהוא חייב לצבור לגיטימציה מקסימלית מהעם כדי שגם בשמאל יבינו שמדובר במלחמת אין ברירה. השכנוע הסופי התרחש ביום בו 13 מחבלי חמאס חמושים יצאו מפיר מנהרה, פחות מקילומטר מקיבוץ סופה. זה היה החלק האחרון בפאזל".

הפרשן הפוליטי הוותיק, שלום ירושלמי, שמכיר את ראש הממשלה עוד מתחילת דרכו הפוליטית, מספר כי "נתניהו היה מדבר איתי בזמנו על האמריקנים שמורידים בניינים באפגניסטן ובעיראק בלי לעשות חשבון לאף אחד, אבל הוא יודע שגם כלפי פנים, הוא לא יכול לעשות את זה. ביבי לא רצה את המערכה הזו, היא עומדת בניגוד לאופיו ההססני, גם בעתות מלחמה וגם בשלום, אבל דווקא בגלל זה הוא מנהל את המערכה בצורה שנראית לציבור כשקולה ואחראית".

הטעות של ליברמן

מפגן אחדות השורות בעם לא חלחל עמוק למסדרונות הכנסת. ב-7 ביולי, יום לפני תחילתו של מבצע 'צוק איתן', כינס שר החוץ אביגדור ליברמן מסיבת עיתונאים דרמטית, בה הודיע על התנתקותה של ישראל ביתנו מהאיחוד עם הליכוד. "חילוקי הדעות ביני ובין נתניהו לא מאפשרים המשך דרכנו המשותפת", אמר ליברמן. כשבוע לאחר מכן, ב-15 ביולי הצביע ליברמן נגד הצעת הפסקת האש המצרית, אך ההצעה עברה בקבינט, בין השאר בזכות תמיכתו של השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', חבר המפלגה שליברמן עומד בראשה.

פרופסור אשר כהן, חוקר מדע המדינה באוניברסיטת בר אילן, חושב כי ההתנהלות של ליברמן במהלך המבצע תעלה לו ביוקר בעתיד. "ליברמן מוכיח שמילה שלו זו לא ממש מילה", טוען פרופ' כהן. "בעמוד ענן הוא אמר שאיפוק זה כוח ופתאום הוא מציע למוטט את החמאס. הוא מצדד בעמדות ניציות, אבל אפילו חבר מפלגתו לא רואה איתו עין בעין ומצביע הפוך ממנו. זה מריח לא טוב. אין מה לעשות, ברגע שאתה יוצא עם הצהרה בעלת אופי פוליטי כה בוטה בעוד החמאס מפגיז את ישראל – כל דבר שתאמר מעתה והלאה ייתפס כנגוע במניעים פוליטיים, גם אם ליברמן באמת חושב שצריך להחרים בעלי עסקים ערביים, כולם חושבים שהוא רק מנסה לצבור הון פוליטי באמצעות האמירה הזו".

סקר ערוץ הכנסת מיום חמישי שעבר מאשר את ההערכה השלילית לגבי ליברמן: מפלגתו מקבלת שמונה מנדטים בלבד. אם כי יתכן שבלי הברברת שלו, ישראל ביתנו הייתה מדשדשת על גבול אחוז החסימה. "הציבור הרוסי כבר לא צריך פטרון", מסביר שלום ירושלמי. "נגמר הסיפור שכל הרוסים היו בכיס של ליברמן, והוא נכנס למצוקה".

הנץ הדקלרטיבי השני בקבינט – שר הכלכלה נפתלי בנט – זוכה לעדנה. הבית היהודי הופכת למפלגה השנייה בגודלה עם 18 מנדטים בסקרים. בנט, שביום שלישי שעבר טען כי "המשימה אינה חיסול המנהרות – אלא הכרעת החמאס", מצליח לא להצטייר כמי שחותר תחת ראש הממשלה. "בנט משדר עקביות", אומר פרופ' כהן. "מצד אחד הוא חוזר על הקביעה שיש למוטט את החמאס, אך מצד שני, אף אחד לא מצפה ממנו להתפטר רק כי דברים לא נעשים בדיוק כמו שהוא רוצה".

זה לא מה שחושב שלמה נקדימון, הפרשן הוותיק לשעבר של ידיעות אחרונות, ומי שהיה יועץ התקשורת של רה"מ המנוח מנחם בגין. בנט בהחלט היה צריך לקחת אחריות על דבריו, הוא קובע. "שר הכלכלה שמטיף מוסר בעיצומה של מלחמה לראש ממשלה זה דבר חמור", אומר נקדימון. "אם הוא חושב שהמהלכים של הממשלה שגויים, שיקום ויתפטר, כמו שיצחק ברמן התפטר מתפקיד שר האנרגיה בממשלת בגין אחרי הטבח בסברה ושתילה".

