סקירת לידתו של הדגל הערבי ומשמעותו מדגימה היטב את הסיפור העיקרי של המזה"ת במאה האחרונה – כישלון האומה הערבית והעולם המוסלמי
"ברוח ובדם נפדה את פלסטין" – המזמור הזה נשמע שוב ושוב באירועים ובהפגנות ברחבי העולם, ולאחרונה גם ברחובות תל-אביב, ותמיד בתוספת הדגל שהפך לסמל המאבק לדה-לגיטימציה לעצם קיומה של מדינת ישראל – הדגל הפּאן-ערבי, שמזוהה כיום כדגל ה"פלסטיני". אולם, ההיסטוריה מעלה סיפור שונה לחלוטין ומכיחה כי לדגל הזה אין כל קשר לאזור לו קראו האירופאים והבריטים "פּלשתינה", לא למנדט הבריטי ב"פּלשתינה" ולא ל"פלסטינים".
המנדט הבריטי אשר הופקד על "פלשתינה" (א"י) על-ידי חבר הלאומים בשנת 1922 השתמש פשוט בדגל בריטניה. הדגל הימי שהיה בשימוש באזור הציג את סמל ה-Union Jack בפינה השמאלית-עליונה, על גבי רקע אדום או כחול, ומימין עיגול לבן שבו נכתבה המילה "Palestine". בלקסיקון הדגלים הצרפתי שראה אור בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, הוצג דגל שונה המתאר את "פלשתינה" (א"י) ובו מגן דויד צהוב, על רקע חצי כחול וחצי לבן.
אותו דגל פּאן-ערבי החליף לא מעט ידיים בעבר ונמצא בשימוש גם כיום בקרב קבוצות שונות, אשר חלקן עוינות אלו לאלו, בארצות שונות ומנסיבות שונות. אך מאיפה צץ הדגל הזה, מי יצר אותו, ולצורך מה, ואיך הוא הפך להיות מזוהה עם "פלסטין"?
משמעות הצבעים
הסיפור מתחיל במרד הערבי שהתרחש בחצי האי ערב בין השנים 1918-1916, אז היה נתון האזור תחת שליטה עות'מנית בהנהגתו של הסולטן עבדול חאמיד השני. את דגל המרד הערבי עיצב הפוליטיקאי הבריטי מארק סייקס, ששימש כיועץ לממשלה לענייני המזרח התיכון. סייקס היה ידוע בחיבתו למזרח התיכון וכן גם לחזון הציוני. הוא נהג לבלות את חופשותיו בטיולים בארצות ערב, ויש האומרים כי הסיבה לכך הייתה בריחה מסיקור תקשורתי עוין באנגליה, אשר הגיע בעקבות סקנדל משפחתי.
דגל המרד הערבי בעיצובו המקורי היה בשימוש במשך 3 שנים בלבד, מ-1917 עד 1920, על-ידי השאריף של מכה ומנהיג המרד – חוסיין בן-עלי. הדגל מציג שלושה פסים אופקיים בצבעים שחור, ירוק ולבן, ומשולש אדום מצד המוט. הצבעים מסמלים את ארבעת שושלות החליפים – השליטים המוסלמים הגדולים.
בגרסתו המאוחרת יותר שלאחר מלחמת העולם הראשונה, הפס הלבן והירוק בדגל התחלפו במקומם והוא סימל את ממלכת החיג'אז בין השנים 1926-1920. בגרסה נוספת של הדגל שאותו אנו מכירים כדגל ממלכת ירדן, התווסף על גבי המשולש האדום כוכב בעל שבעה חודים. הכוכב מסמל את ה-"פאתיחה" – שבעת הפסוקים הראשונים בקוראן.
בעוד שהיה זה מארק סייקס שעיצב את הדגל, המקור לבחירת הצבעים נתון במחלוקת. על פי גרסה אחת, הצבעים נבחרו על-ידי חברי תנועת הלאומיות הערבית ב-"מועדון הספרות" באיסטנבול בשנת 1909. בכרזה שנוצרה עבור המועצה הופיעו ארבעת הצבעים ועליהם מילות של פיוט מהמאה ה-13, מאת סאפי א-דין אל-חילי, משורר מהעיר חִילָה שבעיראק. על פי גרסה אחרת, הצבעים נבחרו על-ידי חברי תנועת "חברה ערבית צעירה", שהתגבשה בפאריז בשנת 1911. הגרסה השלישית נותנת את הקרדיט המלא למארק סייקס.
ארבעת צבעי הדגל הפאן-ערבי מייצגים את ארבת השליטים החליפים הגדולים באסלם ואת השושלות שלהם: האדום מיצג את שבט ההַאשְמִים, השחור את בית עבאס, הלבן את בית אוּמַיה, והירוק את בית פאטימה.
הלבן – ח'ליפת אומיה (ٱلْخِلافَةُ ٱلأُمَوِيَّة), דמשק
בני אומיה שלטו במשך 90 שנה (750-661) בכל המזרח התיכון, צפון אפריקה, חצי האי הערבי וקורדובה שבספרד. הם בידלו את עצמם מהעבאסים על ידי שימוש בדגל לבן, שהיה אות אבל וזיכרון לקרב על בָּאדְר. את בית אומיה הקים מוּעַאוִיָה בֶּן אַבִּי סוּפְיָאן, אשר הכתיר עצמו כח'ליף של ירושלים והוכתר כשליט של האימפריה המוסלמית. סופיאן כשליט חילק את ממלכת סוריה לארבעה מחוזות: חמץ (חומְס), דמשק, אורדון (ירדן) וארץ-ישראל. הוא גם קבע את מרכז האסלם בדמשק, במקום במכה. במשך כל תקופת שלטונו, בית אומיה סבל מחוסר לגיטימיות דתית ואתנית ובסופו של דבר מוגר על ידי בני שבט עבאס.
