המחבל דקר לוחם מג"ב והאם כינתה את בנה "שהיד"; הדיין אלעד אזר: "זה לא רלוונטי". הפרקליטות ערערה: הפסיקה עלולה לפגוע בחוק האזרחות
בית הדין לעררים מונע משר הפנים גירוש אמו של מחבל שדקר לוחם מג"ב לפני כשלוש שנים בירושלים. האם, פלסטינית המתגוררת בישראל מכוח נישואיה לגבר ישראלי, הכחישה כי בנה ביצע את הפיגוע, העלילה על לוחמי מג"ב כי הוציאו אותו להורג ללא סיבה וכינתה את בנה המחבל "שהיד".
בפסק דין שניתן לפני כשלושה חודשים על ידי הדיין אלעד אזר נקבע כי אין לגרש את האם אפילו אם היא תומכת במעשיו הרצחניים של בנה: "אין זה רלבנטי כלל אם אמנם הביעה העוררת חרטה על מעשה בנה או 'הודתה' כי ביצע פיגוע", כתב אזר, והוסיף כי שר הפנים אינו רשאי "לשקול שיקול לעניין 'מוסריותו' של מבקש המעמד, קרי האם הוא אדיש או אף חש סיפוק ביחס לביצוע פיגועי טרור נגד אזרחים ישראלים". לטענת אזר עצם העיסוק בעמדתה של האם כלפי רצח ישראלים הוא בגדר "שיקולי נקמה, ענישה והרתעה שהינם זרים לדיון בבקשה לחידוש רישיון ישיבה" לפלסטינים המתגוררים בישראל.
המדינה, שערערה על פסק הדין, סבורה כי אזר מעקר מתוכן את לשון החוק, המקנה לשר הפנים את הסמכות להגביל מעמדם של פלסטינים "לפי שיקול דעתו". לטענת הפרקליטות "בית המשפט הנכבד אינו נכנס בנעליה של הרשות המנהלית ואינו ממיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו, אלא בוחן את ההחלטה בכלים שהעניק לו המשפט המנהלי".
בפרקליטות חוששים כי פסק הדין יכרסם את ההתרעה אל מול הטרור הפלסטיני ויפגע במעמדו של חוק האזרחות, המונע 'זכות שיבה' בפועל של המוני פלסטינים לתוך תחומי ישראל: "לקביעתו העקרונית של בית הדין השלכות רוחב משמעותיות לגבי כל מי שנמצא בהליך איחוד משפחות", נכתב בכתב הערעור.
ערעור המדינה על פסיקתו של אזר הוגש לפני כחודש וחצי לבית המשפט המחוזי, אך הדיון בערעור ייערך רק בסוף חודש דצמבר – למעלה משנתיים מאז החליט שר הפנים לשלול מעמדה של אם המחבל.
האם מיוצגת על ידי ארגון השמאל הקיצוני 'המוקד להגנת הפרט', שחגג מצדו את הפסיקה של אזר: "בית הדין לעררים פוסל שיטה חדשה של ענישה קולקטיבית", ציינו במוקד. לפי NGO מוניטור למעלה מ-85% מתקציב 'המוקד להגנת הפרט' מגיע מישויות מדיניות זרות. בנוסף זכה 'המוקד' בעשור האחרון לתמיכה של כ-3 מיליון שקל מהקרן לישראל חדשה.
"הבן שלי שהיד"
באוקטובר 2015 דקר מוסטפא חטיב לוחם מג"ב בעיר העתיקה בירושלים. חטיב, תושב צור באהר בן 17, התקרב לאחד הלוחמים, חמוש בסכין, ודקר אותו באפודו. הלוחם נפצע קל ובתגובה ירו הלוחמים במחבל למוות. בזירה נמצא סכין נוסף בו היה חמוש חטיב.
לאחר הפיגוע אמרה האם לעיתונאים פלסטינים: "מה שבטוח זה שעכשיו הבן שלי שהיד, הוא שהיד". אמו של חטיב, ילידת יהודה ושומרון, התחתנה עם אזרח ישראלי ושוהה בארץ מתוקף בקשה לאיחוד משפחות – סייג בחוק האזרחות המאפשר לערבי תושבי יו"ש לשהות בישראל. בקשתה אושרה בשנת 2001 ומומשה שלוש שנים לאחר מכן. מאז חוּדש ההיתר מדי שנה. כחודש לאחר הפיגוע הודיע משרד הפנים לאם כי המדינה שוקלת לדחות הארכת היתר השהייה שלה בישראל, כלומר לגרשה ממדינת ישראל.
בינואר 2016 נערך לאם השימוע הראשון, בו נמנעה מלגנות את פיגוע הטרור שביצע בנה. האם האשימה את המשטרה כי ירתה והרגה את בנה ללא סיבה: "הם ירו בו ככה שיראו לי שהוא עשה משהו. הוא לא עשה כלום".
משרד הפנים החליט שלא לחדש לאם את האשרה – החלטה שאושררה בנובמבר 2016. בהחלטת המדינה לגרש את האם ניתן משקל רב לאחריותה ההורית למעשיו של בנה: "איננו יכולים להקל ראש עם מתן רישיונות שהייה בישראל, למי שתחת השגחתו ובאחריותו ההורית בוצע פיגוע שנאה נגד מדינת ישראל", הובהר בהחלטה, והודגש כי לאם המחבל "קיימת מחויבות בסיסית לדאוג שכל מי שנמצא תחת אחריותה לא יפגע בביטחון המדינה, אזרחיה וריבונותה, וחובה עליה לכבד את ערכיה של מדינת ישראל ולגנות מכל וכל פגיעה בכוחות הביטחון".
גדלו בישראל, רואים בה אויב
המחבל חטיב החזיק כאמור בתעודת זהות ישראלית מתוקף היותו צאצא לאב ישראלי ואם פלסטינית. חטיב עצמו הוגדר כ"דור ב' לאיחוד משפחות", ואמו שוהה בארץ על תקן חריגה ל'חוק האזרחות והכניסה לישראל'. מטרתו המקורית של החוק היתה להתמודד עם תופעת הטרור באמצעות מניעת מתן אזרחות לפלסטינים תושבי יהודה ושומרון ועזה על בסיס קשרי נישואים עם אזרחי ישראל.
