המיתוסים הכוזבים של הנרטיב ה"פלסטיני"

21 תגובות למאמר

1. באחד מפרקי סדרת המופת "עמוד האש" נדמה שנקרא "הערבים מתעוררים" מרואיין אנואר נוסייבה מנכבדי ירושלים הערבית ואומר חד משמעית שערביי ארץ ישראל ""פלסטין"" ראו עצמם עד 1920-1921 כחלק "מסוריה הגדולה ללא כל זהות לאומית אחרת ,רק בעקבות סייקס פיקו ובגידת האנגלים בפייסל ,גירושו מדמשק ע"י הצרפתים ,התחילה להפוך המשטמה הדתית של הערבים כלפי הישוב היהודי להתחפש לתסיסה "הלאומית" וקם העם המומצא.

   הגב

2. מאמר משכנע מאוד, אך רק את המשוכנעים

   הגב

3. חשוב ביותר, אבל איך נלחמים בנרטיב שיקרי שמאומץ בחום על ידי שאר העולם כאילו הוא אמת הסטורית ארוכת שנים?
   האם לא מאוחר מדי?
   ולמה לעזאזל הימין הישראלי בשלטון לא מכריז על מלחמת חורמה בנרטיב ובתומכיו האנטישמים..?

   הגב

   1. אמרת פה אוקסימורון, "הימין הישראלי בשלטון" – ?, איזה ימין? ליברמן? בנט? נתניהו? במה מתבטאת ימיניותם?

4. כל ניסיון לשכנע את אנשי דת ה PC,ה"פרוגרסיביים הליברלים" באירופה המערבית וארה"ב,הוא בזבוז זמן ואנרגיה. האנטישמיות שנמצאת ב DNA שלהם מובילה אותם לשנאת יהודים באשר הם. צריך להמתין בסבלנות למלחמת גוג ומגוג שתפרוץ בעתיד באירופה המערבית,בין תושבי המקור והפולשים המוסלמים,זה בלתי נמנע לדעתי.

   הגב

5. שלום ,
   אודה לך באם תצרף מראי מקום מהמקור לציטוטים שהבאת . רק כך יתאפשר לעשות שימוש בכך בהסברה במרשתת/באינטרנט .

   הגב

6. האומה הערבית אכן מפוצלת בין מספר מדינות לאום שגבולותיהם אינם קדושים – ההבדלים בין ירדני לסורי אינם גדולים וסורי שגר ליד הגבול עם ירדן יהיה דומה בתרבותו לירדנים מהצד השני של הגבול הרבה יותר מאשר לסורים שחיים בצד השני של סוריה.

   ועדיין האוכלוסיה הילידית בארץ – שרובה המוחלט שוכן כאן מאות שנים (למעט שני כפרים צ'רקסים ושכונה ארמנית בירושלים) היא ערבית ואיסלמית.
   עם קצת מיעוטים ערבים שאינם מוסלמים וקצת מיעוטים מוסלמים שאינם ערבים.
   האוכלוסיה הילידית בארץ אינה יהודית ואינה ציונית (למעט בני הישוב הישן).

   הגב

   1. הנה הוא בא, ממש חיכיתי לו. תמיד אפשר לסמוך על אדון עלי עבדו שיגיע להפיץ את שקריו, ובאותה שיטה נלוזה כתמיד – אמור דברים שנשמעים רהוטים, תבל אותם בחלקיקי אמת כדי שיישמעו אמינים, ואז החדר את בליל השקרים הבולשביקי הטיפוסי. וכמובן, כמו תמיד, אל תציין מקורות (כי מי צריך מקורות?).
      אם הייתי מפגר לגמרי, הייתי אומר שאפשר כמעט להנות מזה, ברמה של בידור קליל. הבעיה היא שרבים אינם מודעים לכך שזוהי שיטתו הקבועה ולכן מן הראוי להעמיד דברים על דיוקם, עד כמה שהאמת ההסטורית מאפשרת כמובן (אחרי הכל, אנשי מדע אנו).
      אז משום שאדון עלי עבדו טוען לגבי תקופה של "מאות שנים", אזי נצטט כמה חלקים מתוך מאמרה של ד"ר רבקה שפק ליסק, המצטטת בתורה הסטוריונים וחוקרים אחרים כמובן (והיא, אגב, לא שוכחת לציין מקורות). מתוך מאמר שכותרתו "גלי החדירה של הערבים והמוסלמים לארץ ישראל", שניתן למצוא בין היתר כאן
      http://www.e-mago.co.il/Editor/history-2787.htm
      "הרכב האוכלוסייה תחת הכיבוש העות´מאני (1516 – 1918 )

      לצערנו אין מקורות מוסמכים לקבוע את מספרם בהעדר מפקדי אוכלוסין מסודרים. עיקר המידע מבוסס על סיפורי תיירים שביקרו בארץ, והמפקד העות´מני במאה ה- 16.