השחור – ח'ליפת עבאס (ٱلْخِلافَةُ ٱلْعَبَّاسِيَّة), בגדד
המדינה העבאסית בהנהגת שבט עבאס שלטה על שטחים נרחבים במזרח התיכון וצפון אפריקה בין השנים 1258-750. מרכז שליטתם בימיהם המוקדמים היה במחוז ח'וראסאן שבפרס, כאשר הם חוו התנגשויות וקשיים רבים משלטון בית אומאיה. העבאסים הביסו לבסוף את שושלת הח'ליפים של בית אומיה והעבירו את בירת האסלם מדמשק לבגדד. הח'ליפות העבאסית זכתה ללגיטימציה הודות למייסד השושלת אל-עבאס, אשר היה בן דודו של הנביא מוחמד, ולמרות שהוא עצמו לא התאסלם, הוא היה אחד מחבריו הקרובים. בנו עבדאללה היה ממקבצי ספר החדית'.
עם קום האסלם במהלך המאה השביעית, ושחרור העיר מכה, נהגו המאמינים להניף שני דגלים: אחד לבן והשני שחור. על הדגל הלבן הופיעה כתובת ההשבעה של האסלם "אין עוד אלוהים מלבד אללה" ו-"מוחמד שליח אללה" (لا إله إلا الله محمد رسول الله). את שני הדגלים נהגו להציב במסגד בתפילות יום שישי. בני שושלת עבאס מבגדד השתמשו בדגל שחור כסמל לאבל, על התנקשות בבני משפחת הנביא וכאות זיכרון לקרב על כרְבַּלָה.
הירוק – ח'ליפת פאטמה (الفاطميون), קהיר
ח'ליפת פאטימה היא חליפה שיעית שנוסדה במרוקו על ידי עבדאללה אל-מאהדי ושלטה על כל צפון אפריקה, ממרוקו ועד לחיג'אז, תימן, ארץ ישראל, סוריה וסיציליה, בשנים 1171-909. אף על פי שמקורם באזור דמשק, הם קבעו את העיר קהיר כמרכז שליטתם. השם פאטמה מיוחס לבת של מוחמד שנחשבת כקדושה בעיני השיעים. הם בחרו בצבע הירוק כדי לסמל את האמונים לעלי, בן דודו של מוחמד. על פי המסורת, עלי כרך על עצמו שמיכה ירוקה במקום מוחמד כדי לסכל את ניסיון ההתנקשות בנביא.
האדום – השבט ההאשמי (الهاشميون)
ההאשמים במקורם הם ענף מהשבט קורייש (שבטו של מוחמד), אשר התיישבו בחבל ארץ החיג'אז ובמכה, עוד במאה השנייה. הם רואים עצמם כצאצאיו של האשם אבן עבד אל-מנאף, סבא-רבא של הנביא מוחמד. כיום, ההאשמים מיוחסים אל בת-נינו של אל-מנאף – פאטמה, בתו של מוחמד ובעלה עלי בן אבי טאלב. הם מיחסים עצמם לבנה הבכור חסן, אשר בניו נקראו שאריפים (אצילים).
ההאשמים שלטו במשך כמה מאות על אזור החיג'אז ומשנת 1201 ועד סוף שנת 1925 משלו על העיר מכה. ההיסטוריה המוקדמת שלהם רוויה במאבקים כנגד בית אומיה, על רקע סכסוך דתי לגבי מי ראוי יותר למלא את תפקיד היורש של מוחמד – זהו הסכסוך שהוביל לפיצול האסלם לתנועת הסונה והשיעה.
עוד לפני הפיצול הגדול, הייתה קבוצת מוסלמים – החווארג' (הפורשים), אשר התרחקו מהאסלם המקובל ויצרו זרם אסלמי עצמאי. הסמל שלהם היה דגל אדום, אשר אותו נשאו בני השבטים שהשתתפו בכיבוש צפון אפריקה, ואנדלוסיה. האדום הפך לסמל השלטון האסלמי באנדלוסיה, בין השנים 1355-756. מתחילת המאה ה-20, האדום הפך לסמל של ההאשמים יושבי החיג'אז, צאצאי השאריף חוסיין ולוחמי המרד הערבי.
המרד שכשל
הרקע להתפרצות המרד הערבי נוצר עוד בשנת 1908, בעקבות אפליה גוברת כלפי אזרחים שאינם עות'מנים, כולל להוצאות להורג של אזרחים ערבים על-ידי העות'מנים עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914. בקרב האוכלוסיות הערביות גדל החשש מהשלמת רכבת החיג'אז, שתאפשר לעות'מנים העברה מהירה ויעילה יותר של כוחות ברחבי האימפריה, נשק, תחמושת וציוד.