במסגרת ההליך המשפטי נגד אמו של חטיב הוצגה בפני הדיין אזר חוות דעת של השב"כ, ולפיה המעורבות של צאצאי דור ב' בפיגועים אינה יד המקרה: "למרות שהם נולדו וגדלו כאזרחים ישראלים הם עדיין שומרים על זהות פלסטינית ומדינת ישראל נתפסת בעיניהם כמדינת אויב המצויה בסכסוך עם עמם", נכתב בחוות הדעת.
בשב"כ הסבירו כי רבים מאותם אזרחים ישראלים מוסתים על ידי קרובי משפחתם הפלסטינים: "לקשרי משפחה עם איו"ש ורצועת עזה יש השפעה מובנית בחינוך והזדהות עם הנרטיב והמנטליות הפלסטינית. בנוסף הם באים במגע עם סביבת שאינה פוסלת טרור ואינה שוללת אלימות כלפי הציבור בישראל". לפי השב"כ אלמנטים אלו "מגבירים את מוכנותם לבצע מעשי טרור".
הדוגמה הבולטת ביותר לפיגוע שבוצע על ידי דור ב' היה רצח הרב אברהם בן גל בפברואר האחרון בצומת אריאל. המחבל, עבד אל-חכים עאסי, הוא בן לישראלית ולאב פלסטיני משכם. עאסי התגורר בעבר ביפו, הסתתר לאחר הרצח בשכם ורק כחודש וחצי לאחר הפיגוע נתפס על ידי כוחות הביטחון.
בסוף מאי האחרון נערך דיון מיוחד בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת בסוגיית פיגועי הטרור מצד "דור ב'" לאיחוד משפחות. נציג שב"כ בדיון הודה כי למרות החוק, בניהם של מי שמתגוררים בישראל מכוח איחוד משפחות "הופכים להיות אלה שמובילים את הטרור בפועל". עם זאת בשב"כ הבהירו כי אילולא החוק המצב היה מחמיר: "ההנחה היא שאם החוק לא היה מתקיים הרי שככל הנראה התופעה … היתה גדולה יותר".
נציגי השב"כ גילו כי מאז 2001 ועד היום היו מעורבים בפעילות טרור 155 מקרב מקבלי מעמד בישראל מכוח איחוד משפחות. בפעילויות הטרור הללו נהרגו 21 ישראלים ונפצעו 26.
בשב"כ הדגישו כי הם רואים "עלייה מאוד משמעותית" במעורבות האוכלוסייה הזו בפיגועים בשלוש השנים האחרונות. הממצאים מבהילים: מאז 2015 מספר הפיגועים שבוצעו על ידי דור ב' לאיחוד משפחות הוכפל לעומת ב-14 השנים קודם לכן. בשלוש השנים האחרונות ביצעו דור ב' 26 פיגועים המוגדרים 'משמעותיים' (פיגועי דקירה, ירי, פיגועי מטען ודומיהם), בעוד שבשנים 2014-2001 בוצעו 13 בלבד. מאז 2015 ישנם 93 מעורבים בטרור מקרב דור ב', 27 מתוכם קטינים.
מוות משחרר מסכנה
בחוות הדעת שהוגשה לדיין אזר הדגישו בשב"כ כי הטלת סנקציות על מחבלים מדור ב' ובני משפחותיהם השוהים בישראל מכוח איחוד משפחות היא "כלי הרתעתי משמעותי כלפי בני דור ב' ואחרים שעשוי לסייע בבלימת התופעה".
אזר לא התרשם וטען כי חוות הדעת של השב"כ הינה "כללית", כזו שלא ניתן ללמוד ממנה דבר על מסוכנות אמו של המחבל שביצע את פיגוע הדקירה בעיר העתיקה.
לטענת אזר האם לא ידעה על כוונת בנה לבצע פיגוע ולא עודדה אותו לרצוח ישראלים – ולכן אינה אחראית למעשי בנה. מעבר לכך, הוא טוען, לו המחבל היה שורד את הפיגוע שביצע, ייתכן והיה מקום לראות באמו משום סכנה מוחשית – וכפועל יוצא היה מתקיים בסיס לאי הארכת הרישיון שלה ולגירושהּ. אולם הבן נהרג כאמור בפיגוע שביצע: "משנהרג מוצטפא במהלך ביצוע הפיגוע, הוסר גם כל חשש פוטנציאלי עקיף שניתן היה לייחס לקרוביו בשל המעשה שביצע", כתב אזר. מדובר בעמדה תמוהה: על פניו העובדה שהבן מת מגדילה את האפשרות שבני המשפחה ירצו לבצע פיגוע נקמה.
"חובה לגרש"
בחודש שעבר ערערה המדינה על פסק הדין של אזר. בערעור, שהוגש על ידי עורך הדין משה וילינגר מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי), מועלה חשש כי לפסיקתו של אזר עלולות להיות "השלכות רוחב משמעותיות לגבי כל מי שנמצא בהליך איחוד משפחות", כלומר קיימת סכנה כי מדובר בפסיקה שעלולה להפוך את חוק האזרחות לאות מתה ולאפשר הצפת ישראל בהמוני פלסטינים מיו"ש.
הפרקליטות מותחת ביקורת חריפה על האקטיביזם השיפוטי של אזר: "משמעות פסק דינו של בית הדין לעררים הנכבד היא צמצום משמעותי של שיקול הדעת הרחב של שר הפנים".
הפרקליטות לא מהססת גם להעמיד את הדיין אזר במקומו בכל הנוגע להפרדת הרשויות וסמכותו של בית המשפט להתערב בהחלטות ממשלה: "בית המשפט הנכבד לא יתערב בהחלטותיו השונות של השר" נכתב, אלא במקרים של חשד כי השר פועל ממניעים מושחתים או מחוסר תום לב.
עורך הדין מטעם הפרקליטות מדגיש כי בניגוד לאמירותיו של אזר, הנחת המוצא היא כי לאם המחבל אין זכות חוקית לשהות בישראל וכי שיקול הדעת הרחב המוקנה לשר הפנים להעניק היתר לפלסטינים "הינו פועל יוצא של ריבונות המדינה ושל סמכותה הבלעדית לפקח ולהחליט מי רשאי להיכנס בשעריה".
