מסמך 'ויקיליקס' משנת 2008 חושף כיצד השתמש הנשיא שמעון פרס בקשריו במחלקת המדינה כדי להפעיל לחץ על שר הביטחון אהוד ברק במטרה לקדם את תכניותיו עם הפלסטינים
על פי דיווח ששיגר בזמנו שגריר ארה"ב בישראל למחלקת המדינה ושדלף לאתר 'ויקיליקס', בפברואר 2008 ביקש הנשיא דאז שמעון פרס להיפגש בתל אביב עם שגריר ארה"ב כדי לדון בנושאים הקשורים בביקורו הקרוב של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש בישראל, שהיה צפוי להיות ביקורו האחרון באזור. בפגישה הסביר פרס כי הוא מעוניין שבוש ישאיר אחריו "הישגים מוחשיים", זאת מכיוון ש"אין סבירות להסכם פוליטי עם הפלסטינים עד מאי", ומשום שאין צורך בעוד "פוטו אופ" סתמיים.
במסמך הנושא את הכותרת "הנשיא פרס מציע הסכם בנוגע לאזורי תעשייה בגדה מהערבית לקראת ביקור נשיא ארה"ב", נפרסת תכניתו של פרס. על פי התכנית יוקמו שלושה פרקי תעשייה בשטחי הרשות הפלסטינית – באזורי ג'נין, תרקומיה ויריחו – כאשר המימון יגיע ממדינות תורמות שהסכימו לכך: גרמניה, טורקיה ויפן. פרס סבר כי הקמת המתקנים הללו תהווה הישג משמעותי, שיוכל לקדם את המצב באזור. לנוכח הצורך באישורים מטעם מערכת הביטחון, הוא הציע שמזכירת המדינה קונדוליזה רייס תנצל את ביקורה בישראל לצורך פגישות עם ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד ועם שר הביטחון אהוד ברק, כדי "להתגבר על מכשולים". "הוא דחק בנו לבקש ממזכירת המדינה רייס ללחוץ על ברק", תיאר השגריר בדיווחו.
על פי המסמך, פרס תיאר באריכות באוזני השגריר פגישות שקיים עם דרגי שטח בצה"ל ובמערכת הביטחון, כולל מנכ"ל משרד הביטחון אז פנחס בוכריס ("הוא לא חשוב, כי ברק מקבל את ההחלטות החשובות בעצמו", אמר פרס), ואלוף פיקוד המרכז באותם ימים גדי שמני. "פרס אמר לשמני שעליו לבצע את חלקו כדי לוודא שניתן יהיה לצאת לדרך בהקמת אזורי התעשייה באמצע מאי", מדווח השגריר.
השגריר חש ככל הנראה כי הנשיא פרס מתכנן מהלך עצמאי, וכי הוא אינו מתואם לחלוטין עם מקבלי ההחלטות. "בעוד שפרס טוען שהוא מתואם עם ראש הממשלה אולמרט בנושא, לא ברור עד כמה אולמרט באמת נמצא 'על הסיפון'", מעיר השגריר, ומבקש ממחלקת המדינה לקבל "הנחיות נוספות" בנושא.
את תשובת מחלקת המדינה לא הצלחנו לאתר במאגרי 'ויקיליקס', אך בעיתונות בישראל דווח כי ביוני 2008 נפגשו בירושלים ברק, פיאד ורייס כדי לדון בנושאים הללו, וכי ברק הצהיר בסיום הפגישה כי "ישראל תמשיך בתמיכה ובקידום הפרויקטים הכלכליים עם הפלסטינים ביהודה ושומרון".
קידום פרויקטים כלכליים משותפים בין ישראל למדינות ערב ולפלסטינים מילא חלק מרכזי בתפיסתו של פרס, והוא עמל לקדם את הנושא בתפקידיו הממלכתיים. המסמך שפורסם ב'ויקיליקיס' חושף כי גם לאחר שמונה לנשיא, תפקיד חסר סמכויות ונטול אחריות מדינית ופוליטית, המשיך פרס לפעול בדרכים שונות לקדם את רעיונותיו, תוך שימוש בקשריו המדיניים ובאמצעי לחץ שונים על מקבלי ההחלטות.
