בידי ועדי העובדים במדינת ישראל נתון כוח עצום, המאפשר להם להשבית את השירותים החיוניים. תוספת פשוטה, חשובה והגיונית לתקציב הקרוב תשיב את האיזון למשק ותועיל לכלל אזרחי המדינה
כשארגוני העובדים במדינת ישראל רוצים לשפר תנאים כולנו צריכים לקפוץ לדום. האיום האחרון בשביתה – שהגיע הפעם מרשות שדות התעופה – הוא רק החוליה האחרונה בשרשרת ארוכה של שביתות (ולא פחות מרגיז: איומים בשביתות) במוסדות ובשירותים המרכזיים ביותר של המשק הישראלי: בחשמל, בנמלים וברכבות. בשירותים שלא לחינם נקראים "חיוניים", פעם אחר פעם נקטעת השגרה בשל היכולת המופרזת הנתונה בידי וועדי העובדים – להוריד את השאלטר ולהכריז על שביתה.
המקרה של רשות שדות התעופה (רש"ת) רלוונטי במיוחד, מכיוון שהוא כבר חשף עבורנו בעבר את דפוס הפעולה הכללי של ועדי העובדים בישראל. יש מי שיכנה זאת בשם "סחיטה באיומים". בראיון לגלובס שנערך קצת לפני שנה (יוני 2015), חשף יו"ר ועד עובדי רש"ת את המוטיבציה והאיומים בשביתה – תהא המטרה אשר תהא:
אנחנו דורשים העלאת שכר של 4%, הכוללת בתוכה גם שכר עידוד והעלאת דרגות. אני לא מתבייש בזה. זה מה שמגיע לנו, ואני מקווה שנקבל את ההעלאה הזו בלי מאבקים ושביתות. אנשים עובדים כאן קשה, ומגיע להם, אבל לצערי זה אף פעם לא הולך בקלות. אני מקווה שהפעם יבינו שאין טעם בשביתות, כי בסוף תמיד אנחנו מקבלים את מה שמגיע לנו, אז מה הטעם לריב.
אותו יו"ר עצמו, פנחס עידן, איים הקיץ בשביתה גם בתואנות אחרות (ולא פחות מחוצפות) אבל זה ממש לא משנה – מנגנון הפעולה היסודי שמנחה את ועדי העובדים, הוא הגורם הקריטי להבנה: בידיהם כוח אדיר שמופעל לעתים קרובות, הרבה יותר מהמקובל בעולם, על מנת לשמר ולהאדיר את האינטרסים הפרטיים של עובדיהם. בדרך, הם מוכנים לדרוס את כל הנקרה דרכם.
הפסד עצום למשק
סוגיית כוחם של ועדי העובדים בישראל היא אחת הסוגיות המרכזיות בכלכלה הישראלית. היא צריכה להעסיק כל מי שצמיחת המשק הישראלי חשובה לו.
אם אכן היה מממש ועד העובדים של רשות שדות התעופה את איומו, ומשבית את מערך הטיסות היוצאות והנכנסות בישראל, ניתן להעריך כי בשלב ראשון היו נפגעים עשרות אלפי ישראלים ותיירים. אבל הנזק הספציפי הזה, שעלול בעין בלתי מיומנת להיראות אולי "זניח", מחוויר לחלוטין כאשר מתוודעים לנתוני הפגיעה האמיתיים במשק הישראלי כתוצאה מימי השביתה שנכפים עליו.
טבלה אחת שפורסמה במחקר פורום 'קהלת' בשבוע האחרון מציגה את התמונה המדאיגה. עולה ממנה כי בין השנים 2013-2005 איבד התוצר הישראלי 442 מיליון ש"ח בממוצע לשנה. בשמונה השנים שקדמו לכך, המצב היה אף גרוע יותר: אז איבד המשק כמעט 2.5 מיליארד ש"ח(!) – אך ורק בגלל ימי עבודה שירדו לטמיון.
נתונים אלו לצד ההתנהלות הבלתי נסבלת וחסרת האחריות של ועדי העובדים בישראל מוכיחים כי דרוש שינוי תודעתי מקיף בציבור – שינוי שאמור להתבטא גם בספירה הפוליטית, וגם ברמה החקיקתית. ואכן, מהלכים כאלו הולכים ומתגבשים בזמן האחרון.
לקראת הגשת חוק ההסדרים הקרוב פורסם כי ראש הממשלה לחץ על משרד האוצר להפעיל את אחד הכלים החשובים במאבק נגד השביתות האוטומטיות: חוק בוררות חובה בשירותים חיוניים. חשוב להדגיש כי מהות החוק אינה אלא אחת: מתן אפשרות לממשלה, ולציבור כולו בעצם, להגן על עצמם מפני הדרישות התקופתיות של ארגוני העובדים, ולמנוע את יכולתם להשבית את השירותים ההכרחיים ביותר לתפקודה התקין של המדינה. אין מדובר, כאמור, על ביטול כולל של זכות השביתה, או שינוי דרסטי בבתי הדין לעבודה. המטרה היא למנוע את שליטתם המוחלטת של הוועדים על שאלטר הציבורי.