הפרקליטות מציגה את פסיקתו של אזר באור אבסורדי: בעוד אמירת שקר מהווה עילה לשלילת מעמד – תמיכה בטרור אינה חמורה דיה כדי ששר הפנים אפילו ישקול גירושה של אם המחבל לשטחי הרשות הפלסטינית. נציג המדינה קובל על כך שלפי פסק הדין של אזר, גם במידה ואם המחבל "מזדהה באופן אקטיבי עם פיגועי טרור ונוקטת בעמדה התומכת בהמשך המאבק האלים נגד אזרחי מדינת ישראל" – שר הפנים אינו רשאי לשקול נסיבות אלו בבואו לבחון היתר שהייתה בישראל.
בערעור גם נטען כי בסמכות שר הפנים לשלול מעמד גם מאלו שאינם מזדהים עם ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: "אין חולק כי הזכות לחיים וזכותה של מדינה להגן על תושביה ואזרחיה היא זכות יסוד חוקתית", נכתב ונקבע כי שר הפנים לא רק מוסמך שלא להעניק רישיון ישבה בישראל אלא אף חייב לגרש את אם המחבל לשטחי הרשות הפלסטינית. הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי ייערך ב-27 בדצמבר.
שופטים מהפוזיציה
פסיקתו של אזר ניתנה כאמור במסגרת בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל. מדובר בבית דין העוסק בסוגיות קריטיות של 'איחוד משפחות' פלסטיניות ומסתננים בלתי-חוקיים, ולפסיקותיו השלכות מרחיקות לכת על כושר ההרתעה של ישראל אל מול הגירה בלתי-חוקית.
לאחרונה התחוללה סערה סביב בית הדין בעקבות הפסקת כהונתו של הדיין מנחם פשיטיצקי. לפי עקיבא ביגמן ב'ישראל היום', פשיטיצקי הודח בשל חילוקי דעות עם ראש בתי הדין לעררים עו"ד מיכל צוק שפיר, שהעירה לו כי הוא "ממלכתי" מדי ונוטה לקבל בפסיקותיו את עמדות מערכת הביטחון ורשויות ההגירה. לפני כשבועיים ניפק פשיטיצקי פסיקה תקדימית לפיה על ממשלת ישראל להחזיר את עשרות אלפי המסתננים האריתראים השוהים בתחומה בחזרה לאריתראה. מדובר היה באחת מפסיקותיו האחרונות של פטישיצקי בבית הדין.
בעוד פשיטיצקי לא ימשיך לכהן כדיין, אזר ממשיך לנפק פסקי דין שלטענת המדינה עלולים לפגוע בביטחון אזרחי ישראל.
עו"ד מיכל צוק שפיר עוד בחירה "מוצלחת" של שקד
שקד ובנט זה היינו הך: גברת שקד למעלה מ–3 שנים במשרד המשפטים והתוצאות במשמרת שלה קטסטרופליות: בג”צ חזק יותר מתמיד, החלטות השופטים, את כל המינויים של השמאלנים במשרד היא השאירה כגון דינה זילבר ושות’. אתם חכמים לבוא בתלונות כל הזמן נגד ביבי שמחרף נפשו להגן על הדמוקרטיה מול התקשורת ותראה מה מעוללים לו, תיקי חקירה בלי סוף. וראה איזה פלא התקשורת מעריצה את שקד ובנט ומלטפת אותם ללא סוף. מדוע? הרי הם אמורים להיות יותר ניצים מביבי לא!? כי שקד ובנט עובדים בשביל השמאל. והתקשורת מסייעת להם. שני הליצנים מקדמים רק את עצמם ובפרט שקד שעושה זאת מעולה כל יום כותרות בעיתונים וראיונות ברדיו/טלוויזיה. מתי הם עובדים? צר לי שיש אנשי ימין שלא מזהים זאת ובפרט אנשי הציונות הדתית שאותה שקד מנצלת לקידום אישי.
כדאי לדייק בעובדות. עו'ד מיכל צוק שפיר היא בחירה של הוועדת איתור – השר לא יכול לבחור בעצמו את מי שימלא את התפקיד. ומי הביא לנו את שיטת הוועדות איתור? זה קרה אצל ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשת בראון-חברון. אז איילת שקד כמו כל שרי המשפטים לפניה לא הצליחה לסלק את הרעה החולה הזאת של וועדת איתור שהכניס לנו נתניהו.
בכל מאמר שחושף את דרכיה הנלוזות של שרת המשפטים ה"דתית-לאומית" שלנו הוא ממהר לנקות את הלכלוך ולהשליך אותו לפתחו של ראש הממשלה:
https://tinyurl.com/ychsm45j
אני רואה שיש לך בעיה הבהנת הנקרא ובהבנת המציאות כאן. במקור שאתה הבאת כתוב ש"ח"כ איילת שקד, החליטה למנות את עו"ד מיכל צוק שפיר לתפקיד ראשת בית הדין לעררים, בהתאם להמלצת הוועדה לבחירת מועמדים לבית הדין לעררים" ומאז פרשת בראון חברון המלצת הוועדה מחייבת את השר והדבר היחיד שהשר החליט הוא לקבל את המלצת הועדה.