      עפ"י מפקד האוכלוסין העות´מני שנערך בין השנים 1525 – 1573 , הנמצא בארכיון בקושטא, מתברר שבכל הארץ היו בין 45,000 ל- 50,000 בתי אב חייבים במס, כלומר בערך 300,000 נפש.

      ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם לגבי מספר התושבים בארץ בתקופת השלטון העות´מאני:

      גירסה א´ – ג´ואן פיטרס, בספרה "מאז ומקדם" קבעה שמתוך 141,000 מוסלמים תושבי קבע ב- 1882, 25% , כלומר, 30,000 הגיעו בין 1830 ו- 1882 . רובם הגיעו בזמן הכיבוש המצרי בין 1830 – 1840 , ביוזמה מצרית, והמצרים הושיבו אותם באזור החוף בין עזה ליפו, בעמק בית שאן, בשכם, ובעכו .

      גירסה ב´- ברבע הראשון של המאה ה- 19 היו בא"י המערבית 250,000 תושבים ורבע מהם, כלומר, כ- 63,000 היו יהודים ונוצרים, ו-כ- 187,000 היו מוסלמים. בין הרבע הראשון לרבע האחרון של המאה ה- 19 גדל מספר הערבים ב- 30% . גידול האוכלוסייה הערבית היה ברובו כתוצאה מהגירה מכיוון שלא ניתן להסבירו ע"י ריבוי טבעי .
      גירסה ג´- בין 1872 – 1882 היו בארץ בין 300,000 ל- 400,000 תושבים: 34,000 יהודים, 55,000 נוצרים, 65,000 בדווים נוודים ורק כ- 200,000 מוסלמים תושבי קבע.

      גירסה ד´ – החוקר הסקוטי ג´סטין מקארתי קבע שב- 1860 היו בארץ 411,000 ערבים וב- 1890 הגיע מספרם ל- 553,000 .

      גירסה ה´- הגיאוגרף הצרפתי ויטאל קינה, הנחשב לחוקר מהימן ביותר, העריך שהיו בארץ ב- 1895 כ- 450,000 תושבים ומתוכם 252,000 מוסלמים. ב- 1882 היו 141,000 תושבי קבע מוסלמים ומספרם עלה ב- 1895 ל- 252,000 . מספרם הוכפל כמעט ב- 13 שנים. לדעת קינה הריבוי הטבעי הגיע מכסימום ל- 17 0,000(עפ"י חישוב של ריבוי טבעי של 1.5% )והשאר, כלומר, כ- 82,000 היו מהגרים.

      גירסה ו´ – משה מעוז, המזרחן, קבע שמספר הערבים לא עלה על 100,000 בשלהי המאה ה- 19 . במאה ה- 19 עברו על הארץ שינויים דמוגרפיים. מספר היהודים גדל פי 4 והחלה הגירה בלתי חוקית של ערבים מארצות ערב לארץ בחיפוש אחר תעסוקה, לאור ההתפתחות הכלכלית.

      [המשך בתגובה הבאה]

   2. [המשך]

      אבל, עפ"י מחקריו של יצחק בן צבי, "ארץ ישראל ויישובה", במאות ה- 17 – 18 פקדו את הארץ רעידות אדמה, מגיפות, ארבה, בדווים שחדרו מהמדבר למטרות שוד וביזה ושלטון שהכביד עול המסים על התושבים. כל אלה הביאו לבריחת אוכלוסין, כך שאין לדעת כמה נותרו בארץ באמצע המאה ה- 19.

