הפאניקה של שאריות השמאל מעלייתו של הימין גורמת לו לצאת לקרב מאסף, בו הוא חושף שוב את שנאתו לדמוקרטיה ואת בורותו בהבנת נפש האדם
"קרן תקווה היא ארגון יהודי-אמריקאי שמטרתו לטפח מצוינות אינטלקטואלית ואזרחית בעם ישראל ובמדינת ישראל. הקרן דוגלת בציונות, שוק חופשי ושמרנות לצד חירות הפרט"
המשפט הקצר זה הספיק כנראה כדי להפחיד את עורכי 'ידיעות אחרונות', שבסוף השבוע האחרון פרסם תחקיר ארוך אך שטחי מאוד אודות קרן תקווה והארגונים להם תרמה (כולל אתר זה).
את רוב המידע המופיע בכתבה של גיא ליברמן ניתן למצוא בגלישה קצרה ברשת, אך גם במשימה הפשוטה של תיאור עובדתי הוא הצליח להיכשל בגדול. כך למשל כאשר הגדיר את קרן תקווה כ"ליברטריאנית" או בציטוט טורו של הלל גרשוני באתר זה מחוץ להקשר לחלוטין. בין לבין שזר ליברמן בתוך הטקסט ביקורות ענייניות פחות והרבה פחות, אך למרות בנאליות התחקיר והטעויות הבסיסיות, עדיין יש לקחים חשובים שניתן להסיק ממנו על שניים מכשלי החשובה העמוקים והמסוכנים של השמאל.
אחת מהביקורות המצוטטות במאמר מגיעות מפי הרב אילעאי עופרן, רב קבוצת יבנה ואדם עתיר זכויות, שבמקרה זה טועה לחלוטין. "התפיסה [של קרן תקווה] היא פירוק של כל מה שיש לו ריח של סולידריות או אחווה. התפיסה היא, 'אנחנו נדאג לעצמנו'. אנחנו – הדתיים הלבנים העשירים, נהיה מוכנים לגמול חסד עם אחרים בזמננו החופשי", אומר הרב ומוסיף: "זה מנוגד לרעיון שאנחנו כציבור נדאג לחלשים. אני חושש שהשפה הזו תהפוך אותנו לחברה אכזרית שאין בה חמלה ואחריות חברתית. אני מאמין באחריות לפני חירות".
למרבה הצער, הרב עופרן נופל לטעות הרגילה של השמאל. הוא מניח שהתנגדות לכפייתה של פעולה על ידי הממשלה הינה התנגדות לעשיית הפעולה עצמה, וברור שאין זה כך. ההתנגדות לחלוקה מחדש של העושר על ידי מנגנון ממשלתי לא שקולה ואינה קשורה לרצונו של אדם פרטי לתת מזמנו וכספו למען עניי עירו ורווחת קהילתו. על כך כתב פרדריק באסטייה כבר באמצע המאה ה-19: "סוציאליזם מערפל את ההבדל בין ממשלה לחברה. כתוצאה מכך, כל פעם שאנו מתנגדים לעשיית דבר על ידי הממשלה, הסוציאליסטים מסיקים כי אנו מתנגדים לעשייתו בכלל".
דווקא הרב עופרן, המכיר את מפעלי הצדקה הוולונטריים הענפים של הציונות הדתית מקרוב, ואשר יודע שדתיים מקבלים על עצמם את מצוות הצדקה ללא התערבות המדינה, אמור לדעת זאת. הרב עופרן גם מתעלם מהיות הממשלה מנגנון גרוע להבטחת רווחה, כפי שיודע למשל כל אדם שאי פעם עמד מול ביטוח לאומי, כחייב או כנזקק.
מעבר לכך, דבריו של עופרן כוללים הנחה מובלעת שהיא אמנם מגוחכת לחלוטין, אך כזו שמשום מה הכתה שורש במוחם של רבים. לטענת הרב, חוקי המס והרווחה הנוכחיים מייצרים סולידריות אותה קרן תקווה הרעה מנסה לפרק, אך טעות קשה בידו: החוקים אמנם מייצרים חלוקה מחדש – לעתים מוצדקת – של העושר, אך הם אינם מסוגלים ליצור סולידריות מלאכותית: סולידריות היא לא מצב חלוקתי, אלא רגש; רגש עמוק ומשמעותי של חיבור הפרט אל המשפחה, הקהילה או המדינה אליה הוא מרגיש שייך.
