רגל אחת בקבר: חמאס ופתח זקוקים לדם חדש

תורת הארגונים היא ענף גדול ומכובד במדעי החברה. הוקדשו לה מחקרים, ספרים ומאמרים אינספור  וחוקרים רבים עוסקים בשאלות כמו מדוע ארגונים נוצרים, כיצד הם פועלים, מה מניע את חבריהם, ומה מביא ארגון לסוף חייו.

סוגיות אלו חשובות גם להבנת המזרח התיכון, שכן כל מדינה היא ארגון וכך גם צבא, מפלגה, ארגון דתי או אזרחי. אפילו ארגוני טרור אינם חופשיים מתהליכים המתקיימים בארגונים סטנדרטיים. למרות מאפיינים תרבותיים משמעותיים הקיימים באזורנו, ישנם כמה קווי דמיון בין כל באי עולם.

המשפחה והשבט

הארגון העתיק והאוניברסלי ביותר הוא כמובן המשפחה. המאפיין החשוב ביותר במשפחה היא העבודה שזהו ארגון המבוסס על הביולוגיה האנושית: אב ואם מביאים ילדים לעולם, שיביאו ילדים משלהם וכן הלאה. החברות במשפחה כפויה על החבר בה שנולד לתוכה וגדל במסגרתה. כשיגדל הוא יכול לנטוש אותה, אך לעולם הוא יישאר הבן הביולוגי של אביו ואמו. לענייננו חשובה הקביעה שהמשפחה אינה בנויה על אידיאולוגיה אלא על הביולוגיה.

בתרבויות שונות יש תפקידים שונים למשפחה: בתרבות המערב של ימינו, המאופיינת באינדיווידואליזם מוגבר, המשפחה הגרעינית הכוללת את ההורים וילדיהם היא הנוכחת בחיי הפרט, ואילו בני משפחה רחוקים יותר משפיעים פחות. במזרח התיכון באופן כללי ובתרבות הערבית בפרט, המשפחה המורחבת – הורים, דודים, סבים וצאצאיהם – משפיעה באופן ניכר הרבה יותר. שורשי התופעה נעוצים בעיקר בתנאי הסביבה המדברית ברובה ובמאות שנים של מאבק על מקורות מחיה, המחייב נאמנות שבטית ולכידות משפחתית גבוהה על מנת לשרוד.

עבור הערבי, הנאמנות הראשונית תהיה כמעט תמיד לחוקי השבט והמשפחה, וזאת לפני כל ארגון מלאכותי אחר כמו המדינה, מוסדותיה או חוקיה. הדבר נובע מן התרבות בה הוא צמח ומן החינוך אותו קיבל מגיל צעיר, וזוהי נקודה חשובה שעלינו לזכור בבואנו להבין את ההבדלים בין התרבויות ואת המנטליות של העולם הערבי.

כמו כל ארגון, גם המשפחה מנסה לחדש את עצמה באופן מתמיד באמצעות הבאת ילדים לעולם. הזקנים עוזבים בדרך הטבע וכל ילד וילדה שנולדים מהווים את הדור הבא, דם חדש המוזרם לעורקים ומאפשר להמשיך להתקיים ולתפקד בעולם המשתנה. המשכיות הדורות של חיי המשפחה נובעת מעצם מהותה כארגון המבוסס על הביולוגיה, וכל עוד חבריה ימשיכו את מעגל החיים הביולוגי הארגון המשפחתי יתקיים, גם אם בני המשפחה עצמם מאמינים באידיאולוגיות שונות ואף מנוגדות.

אידיאולוגיה מול אינטרסים

לצד הארגון הטבעי של המשפחה, קיימם ארגונים אחרים שהם התאגדויות של אנשים שנועדו לקדם עניינים הקשורים לאידיאולוגיה או לאינטרס. מגוון הארגונים האידיאולוגיים הוא נרחב ונע מעמותות פוליטיות שונות עד לארגונים למען זכויות אדם או בעלי חיים. ארגונים אינטרסנטיים יכולים להיות למשל הסתדרות של פועלים ועובדים, ארגוני סוחרים, גילדות ולשכות מקצועיות.

