מגיפת אי-הוודאות

בכל דרך בה יסתיים לבסוף משבר הקורונה, יהיו לו בלי ספק השפעות על האליטות הכלכליות, הפוליטיות, התקשורתיות והמדעיות שמעצבות את דעת הקהל בעולם. תפקודן של אותן אליטות, יחד עם טענתן ללגיטימיות, היה קשור תמיד ליכולת שלהן ליצור יציבות בכל מצב ומול כל תסריט אפשרי. יחד עם זאת, המשבר הנוכחי שהכה כמו רעם ביום בהיר הדגיש מחדש את אי-הוודאות ואת עובדת הקיום האנושי החולף. רק לפני שבועות ספורים, הדעה המקובלת הייתה ששערי המניות ימשיכו לנסוק, היה נראה כי דונלד טראמפ ישייט בבטחה לכהונה נוספת בבית הלבן, ושהאיחוד האירופי שלאחר הברקזיט יסתפק בתקופה של צמיחה אנמית על סף המיתון. מבחינה גלובלית, האליטות הציגו תמונה ודאית של עסקים כרגיל.

אך כעת אנו עומדים בפני אי-ודאות ברמות שאינן זכורות בדור הנוכחי. באירופה נראה כי הברקזיט מתעכב או בכלל ירד מן הפרק, כאשר הפנים הנחושות של ראש הממשלה הבריטי בוריס ג'ונסון נראות מרשימות פחות מתחת למסכה. הבחירות המקומיות נדחו בשנה, מהלך שתורם עוד יותר לחוסר היציבות. בעוד מטוסים צרפתיים נושאים הביתה בריטים מכל קצוות תבל, ומטוסים בריטיים מבצעים שירות דומה עבור תיירים אירופאים, נראה כי האיחוד הישן והשנוא על תומכי הברקזיט רלוונטי יותר ממה שבוריס קיווה. גם בארה"ב התהליך הפוליטי חווה האטה משמעותית, כאשר שתי המפלגות נאלצו לשמור את קמפיין הנשיאות בהילוך נמוך. הנשיא טראמפ איבד את קלף ההצלחה העיקרי שלו עם התרסקות הכלכלה, ובחירתו מחדש כבר לא נראית ודאית כפי שפרשנים רבים ניבאו. גם המפלגה הדמוקרטית חוותה תקופה מסוימת של אי-ודאות, כאשר כמעט עד הסוף לא היה ברור אם מספיק אמריקנים יתפתו למנטרות "קץ הקפיטליזם" של ברני סנדרס ואמריקה סוציאליסטית, או שמא יבחרו בג'ו ביידן, קשיש נוסף שלא בדיוק מסמל עתיד מבטיח.

בסין, מקום הולדתו של הווירוס, אי-הוודאות מודגשת בדחיה עד להודעה חדשה של קונגרס המפלגה הקומוניסטית, שהתכוונה לחזק עוד יותר מעמדו של הנשיא שי ולפגוע במתחריו, לפחות לעשור הקרוב. בצרפת, הנשיא עמנואל מקרון התשמש בהתפרצות הנגיף כתירוץ לזנוח כמה רפורמות מפתח שהיו אמורות לבדל את כהונתו מאלו של הנשיאים הכושלים שקדמו לו. מקרון גם נאלץ לדחות את הסיבוב השני החשוב של הבחירות המקומיות, בו ככל הנראה מפלגתו הייתה סופגת מפלה קשה. ביפן, התיקון המוצע לחוקה שעורר סערה רבה ולפיו המדינה תוכל להתחמש במקרה הצורך כדי להשתתף במלחמות מול אויבים מבחוץ הושם גם הוא בהמתנה. אי-ודאות מטילה צל גם על הלהטוטים החוקתיים שביצע ולדימיר פוטין ברוסיה כדי להישאר בשלטון ככל הנראה עד ליום מותו. באיטליה וספרד, שתי המדינות האירופאיות שנפגעו באופן החמור ביותר מן הנגיף, ממשלות מיעוט רעועות מנצלות את אי-הוודאות כדי להאריך את חייהן.