לא ייאמן שצריך לכתוב זאת, אך כנראה שהשמאל צריך תזכורת: רגש לא ניתן לייצר על ידי שורה בספר החוקים או פסיקה של בית משפט עליון. לא ניתן לחוקק סולידריות יותר משניתן לחוקק אהבה בין שני אנשים, לאפסן קנאה בכספת או לקלות שמחה בטוסטר. אומרים שהנושא פטיש רואה בכל בעיה מסמר, השמאל התרגל כל כך לחוקק את כל מאווי ליבו (תוך התעלמות שיטתית מנזקי הגישה) עד שהוא שכח שרגשות אנושיים מגיעים מבפנים, ושהאדם שהוא מנסה להנדס הוא קודם כל, ובכן, בן אדם.
המכסה המגדרית של פנחסי
טענה מרכזית נוספת בתחקיר של ליברמן היא לגבי מיעוט הנשים המשתתפות בשלל היוזמות של קרן תקווה, ומביאה כדוגמה את ד"ר חנה פנחסי ממכון שלום הרטמן שאומרת בכתבה את המשפט המוזר: "ההנחה השמרנית שאם רק תתאמצי מספיק ותצטייני תצליחי, מחלישה את הסיכוי שנשמע קול של נשים בהקשר אינטלקטואלי, פוליטי ומנהיגותי. זה נכון לא רק לנשים, אלא לכל ה'אחרים' שבשוליים".
ציטוט זה מובא בדיוק לאחר ציון העובדה ששרת המשפטים איילת שקד פרסמה מאמר בכתב העת 'השילוח' (המופק על ידי קרן תקווה) ומעלה מספר תהיות – האם שקד לא נספרת במכסה המגדרית של פנחסי ואנשי 'ידיעות' בגלל שהיא מחזיקה בדעות שונות? ומדוע פנחסי המגדירה עצמה כפמיניסטית רואה בנשים אוכלוסייה חסרת אונים שאינה מסוגלת להצליח בכוחות עצמה?
זהו כנראה הפמיניזם בנוסח השמאל, ששוב מצליח להפוך לחלוטין את משמעותו המקורית של המושג. ריקי ממן, שהייתה במשך שנים ארוכות מנהלת תוכניות בקרן תקווה, אומרת שכרגיל המציאות רחוקה מאוד מן המתואר בתחקיר.
"הצוות בתקופתי היה כמעט במלואו נשי, כולל שנה אחת בה היינו רק נשים. בסמינרים בנושאים כמו ציונות והגות יהודית מספר הנשים היה שווה או גדול ממספר הגברים המשתתפים, ובסמינרים בנושאי בטחון – נושא לכאורה מאוד גברי – בערך חצי מהמשתתפות היו נשים. אני יכולה להגיד בביטחון מלא שאין ולא הייתה אפליה, לא לרעתן ולא לטובתן של נשים", היא מספרת.
אי אפשר לחוקק רגשות
ביקורת אחרת המופיעה בכתבה היא של ד"ר מיה הבר, אשר מתמחה במערכת היחסים של יהודי ארצות הברית וישראל, והיא חושפת כשל נוסף וחמור לא פחות.
"האירוניה היא שבשעה שהימין זועק חמס על השפעות זרות של כסף זר ומקדם חוקים לחובת גילוי תמיכה על ידי ישות מדינית זרה, הוא עצמו ממומן בסכומי עתק על ידי רפובליקאים אמריקאים שמטרתם הגלויה היא לשנות את המפה הפוליטית בישראל", מנסה הבר להשוות בין ארגוני שמאל וימין ושוב טועה בגדול.
קרן תקווה וארגוני ימין נוספים מתאמצים להעלות את רמת השיח על מנת להכליל בו רעיונות חדשים, מתוך אמונה שהציבור בישראל יוכל להרוויח מקיומם. פורום קהלת, אחד מהארגונים המוזכרים בכתבה, משתף פעולה עם משרדי ממשלה שונים ומעביר המלצות לנבחרי ציבור, מתוך אמונה שהדבר יוכל לסייע לנבחרים לממש את מטרותיהם בצורה הטובה ביותר. בשני המקרים מדובר בהצעה: אם ירצה הציבור הוא חופשי לדחות את רעיונות הליברליזם והשמרנות, כשם שנבחרי הציבור חופשיים להתעלם מכל נייר עמדה שנשלח אליהם.