פרס -ח.ב.נ
שוב, זו האשליה המתוקה שפריחה כלכלית תביא התמתנות ושלום. חבל רק שהעובדות מראות אחרת. רבים מהמחבלים באים ממשפחות מבוססות, ובמשאלים שנערכו בקרב אנשי עסקים ברחבי המזרח התיכון, רובם הצהירו שהם מוכנים לוותר על עלייה של רווחיהם ובלבד שהמאבק נגד ישראל יימשך. אבל כידוע, העובדות בשטח מעולם לא הצליחו לבלבל את החוזים וההוזים למיניהם.
מה שמתברר זה שמי שניהל את המדינה הזו בעשורים האחרונים אלו לא ראשי הממשלה הנבחרים אלא האדון שמעולם לא נבחר: מר שמעון פרס ז"ל.
דרך מרכז פרס לשלום ואח"כ דרך בית הנשיא הוא שלח את זרועות התמנון שלו לכל מנגנוני הממשל: צבא, מוסד, שב"כ, משרדי ממשלה. קשר קשרים אסורים עם פקידי ממשל בכירים שסרו למרותו: העבירו לו אינפורמציה, קידמו את האג'נדה שלו וטירפדו מהלכים שלא נראו לו. הכל תוך עוקיפת השר הממונה.
מרכז פרס שלום ששימש צינור לגיוס תקציבי עתק ממשלות זרות באמצעותם הוא הקים לעצמו מערךשל קישרי חוץ ענפים עם אותן ממשלות, כשהוא מייעץ להם כיצד להפעיל לחץ על השילטון הנבחר.
במדינה דמוקרטית, ארונו של פרס היה מוצא מהכלא.
ברוך שפטרנו ממעשי האיש הנורא הזה. הבעיה שהוא השאיר גדודים של כבשי דולי
עד אחרון ימיו היה לא חותר אלא חתרן בלתי נלאה. ככל שהעריצו תכונה זו בשבוע האחרון במבחן בתוצאה האיש נכשל הן להבחר הן לחטוף שלטון (התרגיל המסריח), הן באידיאולוגיה המדינית המנותקת מהחזון היהודי ישראלי ואפילו מהמציאות המדינית סביבתית. (מזרח תיכון חדש). אבל בתור אידיוט שימושי של המערב הוא הצטיין. במרחק מהאירועים זה יתברר ויתבהר יותר ויותר.
יש מישהו בפוליטיקה שפרס לא השתמש בו כדי לקדם את עצמו? אה, אולי קולט אביטל ודליה איציק שאצלן השימוש היה הדדי.
שימו לב: בעשור האחרון, ככל שמעמדה של ישראל התדרדר בעולם, כך מעמדו של פרס נסק בעולם.
כחוק 'הכלים השלובים'.
הכתבה שלפניכם היא אחת מני מקרים רבים שממחישים זאת.
הכל נכון וידוע, אבל האקדח המעשן קיימת מימי סברא ושאטילה. כולם ראו וכולם שמעו וכולם הבינו לעומק מה הוא עושה ולמה אולם לא היה באף אחד את האומץ או היכולת לטפל בו בצורה הנדרשת.
אף אחד אינו יודע את כל האמת העובדתית (להבדיל מהאמת המשפטית) בפרשיות אולמרט שבגינן נגזר עליו ישיבה בכלא. בתור ראש ממשלה ובתור בן אדם הוא לא היה כזה רע בכלל, אבל המאסר מגיע לו מסיבה אחרת לגמרי: הוא ידע טוב מאוד מי זה הבוגד המוסר המלשין הקוויזלינג פרס הארור המאורר ותמך במינויו למשרת נשיא המדינה, וזה אות הקלון האמיתי שיודבק לאולמרט בספרי ההיסטוריה העתידיים.