הסולטן עבדול חאמיד השני, אשר היה גם שליט דתי (ח'ליף), קרא למוסלמים בכל העולם להצטרף אליו למלחמת הקודש (ג'יהאד) נגד האויבים. בעזרת הלחץ שהופעל על-ידי "אנשי המזרח" בממשלת בריטניה, וההתכתבויות שבין מושל אזור מצרים הנרי מקמַהוֹן עם השאריף ההאשמי חוסיין אִבְּן-עלי אל-האשמי (1916-1915), התקבלה תמיכה צבאית, כלכלית ומדינית, להקמת מדינה ערבית בחצי האי הערבי ועיראק, עד לסוריה לבנון וישראל. החזון של חוסיין היה הקמת אימפריה ערבית מאוחדת, תחת שלטונו.
ביוני 1916 החלו מליציות האשמיות לתקוף כוחות קטנים של העות'מנים, אך המרד הערבי כשל במהרה. חוסיין לא הפך להיות המנהיג הערבי הגדול כפי שחלם, ולא הצליח לסחוף בחזונו את העולם הערבי ולזכות בתמיכתו. פרט למספר שבטים בדואים שחיו בחיג'אז, שבטים אחרים לא ראו עצמם שייכים לשבט ההאשמי או מחויבים להם ולחזון שלהם. המרד הערבי רשם לזכותו מספר הצלחות, בכיבוש עיירות קטנות באזור החיג'אז ועַקָבָּה, אולם לא הצליח לכבוש את העיר הקדושה מדינה, שהייתה תחת שלטון עות'מני.
לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה ועם הקמתן של מדינות ומנדטים במזרח התיכון, בניו של השאריף חוסיין, פייסל ועבדאללה, הושמו על ידי הבריטים כשליטים מונרכיים על "הממלכה הערבית של סוריה" (פייסל), ועיראק ועבר הירדן (עבדאללה), כאות תודה על תרומתם לאימפריה הבריטית במלחמה. לאחר הסכמי ועידת סן רמו (1920) בה קיבלה צרפת את המנדט על סוריה, הפך פייסל למלך עיראק.
איחודים ופירוקים
דגל המרד הערבי אומץ ב-1920 על-ידי "הממלכה הערבית של סוריה", בתוספת כוכב ה"פאתיחה" על גבי המשולש האדום.בממלכת החיג'אז השתמשו מעתה בדגל הפאן-ערבי שבו הפס הירוק והפס הלבן התחלפו במקומותיהם. ממלכת החיג'אז שרדה עד לחודש דצמבר 1925, בו נכנעה לכוחות של עבדול אל-עזיז. עזיז הכריז עצמו כמלך החיג'אז בינואר 1926 ואיחד את ממלכת החיג'אז עם נג'ד, עד להקמת ערב הסעודית ב-1932. הדגל של ממלכת הנג'ד והחיג'אז היה דגל המרד הערבי, שבו הפס הלבן המייצג את בית אומיה, הוחלף בפס צהוב, המסמל את השושלת האַיוּבּית (מאה 12 ו-13) ונכדו של אַיוּבּ – צלאח א-דין.
מינואר 1926, הדגל הפאן-ערבי המקורי ננטש אך לא לצמיתות. כ-20 שנה מאוחר יותר, הדגל נבחר שוב לסמל ארגונים פוליטיים שונים, מפלגות ופדרציות אשר ניסו שוב לקדם את רעיון המאוחדות הערבית, על פי השקפת עולמם. בחלק מהגופים הללו המידות של הדגל שונו, אך העיצוב נשאר כפי שהיה.
ב-22 לספטמבר 1948 הקימה הליגה-הערבית בעזה, שהייתה נתונה תחת שלטון מצרים, ישות פוליטית חדשה בשם "ממשלת כל פלשתינה". זה היה הניסיון הראשון להקים מדינה ערבית עצמאית בשטח המנדטורי של "פלשתינה" שבו קמה מדינת ישראל המודרנית. בתור סמל, הם השתמשו בדגל המרד הערבי אשר נזנח בשנת 1920. הישות הזו לא רשמה שום הישגים פוליטיים או מדיניים ולבסוף פורקה על ידי ממשלת מצרים בשנת 1959.
"הפדרציה הערבית של עיראק וירדן" קמה ב-1958 והשתמשה בדגל הפאן-ערבי של ממלכת החיג'אז בגרסה מוארכת יותר, עם משולש גדול יותר. זה היה איחוד פוליטי קצר טווח בין שתי הממלכות ההאשמיות, אשר נוהלו על-ידי המלכים-אחים פייסל הראשון (עיראק) ועבדאללה הראשון (ירדן), בניו של שאריף חוסיין אִבְּן עלי.
מהבָּעַת' לאש"ף
באותן השנים וגם כיום נעשה שימוש בדגל הפאן-ערבי על-ידי ישות פוליטית במזרח התיכון שהתאפיינה דווקא בערכים הפוכים לחלוטין מאלה של הפדרציה הערבית. ב-7 באפריל 1947, הוקמה "מפלגת בעת' הסוציאליסטית ערבית" (حزب البعث العربي الاشتراكي) ע"י מישל עפלק וסלאח א-דין אל-ביטאר. המטרה שלהם הייתה הבסת הקולוניאליזם המערבי, תוך כדי עבודה כמפלגה חילונית, פאן-ערבית לאומנית וסוציאליסט, התופסת את האסאלם והשבטיות הנתפסים כמכשול להתקדמות. נוסף על כך, אחת מהאג'נדות של בעת' היא ההתנגדות לציונות (כלומר לקיומה של מדינת ישראל).