בנט מצוי בחילוקי דעות קשים עם שר הביטחון בוגי יעלון. הרמטכ"ל לשעבר, שבעבר היה יקיר המתנחלים, הפך במבצע הנוכחי למטרת דמות עבור אנשי הימין, שהתהפכו עליו. אולי בעקבות קריאות כיוון מסוימות, שמסמנות את המשבצת של משרד הביטחון כיעד הבא להתנחלות. "מה קרה ליעלון?", כתב עורך מקור ראשון חגי סגל בטורו מיום שישי שעבר תחת הכותרת, 'עם חזק, הנהגה חלשה'. "מה עובר על הגנרל בדימוס שבעשור הקודם ניצח על הדברת טרור המתאבדים? בלי ספק, עובר עליו משהו רע ומאכזב". בהמשך מוסיף סגל כי "נתניהו נסחף עם מדיניות העצימות הנמוכה של הצמד יעלון־גנץ".

דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע לשעבר, חושב שבנט ומצביעיו אינם נוהגים בחוכמה כשתוקפים את ראש הממשלה ושר הביטחון. "יש סוג של ימין שמאוהב בפתרונות קסם, בלי לעסוק במורכבותם", אומר דיין. "אני משתדל לחשוב שאם הייתי בין מקבלי ההחלטות, הייתי נוהג בשיקול דעת לפני שתוקף את ראש הממשלה, ולא מתבטא כמו פרשן או פופוליסט".

בנט מתחזק, ליברמן נחלש, אך גם לנתניהו יש כמה דאגות. בפתח ישיבת הממשלה ביום שישי האחרון אמר נתניהו כי "שרי הממשלה הם אלה שצריכים לתת דוגמה אישית לציבור כולו, ובעת הזו, העם מצפה מכולנו להתלכד מאחורי המטרה". לטענתו של שלום ירושלמי, ראש הממשלה מכוון בדבריו דווקא לחברי מפלגתו. "ביבי חושש ממהפכה פוליטית שתטלטל גם אותו", אומר ירושלמי. "אלקין כבר הודיע שועדת חוץ וביטחון תתפקד כועדת חקירה בנוגע למנהרות, וגם גדעון סער וסילבן שלום, שלוטשים עיניים לראשות הליכוד, כבר חופרים מנהרות מתחת לרגליו. מצד שני, יש לנתניהו את השכפ"ץ של יעלון וגנץ, שנחשבים למוערכים ביותר בציבור. המצב שלו טוב בהרבה מזה של אהוד אולמרט בסוף מלחמת לבנון השניה, שלצידו עמדו שר ביטחון ורמטכ"ל חלשים כמו עמיר פרץ ודן חלוץ. למרות החששות שלו, אני לא חושב שהמבצע ישפיע באופן דרמטי על מעמדו של נתניהו".

המלכודת המדינית של אובמה

בשמאל המתון לא יעשו לראש הממשלה חיים קלים. במהלך 'צוק איתן' הבהיר יו"ר העבודה בוז'י הרצוג כי "המבצע בעזה צודק, אין על כך מחלוקת", אך כעת, הרצוג, כמו שרת המשפטים ציפי לבני, קוראים לנתניהו להסתגר באותו חדר עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. "זה הזמן לצוק איתן מדיני", אומר הרצוג. "אחרי שפגענו בחמאס, חייבים ללכת למהלך מדיני עם אבו מאזן". פרופ' דיסקין מהאוניברסיטה עברית טוען כי "עד עכשיו היה ברור לכולם שמדובר במלחמת אין ברירה ולכן הרצוג והעבודה תמכו לחלוטין בממשלה. אבל עכשיו, כשעומדת לעלות על השולחן הצעה להפסקת אש, וכשאובמה מקשר בין פירוז החמאס להסכם כולל עם הפלסטינים, ייתכן כי ימי החסד של נתניהו נגמרו".

שלום ירושלמי לא חושב שנתניהו צריך להיות מוטרד יתר על המידה מהאופוזיציה עם סיום הלחימה. "לא צריך להתרגש מהמהלכים של בוז'י", אומר ירושלמי. "האופוזיציה בכלל והעבודה בפרט מאוד חלשים, לא יוזמים כלום, ולא יכולים להוות איום כלשהו על נתניהו". נקדימון אומר יותר מזה: הרצוג צריך להצטרף לממשלת אחדות עם נתניהו. "הרצוג נהג עד עתה בצורה הכי מתקבלת על הדעת", אומר נקדימון, "ועכשיו צריך למנף את אחדות השורות במלחמה גם כשהתותחים שוקטים".

