האויב מבפנים: כך הפכו ארגונים יהודיים למשמיצי ישראל הגדולים ביותר

במהלך העשורים האחרונים, מספר קבוצות יהודיות בארה"ב ניסו להפוך לזרם מרכזי את ה"אנטי-ציונות" –  הדחייה של ישראל כמולדת של העם היהודי. האנטי-ציוניים היהודים רואים עצמם כמי שמחסלים את "הרוע" שנותר מן המאה הקודמת, לאחר קריסת הפאשיזם, הסטליניזם והאפרטהייד בדרום אפריקה.

אנטי-ציוניים "פרוגרסיביים" אלה, כפי שהם מגדירים עצמם, מבחינים בין יהודים מתנגדי ישראל למקביליהם הערביים והמוסלמיים. ברם, העוינות האנטי-ציונית היהודית למדינה היהודית מקבילה למטרות שלילת הלגיטימיות של ישראל על ידי  הערבים ואש"ף, אשר מקורה במניפסטים קומוניסטיים, לאומיים ערביים, ואסלאמיים קיצוניים.

יהודים אנטי-ציוניים אמנם נמנעו מלהשתמש בטקטיקות הטרור של אש"ף ושל ארגוני טרור פלסטינים אחרים, אולם הם משקפים רטוריקה, אידיאולוגיה ומטרות דומות. שני הזרמים דוחים את קיומה של המדינה היהודית ובפועל מבצעים דה-לגיטימציה דתית, אתנית וגזענית של היהודי כפרט, מה שהופך את מסע הצלב המשותף שלהם לאנטישמי באופן מובהק.

מבחינה היסטורית, צורת הפעולה האנטישמית העומדת בבסיסה של הפעילות היהודית האנטי-ציונית מושרשת בהסתה הסובייטית והפלשתינית באו"ם. בשנת 1965 סירבה ברית המועצות, המעצמה האנטישמית הראשית באותה עת, להכיר באנטישמיות כגזענות כמו האפרטהייד או הנאציזם. על פי ההיסטוריון ג'ואל פישמן, הסובייטים "קבעו תקדים לחיבור בין הציונות לנאציזם" כצעד נקמני לסתירת מהלכי-הנגד של ארצות-הברית.

הקישור הסובייטי בין ציונות לנאציזם כביטוי לגזענות, שני עשורים בלבד לאחר השואה, סלל את הדרך לנאום הגזעני של המחבל ומנהיג אש"ף יאסר ערפאת בנובמבר 1974 מעל בימת העצרת הכללית של האו"ם. "הציונות היא אידיאולוגיה אימפריאליסטית, קולוניאליסטית, גזענית", אמר אז. מסע הצלב האנטישמי של ערפאת הביא גם לתמיכת מדינות הגוש הסובייטי ומדינות ערביות ואפריקניות בהחלטה 3379 הקובעת כי "הציונות היא צורה של גזענות".

שגריר ישראל באו"ם דאז חיים הרצוג הצהיר בעצרת הכללית כי החלטה זו "היא ביטוי נוסף לשנאה האנטישמית והאנטי-יהודית המרה שמשלהבת את החברה הערבית". לדבריו, ממשלות ערב  "הפיצו באופן רשמי את הזיופים הזדוניים של הפרוטוקולים של זקני ציון".

מנהיגים יהודיים בארה"ב גינו את נאומו של ערפאת ואת מתקפת האו"ם כנגד הלגיטימיות של המדינה היהודית. ממש לפני ההצבעה הגורלית באו"ם, הזהיר שגריר ארצות הברית לאו"ם דניאל פטריק מויניהאן כי "האו"ם עומד להכניס את האנטישמיות למשפט הבינלאומי", וציין כי "רוע גדול השתחרר אל העולם".

מפגש אינטלקטואלי ומוסרי

עשרים ושבע שנים מאוחר יותר, רענן ערפאת את נאומו האנטי-ציוני והאנטישמי בוועידה העולמית של האו"ם נגד גזענות שהתקיימה בדרבן שבדרום אפריקה ב-2001. ערפאת ותומכיו התמקדו בישראל כהתגלמות הרוע שיש להביא לפירוקו, כמו את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. ההצהרה הסופית של פורום הארגונים הלא-ממשלתיים בדרבן הכירה ב"מעשי רצח עם ונוהג הטיהור האתני של ישראל כשיטה גזענית שהיא סוג של אפרטהייד".