      ב- 1695 הגיע לארץ תייר נוצרי בשם רינאלדי. הוא היה גיאוגרף, קרטוגרף ופילולוג. הוא סקר 2,500 מקומות יישוב ואלה היו מסקנותיו:

      1. הארץ הייתה ריקה ברובה ושוממה ותושביה מועטים. הם היו מרוכזים בירושלים, עכו, צפת, יפו, טבריה ועזה ורובם היו יהודים ומיעוטם נוצרים. הערבים בארץ היו מועטים ובעיקר בדווים נודדים. רק שכם הייתה יוצאת דופן. חיו בה 120 בני משפחת נאטשה המוסלמית וכ- 70 שומרונים. בנצרת גרו כ- 700 נוצרים. טבריה וצפת היו ישובים יהודיים ואום אל פאחם הייתה נוצרית וגרו בה 10 משפחות.

      2. היישוב היחיד בארץ ששמו ממקור ערבי הוא רמלה. רוב היישובים בארץ הם בעלי מקור עברי, מיעוטם ממקור יווני והשמות העבריים והיוונים שובשו או הוסבו לערבית.

      עד כאן ציטוט ראשון מהמאמר.

      קטע מעניין נוסף, המסכם את המאמר:
      "בין המאה ה- 17 ל- 19 הייתה ירידה משמעותית באוכלוסיית הארץ, בשל העדר ביטחון ובשל המצב הכלכלי. מדיווחים של תיירים שביקרו בארץ ומצאוה שוממה. רוב התושבים הערבים בארץ ערב קום המדינה היו מהגרים דור ראשון או שני. הם הגיעו בהגירה מסיבית ממצרים, סוריה, לבנון, חצי האי ערב ועבר הירדן, משלהי המאה ה- 19 עד אמצע המאה ה- 20 .

      האוכלוסייה הערבית גדלה בין 1870 – 1947 ב- 270%. במצרים, בעלת הריבוי הטבעי הגבוה ביותר בארצות ערב היה הריבוי הטבעי כ- 105%. כלומר, מדובר בהגירה.
      ההגירה המסיבית הייתה תוצאה של הפיתוח הכלכלי והמודרניזציה בעקבות ההגירה היהודית. המהגרים הערבים הגיעו בחיפוש אחר פרנסה."

      [סוף ציטוט]

      אז לסיכום הדברים:
      1. ההתייחסות של עלי עבדו לאוכלוסיה העברית בארץ ישראל כ-"ילידית" היא שקרית. מדובר בצאצאי פולשים ערבים/מוסלמים בני עדות, שבטים וקבוצות שונות שהגיעו לכאן ממטרות כלכליות/פוליטיות צבאיות. העובדה שאנחנו מקבלים את נוכחותם בצורה מסוימת בעל כרחנו, או שאיננו עושים דבר כדי לגרשם או לפגוע בהם, עדיין לא הופך אותם לילידים.
      2. לתאר את האוכלוסיה הילידית בארץ כ-"אינה יהודית" הוא שקר. הנוכחות היהודית צמחה והתכווצה לאורך מאות השנים בשל התמורות שחלו באזור, אך מעולם לא נפסקה. אין דוגמאות רבות בהסטוריה לעמים ילידים ששמרו במשך כל כך הרבה זמן, ולמרות גלויות וחורבן, על קשר רציף עם מולדתם.
      3. לתאר את האוכלוסיה היהודית בארץ כ-"לא ציונית" זה דמגוגיה זולה, משום שהציונות נולדה כתנועה רק בכלשהי המאה ה-19, בעוד העם והאומה הידהודית קיימים כמה אלפי שנים והקשר שלנו עם ארץ ישראל מעולם לא נותק.
      4. אני ממליץ לקרוא, באותו מאמר, גם את תחילתו המתאר גם הסטוריה מוקדמת יותר (ולא רק "כמה מאות"). זה תמיד נוח לאנשים שמתחילים מהמסקנה לבחור בצורה מאוד מאוד פרטיקולרית את התקופה שמתאימה לטיעון שלהם ולהתעלם מדברים אחרים שסותרים זאת.
      5. ממליץ כמובן לקרוא את הספר כולו, וכן ספרים אחרים של הכותבת ואף של ההסטוריונים שאותם היא מצטטת בעצמה.
      5. ממליץ להזהר, מאוד, ממגיבים כאלה. לקחת הכל בספק – כולל מה שאני כותב. צאו ולימדו, ואל תאמינו לדמגוגים.

   3. לגבי נקודה 1 בסיכום שלי, הכוונה כמובן היא לאוכלוסיה *הערבית*

   4. עליו עבדו, זאת לא סיבה לאפשר לו לעבוד עליכם.
      אל תאמינו לשקריו.

