פרשת ואתחנן: תיאורי אלוהים – הפשטה או הגשמה?

5 תגובות למאמר

1. אם קוראים את התורה קריאה תמה . אז הרושם הוא שאלוהים הוא יש גשמי, בני האלוהים בספר בראשית פועלים בקרב בני האדם ורואים את בנות האדם וחומדים אותן, מי היו אותם בני אלוהים האם גם הם יצורים מופשטים? , הרי התורה מספרת שכתוצאה מהפגש הזה בין בני האלוהים נוצרו הגיבורים/והנפילים שבשלבים מאוחרים יותר המיתו אסון על סביבתם וכדי להיפטר מהם למעשה ביצע אלוהים את המבול- לא בני האדם חטאו אלא בני האלוהים חטאו והמערכת יצאה משליטה מה שחייב את אלוהים למחות אותם נפילים מעל פני האדמה, בני האדם היו חשובים בעיניו כקליפת השום.
   אותם בני אלוהים -מלאכים וכן אלוהים מתוארים מספר רב של פעמים כשהם מופעים לפני בני האדם כיש מוחשי וגשמי החל מסיפור גן עדן ,סיפור העקידה ,החרבת סדום ועמורה ובעוד אין ספור תאורים.
   לנו ובטח לאיש שחונך על אמונה באלוהים מופשט קשה לקבל את האפשרות שאולי התיאורים אכן מתארים יש גשמי שלא פעם נוהג בצורה שעומדת בסתירה למצוות שמצווה הוא את בני האדם- עשרת הדיברות והטבח שביצע משה ובני לוי ב3000 מבני ישראל לאחר שירד מהר סיני וזאת על מנת לרצות את כעסו של האל שלא די היה לו בקורבן זה וניגף את בני ישראל שכל חטאם היה בפרוש התמים שלהם לדיבר השני שהוא נושאו של מאמר זה.

   הגב

2. התורה אינה עונה על שאלת ההגשמה במובן שאנו שאלים אותה מפני שהשפה הדתית של התנך אינה מנסחת שאלות מהסוג הזה. לא רק התשובה השלילית לשאלת ההגשמה עלתה במפגש עם יוון אלא אף *השאלה עצמה*!

   קריאה תמה של התורה? אני לא מכיר קריאות תמות של טקסטים בני אלפי שנים…

   הגב

3. צריך להפנות את המבט גם למסופוטמיה, לא רק ליוון. אני חושב שהבסיס להפשטה הוא פועל יוצא של הכיבוש הפרסי ולאחריו ההלניסטי. החתירה להסביר הכול רק על בסיס המפגש עם יוון בעייתית.

   הגב

4. "אין לעבוד את הצורות האלה, כי אף אחת מהן לא נראתה בחורב (=סיני). השאלה אם לה’ עצמו יש דמות היא לגמרי מחוץ לעניינו של הכתוב"
   הגישה הפילסופית הנה שקופה מבחינת הטכסט המקראי. עצם העובדה כי במעמד הר סיני התורה שוללת כל ביטוי גשמי – נכון המיוחס לעובדי אלילים -עבודה זרה ואינה מציעה ביטוי פיזי גשמי אחר כיפ המקובל דיה בה כדי לבסס את ההשקפה של שלילת הגשמיות.

   הגב

5. מי שלא ישלול הגשמה מן הבורא לדעת התנך יצטרך לומר שדמות הבורא וצלמו בדמות אדם. שהרי נאמר ״נעשה אדם בצלמינו כדמותינו״ ובדברים ״לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי״ שעל האדם להיקבר שהרי דומה במראהו לאלהים ותחייתו הוא ביזוי וקללת אלהים.

   אם כן נצטרך לשאול מהו האיסור הנורא בפסלים עץ ואבן? אם יעשם בדמות אדם?

   ומהו פירוש?
   כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל-תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.פֶּן-תַּשְׁחִתוּן ועֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל (דברים ד, 16-15)

   הרי יש לו תמונה אז מהי השלילה המוחלטת שלא ראינו שום תמונה?
   והאם אדם אינו נכלל באיסור עשיית תבנית זכר או נקבה?

   ובכלל ההרחקה הגדולה אינה מפני שהפסלים הם עץ ואבן כמו הלגלוג בתהילים פה להם ולא ידברו… אלא כדברי הכתוב כי לא ראיתם כל תמונה ולא על עצם הפסל הנעשה בידי אדם שהוא עוד עניין המביא ללגלוג.