העבודה אינה מפלגת השמאל היחידה שיישרה קו עם נתניהו במהלך הלחימה בעזה. מרצ בראשות חה"כ זהבה גלאון אמנם התנגדה לכניסה קרקעית לעזה, אך מאוחר יותר תמכה בפעולה הממוקדת של צה"ל נגד המנהרות. הביקורת המשמעותית ביותר של גלאון במהלך הלחימה היתה כי "לנתניהו אין אסטרטגיית יציאה מעזה" – טיעון אותו מגדיר פרופ' דיסקין כ"הפרחת סיסמאות ריקות לחלל האוויר. זה אולי יעזור לה בבחירות, כשהיא תנסה לבדל עצמה מיתר מפלגות השמאל".

הגיבוי לרה"מ הורגש לא רק בקרב הפוליטיקאים של מרצ. אנשי שמאל קיצוני התאוננו בחודש האחרון על חסרונם של פעילי מרצ בהפגנות נגד המלחמה בכיכר רבין. פרופ' אשר כהן: "המפגינים בכיכר רבין מייצגים אולי שני אחוז מהאוכלוסייה היהודית. זה פחות מהטעות הסטטיסטית. מרצ רק גדלה בסקרים (10 מנדטים בסקר האחרון של ערוץ הכנסת), והיא לא רוצה להתחבר שוב לציבור קטן וחסר משמעות".

ליבו של יו"ר סיעת מר"צ, ח"כ אילן גילאון , יוצא אל נתניהו. "אני בהחלט חש חמלה כלפי ביבי", אומר גילאון. "הבן אדם חי עם חבורה של סכינאים, ברוטוסים, שעל כל שטות יוצאים למסיבת עיתונאים בזמן שהתותחים רועמים. אם אנחנו היינו עושים מה שליברמן עשה, היו אומרים שאנחנו תוקעים סכין בגב האומה".

ח"כ גילאון טוען כי מרצ לא חזרה בה מהתנגדותה הראשונית לכניסה קרקעית. "הדבר היחיד שתמכנו בו זה נוסחת השקט ייענה בשקט ורעש ייענה ברעש, שנתניהו עמד בה. אנחנו לא מפלגה פציפיסטית, וברור לנו שחובתה של מדינה להגן על אזרחיה, אבל הבעיה היא מה קורה ביתר הזמן, כשאין לחימה". על הביקורת שסופג שר הביטחון מהמתנחלים, אומר אילן גילאון: "מגיעות מחמאות ליעלון על התפקוד שלו. גם הוא וגם נתניהו פעלו במידתיות ולכן תמכנו בהם. לעומתם, ליברמן ובנט הם פרזנטורים שאין להם אלוהים. ליברמן שוקל להשיב את עזה לתקופת המנדט, ואני מקווה שהוא לא ירצה להחזיר אותנו לחורבן הבית".

החמלה ואולי אף החיבה הקלה שרוחשים במרצ כלפי ראש הממשלה תיגמר בקרוב. "אין ספק שנדרוש ועדת חקירה לגבי הטיפול במנהרות", אומר גילאון, המשיב גם על הטענה כי מרצ לא היתה מגבה את נתניהו אם היה יוצא למבצע יזום להרס המנהרות. "לא היה צריך מבצע אם היינו מבינים שהפתרון לעזה עובר דרך רמאללה. אנחנו מראש אמרנו שהחמאס לא פרטנר, אלא אבו מאזן הוא הפרטנר. זו הדרך היחידה להעיף את החמאס מעזה".

לפי סקר חדשות 10 מיום ראשון האחרון, 63 אחוז מהציבור רצה המשך הפעלת הכוח הצבאי נגד חמאס ולהעיף אותו באמצעים צה"ליים. עוד עולה, כי 56 אחוז סבורים שנתניהו מתפקד ברמה גבוהה, נתון המשתלב היטב עם סקר ערוץ הכנסת שמעניק לליכוד 30 מנדטים. פרופ' אשר כהן סבור שככל שהפסקת האש תתבסס, הדיסוננס הקוגניטיבי של הציבור בין התמיכה הנרחבת בהמשך המבצע לשביעות הרצון הגבוהה מראש הממשלה ילך ויתבהר. "הפסקת האש המסתמנת לא זוכה לקונצנזוס כמו המבצע עצמו", אומר כהן, "אותו ציבור יקום בבוקר וישאל את נתניהו בשביל מה נהרגו 64 חיילים אם בסופו של דבר ממשיכים לירות עלינו רקטות ורק 'המנהרות המוכרות', לדבריו, הושמדו. מה לגבי המנהרות הלא ידועות? צוק איתן אמנם לקראת סיום אבל הצורך למכור את המבצע כמוצלח הוא הקרב הפוליטי הראשון של נתניהו במפלגה שלו".