לעומתם, הקרן החדשה לישראל והארגונים הנתמכים על ידה, אשר חלקם קוראים לביטול ישראל כמדינה יהודית, מצטיינים במדיניות אנטי דמוקרטית במהותה. החל מפניות חוזרות ונשנות לבג"ץ אשר כבר מזמן לא סופר את הכרעת העם בכנסת, דרך הדרכת פרובוקטורים שכל מטרתם פגיעה בתפקוד כוחות הביטחון ועד ניסיונות להפעלת לחץ בינלאומי על ישראל כדי למנוע מהעם לממש את אמונתו. הממנים הזרים של הקרן החדשה וגרורותיה לא מפספסים הזדמנות לעקוף את דעת הקהל על מנת לכפות עליה את רצונותיהם.
ד"ר הבר, כמו רבים בשמאל, מנסה לייצור סימטריה שקרית וילדותית בין אנשים אשר חולמים לסחוף אחריהם את רעיהם לבין אנשים הזוממים לגרור אותם בשלשלאות. בין אנשים אשר פועלים לשכנע את זולתם בצדקת רעיונותיהם לבין אנשים שלא סופרים את ההמון הנבער אך מתיימרים להחליט על חייו. הניסיונות של עמותות השמאל לקדם את תפיסת עולמם המעוותת באמצעים לא דמוקרטיים אינה חכמה, אינה מוסרית ובוודאי שאינה ברת השוואה למיזמי חינוך והפצת ידע מימין.
קשה שלא לחייך למראה אנשי שמאל שמאבדים את עשתונותיהם למראה ארגון ימני, לאומי וחירותני אשר מקדם את רעיונותיו באפקטיביות בלתי מתפשרת תוך שמירה על יושרה ודמוקרטיות שארגוני השמאל מעולם לא גילו, אך דווקא עתה חייבים להוקיע את השקרים עליהם מבוססת כל אידאולוגיית השמאל.
לחוקק רגשות זה לא הגיוני, לא מוסרי ולא אנושי. כל איש שמאל שמוכר לכם "פתרון" חקיקתי לרגשות אנושיים, בחברה שלנו פנימה או מול אויבים מבחוץ, מוכר טיפשות מזוככת. למסמס את הדמוקרטיה דרך בית המשפט – זה שבירושלים או זה או שבהאג – זה לא מוסרי, ולא משנה עד כמה השמות שיעניק השמאלן ל"שומרי הסף של הדמוקרטיה" נשמעים יפים.
מאמר מעולה! אכן תמצית השמאל היא להמציא את האדם החדש בכל מחיר…
חמלה לפני חירות אינה חמלה אלא עבדות. החירות היא הבסיס העליון לכל ערך. אין חמלה ללא חירות. עבדי הם ולא עבדים לעבדים אמרה היהדות. חמלה מאורגנת וכפויה היא גם סוג של עבדות. הרוע הגדול ביותר מתפתח מתוך קולקטיב. מפליא שעדיין ישנו מי שמנפנף ברעיון המתעתע של הקומוניזם אחרי ניסיון המימוש שלו שהמיט אסון גדול כל כך על מיליוני מיליוני בני אדם. ומוזר גם הצורך של כותב המאמר להתנצל מול רעיון העוועים הזה. איך אמר פרידמן על רעיון דומה, מי ששם את ערך השוויון לפני החופש לא ישיג גם לא אחד מהם, מי ששם את החופש לפני השוויון ישיג במידה רבה את שניהם.
אין ספק שמה שקרוי "השמאל" נמצא בפשיטת רגל כפולה: אינטלקטואלית ומוסרית. ההסבר לכך פשוט: ה"שמאל" הוא הלחמה של תחושת הקנאה של האליטה הישנה עם תסמונת השכלת-היתר שמאפיינת את רוב אלה המזהים עצמם כ"שמאל".
שאלה:
קרן תקווה מממנת את אתר 'מידה'?
גילוי נאות נחוץ כאן!