אי-ודאות משפיעה גם על הפוליטיקה באיראן, שם המנהיג העליון עלי ח'אמנאי נסוג מעט מהניסיון להשיג כוח מוחלט ושלטון יחיד, בתקווה שהנשיא האומלל חסן רוחאני יהיה זה שעליו תוטל מרבית האשמה עבור אסון המגפה במדינה. האטה במאבקי הכוח הורגשה גם בפוליטיקה בעיראק, שם החשש מהמגפה צינן את השאיפות של כמה דמויות בולטות ואפשר את המשך קיומו של סטטוס-קוו שברירי. מצב דומה מתרחש גם באפגניסטן, כאשר סבב העימותים האחרון בין הפתאנים לטג'יקים איבד חלק ניכר מעוצמתו, בעוד הסכם השלום המוזר שנחתם בין הטאליבן לארה"ב נמוג גם הוא ברקע. בצד החיובי, המגפה גם בלמה ככל הנראה את הדהירה ההודית לקראת מלחמת אזרחים טרגית בין ההינדואים והמוסלמים שאיימה לקרוע מבפנים את הדמוקרטיה הגדולה בעולם.

ערפל הקורונה הוא זה שאפשר לקבל כמה החלטות שהיו נחשבות עד לא מזמן לבלתי-מתקבלות על הדעת, כולל דחיית המשחקים האולימפיים שהיו אמורים להיערך בטוקיו בקיץ הקרוב. ישנם גם דיווחים על הכוונה לדחות את גביע העולם בכדורגל שמתוכנן להיערך בקטאר ב-2022, לאחר שביטולי המשחקים והליגות השונות שיבשו כליל את לוח הזמנים של הספורט העולמי. צעד "בלתי-נתפס" נוסף היא ההיעדרות הכמעט מוחלטת של ארה"ב מחזית המאבק הגלובלי במגיפה, בעוד סין, רוסיה וקובה מנסות למלא את החלל שנוצר לפחות באופן חלקי.

האליטות הגלובליות תמיד בנו את התחזיות שלהן על חוק הסיבתיות, לפיו קיימת סיבה לכל תוצאה ולכל תוצאה השפעות שונות משלה. מאז ימי עמנואל קאנט ופייר-סימון לפלס, חוקרים ומדענים הניחו כי אם אנו יודעים את המיקום המדויק של חלקיק מסוים בזמן נתון, ניתן לחזות גם את מיקומו המדויק בכל זמן בעתיד. החל משנות העשרים במאה שעברה, מספר מדענים אירופאים ביניהם בוהר, בורן, ג'ורדן, פאולי ודיראק קראו תיגר על הוודאות הזו, וטענו כי מחקר תופעה כלשהיא צריך לקחת בחשבון את האפשרות של שיבושים בהמשכיות. ורנר הייזנברג לקח את התזה הזו צעד קדימה כאשר כתב על אי-ודאות:

חוק הסיבה והתוצאה קובע כי אם אנו מכירים את ההווה, אנחנו יכולים לחשב את העתיד. זו לא המסקנה ששגויה, אלא הנחת המוצא".

לא מפתיע אם כן שהייזנברג הגיע למסקנה הזו במהלך משבר אי-הוודאות שהכה בגרמניה בתקופת רפובליקת ויימאר, בעוד שאר העולם המתורבת כביכול התמודד עם השפעות משבר כלכלי גלובלי.

האם המערכת הגלובלית צריכה לשקול מחדש את האובססיה שלה לגבי מהירות ולהעריך את ההאטה האישית והקולקטיבית שנכפתה עלינו בשל המגפה? השאלה הזו אינה חשובה אם אנו לוקחים בחשבון שרובנו לעתים קרובות מבלבלים מהירות עם חפזון, בעודנו שואפים למציאות יציבה וקבועה שאינה שבירה וברת-חלוף. חוסר ודאות, שיבושים וחוסר המשכיות: כולם מושגי מפתח באוצר המילים החדש שעלינו לשקול. הבנת המושגים האלה יכולה לסייע לשלוט בגאוותנות שלנו, אך גם להקל על תחושות הייאוש ברגעים קשים. אם הטוב ביותר אליו קיווינו לפני כמה חודשים אינו מתגשם, אין סיבה להאמין שדווקא הרע מכל מפניו חששנו הוא שיקרה בסופו של דבר. וזה בדיוק היופי באי-הוודאות: היא פועלת לשני הכיוונים.

אמיר טהרי היה עורך העיתון האיראני ‘קאיהן’ עד שנת 1979, וכיום כותב טור קבוע בעיתון ‘א-שרק אל-אווסט’. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.