עו"ד מיכל צוק שפיר עוד בחירה "מוצלחת" של שקד. שקד הרבה צלצולים הרבה רעש, תכלית אפס. הכפילה של כחלון
הוא מספר לנו שהדיינים בבית הדין לעררים נבחרים רק על פי ועדת איתור ולשרת המשפטים אין שום סמכות בעניין. הוא סומך על זה שנסמוך על הברברת שלו ולא נבדוק אבל בדיקה מגלה ש"דייני בית הדין יתמנו ע"י שר המשפטים מבין מועמדים שתבחר ועדה שחבריה הם…", כלומר שקד יכלה לבחור גם במועמד/ת אחר/ת מבין אלה שהוצעו לה
http://www.justice.gov.il/Pubilcations/News/Pages/Selon.aspx
הולך ומתקרב הרגע שבו, אם שופט מוציא פס"ד אבסורדי והזוי, המדינה פשוט תתעלם ממנו ותעשה מה שצריך לעשות. מה יעשה בית המשפט, יצווה להכניס את הממשלה לבית הסוהר? הרשות השופטת מנסה בכל דרך אפשרית לנגוס ולפגוע בסמכויות שתי הרשויות האחרות, וכנראה שטחו עיניהם של השופטים מלראות שהם ממוטטים במו ידיהם את המערכת שלהם עצמם. שהרי כל מעמדו של בית משפט ביחס לרשויות (בניגוד לאינדיבידואלים) הוא בכך שיש **הבנה מוסכמת** שהרשויות מכבדות את החלטות בית המשפט. הנכס היחיד של מערכת משפטית ביחס למדינה/כנסת/ממשלה הוא הבנה מוסכמת זו, שמתבססת על אמון ביושרם ובהגיונם של השופטים. כשאמון זה קורס – והוא נמצא כיום על הקרשים ממש – לא רחוק היום שהרשות המחוקקת והרשות המבצעת ישיבו מלחמה שערה באמצעים שלהן, ואמצעים אלה חזקים פי מאה ופי אלף מאלה של בית המשפט, שאין לו "לא ארנק ולא אקדח", כדברי המשורר.
שלטונם המוחלט של המשפטנים – בית המשפט והפרקליטות – בעיית הטרור המשפטי2
*יעקוב נאמן היה מועמד להיות שר המשפטים אך לרעתו זכרו לו את עמדותיו שהביע בנושאים שלבית המשפט רגישות להם. במשרד המשפטים לא היו מעונינים בו בשל כונותיו לבצע שינויים שלא מצאו חן בעני היושבים שם. לפני השבעת הממשלה ותחילת כהונתו של יעקב נאמן כשר המשפטים. נודע על רצונו להחליף את היועץ המשפטי בן-יאיר מהממשלה הקודמת. יעקב נאמן אישר בפני בן יאיר את הכונה להחליפו. כעבור יומיים שעות ספורות לפני הצגת הממשלה הודיע בן יאיר לנתניהו שאסור לו למנות את נאמן לשר המשפטים, מהסיבה שהחליט על חקירה נגדו. ראש הממשלה הודיעו כי בכוונתו למנותו ואם יש חשד פלילי – שיעמידו לדין. עוד הודיע לו שאין בידו סמכות החלטה על מינוי שרים. נתניהו פעל באומץ ולפי כללי המינהל התקין. כתב אישום לא אחר לבא. באפלת הפרקליטות היה במשך שנים תיק חקירה נגדו. מייד הוא הוסב לכתב אישום בו שני סעיפי האישום העיקריים – בתצהיר כוזב לבית המשפט העליון ועדות שקר במשטרה. אישום כזה על ידי מי שאמונים על תצהירים כוזבים הינה עזות מצח בפני עצמה. התצהיר שהיה חתום עליו נוסח על ידי אחד מעורכי הדין המועסקים במשרד הוא ביקש להיחקר, במשרד המשפטים הוחלט לא לחקרו. עדותו הראשונה היתה בבית המשפט, לתמיהתו של השופט על שלא זומן לחקירה. נאמן זוכה לאחר שנה של דיונים תוך ביקורת קשה על המשטרה והבכירי התביעה. פרקליטת המדינה היתה עדנה ארבל והיועץ המשפטי היה מיכאל בן יאיר.
*צחי הנגבי בהיותו שר משפטים נפתח נגדו תיק חקירה. ההאשמות: מירמה, הפרת אמונים ושוחד בחירות. טענה מגוחכת נוכח שכיחותה של תופעת המינויים בשירות המדינה ומה גם שהיא אינה נחשבת תופעה פלילית. גם לדברי השופט יואל צור: 'החלטתו של היועמ"ש הקודם לפתוח בחקירה פלילית ולאחר מכן להגיש כתב אישום איננה שוויונית, ויש בה משום 'יצירת עבירה פלילית'. השופטים שחם ורומנוב דוקא קיבלו העקרונית את טענת הפרקליטות, כי מינויים פוליטיים הינה עבירת מירמה והפרת אמונים. עבירת הפרת האמונים לא יוחסה מעולם בהקשר למינויים פוליטיים. כמה מוסר כפול וצביעות יש בכך נוכח העובדה שפרקליטים ושופטים נבחרים על ידי עצמם על בסיס התאמתם הפוליטית. צחי הנגבי הורשע בעבירה אחת – עדות שקר וגם בכך מוסר כפול היות ואלו התובעים והמרשיעים עוסקים בכך בעצמם. הוא לא הסכים להתפטר מתפקידו כשר משפטים ותיק החקירה נגדו במשך כל זמן כהונתו נשאר פתוח. כך נעשה השר כנוע ונענה לרצון בית המשפט. תיק החקירה נסגר עם סיומו את תפקידו.
*ראובן ריבלין היה מועמד להיות שר המשפטים אלא שדעתו עד אז היתה שבית המשפט העליון נוטל סמכויות יתר ובניגוד לעמדת הכנסת. מייד נפתח נגדו תיק חקירה. ריבלין, נחשד כי בשל קשריו עם הקבלן דודי אפל – כיון שאפל מימן עבורו אירוע פוליטי וארוחה במסעדה בעלות של 800 שקל. חשד נוסף שסייע להסדרת ויזות לארצות-הברית לילדיו של אפל. כמו כן בסיוע לגיוס תרומות לארגון 'שמע', פעל לקידום החוק לשחרור מוקדם של אסירים. מעתה לצורך הענין מעשים אלו נעשו פליליים. הוא גם נחשד מסירת מידע לדוד אפל מתוך ישיבת של הוועדה לבחירת שופטים, גם בשיבוש הליכי חקירה נגד יצחק מרדכי. ריבלין נחקר במשטרה במשך אחת עשרה שעות רצופות. נפתחו נגדו שבעה תיקים רק משויתר על משרתו זו באפריל 2004 היועץ מזוז סגר ששה תיקים מחוסר אשמה ותיק אחד מחוסר ראיות.