זה כתוב בתחילת המאמר במפורש
ואכן בפיסקה השניה:
"פרסם תחקיר ארוך אך שטחי מאוד אודות קרן תקווה והארגונים להם תרמה (כולל אתר זה)"
כנראה לא קראת את תחילת המאמר
זה נמצא בפסקה השנייה
שאלה: הקרן החדשה מממנת את ‘משה’? גילוי נאות נחוץ כאן!
סתם שאלת תם. מדוע האתר הפרטי הזה מחויב למושג גילוי נאות?
שמה של הקרן הוא "הקרן לישראל חדשה" ול-א הקרן החדשה לישראל. נא דייקו!
זו לא סמנטיקה, אלא האמת.
בספרה האינטלקטואלית, כמו בספרה הכלכלית, השמאל לא אוהב חופש, יוזמה ואוטונומיה אלא ריכוזיות כוחנית, כי רק ריכוזיות כזו מאפשרת לו לשלוט במצבם התודעתי של ההמונים, כמו גם במצבם החומרי.
מדוייק
הפתרון הוא בחלוקת מילגות לאנשי ימין
ההשכלה תנצח
וכך שלטון השמאל יאבד יתרון
יחלש ויעלם וימוג
אהבתי את ההשוואה בין קרן תקווה ועמותת קהלת לבין הקרן החדשה וארגוני שמאל. היא משקפת יפה את ההבדלים בין ליברליזם קלאסי לבין "פרוגרסיביות" של השמאל.
בקצרה – הפרמטר הנכון שמבחין בין הגישות הוא כבוד לחירותו של כל אדם מתוך הכרה בייחודיותו. העולם נחלק לאנשים שמתרגשים מההבחנה הזו ומבינים שזה מה שמיוחד באדם ולשם כך (ורק לשם כך) נועדו מבנים חברתיים, לבין אנשים שעדיין לא רואים את זה, וכמובן לאנשים עם אוטיזם קשה שאינם מחוברים בשיט למהות שלהם. מי שלא רואה בייחודיות והשונות של בני אדם דבר מופלא ולכן לא מכבד את החירות האינדיבידואלית – דינו שיידגול בטוטליטריות (שבגלגולה הנוכחי נקראת "סוציאליזם").
די מגוחך בעיני שאתר מידה, ש 100% מהכותבים הקבועים בו הם גברים, יטען שקרן תקווה אינה נותנת יד לאפליה לרעה של נשים. בין אם כמדיניות מכוונת ובין אם מחוסר התייחסות מספקת לנושא האפליה לרעה של נשים.
ניתן להניח שמועדון הגברים של מידה, הסגור לחלוטין בפני נשים (בלי אפילו לטרוח להתקשט באיזשהו עלה תאנה נקבי), יטען שזו תוצאה מקרית לחלוטין שלא גייס גם כותבות מאמרים מהמין השני ו/או שחיפש וחיפש אבל לא מצא כותבות מוכשרות. כנראה כי אינן קיימות.
אבל באפם של אחרים יכול לעלות ריח די מצחין.
ובאותו אופן- אתר מידה, שלדבריו לגמרי בעד חמלה ורגישות חברתית-כל עוד הן באות מהחברה האזרחית ולא מהמדינה- מתרכז בתקיפת כל צורה של פעולה ״חברתית״:
משרד החינוך-בזבזני
ביטוח לאומי- יוצר דורות של נתמכי סעד
ביטוח בריאות ממלכתי- לא יעיל
עמותות רווחה- משלמות שכר גבוה ועוסקות בקידום עצמי
אולי תביאו פעם סקירה של עמותה קונרקטית שמתאימה לחזון שלכם? לא מחקר שמראה איך עמותות יעילות מהמדינה- דוגמא קונרקטית.
קשקוש
אתר מידה הוא אתר פרטי והוא לא מחוייב לעקרון השוויון המזוייף. מותר לקבוצה של גברים (או נשים) להתאגד ביניהם להקמת אתר שבו הם יכתבו מאמרים ואין סיבה שהם יחפשו נשים (או גברים) כדי לכתוב בו רק כדי שזה לא יחשב אפליה. המועדון הזה, אגב סגור לחלוטין בפני כל מיני אוכלוסיות ויחידים שמייסדי/עורכי האתר אינם מתעניינים בהם ובמשנתם.
אני משער שבין הגופים הנתמכים ע"י הקרן לישראל חדשה יש גם ארגונים של נשים. הם הן צריכות לצרף גברים לארגונים שלהם כדי שהקרן לא תיתן יד לאפליה לרעה של גברים?