לצערנו, עתה מסתמן כי חוק הבוררות עתיד להישאר מחוץ לחוק ההסדרים, מסיבות שונות. כדי לא להחמיץ את הזדמנות הפז שתטיב עם כלל אזרחי ישראל, היום (ד') תתקיים הפגנה מול משרד האוצר בקריית הממשלה ב-18:00 בערב, בה ידרשו שורה של ארגונים משר האוצר משה כחלון להכניס את חוק בוררות החובה לתקציב הקרוב. אם הציבור יגלה עניין, יקים קול זעקה ויביע את מחאתו – הוא יגלה כי שליטתם של קבוצות האינטרס וועדי העובדים בקופה הציבורית אינה גזירת גורל.
פרטים והרשמה להפגנה ניתן למצוא כאן.
_______
דביר שוורץ הוא ממקימי תנועת 'תחרות' – התנועה לחירות בתעסוקה
האמצעי הפשוט והיעיל יותר להלחם בשביתות בלתי מוצדקות הוא חשיפת השובתים לתביעות, כולל תביעות יצוגיות, בגין נזקים שהם גורמים. דהיינו, אם וועד עובדים "חזק" יגרום נזק בלתי מוצדק למשק, יוכלו הנפגעים להגיש תביעה ייצוגית נגד הוועד ובית המשפט יוכל לחייב את העובדים שהשתתפו בשביתה הבלתי מוצדקת לשפות את הנפגעים, כאשר החוק יקפיד על כך שהפיצויים ישולמו מכסם הפרטי של השובתים ולא מאיזו "קרן שביתה" ושאר תעלולים.
כמו כן, יש לקבוע בחוק ניכוי מנדטורי של ימי שביתה מתלושי השכר של השובתים.
ואיך ייקבע אם שביתה "מוצדקת" או "בלתי מוצדקת"? זו שאלה קשה, אבל לדעתי הקריטריון הסביר הוא עלות-תועלת. דהיינו, אם אומדן הנזק שנגרם למשק בגין השביתה עולה על התועלת שהשיגו העובדים בשביתתם, ברי כי זו שביתה בלתי מוצדקת וראוי לחשוף את העובדים לתביעות ייצוגיות. תוספת 1000 ש"ח למשכורת שגם כך דשנה למדי אינה מצדיקה בשום פנים גרימת נזק של מאות מליונים ויותר למשק.
הכלכלה בישראל מאוד ריכוזית. זה מתבטא בוועדים גדולים ובמונופולים. כדאי להחליש את שניהם. שניהם גורמים נזק לכלכלה ולפוליטיקה ובעצם מקשה לטפל בהם. וועדי העובדים מייצגים כח אלקטורלי גדול והמונופולים מייצגים גורם מממן חזק. לטפל באחד מבלי לטפל בשני ייצור חוסר איזון שגם יעלה לנו
אבל אתה יודע איך שניהם נוצרו? בגלל פרוטקציות של הממשלה.
כאשר שליש מעובדי חברה מסוימת מתאגדים הם יכולים לכפות על פי חוק את שאר העובדים לשלם דמי חברות. בלי זה עובדים רבים לא היו מצטרפים להסתדרות, אלא היו נשארים בלתי מאוגדים או מאוגדים באיגודי עובדים מתחרים.
דבר שני, אי אפשר לפטר עובד ששובת – למרות שהוא מפר חוזה בו התחייב לעבוד.
מי המונופולים הכי גדולים בישראל? בתחומים בהם המדינה לא מרשה למתחרים להיכנס בקלות.
בנקים – צריך המון הון ראשוני ועוד הרבה תנאים.
דיור – הקרקע במונופול של הממשלה שלא משחררת אותו.
מזון וחקלאות – יש מכסים גבוהים, המון רגולציה (שלא בהכרח עוזרת – ע"ע סלמונלה)
כלומר ברגע שהמדינה תאפשר שוק חופשי אמיתי, לא יהיו מונופולים אמיתיים ולא יהיו וועדי עובדים מונופוליסיטים.
ברגע שיהיה שוק חופשי המדינה גם לא תוכל להעניק פרוטקציות לבעלי הון שמממנים פוליטיקאים כי כיום בסבך של רגולציות, מיסים וחוקים אפשר להסתיר טובות הנאה, אך במישור ריק כמעט של שוק חופשי – כל מתנה ופרוטקציה יהיו בולטים מאוד.