   ואין הכוונה שבא לאסור תמונה של עבודה זרה כי הרי הקדים ושלל כי לא ראיתם כל תמונה. שום תמונה. ולכן אסור לעשות ״תמונת כל סמל״ תמונה שתסמל את ה׳. ועשיית פסל כסמל בלבד הוא האיסור. ולא הזכיר שום עבודה זרה בפסוקים אלו. ואין כאן איסור שנאמר להם בעשרת הדברות “לא יהיה לך אלהים על פני״ אלא כפשט הכתוב ״תמונת כל״ כל סוג של תמונה הוא האסור! וזה עוד לפני הפירוט ציין באופן ברור מאוד שכל תמונה שתשמש רק לסמל גם היא אסורה! שחור על גבי לבן וחבל על הפלפול.
   ולא רק זה כל מי שירצה לומר שבמקרה לא ראו אבל יש לו דמות הרי פסוקים מפורשים: ״ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר״. וכן נאמר ״ומראה כבוד יהוה כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל״ אם כן ראוהו ועדין אמר כי לא ראיתם כל תמונה.

   ובדברים:
   ״וידבר יהוה אליכם מתוך האש קול דברים אתם שמעים ותמונה אינכם ראים זולתי קול….ונשמרתם מאד לנפשתיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר יהוה אליכם בחרב מתוך האש טז פן תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה״
   כפי שהזכרתי האיסור לעשות ״תמונת כל סמל״ לא משנה מה יהיה הסמל זה אסור!
   ואם כן איך מתרצים את הראייה? אכן בדברים ענה איננו רואים תמונה אבל אנו רואים קול ובלשון שמות כ יד וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק.

   משמעות רואים את הקולות היא ראייה של המסר. כלומר אין הראייה מלמדת אותנו שהמראה אותו אנו רואים תוחם את הנראה להיות כך ולא אחרת. אלא המראה ההוא זה דרך לקליטת המסר כמו קול שכל עניינו להעביר מסר ולא לתת לנו ראייה גשמית של הדבר.

   הספר במדבר אומר ״פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת יהוה יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה״ פה אל פה מדבר על נוכחות מוחלטת ותמונת ה׳ יביט יכל להטעות שיש מראה גשמי.
   אולם אם כן היה למשה לראות את פני ה׳ בדברו אליו פה אל פה. ובדברים ה ד גם אומר שזהו סוג המפגש שהיה לישראל עם ה׳ ״פנים בפנים דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש״ ואיך אמר שלא ראו כל תמונה? ובממד שני איך סיפר שמשה הביט בתמונת ה׳ ובצד שני אמר שלא יוכל לראות את פניו רק את אחוריו.
   וביותר ידייק שבקשת ראיית פני ה׳ יקרא ראיית הכבוד והרי הכבוד הוא מושג מופשט. ובקשה זאת התפרשה כראיית פניו:
   ״ויאמר הראני נא את כבדך …. ויאמר לא תוכל לראת את פני כי לא יראני האדם וחי כא ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על הצור והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי והסרתי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו״
   וכפי שהזכרנו גם ישראל ראו הכבוד כפי שכתוב שמות כד י״ז ״ומראה כבוד יהוה כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל״.
   ועדין ראיית הכבוד הוא תיאור של ראיית תמונה סובייקטיבית שהרי זו משמעות הכבוד איך הבורא מופיע ביחס לסביבתו. איך סביבתו נכנעת אל מציאות הבורא. וזה נקרא גם ראיית פניו או אחוריו אין ראייה אחרת. רק שראיית פניו היא ראייה חזקה יותר שתביא את האדם למות כי לא יוכל להתקיים כל נמצא בנפרד כדבר בפני עצמו כשתופיע אמיתות מציאות כבוד ה׳ מלפניו כי ראיית הכבוד יחייב שגם לו אין מציאות אלא רק לה׳.
   וזה נקרא ראיית הקולות.

   אֶל-מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה-דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ. הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ וגו'
   אם הכוונה היתה איך אפשר להשוות את ה׳ לפסל שנעשה בידי אדם. מלכתחילה זו לא הכוונה שהרי הדמות של הפסל הוא רק סמל לה׳.
   בנוסף אם הבעיה אינה שיש לה׳ דמות ודמיון עם אחד הנמצאים אלא שאין לדמות את ה׳ לפסל הנעשה בידי אדם. אז היה צריך לכתוב כך: ואל מי תדמין אל ומה פסל תערכו לו. ומה הדגש על דמות אלא עצם הדמיון בין הבורא לדבר הנעשה בידי אדם הוא התועבה ולא הדמות. אך לא כך נכתב אלא השוואת ה׳ בדמות היא התועבה.
   בנוסף הנביא מוסיף חיסרון נוסף בעשיית הפסל כי הוא נעשה על ידי אדם ודומה ללגלוג שנזכר בתהילים ״עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. פֶּה-לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא-יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם״ גם החומר היקר יותר לאדם כסף וזהב הרי משמש כפסל משום שהוא נעשה על ידי האדם. וזה גופא יוצר פגם בפסל. כי איך ישתחווה למעשה ידיו?