לא חושב שלמישהו מצוות הכותבים והעורכים יש בעיה עם כתיבה של נשים. נדמה לי שכל אחד ואחת יכולים להציע מאמר לכתיבה – כמובן שאם יתאים לדעות המקובלות באתר בדומה למה שקיים גם באתרי שמאל ואחרי שיעבור הגהה. נראה אותך מדבר/ת נגד תת ייצוג של מזרחים בעליון.
הטענה על מיעוט נשים היא על קרן תקווה – ולא על אתר "מידה", והטענה הזו נסתרה בכתבה באופן מלא.
ועוד משהו עדי. מה הכוונה "ובין אם מחוסר התייחסות מספקת לנושא האפליה לרעה של נשים"? מזה הטוטליטריזם הקומפולסיבי הזה שלך שכל קרן המממנת גוף פוליטי או רעיוני חייבת מינימום מסוים של התיחסות לאפליה נגד נשים -אפליה שבמקרה הנדון קיימת אך ורק בדמיונך החולני. ואם נניח שכן, אז מדוע לא לחייב התיחסות לכל נושא ונושא שבעולם? גם אתם בשמאל, אם בארץ ואם באירופה וארה"ב המממנות אותכם, לא מראים התיחסות מספקת לכל נושא ונושא שבעולם. וכשכתבת "אבל באפם של אחרים יכול לעלות ריח די מצחין", אז אני רוצה להזכיר לך שאינך הנקודה הארכימדית לפיה יישפטו הדברים ולא אתם תעזו בחוצפתכם הרבה לקבוע לאלו נושאים תצטרך כל קרן וקרן להתיחס ושאם לא כן תטילו עליה סנקציות כמיטב המסורת הטוטליטרית שלכם. אותה מסורת טוטליטרית שמספיק רק להסתכל על השנים האחרונות לראות שגיליתם במישורים שונים של חופש הביטוי וההתארגנות – אם בהתנהגותכם כלפי ערוץ 20 ואם בחוק הספרים ואם בהצעת החוק של "חוק ישראל היום". גם התנהגויות של השמאל מעלות ריח מצחין באפם של אחרים אז קשטו עצמכם תחילה. אם הזכרתי את הצעת החוק של "חוק ישראל היום" – שניסה השמאל לקדם לטובת אישיות מפוקפקת (בלשון המעטה)כמו נוני מוזס ובגלל לחצים שלו וקשרים איתו, אז הנה דוגמא לקשר מעלה צחנה של השמאל. ואם מעשי הימין מעלים בעיני אחרים ריח מצחין, אז תקנו מסיכה או שתהגרו לאירופה.
אבל אין אינטלקטואלים ימנים. יש שמרנים שחושבים שהם מחדשים משהו. מעבר ללנסות לחנך שמאלנים אין להם הרבה מה להציע, כמו בן שפירו ודומיו. מילים חדות יש, מסר…אין כל כך. לא מהימין תצא הבשורה האינטלקטואלית הבאה של האנושות, זה מה שאני מנסה לאמר.
בגלל זה מי שמגדיר את עצמו כך פוחד מאוד מללכת ראש בראש מול אינטלקטואל מהמניין. ברוב הדיבייטים המנצחים הברורים הם האלה מה"שמאל".
אם אינטלקטואל אמור להציע מושגים תיאורתיים חדשים, אז הימין אכן לא מצטיין בתחום זה.
אבל אם אינטלקטואל אמור להציג את המציאות המשתנה כמו שהיא, אז הימין מדייק שוב ושוב, והשמאל טועה ובגדול שוב ושוב.
מהי הבשורה האינטלקטואלית עליה אתה מדבר? כל הסיסמאות של השמאל כבר לעוסות עד דק.
כמה רעש. הרבה רעש גם במאמר וגם בתגובות.
גילוי נאות: אני לא אינטלקטואליתה ולא שום דבר שמגרד את זה מלמטה. אני נציגת עצמי ומקסימום של כמה חבר'ה מהגראז' הימני שחושבים כמוני ומוחאים לי כפיים כשאני מדברת.