מפלגת הבָּעַת' זכתה לתמיכה בעיקר בסוריה ועיראק, אך היו לה גם סניפים פחות דומיננטים בלבנון, לוב וירדן. מאפייני המפלגה וערכיה נטבעו בתנועה חדשה שהוקמה בשנות ה-60 – "הארגון לשחרור פלשתינה".
ארגון אש"ף נוסד ביוזמה ערבית ותמיכה רוסית ב-2 ליוני 1964. התנועה הוקמה במטרה להוות אלטרנטיבה משופרת ל-"ממשלת כל-פלשתינה" הכושלת, ולגבש יחד את הפעילות הפוליטית בעולם הערבי נגד מדינת ישראל. התנועה על ארגוניה מגדירים את ארץ ישראל כ"פלסט'ין" (כלומר, פלשתינה באיות והיגוי חלופיים), ואינם מכירים במנדט לפלשתינה (א"י) של חבר הלאומים, בהצעות החלוקה של האו"ם ובהצהרת בלפור.
תנועת אש"ף דוחה את הזכות לקיומה של מדינת יהודית בארץ ישראל, קוראת לפעולות גרילה נגד הציונים (כלומר אזרחי ישראל), מגדירה את אוכלוסיות הערביות השונות בארץ ישראל כ-"פלסט'ינים" ואת האוכלוסיות הערביות שעזבו עם קום מדינת ישראל כ"פליטים", אשר להם מגיעה "זכות השיבה" ל-"פלסט'ין" – ברגע שבו תוקם מדינת "פלס'טין" במקום ישראל.
ועידת אש"ף הראשונה התקיימה ב-28 למאי 1964, בירושלים הנתונה תחת כיבוש ירדן. ניתן לראות בצילומים מהוועידה את דגלי ירדן מתנוססים על הקיר וביניהם מפה של ארץ ישראל השלמה, אליה הם ייחסו המילה "פלסט'ין" – מנהר הירדן ועד הים.
תנועת אש"ף, על ארגוניה ומפלגותיה משתמשים כולם בדגל הפאן-ערבי בגירסתו הארוכה יותר. בסמלי המפלגות והארגונים ישנם אלמנטים קבועים של הדגל הפאן-ערבי ומפה של ארץ ישראל (ללא הקו הירוק ביהודה ושומרון). בחלק מהלוגואים מופיעה כיפת הסלע בהר הבית וכלי נשק המסמלים את המאבק נגד ה"כיבוש הציוני" – כלומר מדינת ישראל.
בעקבות חתימת הסכמי אוסלו ב-13 בספטמבר 1993, הדגל הפאן-ערבי אומץ והוכר על-ידי הקהילה הבינלאומית כסמל הרשמי של הרשות הפלשתינית. חשוב להזכיר שכבר בשלב הזה נאלצה הרשות להתמודד עם אתגרים בדמות ארגוני אופוזיציה כמו חמאס שהתגבש בעזה בשנות ה-80 המאוחרות, ארגונים אשר כולם בחרו באותו דגל.
הסיפור האמיתי
הדגל הפאן-ערבי מביא את הסיפור האמיתי של המזרח התיכון במאה האחרונה, וחושף את הכישלון של העולם הערבי-מוסלמי להפוך לאומה מאוחדת עוד מימי שחר האסלם. כל הניסיונות לאחד את העולם הערבי-מוסלמי המפולג והמסוכסך, כשלו לחלוטין. מדינות ערב נמצאות במלחמה מתמדת בין פלגים דתיים ושבטים שונים, ורובן נמצאות גם בשלב כזה או אחר של התפוררות מדינית.
השאריף חוסיין ובניו, העות'מנים, ממשלות בריטניה וצרפת, ממשלת מצרים, מפלגת הבעת', הרשות הפלשתינאית או שנאת ישראל – אף אחד מאלה לא עזרו להשגת איחוד ויציבות כלשהי בעולם הערבי. הדגל הזה מייצג כיום ישות פוליטית לא-לגיטימית, אשר מניעיה האמתיים הם בבסיסם דתיים ואנטישמים.
כל זאת כמובן אינו מפריע לקהילה הבינלאומית וגם הישראלית להכיר בו כסמל הלאום של מדינה ערבית פיקטיבית, אשר לא רק שמעולם לא נוסדה, אין לה גם כל סיכוי מדיני וחברתי להתקיים ולשגשג. לדגל הזה אין כל קשר לארץ ישראל או לאזור לו קראו האירופאים "פלשתינה", ולא למנדט הבריטי על "פלשתינה".
שונאי ישראל בכל העולם נוהגים להניף את הדגל הזה מבלי לדעת עליו דבר: מה הוא מייצג, לשם מה הוא נוצר ועל-ידי מי הוא נוצר. אילו מארק סייקס, שהיה תומך נלהב ברעיון הציוני, היה חי ורואה למה הדגל שיצר משמש כיום – הוא ודאי היה מזועזע.