כמעט שני עשורים אחרי ועידת דרבן (אותה כינה אירווין קוטלר, שר המשפטים הקנדי לשעבר שנכח בה, כ"מיין קאמפף של הטרור), מהדהדות קריאותיו של ערפאת ותומכיו בקרב קבוצה הולכת וגדלה של יהודים אנטי-ציוניים החברים בארגונים שונים. יהודים אלה מתנגדים למדינת הלאום של העם היהודי, ומגנים את ישראל בשפה זהה כמעט לזו בה השתמש ערפאת כאשר התייחס לישראל במשך כל חייו.

https://twitter.com/ztsamudzi/status/1023205540346753024

ארגון בשם 'הרשת היהודית האנטי-ציונית הבינלאומית' (IJAN) כתב ב-2018: "אנו מתנגדים לניצול ולהשחתה על ידי הציונות את ההיסטוריה של רדיפות יהודים ורצח עם כדי להצדיק את הבלתי מוצדק – את ההתנחלות בפלסטין ואת הטיהור האתני של הפלסטינים". בארגון הצהירו גם כי "המאבק הפלסטיני נגד האפרטהייד הגזעני הישראלי והגזענות של הציונות הוא אחד המאבקים הקריטיים ביותר נגד הגזענות והקולוניאליזם של ימינו".

ארגון יהודי אנטי-ציוני מוביל אחר הוא JVP) Jewish Voice for Peace), שהרטוריקה שלו מזכירה את זו של אש"ף וערפאת. חברי JVP ומבקרים אנטי-ציוניים יהודים אחרים שמגיעים לארץ מטיפים ש"באנו להיווכח שהציונות הינה מענה שקרי וכושל לשאלה האמיתית, הקריטית איתה התמודדו רבים מאבותינו – כיצד להגן על חיי היהודים מפני אנטישמיות רצחנית באירופה".

ב-JVP מגדירים את הציונות כ"גזענית, קולוניאליסטית ומשטר אפרטהייד", ומשווים את  התנועה הלאומית לריבונות יהודית בטוחה לרשע של האנטישמיות שעליה היא התכוונה להתגבר. היגיון זה מייצג את נקודת המפגש האינטלקטואלי והמוסרי בין אותם יהודים אנטי-ציונים לבין אש"ף התומך בטרור.

ממשיכים את המסר

ב- 1974 עמד ערפאת בפני העולם על בימת האו"ם, חזה "עולם חופשי מקולוניאליזם, אימפריאליזם, ניאו-קולוניאליזם וגזענות…כולל הציונות", ועמד על כך ש"עולמנו שואף לשלום, צדק, שוויון וחופש".

למרות קבלת פרס נובל לשלום, נחשף יאסר ערפאת בסוף חייו כאותו מנהיג תומך טרור שנשא דברים באו"ם שלושים שנה קודם לכן. ב-2004 השיג צה"ל אלפי מסמכים שהוכיחו את דבקותו במלחמה הבלתי פוסקת להשמדת המדינה היהודית, תוך מימון ארגוני הטרור של אש"ף ושיתוף פעולה עם חמאס והמשטר האיראני.

עראפת סיים את חייו מנותק ומבודד, אך אנשים כמו רבקה וילקומרסון העומדת בראש ארגון JVP ממשיכים את המסר שלו לתוך המאה ה-21. הצהרת JVP בינואר 2019 שללה את הציונות באופן רשמי  וטענה ל"חזון של צדק, שוויון וחופש לכל בני האדם". לדברי הארגון, "אנו מתנגדים לציונות באופן חד משמעי משום שהיא מנוגדת לאותם אידיאלים".

בנוסף להתנגדות לציונות, ב-JVP תומכים באופן מלא בגישת החרם נגד ישראל, הקשורה גם היא להיבטים מרכזיים באסטרטגיית אש"ף. שני הארגונים תומכים ברשת ה-BDS  בקמפוסים בארה"ב, אשר פעיליה מאמצים ואף מפארים טרוריסטים מורשעים. קבוצות BDS כמו 'סטודנטים למען צדק בפלסטין' (SJP)  אירחו מחבלים כמו לילה חאלד ורסמה עודה מהחזית העממית, חאדר עדנאן החבר בג'יהאד האסלאמי, וכן גורמי חמאס המובילים את ההתפרעויות בגבול  עזה.

הלקח שיש ללמוד

ההנהגה היהודית בתפוצות מסכנת את עתיד העם ומדינת ישראל, כאשר היא אינה מגנה ומסתייגת בקול רם ואחיד ארגונים פוליטיים ותומכי טרור דוגמת JVP. מנהיגים יהודיים אוהבים לדבר על "האוהל הגדול" בו מתכנסים כל הזרמים ביהדות, אך גם באוהל הזה יש קו אדום.

כל עוד לא נעשה מאמץ מאוחד לבודד את ארגוני השוליים הקיצוניים והאנטי-יהודיים אלה ימשיכו לצבור השפעה בשטח וברשתות החברתיות, ובשיתוף פעולה עם קבוצות יהודיות "פרוגרסיביות" אחרות ימשיכו בפועלם לשלול את זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית, וכל זאת תחת האצטלה של צדק אוניברסלי, שוויון וחופש.

דן דייקר הוא חוקר מדיניות חוץ וביטחון במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ועומד בראש הפרויקט למאבק ב-BDS של המרכז. בעבר שימש כמנכ”ל הקונגרס היהודי העולמי, וכעמית מחקר במכון הבינלאומי ללוחמה בטרור במרכז הבינתחומי בהרצליה. המאמר התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.