זה קצת מצחיק לאזכר עסקנית פוליטית רדודה כמו איילת שקד כדוגמה ל"אינטלקטואלית ימנית" רק משום שמאמר שלה פורסם בכתב עת שמזוהה עם החשיבה הימנית. שקד לא עושה דבר לקידום האג'נדה של המחנה הדתי-לאומי אלא דווקא להפך ומדי פעם דואגת לשחרר איזו אמירה שמאפשרת לשמאל לתקוף אותה כאילו היתה "לאומנית" – כנראה כדי לעזור לה להמשיך למכור לבוחרי הבית היהודי את התדמית הלאומית שלה ולחזק את אחיזת השמאל במערכות העוקפות דמוקרטיה:
http://rotter.net/forum/scoops1/253473.shtml
http://rotter.net/forum/scoops1/445762.shtml
"לא ייאמן שצריך לכתוב זאת, אך כנראה שהשמאל צריך תזכורת: רגש לא ניתן לייצר על ידי שורה בספר החוקים או פסיקה של בית משפט עליון."
לא ייאמן שצריך לכתוב את זה, אבל האופן בו רגש הסולידריות בה לידי ביטוי, אצל חלק מהאנשים לפחות, זה על ידי יצירה והסדרה של רשת ביטחון חברתית לאילו איתן אנו מרגישים סולידריות.
איך ולמי "רגש" עוזר, אם הוא לא בא לידי ביטוי?
"לבג”ץ אשר כבר מזמן לא סופר את הכרעת העם בכנסת"
בג"ץ צריך לקבל החלטות על בסיס הכרעת העם הכנסת? הייתי בטוח שתפקידו לפרש את החוק.
נו, למדתי משהו.
בג"ץ מפרש את החוק בצורה שהפוכה להבנת נקרא הכי בסיסית.
בג"ץ גם מבטל חוקים, בלי שקיבל לכך הסמכה מהחוק, ולכן הוא מקבל החלטות הפוכות מהכרעת נבחרי העם.
לדידי משפט המפתח במאמר הינו הגדרת ההנחה השגוייה ש"התנגדות לכפייתה של פעולה על ידי הממשלה הינה התנגדות לעשיית הפעולה עצמה"
מעולה
כשמממנים לעיתונאים כמו אמילי עמרוסי סמינר בניו יורק עם מלגה מפנקת, כהגדרתה, זה לא רק הגשת ניירות עמדה למשרדי ממשלה שברצותם יתקבלו אותם וברצותם ידחו אותם. זה יותר דומה לפינוקים שחברות תרופות מרעיפות על רופאים. טלו קורה מבין עיניכם.
ולגבי הצדקה ורגשי הסולידאריות- צדקה משמרת את הפערים המעמדיים, לא מצמצמת אותם. צדקה התאימה לתקופת התנ"ך- היום אנחנו מצופים להתקדם יותר. אסור לסמוך על נדבנות, כי מה אפשר לעשות, יצר לב האדם רע מנעוריו, והעשירים תמיד ישאפו להנציח את הפערים כדי לנצל את העניים ולקנות את הפוליטיקאים, כדי שיאפשרו להם להמשיך לעשות זאת באופן חוקי. רק מדינת רווחה מצמצמת פערים, כמו שעשו מדינות מערב אירופה מאז מחצית המאה העשרים, כשהצליחו באופן פנומנלי להקטין את העוני. וכך עשתה מדינת ישראל בראשיתה- אוי לנו אם הקפיטליזם החזירי היה שולט בתקופת העליה ההמונית (עם כל הטעויות והעיוותים שהיו בה, והיו).
האדישות של רוב הדתיים הלאומיים לניצול ולעוני מבחילה ממש. נפתלי בנט שלח פעם, לפני בחירות, ילדות תמימות מבני עקיבא לחלק סוכריות לעובדות נקיון באחד הקניונים. הוא חשב שהסוכריות ימתיקו את חייהן המרים של עובדות הנקיון, הנרמסות על ידי חברות הקבלן, והילדות הנחמדות ישכנעו אותן להצביע לבית היהודי, המפלגה הכי קפיטליסטית-חזירית בכנסת. והכל בשם היהדות כביכול.
הבית היהודי לא לבד- מפלגות ימין קיצוני שנשאו את שם הסולידאריות הלאומית תמכו לרוב בעשירים ושנאו רעיונות סוציאליסטיים. הן סמכו על כך שתעמולה לאומנית תסמא את עיני המנוצלים ותשכיח מהם את עובדת ניצולם. והן גם הצליחו, עד שהמיטו אסון על עמיהן.
