אין פרטנר בעבודה, ותודה לשמאל הקיצוני

נאומו של יו"ר מפלגת העבודה הרצוג אתמול, הוכיח את מה שהימין טוען כבר זמן רב: מפלגת העבודה הפכה למפלגת שמאל קיצוני, טהרני וחסר גמישות. אין פרטנר לאחדות.

אין לדעת מה בדיוק פרטי ההצעה שהרצוג קיבל מהליכוד, אבל בלי ספק היא הייתה נדיבה ביותר ושיקפה את מרב הגמישות שנתניהו יכול היה להציע. אבל כמו ברק לאחר קמפ דיוויד, גם הרצוג גילה שאין לו פרטנר – במפלגתו שלו.

הרצוג אישש בדבריו את מה שכולם ידעו, וגם פורסם לא מעט ב'מידה': השמאל הקיצוני השתלט על מפלגת העבודה. "מתחילת המשא ומתן נוהל מסע מופקר וגס רוח על-ידי קודמתי בתפקיד", אמר הרצוג, ופירט: "ברית יחימוביץ'-גלאון היא זו שהרחיקה ציבור תומכים גדול מהמחנה בגלל עמדות שמאל קיצוניות, רדיקליות, שאינן עמדות שמשקפות את תפיסת עולמנו ואינן מתאימות לנו. אנחנו מפלגת מרכז שמאל ולא מפלגת שמאל קיצוני".

והרצוג הוסיף לתקוף: "אותם אנשים שמטיפים יום ולילה לדבר עם הרש"פ, עם החמאס, עם הגדולים שבאויבי ישראל, פעלו בכל דרך למנוע בדיקת הזדמנות אמתית לחולל שינוי מדיני היסטורי", וכל זה "רק בגלל שמדובר במשא ומתן מול ראש ממשלת ישראל, וזאת מבלי שידעו דבר על פרטי המשא ומתן…לא אאפשר יותר השתוללות של שמאל רדיקלי אלים בתוך המחנה הציוני".

כבר במהלך הבחירות האחרונות התריעו בימין מפני המהפך המסוכן שעברה 'העבודה', במסגרתו שורה של דמויות קיצוניות כבשה את המפלגה. מרב מיכאלי שקראה בעבר לאמהות "לא לשלוח את ילדיהן לצבא", יוסי יונה שתמך בסרבנות לשרת בשטחים והציע לאחד את יום הנכבה עם יום השואה, וסתיו שפיר שטענה כי 'התקווה' הוא המנון גזעני.

זה לא התחיל אתמול. כבר בשנת 2005 החל הסחף לעבר עמדות כלכליות רדיקליות, עם הצטרפותה למפלגה של שלי יחימוביץ', המחזיקה בעמדות קומוניסטיות למחצה. שנים ספורות לאחר מכן, בתום המחאה החברתית של 2011, התארגנה קבוצת פעילים רדיקליים "בוגרי המחאה" במטרה להתפקד למפלגה. הללו התפקדו בהמוניהם לשורותיה, וסיכלו כל ניסיון להצטרף לממשלה. עימם נמנו בין השאר גם פעילי שמאל רדיקליים נוספים: יריב אופנהיימר מ'שלום עכשיו', רחל ליאל מנכ"לית 'הקרן החדשה לישראל', וגם חברי ארגון 'מולד', מיכאל מנקין והלל בן ששון, פעילים לשעבר בארגוני ההשמצה 'שוברים שתיקה' ו'סולידריות שייח ג'ראח'.

זו הסיבה המרכזית שבגינה נמנע הרצוג מלגנות את הארגונים הללו, גם בעיצומן של סערות 'שוברים שתיקה' 'בצלם' ותחקירי 'עובדה'.

בוז'י הרצוג ניסה בשנה האחרונה בכל יכולתו 'למרכז' את המפלגה, אך ללא הועיל. ברית יחימוביץ'-גלאון ניצחה אותו, והוא לא הצליח לגייס אפילו שמונה ח"כים, שליש מכלל חברי מפלגתו, שיסכימו להתחייב להצטרף לממשלה.

מפלגת העבודה במתכונתה הנוכחית סיימה את דרכה. אם בוז'י צודק בדבריו, הוא אכן צריך לחפש לו בית פוליטי חדש: ממלכתי, אחראי, לאומי והגון. לעבודה פשוט כבר אין את זה.