פוליטיקה בהפרעה: המשחק המסוכן של השמאל האמריקני

סוזן אנדרוז הייתה לבדה בבית באותו ערב. בעלה וארבעת ילדיהם היו כולם נתונים לעיסוקים שונים, והיא עמדה במטבח והכינה ארוחה. לפתע היא שמעה קריאות של המון מתקהל בחוץ. מספר רגעים לאחר מכן נשמעו דפיקות חזקות בדלת. אנדרוז, שהייתה בטוחה שמדובר בפורצים, נעלה את עצמה במזווה והתקשרה למשטרה. השיחה הבאה שלה הייתה לבעלה, אחד המגישים הידועים ביותר של רשת 'פוקס', טאקר קרלסון.

המפגינים שהתאספו מחוץ לבית משפחת קרלסון בפרברי וושינגטון הבירה היו שייכים לקבוצה מקומית של 'אנטיפה' – ארגון שמאל קיצוני שבשנים האחרונות נוהג לאיים באלימות על אנשי ימין אמריקנים ועורך הפגנות המוניות בערים בכל רחבי המדינה.

בין הקריאות שהשמיעו באותו ערב היו "אנחנו יודעים איפה אתה ישן בלילה", ו- "בלי גבולות, בלי חומה, בלי ארצות הברית בכלל". פעילי הארגון התרברבו ברשתות החברתיות כי הגיעו להתעמת עם קרלסון בביתו בשל דעותיו הנחרצות נגד הגירה בלתי חוקית, אותן הגדירו כ"גזעניות". כמה חשבונות טוויטר השייכים לחברי הקבוצה בוושינגטון הושעו לאחר שפירסמו ברשת את כתובתיהם של קרלסון ובני משפחתו.

ההתקפה על בית משפחת קרלסון הייתה דוגמה נוספת לקיטוב הפוליטי המתגבר בשנים האחרונות בארצות הברית, ובמיוחד מאז נצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות לפני כשנתיים. נראה כי השמאל האמריקני עדיין לא עיכל את התבוסה בבחירות והוא החל בהדרגה לנקוט בשיטות קיצוניות כדי לנסות לשמר את מעמדו הפוליטי תוך מאבק בלתי מתפשר בנשיא הנבחר.

מעבר להפגנות והמחאות הרגילות הנערכות ברחבי המדינה באופן תדיר, התפתחה גם תופעה של הטרדה ממוקדת של בכירים במפלגה הרפובליקנית או מקורבים אחרים לנשיא טראמפ. השיא הגיע לאחרונה סביב תהליך המינוי של ברט קוואנו לבית המשפט העליון, אז מפגינים פרצו מספר פעמים לדיוני ועדת הסנאט וסרטונים של מרדפים אחר סנאטורים בכל רחבי וושינגטון הפכו ללהיטים ברשתות החברתיות.

המאמץ המחאתי, שעל פי דיווחים היה ממומן בחלקו על ידי ג'ורג' סורוס, נשא פירות חלקיים כאשר בשלב מסוים הסנאטור הרפובליקני ג'ף פלייק החליט לשנות את דעתו ולתמוך בחקירת FBI נוספת להאשמות בהטרדה מינית נגד השופט, אחרי ששתי נשים התפרצו למעלית אליה נכנס והטיחו בו צעקות מקרוב. אדם בניו-יורק נעצר לאחר ששלח הודעות קוליות מאיימות לסנאטורים הרפובליקנים סוזן קולינס וצ'אק גראסלי בשל תמיכתם בקוואנו. "יש לי מתנה בשבילך, כדור 9 מילימטר בצד הגולגולת", איחל לגראסלי בתוספת קללות רבות.

תופעת ההצקות האישיות הגיעה גם לאנשי תקשורת, כאשר מגיש 'פוקס' בריאן קילמיד הוטרד על ידי פעילים בעת שנסע ברכבת התחתית בניו-יורק. עוד בטרם נערכה ההפגנה המאיימת בפתח ביתו לפני כשבועיים, עמיתו לרשת טאקר קרלסון סיפר כי אינו יכול יותר לאכול במסעדות בשל ההצקה המתמדת, ובשבוע שעבר הוא חשף גם כיצד הוטרדה משפחתו בעבר.