שלטונם המוחלטו של המשפטנים – בית המשפט והפרקליטות – בעיית הטרור המשפטי3
*אביגדור ליברמן היה מועמד להיות השר לבטחון פנים, אלא שגם הוא לדעת המשטרה והפרקליטות דעתן ובעל עמדות עצמאיות מדי, כך התגלה מידע ש"חייב" חקירה. התיק נסב על חשד שהחל משנת 2001 בעת שליברמן כיהן כחבר כנסת ושר, אנשי עסקים העבירו מיליוני דולרים לחברות בשליטתו. סעיפי האישום: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון והטרדת עד. התיק נסגר משזה ויתר על תפקידו ונפתח מחדש שמונה שנים מאוחר יותר בדיוק לפני חתימת הסכם קואליציוני. התיק העיקרי נסגר מחוסר תשתית. במקומו נפתח תיק "קטן" על מירמה והפרת אמונים במינוי יועץ במטה החוץ שהפך שגריר כתגמול על שהדליף לליברמן פרטים אודות החקירה הסמויה נגדו בפרשת חברות הקש.
*דרור חוטר ישי יושב ראש לשכת עורכי הדין: הוא מתח ביקורת נוקבת על רודנות ועריצות בג"ץ. הוא התנגד לאקטיביזם השיפוטי של אהרון ברק וביקר חריפות את השופטים כולל שכרם והכנסותיו של אהרון ברק מספריו. בתמורה זכה לפי רצון אהרון ברק לכתבי אישום כביכול בעבירות מס חסרות כל בסיס. העונשים המצטברים על העבירות בהן הואשם היו שבעים שנה. סופו של דבר זוכה מאלו.
לא רק בענייני עמדות כוח אלא גם למען עמדה אידאולוגית פוליטית מכופפים פקידי המדינה את הממשלה המפחדת לקדם את מדיניותה. הממשלה מקבלת החלטות ואילו הפקידים המשפטנים מודיעים על "קשיים משפטיים" ו"עמדה משפטית" שונה. העם שברובו אינו משפטן אינו יכול להתמודד מול פרקליטים שמגייסים את מקצועם על כל התחבולות המנומקות וכך הופכים את עיסוקם המקצועי קרדום מדיני לחפור בו. אלו השייכים לצד "הנכון" של המפה הפוליטית מקבלים גיבוי מצד "רשויות החוק" במיוחד מטעם פרקליטות המדינה. אלו שאינם בצד הנכון או פועלים בניגוד לעמדה המדינית השלטת בפרקליטות זוכים לנחת זרועה. הפרקליטות מגישה אישומי סרק לא רק נגד מדינאים. מדי שנה הפרקליטות מעמיסה על המשטרה אלפי תיקים פוליטיים כשזו מחוייבת לחקור עד הסוף, גם כשמתגלה כבר בהתחלה שאין כל חשד לפלילים וכך לעצור ולהגיש כתבי אישום בלתי מוצדקים בעליל. אלפי צעירים נורמטיביים נעצרים ונגד מאות מהם נכתבים כתבי אישום והם מובלים אל בתי המשפט. הפרקליטות גם מגבה את המשטרה בכל מעשי אלימות קיצונית ואף ללא כל מעשה לא חוקי מצד אלו ששדעתם המדינית שונה.
לעומת כל אלו, אלפי תיקים פליליים רגילים נגנזים כדי להפחית מעומס התביעה בגיבוי היועץ המשפטי לממשלה. כך מבזבזת המשטרה משאבים על מה שהפרקליטות מורה לה על חשבון מלחמה בעברינות ובפשיעה. האנרכיה הקיימת מקילה על המשפטנים לשלוט. זו הדרך להשגת השררה לפסוק בעניינים פוליטיים. הפרקליטות ביחד עם בית המשפט העליון שולטים על עם ישראל, הכנסת והממשלה. הבעיה הינה כוחם הרב של הפרקליטים המגובים על ידי אירגונים בינלאומיים הממומנים על ידי בנקים בינלאומיים. אלו תומכים ב'קרן לישראל חדשה' שחבריה עובדים בפרקליטות, הכל למען חיסולה של מדינת ישראל. פרקליטות המדינה מלאה בסוכני 'הקרן לישראל חדשה' אלו מאימים בשם החוק והמשפט הבינלאומי שאם לא יעשה כדרישותיהם יבולע לישראל בשל "החוק הבינלאומי" ו"המשפט הבינלאומי" מומחים ידועי שם למשפט בינלאומי סתרו טענותיהם מפורשות בהיותן שקרים ניבזיים. הממשלה הנבחרת כדי לשלוט פוחדת לבצע את תפקידה ואילו הפקידים שתפקידם לבצע את החלטות הממשלה הנבחרת מפחידים אותה ומחליט במקומה. כך תפסו הנוכלים השקרנים הגדולים ביותר את השלטון. פרקליטת המדינה, הינה זרוע ממשלתית שאמורה לבצע את מדיניות הממשלה אך זו פועלת ללא לאות כדי לחבל בהשגת מטרותיה בתירוצים משפטניים שונים ומשונים.
בגלל חוסר אמון הממשלה בעמדות המשפטיות של אלו האמורים לבצע את מדיניותה מונתה ועדה אדמונד לוי אשר המלצותיה המבוססות משפטית מבטלות את אמינות תרוצי הפרקליטות. הפקידים הממשלתיים ממשיכים לחבל בהחלטות הממשלה. דוגמא: החלטת הממשלה לבטל צוים כ"צו שימוש מפריע" שהוא עצמו מפריע לחיים התקינים של תושבי יו"ש, אלא שהפרקליטות בשלה. השרים מצדם חוששים מהפקידים הממשלתיים. התנהלותן הבלתי אחראית של המשטרה ושאר רשויות החוק פוגעת לא רק באזרחי ישראל, אלא גם באינטרסים הלאומיים של המדינה.
עלינו, הציבור הלאומי, לדרוש מהנציגים שלנו בכנסת ובממשלה, שמערכת הבחירות הקרבה לא תסב סביב השאלה אם יהיה שלטון ימין או שלטון שמאל, אלא סביב השאלה הרלוונטית יותר והקריטית מאוד, האם תהיה משילות לשלטון הימין שוודאי ייבחר או לא תהיה משילות לשלטון הימין שוודאי ייבחר.
על פתק הבוחר חייבת להיות חרוטה המילה משילות. משילות בהר הבית, משילות בדרום תל-אביב, משילות בנגב ובגליל, משילות בשטחי C, משילות מול אירגוני השמאל, משילות מול היועמ"שים ומשילות מול הערכאות המשפטיות.