רותם נימקובסקי הוא יועץ תקשורת בפורום קדם למזרחנות והסברה
הדגל ה"פלסטיני" מייצג היטב את העם המבוים שנושא אותו. העם הפלסטיני הומצא במטרה אחת ויחידה – לשמש עלה תאנה של צדק כביכול לשאיפה הערבית להשמדת מדינת היהודים. הדגל, בהתאם, הפך לסמל האנטישמיות המודרנית, זו שפרופ' ויסטריך המנוח העניק לה את השם "פלסטיניזם" – שנאת ישראל במסווה של אהבת פלסטינים מזויפת.
הדגל הפלסטיני הוא ממש לא סמל לאנטישמיות.
הוא סמל לזכות של מליוני פלסטינים להגדרה עצמית.
הוא סמל לזכותם לא להיות משועבדים לעם אחר.
עד שיסתיים הדיכוי של פלסטינאים בשטחי ישראל-פלסטין, אני אשמח להניף את הדגל הפלסטיני.
מתוך ההכרה שלי בסבל הפלסטיני, בעבר ובהווה. ובזכותם להתקיים ולחיות לצידנו כבני אדם בעלי זכויות שוות לא פחות משלנו.
אני נוהג להפנות מספר שאלות רטוריות למי שמתייחס לערבים כ-"פלסטינים":
באיזו שפה המילה הזו?
מהו המקור והשורש הלשוני שלה?
מה פירושה?
על סמך מה אתה משייך אותה לשבטים וחמולות שונים ונפרדים אלה מאלה, שפלשו הנה מארצות ערב שונות במהלך המאה שעברה, אחרי חתימת חוק המנדט ל"פלשתינה" (א"י, ע"י חבר הלאומים (8 אוג' 1922)?
_
לצערי, שטיפת המוח הבלתי פוסקת של התקשורת – עובדת 24/7 במשך 365.
אל המקהל הזו הצטרפו לא מעט אנשי אקדמיה (שאמורים להסתמך על נתונים ולדבוק בעובדות) וחלקם אף מעזםי לשכתב את ההיסטוריה, או לפחות להסתיר חלק מהמדיע בקורסים, ההרצאות והמאמרים שלהם, בהתאם לדעות האישיות. חלקם אף לא בוחלים בטיעונים וקביעות מופרכות ואפילו מגוכחות.
עקרון ההגדרה העצמית (לא חוק), שמוזכר במספר מסמכים של האו"ם, גם הוא מגיע מימי מלה"ע הראשונה, מנשיא אר"הב ווילסון. נזכות להגדרה עצמית על פי עקרון זה, מסתמכת על שפה ותרבות משותפת. כבר בנקודה הזו, הלאום המומצא עם השם המומצא – "פלסטינים" נופל, כי מדובר שקבוצות אתניות שונות ונפרדות אשר שומרות על תרבות שבטית.
אין בעקרון הזכות להגדרה עצמית כל התייחסות מפורטת וצרה יותר לגבי התקפות שלה – על סמך אילו קטגוריות ניתן לקבוצת אנשים ךהגדיר עצמה כלאום ולדרוש על בסיס זה טריטריה. על אחת כמה וכמה, אין התייחסות למקרים של לאומיות פיקטיבית, וכזו שבאה ממניע דתי – כמו ה"עם" ה"פלסטיני".
בפועל, זכות הגדרה העצמית של האו"ם יצרה כאוס מוחלט באירופה, כאשר כל מיני קוכלוסיות קטנות ומפוזרות, דשו הכרה וטריטוריה עצמאית, שגרמה לחלוקה של אירופה למאות טריטוריות קטנות, שלא מסוגלות לתפקד כמדינות. היה נסיון לפתור את העניין הזה באמצעות פדרציות וגם זה לא ממש הצליח.
לעותמ זו, עם ישראל – פוזר בכל הכולם, שמר על המסורת במשך 2000 שנה, סבל רדיפות, שנאה, רצח, אינוס דתי ולאומי, אצח עם, שואה, טיהור אתני, פארהוד – והנה – עדיין כאן, הקים מדינה לתפארת מתוך כאוס מוחלט תוך עשורים ספורים, החיה שפה שלא נעשה בה שימוש כ-2000 שנה וזהו סיפור ייחודי של עם ישראל. ז לא קרה בזכות 'עקרון ההגדרה העצמית' של הנשיא ווילסון, הזהות היהודית והחלום לשיבת ציון היו קיימים כל הזמן בקהילות הגלותיות.
"ללא שורשים, שום דבר לא יכול לצמוח"
(וינסטון צ'רצ'יל)
מדהים
מרתק! לא ידעתי על כך דבר והשכלתי מאוד מן המאמר. תודה!
גם חלק מהדגלים באירופה מבוססים על הטריקולור הצרפתי כגון דגל רוסיה לוקסמבורג והולנד. מקורו של זה בהשפעת המהפכה הצרפתית ורבות מהתנועות הלאומיות באירופה הושפעו ממנו הן בסגנון שלושה צבעים והן באימוץ המלא של 3 הצבעים כחול לבן אדום. כולל התנועה הפאן סלאבית .
אין זה מפתיע משום שבמקורה התנועה הערבית הלאומית דגלה בפאן ערביזם שכשל כמו שכשל הפאן סלאביים הרעיון למדינה דרום אמרקאית מאוחדת במאה ה18 הפאן אפרקניזם ועוד קרה שונה הוא הדגל הישראלי השואב את מקורו מהטלית ואמנם אומץ המגן דוד (חותם שלמה) שהיה סמל דתי בחלקו לא יהודי זניח עד המאה ה19 בא אומץ כמסמל היהדות
שלום אסף,
הדגל הפאן ערבי בדומה לדגלי אירופה מייצג את הקולוניאליזם המערבי ואת תוצאותיו.