   5. יש את מפת הסקר הבריטית מ1880 (אפשר לראות אותה באתר עמוד ענן).
      הישובים הערבים של ימינו כמעט כולם כבר קיימים מאות רבות של ישובים – הרבה יותר קטנים אבל קיימים.
      הישובים היהודים לא קיימים כי עדיין לא הוקמו – (כנראה שפיספסו את פתח תקווה, ראש פינה היתה מספר מבנים בכפר ג'עוני ומוצא היתה מספר מבנים בקולוניה).
      האיזכורים היחידים לקיום יהודי שאני מצאתי – ביה"ס במקווה ישראל אזכור של ביכ"נ בצפת וקברי רבי עקיבא ורבי מאיר ליד טבריה).

      האוכלוסיה הערבית הוכיחה שהיא מסוגלת לגדול פי 10 תוך 70 שנה מאז קום המדינה ועד ימינו בזכות ילודה למרות שבעשור האחרון הנשים הערביות כבר מביאות רק 3 ילדים ובעשור שלפניו הן הביאו 4 ילדים).
      זה לא יהיה בלתי סביר שגם ב70 השנים שקדמו להקמת המדינה האוכלוסיה הערבית הצליחה לצמוח פי 5 בזכות ילודה טבעית.

   6. קראתי את הקישור של אוריאל גס הרוח.
      הטענה המרכזית היא שלא יכול היה להיות גידול טבעי של 270% תוך 80 שנה באוכלוסיה הערבית.
      היות והגידול במדינות השכנות היה רק 100% באותה תקופה ולכן הגידול נבע מהגירה.

      התשובה היא שידוע לנו שב70 השנים האחרונות אותה אוכלוסיה גדלה ב1000% והיא היתה יכולה לגדול בקצב גבוה יותר אלמלא השימוש באמצעי מניעה (בעשור האחרון הערבים מביאים רק 3 ילדים למשפחה).

      ידוע לנו שבשנים שלאחר קום המדינה הפיריון באותה אוכלוסיה עמד על 9 ילדים לאשה.

      בימי הביניים אנשים הביאו 9 ילדים למשפחה ועדיין האוכלוסיה לא גדלה כי 7 מתוך ה9 ילדים נפטרו ולא הגיעו לבגרות.
      בזכות ההשפעה המערבית – היהודים הבריטים והטמפלרים המצב הכלכלי בארץ שופר וילדים הפסיקו לגווע מרעב.
      ההשפעה המערבית בארץ היתה גבוהה מאשר בארצות ערב האחרות (כמעט בכל מדינות ערב באותה תקופה ההשפעה המערבית היתה מצומצמת לערים הגדולות ובכפרים המשיכו לחיות כמו בימי הביניים).בישראל לא גוועו ילדים ברעב ובשאר מדינות ערב המשיכו לגווע ברעב. וזאת הסיבה המרכזית לגידול האוכלוסיה.

      אני לא מצאתי כפר ערבי אחד חדש שהוקם במאה ה20 (ב120 השנים האחרונות).
      ההשפעה

   7. המגיב שעליו עבדו ממשיך, ולכן אמשיך גם אני, באותה קלילות.
      הפעם ניתן לראות כיצד הוא ביצע שתי טעויות – אחת טקטית ואחת אסטרטגית.
      ברמה *הטקטית*, הוא המשיך בבליל השטויות הרגילות, כאשר בחר בפינצטה רק את אותם הדברים שעימם נוח היה לו להתמודד, והשמיט את היתר. בין השאר, הטענה המרכזית של המקור שהבאתי אינה לגבי הגידול הטבעי של הערבים, אלא לגבי מקורם, והוכחה שהם צאצאי פולשים אשר זה מקרוב באו. ישנה הסכמה רחבה על הנושא, והדיון הוא על הפרטים בלבד.
      גם ההתמודדות שעשה היא חלקית וחלשה –
      1. שוב התייחס רק לתקופה מוגבלת (והפעם רק לסוף המאה ה-19 ואילך) ואילו המקור שהבאתי הולך אחורה 1000 שנים ויותר.
      2." הישובים היהודים לא קיימים כי עדיין לא הוקמו" – ברור, והוא ממשיך ומקשקש משהו על פתח תקווה (שהוקמה ב-1878), מקווה ישראל ומוצא, ומוכיח לנו בזה שהוא המשיך לקישור נוסף בויקיפדיה ולא הסתפק רק בראשון. אבל כמובן שהוא מתעלם הן מיהודי היישוב הישן והן מכל אותם מקומות שהיו יהודיים ושהערבים השתלטו עליהם, כפי שניתן לראות משמות המקומות. גם במפת הסקר הבריטי נושא זה מוזכר, והמקומות בעלי השם העברי שהיו קיימים – הוזכרו במפה.
      3. מיני קשקושים על דמוגרפיה, וכיצד גידול של מאות אחוזים בכל זאת יכול לנבוע מסיבות טבעיות שאינן הגירה, למרות שמומחים בנושא מצביעים על הגירה כסיבת הגידול העליונה. זה שקר פשוט מאוד שהופרך לכל הכיוונים ואינו ראוי להתייחסות נוספת.