טוב תעשינה, אז, מפלגות הימין אם יכוונו לשם את המערכה ותתחלנה מעכשיו לרמוז על כוונותיהן בעניין. פן יתפזרו המצביעים לרעות בשדות מוכרי אשליות לרגע, כדרכנו הימניים.
טוב תעשה ממשלה זו, להוכחת כוונותיה, אם תתחיל בצעד קטן: הוצאת האו"ם מארמון הנציב, מבנה יפהפה שהוא ארמון כפשוטו, מוקף בטיילת היפה בעולם, חולש על נוף מרהיב שכולו קדושה. ארמון זה ראוי שיהיה משכן לראשי ממשלות ישראל. אין קל מזה. האו"ם מוחלשת. ישראל חזקה. חוזה החכירה לצידנו. הנציגות מיותרת. נוכחותה מזיקה. נראה אותה, את ממשלתנו!
טוב תעשה ממשלה זו, להוכחת כוונותיה, אם תתחיל בצעד קטן: הריסת המבנה המוזהב על הר הבית, מבנה יפהפה שהוא מסגד כפשוטו, חולש על הקיר היקר ביותר לעם ישראל ועל נוף מרהיב שכולו הוד קדומים. מסגד זה ראוי שיהיה בית כנסת להמוני ישראל. אין קל מזה. האיסלם הולך ודועך. ישראל היא מעצמת-על. הצדק איתנו. המסגד מיותר. נוכחותו מזיקה. נראה אותה, את ממשלתנו!
ערעור מוצדק. לא הגיוני להשאיר את האם שבנה רצח חיילים
משפטנים בעד חיסולה של ישראל1
הממסד המשפטי בישראל – בית המשפט והפרקליטות סנגוריה ציבורית ומרצים למשפטים הוא זרוע מרכזית לביצוע מטרות 'הקרן לישראל חדשה' – זהו שמה האמיתי שכן זהו התרגום מ: The new Israel fund על פי כללי התחביר של השם והתואר, ולא כפי שהיא מציגה את עצמה בשם 'הקרן החדשה לישראל. תרגום שגוי זה איננו מיקרי, הוא נועד להטעות ולהסתיר את הכונה האמיתית של האירגון והיא לשנות את אופיה של מדינת ישראל, לבטל את אופיה היהודי ולהפכה למדינת כל אזרחיה ומסתנניה. משפטנים אלו שייכים למשפחה הסודית כפי שהם מכנים את עצמם. כאשר מדובר בהם עצמם אין חובת מנהל תקין ושקיפות. הממסד המשפטי הפך לכוח פוליטי מוסווה החותר תחת אוישות הדמוקרטיה (אהרון ברק נהג לצעוק תוך הקשת אצבעו בשולחן שפוגעים באושיות הדמוקרטיה) מבלי להיבחר על ידי הציבור מבלי לתת לו דין וחשבון או אף לשאת באחריות. כל זאת תוך גניבת דעת על ידי הסתרת כוונותיו האמיתיות.
מאז אהרון ברק, בית המשפט העליון הביא את "הדמוקרטיה המהותית" – שהיא מערכת הערכים של היושבים בו ולשיטתם הם המחייבים בלא להתחשב בבחירת רוב העם. כלומר לשיטתם דמוקרטיה אין פירושה שלטון העם לפי הכרעתו וכפי שמתגלה אף לא למענו. לפי שופטי בית המשפט העליון יש להפעיל "דמוקרטיה מהותית" לפי אותם ערכים "נכונים". הקובעים במדינת ישראל הם אותם חברי עלית הבוחרים את עצמם ולהם זכות לכפות את רצונם על העם. שופטי בית המשפט העליון קובעים על פי השקפת עולם פרוגרסיבית השוללת כל גישה יחודית של נאמנות ללאום לתרבות. גישתם הינה אוניברסליסטית מנוגדת אף אם בדרך זו מקדמת את הגישה היחודית של המתחרה האויב. כל זה ללא כל קשר לעובדות או לצדק. את החלטות בית המשפט לפי תורתם זו, על הציבור לקבל כדבר מקודש! גישה זו בישראל נתקבעה בימיו של אהרון ברק וממשיכיו, לפי נאוה ברק ארז:
לגבי ביקורת על בתי המשפט לפי הטענה: "ביקורת על בתי המשפט צריכה להטריד את כל מי שחרד לחוסן הלאומי והדמוקרטי… ביקורת על היושרה הבסיסית והשיקולים של השופטים או הפרקליטות, פוגעת באמון הבסיסי במערכות השלטון"… לשיטתה ממש מסוכן לבקר את בית המשפט או הפרקליטות. עוד לשיטתה צריך לתת אמון ללא סייג באגפים שלטוניים אלו. הדוצ'ה תמיד צודק… לדבריה ביקורת על שופטים "פשוט הורסת את התשתית הדמוקרטית של המדינה". זוהי בורות מוחלטת וחמורה בענין יחסי אזרח ורשויות בדמוקרטיה. עוד טוענת "הדבר הזה פוגע במתדיינים, ביכולת לשמר מערכת משפט שהיא עצמאית, וביכולת של אנשים להרגיש טוב כשהם נכנסים לאולמו של שופט ולהרגיש שהם יקבלו שירות שהם ראויים לו". השופטת מרים נאור אף טוענת שהמבקרים צריכים להענש (מגיע לי עונש). תפיסה פאשיסטית סותמת פיות זו לגופים ציבוריים בכלל וכלפי מערכת המשפט בפרט דורשת חסינות מפני ביקורת עניינית. לידיעתה של השופטת נאוה ברק ארז כמו גם מרים נאור הזכות לבקר ולבחון את מוסדות השלטון היא מיסודות המשטר הדמוקרטי. התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אוסר על שלוש הרשויות לפגוע בחופש הביטוי ולהגביל את הזכות לבקר את השלטון. בישראל ישנו חוק זילות בית המשפט האוסר להעליב שופט ומה זה להעליב? גם לבקרו קשות! עליה להפנים שמי שפוגע באלו הם שופטים עצמם ובאי יכולתם לקבל ביקורת ובחוסר קיומו של פיקוח חי צו ני! על בית המשפט.