אין צורך בחלוקת כסף לעניים שזה מדינת רווחה
אלא בהפחתת המחירים וכך הכל יהיה בהישג יד.
ואין זה כרוך בהורדת מיסים גרידא.
אלא בפתיחת השוק לתחרות אמיתית בכל הענפים.לצערי זה כרוך בהורדת חסמים ובירוקרטיה.ולובי המתנגד.ופה הבעיה הגדולה.
ניתן להוזיל את כל המחירים בשוק אבל זה תהליך ארוך ואיטי.זה תלוי בכח של השרים והממשלה
באמת? אסור לסמוך על נדבנות כי "יצר לב האדם רע מנעוריו והעשירים תמיד ישאפו להנציח את הפערים כדי לנצל את העניים ולקנות את הפוליטיקאים" ו"רק מדינת רווחה מצמצמת פערים"? ומה עם היצר הרע של פקידי הממשל והרגולטורים של מדינת הרווחה שתמיד ישאפו לגרוף לכיסיהם את הנתח השמן של כספי הציבור המופקעים מן הציבור לטובת "צמצום הפערים בחברה" באמצעות הבירוקרטיה של מדינת הרווחה?
http://www.zeevgalili.com/2011/10/15982
בינתיים שולי מועלם מהבית היהודי משתפת פעולה עקב בצד אגודל עם זהבה גלאון בנושא הפמיניזם. אותה מועלם שנכנסה לכנסת במקום ינון מגל שבאופן לא הוגן סולק מתפקידו כחבר כנסת בלחץ ארגוני נשים. הבית היהודי זה מפלגה שמאלנית.
"אסור לסמוך על נדבנות, כי מה אפשר לעשות, יצר לב האדם רע מנעוריו, והעשירים תמיד ישאפו להנציח את הפערים כדי לנצל את העניים ולקנות את הפוליטיקאים". סוף ציטוט.
אני חושב שזהו שורש המחלוקת.
כפי שהסביר פרופ' מילטון פרידמן המנוח, ישנו הבדל (ואני מוסיף: הבדל תהומי) בין אינטרס עצמי לבין אגואיזם צר.
הסוציאליסטים מתכחשים להבדל זה, ומכירים אך ורק בקיומו של אגואיזם צר ("יצר לב האדם רע מנעוריו").
עשיר ממוצע, ודאי שירצה לדאוג לעצמו, ויש בו (כמו בכולנו) מידה מסוימת של אגואיזם צר.
אבל אלפי המלגות, החדרים, האולמות והמתקנים בבתי החולים ובאוניברסיטאות על שם עשירים למיניהם (וכמובן במימונם) מוכיחים כאלף עדים שהאינטרס העצמי – במקרה זה כבוד ופרסום – פועלים את פעולתם למען העניים והחלשים.
ציטוט: "לא ייאמן שצריך לכתוב זאת… רגש לא ניתן לייצר על ידי שורה בספר החוקים או פסיקה של בית משפט עליון. לא ניתן לחוקק סולידריות יותר משניתן לחוקק אהבה בין שני אנשים, לאפסן קנאה בכספת או לקלות שמחה בטוסטר"
ציטוט: "לחוקק רגשות זה לא הגיוני, לא מוסרי ולא אנושי".
וכל זה מבית המדרש הקורא לחקיקה נחרצת נגד גילויי הנכבה או אבלות על הקמת מדינת ישראל בצד תמיכה בחוק הלאום כי "הקונצנזוס השורר כיום סביב אופיה היהודי של ישראל הוא הזדמנות היסטורית וסיבה מובהקת לעגן אותו ברמה החוקתית, לכלל הדורות ולשנים רבות מספור קדימה".
(ומה עם מישהו לא מרגיש הוא רוצה להיות כפוף לפרשנות של 'מידה' למהי אותה לאומיות יהודית? בעיה לאחר אישור החוק, לא?)
אבל הכי אהבתי את ברירת הדובדבנים עם המאמר היחידי של איילת שקד בשילוח. לבדוק סטטיסטית כמה כותבות מול כותבים שם, זה כבר גדול עליכם במידה.
הדוגמה של איילת שקד נקלחה מתוך הכתבה בידיעות, והובאה על ידי הכתב שלהם