דגל ישראל לעומתו מייצג ערכי הציונות – מסורת לצד חילוניות והפרדת דת ומדינה. וזה מתבטא היטב המגן דויד אינו סמל דתי ויהודי במקורו (אם כי קיבל גם משמעות קבליסטית). את סמל שני המשולשים ניתן למצוא על מבנים ציבוריים רבים לאורך האימפריה הרומית מהמאה ה-2 (גם בטבריה ובציפורי) ועד מערב אסיה בבתי כנסת, כנסיות, מקדשים בודהיסטים, בתי משפט וכו'. עם מהפיכת הדפוס של המאה ה-16 שהביאה את תקופת הרנסנס, פעל בית דפוס יהודי בפארג ובוינה, שאימץ את הסמל הזה כלוגו מסחרי. מאחר ורוב תוצרתו היו ספרי קודש להמונים, בכל מקום באירופה בו היו יהודים, הופיע גם הסמל הזה.
התנועה הציונית בחרה בו (ולא את המנורה של בית המקדש למשל) בכוונה כסמל חילוני. הוא מסמל את הקהילות היהודיות ומחדד את הרעיון של הפרדת את הדת והמדינה (זה בא מתוך 2000 שנות גלות באירופה שבפועל נשלטה ע"י הכנסיה: שחיטויות תחת שם האל ואיקוויציזיה בספרד, וכן הלאה). הצינונות בעצם פרצה דרך בכך שהציגה ערכים ליברלים הרבה לפני מדינות המערב, אך עדיין שמרה על המסורת היהודית בסמליה (ממליץ לקרוא מאמרים של זאב ז'בוטינסקי – מאוד הקדים את זמנו).
ולא במקרה, גם ההבדל בצבעים בינם לבינינו מעניין: אצלם בעיקר שליליים מובהקים (שחור, אדום, ירוק) בניגוד לצבעים חיוביים מובהקים בלבד בדגל ישראל. גם שמות מלבבים וחיוביים שכאלה יש לארגונים שלהם: מפלגת הבעתה, ארגון החמס.
הסימליות זועקת לשמים!
כ"כ שונה מדגל ישראל! נבחר כדי לאיים על היהודים, שידעו עם מי יש להם עסק.
מה יותר דוחה משחור – סמל המוות. אדום – הדם והאש.
הדגל המומצא של העם המומצא.
חסרים רק הסכינים.
בעת׳ בערבית- תחייה
חמאס בערבית- התלהבות גבורה
סליחה בשם מאות מיליוני דוברי הערבית, שלך השמות נשמעים טיפשיים או מאיימים. לו החמאס היה נקרא ״מועדון נסיכות דיסני לקידום נשים״- היית מחבב אותו יותר?.. אני לא.
לך הצבעים אדום-שחור-ירוק נראים שליליים וכחול- חיובי; לחצי מאוכלוסיית העולם, שאדום/שחור/ירוק מופיע בדגלה- לא. מה זה משנה?
לכן אנחנו יהודים עם הספר, עם התנ"ך העתיק,
שהופיע על במת ההיסטוריה הרבה לפני שהופיע הנביא המעופף והאבן הקדושה במכה.
ובפרוש, שונים, שונים מאד מעמי הארצות הברברים שהשתלטו על העולם.
לכן: שנואי נפשם של הרוצחים הנתעבים – בכל הדורות.
חסרים לי בכתבה פרטים על השיקולים בבחירת הדגל בעת הקמת אש"ף. מי האנשים שרצו דווקא דגל זה? האם ראו עצמם כפלג של מפלגת הבעת' ולכן בחרו בדגל הבעת'?
זיקית חביבה – אש"פ פשוט אימצו את הערכים מפלגת בעת' וגם את הדגל "שלהם", תחת הרעיון של אומה ערבית מאוחדת, אבל עם דגש על השמדת מדינת ישראל. לצורך כך יצרו לאום חדש על פיהו הערבים הם ה-"פלשתינאים" ואילו ה"ציונים" (כלומר יהודי אירופה) הם הפולשים הקולוניאליסטים. אפשר לשמוע שוב ושוב את השקרים האלה בתקשורת הערבית גם בימינו.
כל זאת, בזמן שהמהגרים הערבים בארץ ישראל, ראו עצמם כחלק מ"האומה-הערבית" ולא כ"פלשתינאים":
• "There is no country as Palestine. Palestine is a term the Zionists invented. Palestine is foreign to us"
אמר המנהיג הערבי, עיוני ביי-עבדול, בוועידת Peel, ב-1937.
•"העם הפלשתיני אינו קיים. יצירתה של מדינה פלשתינית אינו אלא אמצעי להמשך מאבקנו נגד מדינת ישראל"
זאהיר מוחסיין, מנהיג אש"פ, בראיון לעיתון "טראו" ההולנדי, 1977
• "אני לא חושב שיש אומה פלשתינית. אני חושב שזו המצאה קולוניאלית. אני חושב שיש אומה ערבית. מתי היו פלשתינים?"