משפטנים בעד חיסולה של ישראל2
באשר לפגיעה ביכולת להרגיש טוב כאשר נכנסים לאולמו של שופט כי יקבלו שירות ראוי, הפוך ברק ארז הפוך, מי שפוגע הם לא אחרים משופטים עצמם כשאינם מאפשרים לבעלי דין לקבל את יומם בבית המשפט. התנהלותם המחפירה הזו היא שהורסת כל אמון בבית המשפט.
לגבי המדינאים לפי הטענה: מקבלי ההחלטות צריכים להפנים שהביקורת של בית המשפט נועדה לשפר את החלטותיהם ואם ימתחו ביקורת על כך הם יכרו בור לעצמם, בדמות אובדן האמון גם בהם. השופטת דפנה ברק ארז כמו רוב שופטי בית המשפט העליון רואה עצמה כבעלת עליונות מוסרית ובעלת זכות מובנית לשפוט מוסרית את המדינאים. את "העליונות המוסרית" הזו רואים למשל בדרך השפיטה. חשודים נעצרים לשנים עוד לפני שמתחיל המשפט ובמשך כל מהלכו, באם גם השופטים הודו שאין אשמה הרי שזו ההתנהלות ועל אומללים אלו לקבל זאת ללא כל פיצוי. אלא שרוב החשודים מורשעים ובינהם חפים רבים האומללים אף יותר. אחוז ההרשעות בארץ אינו דומה לשום מדינה אחרת דמוקרטית וגם בין המדינות הבלתי דמוקרטיות! לדוגמא באירן שיעור ההרשעות נמוך יותר. בג"ץ נוצר באנגליה במאה 17 כדי למנוע מעצרים שרירותיים של אזרחים. על השלטונות היה לנמק חוקית את צו המעצר. בג"ץ הישראלי עושה את ההפך המוחלט, הוא מחזיר לכלא את מי ששלטונות הכלא החליטו לשחרר.
את המוסר של בית המשפט רואים גם במדיניות שהוא כופה על הדרג המדיני על האסונות שבית המשפט מביא. ב -1992 בית המשפט עצר גירושם של 415 מחבלי חמאס ללבנון. ב-2004 נסעה משפחת חטואל בגוש קטיף. מתוך בניין שבג"ץ אסר להרוס ירה עלייה המחבל ורצח את משפחת חטואל. בג"ץ אסר על הרס הבניין בשם כל מיני ערכים לא ברורים וכך התבצע נרצחה משפחת חטואל. דמה של משפחת חטואל על הידיים של בג"ץ. בג"ץ כפה שינוי תוואי של גדר בטחון נגד כל שיקול בטחוני למען נוחות הגישה של פלאחים ערביים לשדות על חשבון חייהם של ישראלים. בג"ץ נענה לאירגונים עוכרי ישראל בהגישם עתירות נגד פעולות צה"ל המונעות רציחתם של ישראלים. למשל איסור על נוהל שכן – שליחת שכן להאיץ פנוי בניין בטרם הריסתו וכך לחסוך בחיי אדם, גם נענה לעתירות שהפריעו לצה"ל בפעילות לחימה. בג"ץ מתעלם מחוק איסור הסתננות ודואג להשאיר את המסתננים מאפריקה בישראל ומתעלם מזכויות תושבי דרום תל אביב. בג"ץ ממהר לפסוק הריסת בתים ליהודים ומתנגד להריסת בתים למחבלים. ישובים לערבים בלבד כן, ישובים ליהודים בלבד לא.
למותר לציין כי איש לא הסמיך את בית המשפט לפקח על המדינאים, את זאת עושה העם הבוחר לפחות כל ארבע שנים במיצגיו. בית המשפט במדינה דמוקרטית צריך להתבסס על עקרון החוקיות ולא על ערכיהם הפרטיים של השופטים. בית המשפט צבר כוח מוחלט במסווה משפטי, דוקא את זאת יש לרסן. דוגמא התערבות בעניין הבניה ביהודה ושומרון. הערכאה היחידה הדנה בעתירות בנוגע לבנייה בלתי חוקית הינה בג"ץ – בית הדין הגבוה לצדק המורכב משופטי בית המשפט העליון. בית המשפט העלין אינו דן ואינו עוסק בראיות, כך מתקבלות החלטות שיפוטיות בלי עדויות או בחינת ראיות או חקירות נגדיות. מה שקובע שם בלעדית הם תצהירים וסיכומים. בתור הערכאה היחידה פסק הדין סופי ולא ניתן לערער עליו, זאת בניגוד מוחלט לעקרון היסוד של שתי ערכאות . אלו הם תנאים שלא רק שאינם דמוקרטים אלא הם פאשיסטים גם אם אינם מכוונים להעצים את כוח המדינה והעם אלא להחלישו.
משפטנים בעד חיסולה של ישראל3
מערכת המשפט הינה ערלת לב לכאב האזרחים בישראל אשר עבורם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו קיים בין כותלי בית המשפט כיון שרוב השופטים הם חסרי מצפון ואנושיות וכמובן הגינות . את כל מידת החסד והרחמים שלהם הם מפנים כלפי מחבלים ,כלומר בית המשפט העליון לקח לעצמו כוח פאשיסטי אך לא לטובת המדינה והעם אלא לרעתו ולטובת אויביו. מה שלא עושה את אופן פעולתו פחות טוטליטרי פאשיסטי. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפריהם את שבועתם. בדמוקרטיה "שלטון על העם על ידי העם ולמען העם לא ימוגר מעל פני האדמה" כפי שאמר נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן. בית המשפט העליון הסמיך את עצמו להתערב בכל תחום "לפקח" על מדינאים ואילו עליו אין שום פיקוח על אופן עבודתו. בתלונות על שופטים מטפל הנציב מטעם בית המשפט העליון. את שלטון עלית למען עצמה לפי רצון האויבים יש למגר לפזר לאלתר!
