לצד הדחיה המוצדקת של העתירות נגד הרכבת הממשלה, שופטי בג"ץ שתלו את הזרעים שללא התנגדות המחוקק ינבטו להתערבות עתידית בסוגיה
גבירתי מדברת פוליטיקה, לא משפטים"
כך העירה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לעו"ד דפנה הולץ, במהלך הדיונים הקדחתניים השבוע בעתירות נגד הטלת הרכבת הממשלה על נתניהו לראש הממשלה ונגד ההסכם הקואליציוני. אלא שאמש, עם מתן תמצית פסק הדין והנימוקים בעתירה התברר כי דווקא הפוליטיקה ניצחה את המשפטים, ולא במובן הצפוי.
לכאורה, כאשר מתמקדים בתוצאה האופרטיבית נראה כי פסק הדין שמרני למדי: העתירות נדחות ובית המשפט נמנע מלהתערב בשיקול דעתם של חברי הכנסת או בהסכם הקואליציוני. אלא שמי שקורא לעומק ומעיין בנימוקים ובאמירות האגב שלאורך פסק הדין, יכול לזהות את הקביעות האקטיביסטיות והחדשניות מבצבצות מבין משפטי ההרגעה. על מנת להבין את החדשנות ופריצת הגבולות שבפסק הדין, יש להבין את מי תקפו למעשה העותרים. כפי שניתח היטב בית המשפט, העתירה כוונה נגד גורמים שונים המעורבים בהליך הרכבת ממשלה, החל מנשיא המדינה שצריך להטיל את המשימה על חבר הכנסת שעליו המליצו רוב חבריה.
אלא שנשיא המדינה אינו מפעיל שיקול דעת בהליך, ולכן נמנע בית המשפט מלהתערב בעניינו. הגורם השני הוא יו"ר הכנסת, שצריך לקבוע את הישיבה במסגרתה תכונן הממשלה. גם הוא אינו מפעיל שיקול דעת, ולמעשה מחוייב לכך על פי חוק. נותרנו אם כן עם שניים – חבר הכנסת עצמו המקבל עליו את התפקיד, וכלל חברי הכנסת הממליצים עליו. לגבי הראשון קבע בית המשפט כי אין עילה בדין להתערב בשיקול הדעת שלו, וכך נשארו רק חברי הכנסת שממליצים עליו.
כאן יש להבין מהו למעשה שיקול הדעת שמפעילים חברי הכנסת הממליצים. לאחר היוודע תוצאות הבחירות, הם מתכנסים ושואלים את עצמם על מי ירצו להמליץ לנשיא כדי שירכיב את הממשלה הבאה. שיקול דעתם אינו משפטי כמובן, ואף אינו "מנהלי". זהו שיקול דעת פוליטי לחלוטין, הנובע מהאופן בו הם מפרשים את רצון הבוחרים שזה עתה הצביעו בקלפי, ומהאופן בו יוכלו למקסם את הרווחים שלהם, ובכך של בוחריהם, בכנסת הקרובה. זהו הביטוי המזוקק ביותר של מימוש רצון הבוחר על ידי הנבחר בדמוקרטיה, וזהו אם כן גם שיקול הדעת אותו התבקש בג"ץ לבחון במסגרת העתירה. ומה הייתה קביעתו העקרונית בפסק הדין?
שיקול הדעת של חברי הכנסת אינו חסין מביקורת שיפוטית…ואף שבחינת שיקול הדעת של חברי הכנסת …היא אפשרית מבחינה מושגית…ההתערבות בשיקול דעת זה מוגבלת למצבים חריגים ביותר. המקרה שלפנינו אינו נמנה עמם"
במילים פשוטות, 11 שופטי בג"ץ רשאים ויכולים להתערב בשיקול הדעת הפוליטי של חברי הכנסת, ולהחליט במקומם את מי "באמת" בחר הציבור. נכון שכשלושה מיליון בוחרים הצבעו עבור נציגים ספציפיים על מנת שייצגו אותם, אולם 11 שופטים יודעים טוב יותר. אמנם במקרה הנוכחי, "לעת הזו", אין הם מתכוונים להתערב, אולם חשוב להם להדגיש שהם יכולים לעשות זאת אם רק ירצו.
השיטה הזו של הרחבת הסמכויות בחלק התיאורטי של פסק הדין אבל הימנעות מיישומו ידועה כאחת החביבות על נשיא העליון לשעבר אהרן ברק, והיא פועלת בשלבים. בפעם או בפעמיים הראשונות השופטים כותבים שמותר לבית המשפט להתערב, אבל לא מפעילים את הסמכות. המערכת הפוליטית לא מגיבה כי התוצאה האופרטיבית מקובלת עליה, אולם אז, כשמגיעה העת, מפעיל בית המשפט את הסמכויות שיצר לעצמו, תוך שהוא מצטט את קביעותיו בפסקי הדין הקודמים, שלא זכו לכל התייחסות או התנגדות.
אם חברי הכנסת אכן רוצים לשמור על שיקול דעתם, ואם אזרחי ישראל באמת רוצים לשמור על זכות הבחירה שלהם, אסור להם לשתוק כעת לאור השורה התחתונה של פסק הדין, והם חייבים להבהיר שהקביעות בו אינן מקובלות עליהם. במשטר דמוקרטי, שיקול הדעת במינוי ראש ממשלה שייך אך ורק לבוחרים אשר מעניקים אותו לנבחריהם, ולא לאף גורם אחר.