עזמי בשארה https://www.youtube.com/watch?v=P3n5-yG-6dU
לרותם נימובסקי
הדגל הפאן הערבי אינו מייצג את ערכי הקוונאליזם האירופאי אלא את הניסיון ליצור תנועה לאומית בדגם אירופאי לגירסאותיו גם הציונות כתנועות לאומיות רבות אימצה/הושפעה מכך (גם תנועות שדגלו בפאן סלביזם או פאן ערביזם )
דגל מדינת ישראל ממש לא מייצג את ערכי הציונות לשיטתך "מסורת לצד הפרדת דת ומדינה וחילוניות" מוטב שתזכור שהצעתו של הרצל הייתה אריה ושבעה כוכבי זהב רעיון שנדחה . שעה שהדגל הנוכחי היה לפי מציעו לקחת את צבעי הטלית ולשמיה בראש גלוי
לגבי מגן דוד או חותם שלמה הרחבת על מקורו מסמל דתי שלא היה דווקא יהודי והיה קיים בחלק מעמי המזרח ואף גם באיסלאם החל את הופעתו בבית שני כעיטור במספר בתי כנסת לצד עיטורים יהודים אחרים ואף מוזכר בספר "רזיאל המלאך" . אולם את עלייתו לגדולה הוא חייב כמו שציינת לקהילת פראג שאימצצה אותו כסמליל ליהדות כשם שהצלב הינו הסמליל לנצרות והסהר לאיסלאם
זה היה ברור שמגן דוד יהיה בדגל בשל העובדא שבאותה עת הוא היה מזוהה עם היהדות .
אסף קראת בכלל את המאמר?
חוסיין והבנים שלו *קיבלו* ממלכות מהבריטים, בעבור השתתפותם במלחמה נגד העות'מנים – היש יותר קולוניאליסטי מזה?
ערכי המערב – לאומיות ואחדות לאומית, זה דבר שלא קיים במזרח התיכון, פרט למדינות שאוכלוסיותיהם מורכבות מבני אותו השבט (קטאר למשל).
מגן דויד נבחר ע"י התנועה הציונית (נכון, היתה הצעה לדגל של שבעת כוכבים) בדיוק בגלל הסיבה שאינו דתי, אך מייצג.
מגן דויד לא היה בשימוש בלעדי ע"י עם ישראל בימי שלמה המלך, ולא בתקופות מאוחרות יותר (דגל ח'ליפות מרוקו, דגל של צפון אירלנד, מושבה בריטית בניגריה במאה 19-20)
תפקידו היה אפוטרופאי, כלומר קמע להגנה כנגד רוע, או רוחות רעות, בהתאם לאמונה שהיתה קיימת אז.
מגן דויד קדום אפשר לראות בישראל, ברצפת הפסיפס של כנסיה ביזנטית בשילה ויש גם על גבי משקוף מהמאה ה-III בכפר נחום, לצד צלב קרס…
תמשיכו לחלום מדינת ישראל לנצח!!!
כל ארבעת שושלות החליפים נשמעים שיעיים. אבל על באדר, הנתקשות כרבלא, קדושה שיעית, עלי.
זה נכון? אז איך זה קרה, שהרי ה״פלסטיניים״ הם סונים, וכך רוב האיזור?
ח'ליפת אומאייה, עבאס והשלטון ההאשמי הם סונים.
ח'ליפת פאטימה, הם שיעים.
השבטים ה-"פלשתינים"הם סונים. כך גם אש"פ על מפלגותיו, חמאס, "הג'יהאדה איסלמי".
חיזבאללה – שיעים.
נראה כמו סמרטוט בכל המקרים
מונף ע"י סמרטוטים
שזה ממש הדגל של ירדן עם או בלי הכוכב.
לרותם נימקובסקי מגיב מספר 1 תגובתך על דגל ישראל מאוד לא מדוייקת…
הוא אולי הפך לסמל אזרחי בתקופה מאוחרת אך הוא היווה סמל בלתי נפרד מהעם היהודי מזה קרוב ל-3000 שנה !
כבר בתקופת הברזל המאה השביעית לפני הספירה היה הסמל בשימוש על ידי יהודים הוא קיים על חותם יהודי שנמצא בצידון.
ואף קודם לכן כאלף שנה לפני הספירה על פי המסורת* הסמל היה מוטבע על המגינים של הלוחמים בצבא דוד המלך, ומכאן למעשה לקוח שמו.
*המסורת – היא המסירה מאב לבן בתקופה בה לא היתה המדיה האלקטרונית, המסורת היוותה אמצעי מקובל לכל דבר ועניין של שימור והנצחת ההיסטוריה.
כמו כן בממצאים ארכיאולוגיים נמצא שהסמל היה קיים גם בבתי כנסת עתיקים מתקופת בית שני.
יש לזכור שהתנך והמסורת נמצאו מהימנים ומדוייקים בפרטים ההיסטוריים. הכחשה או היתעלמות מהם די מזכירה הכחשה אחרת…
חלק לא קטן מהכתבה אכן נכון במיוחד מה שקשור לדגל , אבל ככה נולדים דגלים , דגל אמור לייצג קבוצה , מדינה , לאום , משהו וככה דגלים נולדים ברוב מדינות העולם ככה הדגל נולד והוא לא נוחת מהשמיים על אזור גיאוגרפי כזה או אחר סתם לבד , כלומר כל עם בוחר דגל בצורה חופשית, הדגל הזה אמור לתת מידע על אנשים לא משנה אם אתה "כותב הכתבה" או מישהו אחר מחליט שעם כזה או אחר לא קיים העיקר אתה יודע שהכוונה זה לערבים מוסלימים נוצרים ואחרים שגרים וגרו במה שאתה קורא לו ארץ ישראל .