"לא תהיה להם מנוחה"

כל זה כמובן לא מתרחש במקרה. מעבר למימון המאורגן של חלק מן ההפגנות האלה, הן זכו לעידוד רב גם מצד בכירים במפלגה הדמוקרטית. כך למשל, חברת הקונגרס מקסין ווטרס קראה לפני כשלושה חודשים לבייש את אנשי המפלגה היריבה בכל הזדמנות. "אם אתם רואים כל אחד מהקבינט [של טראמפ] במסעדה, בחנות, בתחנת דלק – תצאו ותיצרו מהומה, ותסגרו עליהם. תגידו להם שהם לא יתקבלו יותר בשום מקום…לא תהיה להם מנוחה", קראה ווטרס מול קהל משולהב.

סנאטור דמוקרטי אחר, קורי בוקר, ביקש מתומכיו לצאת לפעולה ולהתעמת עם חברי קונגרס ואריק הולדר, לשעבר שר המשפטים בממשל אובמה, תועד כשהוא מפציר בשומעיו "לבעוט" ברפובליקנים. רק לפני כחודש אמרה המועמדת לנשיאות לשעבר הילארי קלינטון בראיון לרשת CNN כי המפלגה הדמוקרטית "לא יכולה להיות מנומסת כרגע". גם מנהיגת המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים, ננסי פלוסי, אמרה לאחרונה כי המפלגה צריכה להמשיך ולהיאבק על עמדותיה, גם במחיר של "נזק היקפי לאלה שחולקים דעות שונות משלנו".

הגדילה לעשות מגישת הטלוויזיה רוזי אודונול, שכבר ניהלה בעבר מספר ויכוחים מתוקשרים עם הנשיא, כאשר טענה בחצי צחוק כי "יש לשלוח את הצבא לבית הלבן כדי להפיל את טראמפ".

הקריאות האלה לא נפלו על אזנים ערלות, וגל של אירועי הטרדה החל לשטוף את הזירה הציבורית והפוליטית באמריקה. דוברת הבית הלבן, שרה האקבי סנדרס, התבקשה לעזוב ארוחת ערב במסעדה, ודבר דומה אירע לסטיבן מילר, מיועציו הבכירים של טראמפ. לאחרונה מפגינים הטרידו את הסנאטור טד קרוז במסעדה בה הוא נוהג לאכול, וכמה מעובדי המקום אף קיבלו איומים על חייהם. גם השרה לביטחון פנים קירסטן נילסן ספגה צעקות בעת שסעדה בוושינגטון, ומפגינים התעמתו עם הסנאטור מיץ' מקונל במסעדה.

בחלק מן המקרים ההטרדה מגיעה גם עד אלימות פיזית, גם סביב בחירות האמצע שנערכו בראשית החודש. כך למשל דווח על פעיל בארגון הקשור לג'ורג' סורוס שנעצר לאחר שתקף את מנהלת הקמפיין של המתמודד הרפובליקני למשרת מושל אריזונה. שני מועמדים רפובליקנים לבית הנבחרים של מינסוטה הותקפו פיזית גם הם. גם מוסדות כמו בניין סוכנות ההגירה בפורטלנד או משרדי המפלגה הרפובליקנית בניו-יורק ספגו ונדליזם ונגרם להם נזק.

https://www.youtube.com/watch?v=OdaKNGYjp0M

באירוע חמור במיוחד שהתרחש לפני כשנה, אדם פרץ לביתו של הסנאטור מקנטאקי ראנד פול, הכה אותו קשות וגרם לשבר בחמש מצלעותיו. המקרה הקשה ביותר היה כמובן היה אירוע הירי בעת אימון בייסבול של חברי קונגרס לפני כשנה וחצי. אדם בשם ג'יימס הודג'קינסון הגיע למגרש האימונים ופתח בירי לכל עבר, ממנו נפגעו שישה אנשים כולל חבר הקונגרס סטיב סקאליס שנפצע באורח אנוש. הודג'קינסון נורה למוות ומאוחר יותר נמצאה ברשותו רשימת חיסול של פוליטיקאים רפובליקנים. סקאליס החלים מהפציעות הקשות וחזר לאחרונה לתפקידו.

