"תקדים חשוב שמחזק את סמכות הממשלה": מאחורי הקלעים של פס"ד שאקיר

בפסק דין חשוב שנתן אתמול (שלישי) בג"ץ, דחו השופטים את עתירתו של עומר שאקיר הפעיל בארגון Human Rights Watch נגד החלטת שר הפנים שלא להאריך את אשרת השהיה שלו, והוא אמור לעזוב את ישראל בתוך כשלושה שבועות לאחר סאגה משפטית ארוכה. שוחחנו עם אנשי כמה מהארגונים שליוו את המהלך המשפטי כדי ללמוד על משמעות ההחלטה ועל המאבק שהוביל אליה. עו"ד יותם אייל מהפורום המשפטי מספר כי החשיבות הגדולה בהחלטה היא בכך ששופטי בג"ץ קבעו למעשה שהם לא רשאים להיכנס לשיקול דעתו של שר הפנים בעניין, שלו הסמכות להחליט על פי החוק, והחריגו מהפסיקה את העניין החוקתי העקרוני. "זאת הייתה החלטה שמרנית ומפתיעה שאנחנו לא רגילים אליה. השופט סולברג אפילו העיר כי מבחינתו לא הייתה צריכה להיות לשאקיר זכות עמידה בבית המשפט בכל מה שקשור לחוקים של ישראל, מכיוון שהוא נתין זר", הוא אומר בשיחה עם 'מידה'.

על פי החוק, יש לשר הפנים סמכות נרחבת בנוגע לאישור הכניסה והשהיה בישראל, אבל במשך השנים בג"ץ צמצמם את הסמכות הזו בכל מיני פסיקות כמו למשל זו שביטלה את ההחלטה של השר על שלילת התושבות של ארבעה מחבלים תושבי מזרח ירושלים. "למרות שהשר רשאי להחליט כך לפי החוק, בג"ץ פסל את זה בגלל שיקולים שונים", אומר אייל ומסביר כי לכן "הפסיקה בעניין שאקיר שתומכת בסמכותו של שר הפנים וקובעת שאין לבית המשפט זכות להתערב בה היא משמעותית".

אז מה היו בעצם הטיעונים המשפטיים שהעלתם?

"מעבר לטענה על הסמכות החוקית של השר, אי אפשר היה להתעלם מהעובדות ומהפעילות של שאקיר: הראנו שבמשך כל הזמן שלו בישראל הוא למעשה פעל כדי לקדם את החרם ולפגוע במדינה, ולכן גם עבר על חוק החרם שקובע שיש לגרש אותו. הבעיה היא שעד היום החוק הזה הופעל בכלל כי הוא מטיל את הוכחת הנזק על התובע, וזה דבר שקשה מאוד להוכיח במקרה של חרם וכמעט בלתי אפשרי לתבוע בגללו. אנחנו פועלים כדי לתקן גם את החוק הזה".

האם המדינה הייתה יכולה להתנהל טוב יותר בפרשת שאקיר?

"המדינה עשתה בסך הכל עבודה סבירה, אבל גם הרבה טעויות. כבר בפעם הראשונה ששאקיר ביקש להיכנס לארץ, במשרד החוץ הוציאו חוות דעת שמאשרת לו להישאר מלבי לבדוק בכלל את הנתונים, ולמרות שבמשרד לעניינים אסטרטגיים הוציאו החלטה מנוגדת. היו הרבה תקלות שבהן יד ימין לא ידעה מה יד שמאל עושה, לקח למדינה המון זמן ללמוד את החומר. במשך כל השנתיים האלה שאקיר בעצם נשאר בארץ והמשיך לפעול וזה היה סוג של ניצחון בשבילו. בלי המעורבות של ארגונים כמו הפורום המשפטי, NGO Monitor ו'שורת הדין' כנראה שלא היינו מגיעים לפסיקה הזו. עבדנו ביחד בשיתוף פעולה, לחצנו על בית המשפט והבאנו הוכחות וטיעונים".

איך מונעים את המקרה הבא?

"קודם כל יש עכשיו תקדים משפטי וזה אמור לקצר את התהליך בפעמים הבאות ולהקל את האפשרות של דחיית בקשות כניסה ושהיה. הלקח השני הוא שקשה לסמוך על המדינה שתעשה את העבודה הזאת כי היא עובדת בצורה מסורבלת וגם מתקפלת מהר. חשוב מאוד שהמדינה תדע לטפל בעניין מהר ונכון יותר בפעמים הבאות כדי שכל פעיל חרם ידע שאין מה לחפש כאן. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי מקרים כאלה ואני מאמין שבפעם הבאה הטיפול יהיה יעיל יותר".

היסטוריה של שנאה

כאמור, ארגון נוסף שהיה שותף למאבק המשפטי המוצלח הוא מכון NGO Monitor, שנשיאו פרופ' ג'ראלד שטיינברג מספר בשיחה עם 'מידה' על טבעו האמיתי של עומר שאקיר. "שאקיר הוא לא פעיל זכויות אדם אלא פעיל BDS עם אג'נדה מאוד מסוימת ועם היסטוריה", הוא מסביר. "מאז שקיבל את הוויזה לישראל לפני כשלוש שנים כל הפעילות שלו הייתה כדי להשחיר את שמה של המדינה ולרתום אחרים לחרם נגדה. כך היה למשל בלחץ שהפעילו ב-HRW על התאחדות הכדורגל הבינלאומית (FIFA) כדי שתוציא את ישראל מהמסגרת שלה, או במקרה של הקריאות לחברת AirBnb להצטרף לחרם. את כל זה הוא עשה שהוא חי ומסתובב חופשי בישראל".