חשוב להדגיש שבארגונים אלה האידאולוגיה והאינטרס אינם קטבים מנוגדים אלא מרכיבים הקיימים במינון משתנה. בארגון אידאולוגי יכולים להיות מרכיבים אינטרסנטים ולהפך, וזאת בהתאם למטרות הארגון והדרכים בהם הוא פועל.

בהתאם לכך, אופי הארגון יכול להשתנות עם הזמן, בעיקר במה שנוגע לארגונים אידאולוגיים. אלה מתחילים בדרך כלל את חייהם סביב גרעין של קבוצת צעירים מלאי רעיונות ואנרגיות אך דלים במשאבים חומריים. עם השנים הארגון גדל ומתפתח, הוא מגייס משאבים וכוח אדם, זוכה לחשיפה תקשורתית ומרחיב את פעילותו. הגרעין המייסד כבר מתבגר ומשקיע יותר בהגדלת התקציב ובקידומו האישי ופחות במטרות הארגון וברעיונות של ימי הנעורים.

בשלב הזה גם מתגלות המחלוקות והמתחים הפנימיים בין ראשי הארגון, אשר עלולים להוביל להתפלגות לארגונים שונים ובהמשך לשיתוק כמעט מוחלט וזניחה של הפעילות האידאולוגית אשר לשמה הוא הוקם. כפי שקורה במקרים רבים, במקביל להתפרקות הארגון הוותיק מתחילה להתארגן קבוצת צעירים נמרצת חדשה, שבזה לאינטרסים של הארגון הישן ומתאגד כדי לקדם את רעיונותיה בארגון חדש ונקי. כך הפך הארגון האידאולוגי לארגון אינטרסנטי שרק מנסה לתחזק את קיומו עד שיוחלף בארגון חדש.

זהו גורלם של רוב הארגונים, שלא השכילו לרענן את השורות עם אנשים צעירים ואנרגטיים, חדורי אמונה בצדקת הדרך, המוכנים להיכנס מתחת לאלונקה ולשאת את האידאל. בישראל ניתן לראות תופעה כזו בשנים האחרונות, כשהאידיאל הוותיק של הציונות זוכה לקבל דם חדש בדמות ארגונים ותנועות כמו 'אם תרצו', 'רגבים', 'האמת שלי', 'מילואימניקים בחזית', 'שורת הדין', NGO Monitor  ורבים אחרים. זו כמובן גם תגובת נגד להופעתם של שלל ארגונים שמטרתם לפעול נגד הציונות ומדינת ישראל.

גם מפלגות אינן משוחררות מגורל ההזדקנות, וההיסטוריה מלאה בדוגמאות של ארגונים פוליטיים שחבריהם הפכו עם השנים מחדורי אידאלים לשבויים של אינטרסים. זוהי תופעה כלל אנושית החלה גם על כל ארגון אחר במזרח התיכון, כולל ארגוני הטרור המוכרים לנו.

הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) החל את דרכו כתנועה צעירה ונלהבת שסחפה אחריה רבים, אך בחלוף הזמן ועם הזדקנות מנהיגיה, הפכה למסואבת ועייפה ונדחקה בידי ארגון חדש ומלהיב כמו החמאס, שדחק את רגליה ונאבק עמה על הבכורה. המחזור הזה ממשיך להתקיים גם כיום, כאשר ראשי חמאס שהיו בעבר צעירים אידיאליסטים מבלים את מירב זמנם בנסיעות בעולם ובחדרי מלון יוקרתיים, בזמן שתנועות סלפיות קיצוניות יותר ויותר מתחילות לערער על מעמדם .

לפיכך, הניסיון האנושי וההיסטוריה מלמדים אותנו כי אחד הגורמים העיקריים ליכולתו של ארגון כלשהו – החל מתנועה לאומית ועד למדינה – לקיים את עצמו ולהגשים את מטרותיו לאורך זמן, היא יכולתו לשמור על רלוונטיות ובסיס אידאולוגי מוצק, וזאת על ידי גיוס מתמיד של צעירים לשורותיו. חלק מאויבנו כבר הפנימו את הנקודה החשובה הזאת, וכך צריכים לעשות גם אנו. בכך אולי טמון הסוד להישרדות ארוכת טווח במרחב הכאוטי והעוין של המזרח התיכון.