שיטה מתוכננת ומאורגנת

אלה הן רק כמה דוגמאות לתופעה שאמנם אינה חדשה לחלוטין, אך נראה כי הולכת ומתגברת בתקופה האחרונה. הסופר והפרשן השמרן דיוויד לימבו הצביע לאחרונה על הקשר בין אידאולוגיית השמאל להתנהגות הבלתי-סובלנית של חלקים בו. "ישנם חסידים נלהבים בשני צידי המתרס, וכל אחד מהם שומר על אמונתו בקנאות. אבל השמאל הפוליטי המודרני מפגין בבירור חוסר כבוד לשלטון החוק ולהליך הדמוקרטי", טען לימבו והוסיף כי עבור רבים בשמאל המטרה מקדשת כל אמצעי, ולכן כאשר הם מפסידים את קולות הציבור בבחירות הם מוכנים לשנות את הכללים.

מטרידה עוד יותר העובדה כי מנהיגי השמאל, שמקווים להשיג רווח פוליטי מהתשת היריב וביזויו, אינם מגנים את התופעה במקרה הטוב או מעודדים אותה באופן פעיל במקרה הרע. נכון שיש לא מעט משוגעים גם בימין אבל אצל השמאל בארצות הברית, שהסיר לגמרי את הכפפות והמסכות כבר לא מתבייש להודות במשחק המלוכלך, מדובר בשיטה מתוכננת ומאורגנת.

דוגמה נוספת לכך היה ניתן לראות בציוץ של איאן מילהייזר, עורך במגזין 'ThinkProgress', אשר קרא לעוקביו להתעמת עם רפובליקנים "היכן שהם אוכלים, ישנים ועובדים, עד שיפסיקו להיות שותפים להרס הדמוקרטיה שלנו". אך מה שמילהייזר מציע הוא למעשה ההפך מדמוקרטיה – כנופיות של מטרידים קטנוניים המציקים למחוקקים אפילו בין כתלי בנייני הממשל.

צ'ארלס בלאו מהניו-יורק טיימס הגדיל לעשות בטור שפרסם לפני מספר שבועות ומסכם היטב את הלך הרוח בשמאל בימים אלה: "אם ההמון הזועם הוא בעד נשים ומתנגד ל-NRA (איגוד הרובים הלאומי), אם ההמון הזועם שונא שחיתות ובעד הגיוון במדינה הזו – אז אני חלק ממנו".  במילים אחרות, פוליטיקת האספסוף של הטרדות במסעדות ופריצת דלתות משרדים היא בסדר גמור, כל עוד האספסוף אוחז בדעות הנכונות. יתרה מכך: אם התנגדות לטראמפ מחייבת להיות חלק מההמון הזועם, בלאו מצטרף אליו בשמחה.

איום על הדמוקרטיה

הדרך היחידה לבטא את כוחו של העם במשטר דמוקרטי היא באמצעות נבחרי ציבור החופשיים לפעול לפי רצון האנשים שבחרו בהם. כאשר הם מוטרדים באופן תדיר על ידי בריונים בכל פינה, הם אינם חופשיים לעשות זאת. כאשר הטקטיקה הזאת הופכת לשיטת פעולה קבועה, היא מאיימת לא רק על המוטרדים עצמם אלא על יסודות הממשל כולו.

התרחבות תופעת ההפרעות וההטרדות קוראת תיגר על אחד מהיסודות החשובים ביותר של חברה מתורבתת – החוזה הבלתי כתוב בין כל חברי הקבוצה לפיו הם מסכימים לפעול על פי נורמות מקובלות, לציית לחוק וכמובן לקבל את הכרעת הבוחר בקלפי.

האמת העצובה היא שלשמאל העולמי והישראלי אין רעיונות חדשים להציע. עקב כך הוא התדרדר לפוליטיקה גסה של פילוג, ולרטוריקה תובענית שלא יודעת שובע עד שתפרק לחלוטין את המרקם החברתי. כל מי שמעז לחרוג מהדוֹגְמָה המוכתבת מלמעלה, מיד מוקע כמצורע (ראו ערך קניה וסט).

כמובן שישנם גם אנשים הגונים רבים בשמאל, המכבדים את כללי המשחק הדמוקרטי ולא נסחפים בשיטפון האלימות המילולית והפיזית, אך למרבה הצער כרגע נראה שגם הם נגררים אחר השוליים הקיצוניים. עד שלא יקום מנהיג אחראי וממלכתי בשמאל, נמשיך לראות את מקרי ההטרדה מתרבים ואולי מגיעים גם אצלנו לרמת הקרקס הפוליטי שמתרחש באמריקה בימים אלה. כל עוד זה המצב, הברירה היחידה של הימין היא להמשיך ולנצח בקלפי.