   ואכן הפסוקים מתארים את כוח הבורא ״הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הֲלוֹא הֲבִינוֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ. הַיֹּשֵׁב עַל-חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת.״. בא לציין שהבורא מעבר לכל השגת האדם. מעבר לכל גבול אלא הוא נותן גבול לארץ ולשמים. וזה מלמד שלילה נוספת לנתינת דמות לה׳ משום שכל דמות מגביל וכל שכן דמות שהאדם יכול לעשות ואין להגביל את מי שהשמים והארץ נבראו על ידו.
   וכדברי חז״ל על הפסוק הנה מקום איתי ״כי אין העולם מקומו אלא הוא מקומו של עולם״ אין הוא מוגבל במרחב אז איך יהיה לו דמות להפך המקום נברא על ידו. וזה ממש שלילת הגשמה בדברי חז״ל שאין לראות ולדמיונו כמהות הכבולה במקום. אחא המקום איתו טפל אליו ומכוחו הכל נמצא.

   איך האדם יזעק למעשה ידיו?
   ״לְמִי תְדַמְּיוּנִי וְתַשְׁווּ וְתַמְשִׁלוּנִי וְנִדְמֶה. הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס וְכֶסֶף בַּקָּנֶה יִשְׁקֹלוּ יִשְׂכְּרוּ צוֹרֵף וְיַעֲשֵׂהוּ אֵל יִסְגְּדוּ אַף-יִשְׁתַּחֲווּ. יִשָּׂאֻהוּ עַל-כָּתֵף יִסְבְּלֻהוּ וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו וְיַעֲמֹד מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ אַף-יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ״ האם צורה שהאדם יעשה יוכל לשקף את עוצמתו של הבורא? הבורא הוא בלתי מושג לאדם ודוקא משום כך אליו ראוי להתפלל.

   עכשיו לגבי הביטויים המגשימים עד בצלם אלהים ברא את האדם. יש חיסרון בהפשטה הפשטה מסלקת את הדבר מאיתנו לגמרי. והתורה לא כותבת בהפשטה משום שהבורא פועל בעולמות. מהות הבורא אינה יכולה להיות מתוארת על ידי העולם. אך גם אין לשלול ממנו את הופעתו בעולם. כפי שאמרנו יש לו הופעה ותמונה אבל רואים קול ולא תמונה.
   האדם מציין את התפתחות והשתלמות עד האין סוף. וכך הוא מופיע בעולם המוגבל כמי שכוחותיו בהנהגת העולם משתלמים עד אין סוף. כוחות הבורא הפועלים בעולם הם כוחות נספרים ונמדדים. והם בצלם האדם.
   אך כוחות אלו אינם אלא הופעת מהות הבורא האין סופית בדרך הגבול גם כן. וכמו גוף האדם שעיקרו הוא נשמתו. ובנשמתו יש הופעה לפי כוחות הגוף אך עצם הנשמה אינה מוגבלת בגוף אלא היא בחינת ״לא אדם״ ואינה מוגבלת בגוף. ככל שגוף האדם ניכרים לו רצונות משלו. כמו בעולם הגשמי. אז אנו אומרים שהאדם הוא נברא. על אף שגוף האדם נברא לשרת את נשמתו. אך מהות האדם הממזגת בין הבחינה הלא מדידה שבחיים עצם נשמת האדם ובין החלק המדיד הוא גוף האדם הוא ממש הופעת הבורא בעולם. ועל כן גם גוף האדם הגשמי אין להלינו על עץ.
   אך ככל שעולים לעולמות גבוהים יותר עד עולם האצילות שאין הכוחות המוגבלים פועלים בנפרד מהנשמה. הרי כוחות אלו הם צלם אלהים ממש. ואינם אלא הבחנות הכוחות הסופיות הכלולות במהותו האין סופית. לא כשני כוחות כח אין סופי וסופי אלא כמהות אחת הכוללת הכל. רק שעל ידי הנאצלים הם הספירות מופיעה ונבחן בחינת כח הגבול הכלולה בהופעת מהותו הלא מוגדרת של הבורא.
   אם כן אין זה מדוייק לומר שהבורא מופשט כי אכן הוא כולל את הכל גם הגשמי אינו קיים בלעדיו. ואינו מופשט מהחומר אלא פועל בו. ויחד עם זאת אינו פועל כפעולת גשם בגשם. אלא כמהות נבדלת מהכל שאף הופעתה המוגבלית מורה על אי השגתה כדברי המקובל רבי עזריאל שאם אתה אומר שיש לו כח בבלי גבול ואין לו כח בגבול נמצאת אתה מחסר שלימותו. הוא בלתי מוגדר אף בכך שמופיע בגדר שאין לומר שלא יופיע כי אז זה יהיה גדרו.

   הגב