      הטעות *האסטרטגית* שעשה מגיב זה, היא לחשוף את פניו האמיתיות סוף סוף – הוא מאמין שאין ליהודים הסטוריה בארץ ישראל ומכאן שאין להם זכות בארץ ישראל. הוא תופס את הפולשים הערבים והמוסלמים של המאות האחרונות כבעלי הבית הלגיטימיים. מכאן ואילך, ניתן וראוי להתייחס לכל תגובה מפי אדם זה מנקודת מבט זו. על כן, הוא גם ראוי לכל גסות רוח בפנייה אליו או עליו.

7. המאמר מאוד חשוב לתחושת הצדק שלנו.
   זה לא משנה למצב הנוכחי.
   יש בגדה וברצועה כמה מליוני ערבים.
   יש להם תרבות שילטונית שונה משלנו
   והם לא אוהבים אותנו.
   לזה יש למצוא פיתרון.

   הגב

8. החלק הראשון מזכיר את האפולוגטיקה של האסלאם והשמאל הקיצוני בעולם, המסרבת להכיר בקיום לאומיות יהודית, "כי יהדות היא דת, עובדה שאפשר להתגייר, טושיי!", או משהו כזה.
   **
   אפשר להתפלש בסמנטיקה של פסיכולוגיה של ההמון ובציטוטי עבר מפה ועד הודעה חדשה. בסוף, מרבית בני התרבות יסכימו ששלטון צריך לקבל את הלגיטימציה שלו מהנתינים החיים תחתיו. השלטון הישראלי ביהודה ושומרון לא מקבל לגיטימציה שכזו ולכן ישראל נמצאת בצד המפסיד של הויכוח על כן-או-לא למדינה פלסטינית ביו"ש. פשוט, כי הקמת מדינה שכזו נתפסת כצעד להקמת שלטון שכן נסמך על הלגיטימציה מהנתינים, שיהפכו אז לאזרחים (מה יקרה בפועל? האם באמת יזכה השלטון החדש ללגיטימציה מהעם? אפשר להסתכל על הרש"פ ולנחש).
   **
   ולא – לא הצבעה לפרלמנט הירדני, לא "מדינה מינוס", לא "אוטונומיה על סטרואידים", לא "נצייר עיגול מסביב לכל ערבי, נספח את מה שמחוץ לעיגולים וניתן לשטח שבתוך העיגולים אוטונומיה" ולא אף פתרון יצירתי אחר לא יעביר את ישראל לצד המנצח בויכוח הזה. בינתיים עוד לא בא הגאון שיגאל אותנו מהצורך לבחור בסופו של דבר בין לתת אזרחות ישראלית מלאה לכל תושבי יו"ש לבין לחלק את השטח. כמובן, ישנם שיקולים פרקטיים ושיקולי ביטחון ושאלות של איזו מציאות תיווצר בשטח ואנשים אנטישמיים בעולם. אבל באופן עקרוני, אין סיבה טובה לצפות ששום דבר חוץ משני הפתרונות האלו יוביל להעברה קבועה של ישראל לצד המנצח בויכוח על הלגיטימציה.
   **
   אז בלי תמיכה חד משמעית באחת משתי הברירות, במחילה, הדברים נשמעים כמו קשקשת חסרת תכלית וטעם.