זוהי מערכת משפט שהשתלטה על המדינה ומקיימת שלטון רודני חסר מעצורים. מאפייני הרודנות: הרודן נוטל לעצמו סמכויות בכוח או בערמה. בכוח כפי שבית המשפט בישראל עושה בעזרת הפרקליטות וזו בעזרת המשטרה מטילה חיתתה על כל מי שאינו נושא פוליטית חן, או בערמה כמו אהרון ברק אשר הציג עצמו כדואג לדמוקרטיה ובקש לחוקק חוקים להם החליט לקרא חוקה ובעטיה החליט שהיא מאפשרת ל.התערב במדיניות. בייניש באדיקות רבה הראתה חוק זה בכל התערבות בנושאים לא לה.
בתור רודן, בית המשפט אינו רואה עצמו ואינו מתנהג כמי שכפוף לחוק ועל אחת כמה וכמה לא נתון לבקורת ציבורית או כל סמכות אחרת זולת הוא עצמו. כרודן, בית המשפט פוסק בכל עניין משעמעותי ועל פי הערכים שלו בלבד ותכופות בניגוד לערכי החברה או רובה. כרודן שופטיו משכפלים עצמם מעבירים את סמכותיותיהם לבני דמותם. כרודן בית המשפט הופך ליותר ויותר כוחני כדי להבטיח את המשך כוחם וזכויות היתר החוקיות המשפטיות והכלכליות של היושבים בו ושל יורשיהם. המערכת המשפטית הפכה לממשלת על באמצעות ההפיכה החוקתית השיקרית ללא כל סמכות או רשות מהכנסת. במדינות דמוקרטיות נורמליות אין לשופטים דריסת רגל בכל הקשור לבחירת שופטים. אצלנו הם הקובעים. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפרים את שבועתם.
בבחירות הבאות, או אלו שאחריהן, השמאל יפנה לבג"צ בטענה שהבחירות זויפו ויש להכריז על ביטולן וכינון ממשלת אחדות לאומית לפי מפתח ההצבעה בבחירות האחרונות (כמובן בשיתוף מפלגת המחנה האנטי ציוני, כולנו ויש עתיד). כך השמאל שלעולם לא יזכה להקים ממשלה בעצמו, יידחק, בשיתוף פעולה פעיל ומרצון של שופטי בג"צ, לתוך ממשלה שרוב המצביעים במדינת ישראל לא רוצים בה. מפלגות ימניות לא יורשו להיכנס לממשלת "האחדות", ואפילו יוחרמו מדיונים איתן על דמות וזהות הממשלה.
זה יהיה השלב הבא של כיבוש השילטון במדינת ישראל ע"י שונאיה מהשמאל וגויים אנטישמים.
ואם הימין (רוב העם ורוב המצביעים הכשרים) יתנגד, אתם תיראו במדינת ישראל כוחות צבא ("משקיפים") בינלאומיים שרק נמצאים פה כדי לסייע לסדר הציבורי ולמנוע מלחמת אזרחים.
הכל כמובן לפי דרישת השמאל, בגיבוי שופטי בג"צ, ובעידוד ומימון הקרן להשמדת ישראל. ובל נשכח את רפיסותו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בשמירה על הדמוקרטיה במדינת ישראל. העיקר שהוא התעקש על חוק הלאום.
צר לי, אך עם כל הכבוד הרב שיש לי להישגיו המדיניים של בנימין נתניהו, יש להחליפו במישהו שידאג יותר לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית עבור היהודים, וימנע מכוחות השמאל להשתלט עליה בדרכים לא כשרות ולא חוקיות (בג"צ, אירגונים זרים, וכו').
בבחירות הבאות יש להצביע עבור מפלגה ימינית אמיתית (כיום כנראה רק זהות ויחד). הן אולי יעברו את אחוז החסימה (אני מקוה ומייחל לכך בכל לבי), אבל גם אם לא, כולם רואים מה עשה בנימין נתניהו לכל אלו שהצביעו עבורו בבחירות האחרונות. עבורו ולא עבור 11 שופטי בג"צ והפרקליטות. ואם הן כן יעברו את אחוז החסימה, הרי שמדינת ישראל החלה את דרכה לשמירה על עצמאותה המדינית מפני אלו המבקשים להשמידה מבפנים.
לפי ליצניהו אין בעיות בבית בארץ אין עבור מה לדאוג. לכן ליצניהו טס לכל מיני מקומות בעולם, הוא מאוד אוהב חוץ לארץ.
למרות האכזבה שיש לי מבנימין נתניהו בתפקידו כראש ממשלת ישראל, והתיסכול מחוסר הדמוקרטיה במדינת ישראל (בג"צ והתקשורת שולים, ולא הממשלה והכנסת), ועם כל הרצון שלי לראות פה ראש ממשלה שינהיג את המדינה עם גישה יהדותית ולא יזניח אותה להתעללות השמאל על כל צורותיו, אני טוען שלבנימין נתניהו יש לקרוא בשמו האמיתי ובאופן מכובד, ולא בכינויים מבזים. בנימין נתניהו הוא עדיין ראש ממשלת ישראל ולא איזשהו ארחי פרחי.
אחרי שראינו איך אבישי רביב מתחזה ל"הכי ימני שאפשר" כדי לפגוע במחנה הלאומי ואיך השמאל מחלץ אותו מעמידה לדין, אנחנו כבר לא מופתעים ש"הכי ימניים בעולם" פועלים בברכת השמאל. אז אחרי שהם יעזרו להדיח את נתניהו ולהמליך את לפיד, ויגיעו לכאן עוד 100 אלף מסתננים, והערבים יקבלו עוד מיליון הקלות והכלכלה תחזור לידיים של שלי יחימוביץ וחבורת הקומוניסטים, ויועבר עוד חוק יסוד מלכות בג"ץ לנצח נצחים – אז יגידו אותם אידיוטים שימושיים מהימין: איך היינו כל כך מטומטמים שנתנו להם את כל זה בגלל כמה טוקבקיסטים מטעם השמאל שהפגיזו את כל הטוקבקים בתחפושת של "ימין אמיתי" וכינו את נתניהו "שפניהו", "ליצניהו" ו"חוץ לארציהו"?
באיזו מדינה מדובר ?
ואני חשבתי שאני במדינת ישראל .
אז מסתבר שלמדינת ישראל אין זכות לגרש מי שמתנכל לה
שם ההרוג הוא 'איתמר בן-גל' ז"ל ולא כפי שנכתב.
אנחנו מעצמה עולמית