כמו כן אתה צודק שאין סוג של אחדות בעולם המוסלמי ולא יהיה כי חצי כדור הארץ זה מוסלימים ואין אפשרות לאחדות אבל עדיין המצב בעולם המוסלימי יותר טוב מהעולם הנוצרי כמו שכולם יודעים המחלוקות בעולם הנוצרי יותר גדולות ראינו את זה בכמות ההרוגים במלחמת העולם השניה שהגיע ל כ
80
מליון הרוגים נוצרים שהרגו זה את זה ועדיין היום המחלוקות קיימות באם זה בין רוסיה וארה"ב או מקסיקו ו ארה"ב או רוסיה ואוקראינה או מדינות אחרות וכל זה בלי התערבות האיסלאם שבניגוד לעולם הנוצרי בעולם המוסלימי מדינות המערב דוחפות את עצמן בכל דבר . כמובן ביהדות הכי כל לאחד כ
25
מליון יהודים
כי אין ברירה אחרת לקיום ,
תודה
איזה חלק בכתבה אינו נכון?
האם מצאת נתון שאינו מדוייק?
לאומםי ודגלים אכן בחלקם נולדים מהפיכות ומלחמות, אבל פה המצב הוא שונה במספר גורמים:
1. הדגל הזה נזנח ואז הושאל בידי גורמים שונים שוב ושוב .
2. אין כל קשר בין הדגל הזה לארץ ישראל, לא לטריטורית "פלשתינה" כפי שנקבעה בועידת סן רמו (1920), שום קשר למנדט הבריטי (1922-1948) ושום קשר לשבטםי ערביםי שונםי ונפרדים, שהיגרו לארץ ישראל אחרי חתימת חוק המנדט ל"פלשתינה" (א"י), ע"י חבר הלאומים
3. הערבים ב"פלשתינה" (א"י) תחת הנהגתו של המופתי (וחבר של היטלר) חאג' אמין אל-חוסייני, ראו את עצמם כחלק מ"האומה הערבית הגדולה" והתנגדו לכינוי "פלשתינאים", כי יוחס ליהודים. ההתנגדות הובעה המפורש בועידת Peel 1937, שבה הוצעה חלוקה שונה לטריטוריית "פלשתינה" (א"י), ושבו גם תקפו במפורש את המונח "פלשתינה" כמזימה של התנועה הציונית.
4. הערבים כפי שאנחנו רואים בכל ארצות ערב, דבקים בתרבות שבטית ולא לאומית וזו אחת הסיות לכאוס ולחוסר היציבות במדינות ערב. סוריה, תימן, לבנון, עיראק, לוב… כל המדינות שנוצרו בהתערבות אירפאית לאחר מלה"ע הראשונה נמצאת בשלב כזה או אחר של התפוררות.
5. כך גם המהגרים הערביים בישראל, שונים ונפרדים אלה מאלה ולעתים קרובות גם עוינים אלה לאלה, הגיעו מארצות שונות, תרבות שונה, דיאלקט שונה (בניגדו ליהודים שאמנם פוזרו ע"י הרומאים בכל העולם, אך עדיין חיו כקהילות סגורות ושמרו על המסורת והדת).
6. הלאום "פלסטיני" (מילה שעוותה מספר פעמים, אך מקורה בעברית המקראית) המיוחס לשבטים שונים ונפרדים, לא באמת הצליח להקם לאום ערבי חדש. כפי שראינו בשבוע האחרון איך שמאס ה"פלסטיני" ירה רקטות גם על יישובים "פלסטינים" בשומרון (דבר שמזכיר איך שאסאד ה"סורי" תקף את האזרחים ה"סורים"). אילו הערבים באמת מזדהים עם השלטון ההאשמי, כפי שרומז הדגל הזה – אז מדוע הם עזבו את "הממלכה האשמית של ירדן"?
7. כפי שמוגדר במפורש באמתנ אש"פ (והוזכר פה בכתבה) וגם באמנמת חמאס, האג'נדה היא טיהור אתני של יהודים בארץ ישראל. כלמור, מלחתמ דת האיסלם – ג'יהאד!
החלפת או השמדה של המאימינים בדתות הבטלות (יהדות ונצרות) לטובת "דת האמת".
מאחר וזוהי הסיבה להמצאת הלאום ה"פלשתי(ני)", אין כל מכנה משותף בין מלחמות הנוצרים באירופה. להיפך, המוסלמים נלחמו גם בצלבנים והטמפלרים בארץ ישראל לדורותיה, ואפילו הצליחו לגרש אותם מירושלים (צלאח א-דין, המסומל בנשר בחלק מהדגלים הערביים).
האם לדעתי אדוני, על סמך זה ניתן להגדיר לאום? האם על סמך זה ניתן לקיים מדינה, מערכת חוק, מערכת חינוך, כלכלה, מסורת.
*** לסיום, אני מציע שמי שנמצא בארץ ישראל ומניף את דגל הממלכה ההאשמית של החיג'אז – שיעבור לגור שם!