   הגב

   1. ליותם –
      תגובתך נחושה, אך לא ברורה – לא ברור מהיכן אתה שואב את הבטחון לומר את הדברים, וגם לא לגמרי ברור מה המסר שלך (מלבד אולי – "אין פתרון").
      "מרבית בני התרבות יסכימו ששלטון צריך לקבל את הלגיטימציה שלו מהנתינים החיים תחתיו" – ממש לא נכון. כל צורות הדיקטטורה למיניהן מראות שזה לא כך בפועל. וכך גם במקרה של הרשות הפלסטינית, אשר שולטת ללא לגיטימציה אלא רק בכוח הזרוע. בתוך כך, מחמוד עבאס סיים את הכהונה שלו באופן רשמי בסוף 2009 ומאז הוא פיזר את הפרלמנט ומסרב לקיים בחירות משום שאין לו לגיטימציה והוא יאבד את השלטון.
      "השלטון הישראלי ביהודה ושומרון לא מקבל לגיטימציה שכזו ולכן ישראל נמצאת בצד המפסיד של הויכוח על כן-או-לא למדינה פלסטינית ביו”ש" – נכון שגם אנחנו לא מקבלים לגיטימציה מרוב תושבי יו"ש (הערבים כמובן) ואף לא מהעולם. לא מסכים עם המשך המשפט בכלל. מה זה אומר "הצד המפסיד"? ולמה אתה תולה את "התשובה" בנקודה זו?
      "ולא – לא הצבעה לפרלמנט הירדני…ולא אף פתרון יצירתי אחר לא יעביר את ישראל לצד המנצח בויכוח הזה" – בהנחה שאנחנו אכן "בצד המפסיד" של הויכוח, על מה אתה מתבסס שהפתרונות שהוצעו בהכרח לא יעבירו אותנו ל"צד המנצח"? זה לא מספיק לומר "לא נכון", מה הטיעון שלך?
      "לבחור בסופו של דבר בין לתת אזרחות ישראלית מלאה לכל תושבי יו”ש לבין לחלק את השטח" – זה נקרא כשל לוגי מסוג דיכוטומיה שקרית. מי אמר שרק אלה שתי האופציות, ועוד לפני כן – על מה אתה מתבסס כאשר אתה אומר שגם שתי אלה לא מספקות פתרון?
      "…אין סיבה טובה לצפות ששום דבר חוץ משני הפתרונות האלו יוביל להעברה קבועה של ישראל לצד המנצח בויכוח על הלגיטימציה." – כך אתה אומר, אבל לא מסביר.
      "אז בלי תמיכה חד משמעית באחת משתי הברירות, במחילה, הדברים נשמעים כמו קשקשת חסרת תכלית וטעם." – תמיכה של מי? במחילה, אבל בלי להתבסס על כלום, הדברים נשמעים כמו אתה יודע מה.

   2. נו נו, בינתיים המוסכמה העקרונית ששלטון צריך להסתמך על לגיטימציה מהנתינים רק הולכת ונעשית יותר מושרשת. בוודאי במערב וגם יותר ויותר בתרבויות אחרות. לא נראה לי שזו טענה שאני צריך להביא מראי מקום בשבילה, *בויכוח טוקבקים באינטרנט*. מי שחושב אחרת (למשל שהמוסכמה הזו כלל לא קיימת, או שסין הולכת להשליט את הפילוסופיה הקונפיציאנית על הפוליטיקה העולמית ולעקור את המוסכמה הזו מהשורש, או שאינטרסים מסחריים בין ממשלות יצליחו להוביל להוצאת ישראל מן הכלל של המוסכמה ולתמיכה עולמית עממית במציאות הנוכחית ביו"ש), חובת ההוכחה עליו.

   3. במחילה, הרבה מילים ותוכן – אין.
      בהיעדר ביסוס, זה דיבור ריק.

9. בקשת עזרה לגבי "סעיף 24".
   איפה מחזכר היחס לגזה המערבי והממלכה ההאשמית?

   הגב

   1. לרוני –
      מפנה אותך לקישור בו תמצא את מבוקשך (סריקה של תרגום נוסח האמנה מאת ד"ר י. הרכבי):
      http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5259&omm=147&viewmode=threaded
      הסעיף שבו מוזכרות עזה והגדה המערבית הוא 27.

      לכותב המאמר –
      הקישור בכתבה לתרגום האמנה מכיל רק את הנוסח החדש שלה ולא את המקורי, כך שההפניות אל הגרסה הקודמת מבלבלות משום שלא ניתן לראותה בפועל. מעבר לכך, יש לכם כנראה טעות במספרי הסעיפים, אנא תקנו.