אז איך משכנעים את בית המשפט בכל זה?

"אחת הטענות של שאקיר וצוות ההגנה שלו הייתה שהקריאות לחרם הם רק נגד מוצרים מיהודה ושומרון ולכן זה מקרה נקודתי. הראנו שזה לא נכון. אחר כך הם טענו שהוא לא פעל כחלק מארגון אלא כאדם פרטי לכן יש לו זכות להאריך את הוויזה, ובית המשפט דחה גם את הטענה הזו כחסרת משמעות. וכמובן הטענה העיקרית הייתה שחוק החרם נותן לממשלה את הזכות לדחות כנסיה של פעילי BDS ולכן לבית המשפט אין כאן בכלל שיקול".

בארגון HRW וארגונים אחרים כבר מאשימים את ישראל בפגיעה בזכויות אדם ומשווים אותה למשטרים אפלים בגלל הסיפור של שאקיר

"זה הקו התעמולתי המרכזי שלהם במשך שנים ארוכות, עוד הרבה לפני עומר שאקיר. צריך לזכור שזה ארגון עם תקציב של עשרות מיליוני דולרים בשנה, והוא מפעיל מערך יחסי ציבור אדיר ומיומן. הם ידעו שסביר מאוד שלא יתנו לשאקיר להמשיך לעבוד בישראל והכינו את התשתית בהרבה ראיונות וכתבות, אבל ברור שההשוואה היא מגוחכת. אחרי כמעט שנתיים של דיונים בבתי משפט בהם הטיעונים שלו נשמעים בהרחבה, ובכל פעם הוא מקבל דחייה וממשיך לעבוד לטייל פה – זה דומה לצפון קוריאה? זה רק מראה עד כמה אנשי HRW איבדו כל היגיון ושיקול דעת בגלל השנאה לישראל".

בתור מי שעוקב אחרי פעילות ארגונים בלתי-ממשלתיים ויחסם לישראל, פרופ' שטיינברג מכיר היטב את ארגון Human Rights Watch ואת שורשיו. "כאשר HRW הוקם על ידי איש העסקים רוברט ברנשטיין בשנות השבעים, רוב פעילותו הייתה למען יהודי ברה"מ ולמען מתנגדי משטר אחרים שבאמת נאבקו על זכויות אדם. הוא בנה וטיפח את הארגון שהלך וצמח, אבל לפני כעשרים שנה מונה לתפקיד מנכ"ל HRW קן רות' האנטי-ישראלי, צעד שברנשטיין עצמו התחרט עליו מאוד אחר כך. אנשי הארגון הפכו להיות בין הבולטים בקמפיין נגד ישראל, והשתתפו גם בוועידת דרבן ב-2001, שם למעשה נוסדה תנועת ה-BDS", מסביר שטיינברג.

בשנת 2004 פרופ' שטיינברג נפגש לראשונה עם ברנשטיין, ובמשך כמה שנים ניסה להראות לו כיצד פעילים אנטי-ישראלים השתלטו על הארגון שהקים. "ב-2009 ברנשטיין כתב טור ב'ניו-יורק טיימס' שעשה הרבה מאוד רעש ובו האשים את HRW בפעילות נגד המסורת והעקרונות של תנועת זכויות האדם", מספר שטיינברג. "חלק מהתורמים הפסיקו לתמוך בארגון אבל אז קן רות' הצליח לשכנע את ג'ורג' סורוס לתרום לו סכום של מאה מיליון דולר שאפשר לו להמשיך ולפעול ביתר שאת ברוח אנטי-ישראלית".

במהלך כל פרשת שאקיר נשמעו תלונות גם על הטיפול של הממשלה בעניין

"גם לי יש ביקורת על הממשלה על כך שבכלל אישרה לשאקיר להיכנס לארץ. בהתחלה הבקשה שלו נדחתה, אבל הוא פתח בקמפיין תקשורתי והמדינה התקפלה מהר ובלי סיבה אמיתית. בעצם אנחנו נתנו לו בעצמנו את הבמה להתקיף אותנו. גם בהמשך התהליך ובכל פעם שהגיע הזמן לחדש את הוויזה הוא הלך והצטלם למשל עם שגרירים אירופאים שהביעו בו תמיכה והציגו אותו כקורבן. מבחינת יחסי הציבור והביצוע היו יכולים לעשות בצורה אחרת לגמרי".

מה צריך לעשות יותר טוב בפעם הבאה?

"קודם כל צריכים לבחון את הנושא של ויזות לכל מיני ארגונים. כיום זה לא נעשה בצורה מסודרת וצריך לחשוב על זה מחדש. גם ממשלת ישראל צריכה לקחת הרבה יותר ברצינות את האיום שמציבים מולה ארגוני חרם ואחרים, ולשקול איך לפעול נגדם בדרך מתוחכמת יותר כדי למנוע נזק תדמיתי. נכון שיש חוק אבל הוא רק מוביל למקרים כמו זה של לארה אל-קאסם שישבה במשך כמה שבועות בנתב"ג ועשתה פסטיבל תקשורתי שלם עד שבסוף נכנסה לארץ. בנוסף, צריך לפעול באופן שיטתי מול ממשלות זרות שמעבירות מימון לארגונים האלה וגם מול תורמים פרטיים. פעיליות כזו כמו שאנחנו עושים ב-NGO Monitor יכולה לצמצמם את היכולת של ארגוני החרם לתקוף את ישראל. לבסוף צריך לזכור שהמאבק הוא לא רק נגד פעילי BDS – יש פה מערכה פוליטית נגד ישראל ואנחנו צריכים להיות מוכנים".

רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת 'השילוח' לשנה מתנה!