עו”ד זאב לב הוא מנהל תחום המחקר וחופש המידע בתנועה למשילות ודמוקרטיה
כל הכבוד!
מה עושים??
בבחירות לכנסת מצביעים לרשימות שמחוייבות לשנות את כללי המשחק מול בג"ץ ויש בהם אנשים עם האומץ הדרוש לכך, ולא לבנימין נתניהו שמחוייב להשאיר את המצב על כנו.
משנים את שיטת הבחירה לעליון. מעבירים את כל הכח והזכות לפוליטיקאים לוועדת חוקה ומשפט או לוועדת החוקה עם וועדת הפנים שיבחרו מתוך מומלצי שר המשפטים, ואם אין יוכלו להציע בעצמם, ולממשלה. הכח לבחור הוא כח מסוים המפחית מכוחו של החבר מביא חבר. ועוד דבר, להגביל כהונה ל6 שנים לאחר מכן עומדים לבחירה חוזרת. ומי שכבר מכהן 6 שנים, יעמוד כבר עכשיו לבחירה חוזרת. לא צריך יותר לא צריך שום שינוי נוסף. בית המשפט העליון הנוכחי רקוב, ולא מההיבט הפוליטי אלא מבחינת היחס לפרט במיוחד האזרחי. צריך להתנסות.
מתחילים להבין את השיטה הבולשביקית לשלוח לכאן מגיבים עלק-ימנים שמטנפים על נתניהו כאילו הוא האשם בכל העניינים שהוא למעשה הנפגע מהם.
בג"ץ מוביל למלחמת אזרחים.
לא קשה לנחש מי ינצח במלחמת אזרחים. הצפונבונים יפי הנפש או עמך גולני?
גם אם יכתב בחוק, ששחר זה שחור ולבן זה לבן,
תקבע החונטה המשפטית שהחוק לא כולל את אורך הגל של התאורה במקום ובגלל זה, יתכן והמסתכלים רואים צבע שונה מהאמת ולכן רק הם, החונטה המשפטית, יקבעו אלה עצמים הנם בצבע שחור ואלה בצבע לבן, על מנת שאנחנו בני התמותה, לא נהרוס את מה שדורות של צבעים דמוקרטיים, צבעו על קירות הביניינים הליברליים, ברחובות פלורליסטיים, שויי צבעים נגד פמינאציים.
שום דבר אינו מתומטם מספיק, מכדי שליברל אמיתי לא יקבע שהוא נכון.
נכון שעל חברי הכנסת "להבהיר שהקביעות בו אינן מקובלות עליהם. במשטר דמוקרטי, שיקול הדעת במינוי ראש ממשלה שייך אך ורק לבוחרים אשר מעניקים אותו לנבחריהם, ולא לאף גורם אחר". אלא מה?? נכחה ונראה אם מישהוא אכן ישעשה זאת. אולי יש תקוה מצד יריב לוין ואמיר אוחנה. אני מצפה בכליון עיניים שהם ונוספים אכן ישעשו זאת. מה0מול אני איני מצפה לדבר חיובי כזה.
זה מה שקורה כשאין פיקוח פרלמנטרי על המשפטנים. בפוליטיקה אין חלל או שנבחרי העם מפקחים או ששודדים לקוחים לידיהם את הסמכויות ומרשים לעצמם הכל. לכן ישנו צורך דחוף בפחקוח פרלמנטרי על רשויות האכיפה. ישנו צורך דחוף בגורם שיפוטי בר סמכות הענשה על הפרקליטים והשופטים כאחד. נציגי העם צריכים להיות אחראיים על גורמי האכיפה. הצרה היא שאין מי שיעשה זאת כיון שאין בישראל מספיק מוסדות. לכן אין מוסד שישפוט את השופטים והתובעים. יש לנו כנסת קטנה שמספר חבריה 120. כבר מזמן מזמן אינה מספיקה לגודלה של המדינה. לא רק שהיא קטנה אלא חלקה אפילו אינה מתעניינת בשלום המדינה על תושביה. אלו הן המפלגות הערביות אשר בעודן מאיישות את הכנסת, הן מתנגדות לעצם קיום המדינה. כנגד החלטת הכנסת, בג"ץ פסל את החלטת הכנסת להוציאן אל מחוץ לחוק, כמובן מתוך דאגה לכנסת כדברי יצחק זמיר… גם אין לנו בית נבחרים גבוה שיפקח על הכל: על הכנסת ופיקוחה על הממשלה וגם כמובן על בית המשפט. יש צורך בפיקוח על שיעשה על ידי בית נבחרים גבוה כפי שנעשה במדינות אחרות. משכנו צריך להיות היכן שנמצא כיום בית המשפט העליון. בניין זה מתאים גם כיון שיש בו תאי אסורים לצורך מעצרים של גורמי אכיפה חשודים כפי שהם עושים לאזרחים. בינתיים על שר המשפטם לדאוג שהכנסת תפקח על הפרקליטות ובית המשפט ותבחן את מעשיהם.
הגיע הזמן למצור של מיליונים מסביב לבגצ…. לפרוץ את הבניין ולעמיד את השופטים לדין על בגידה, תמיכה בטרור וחיסול הדמוקרטיה!
לא תאומן הבורות של שופטים כולל שופטי העליון,עורכי דין ועיתונאים בשקל,שמפמפמים כל הזמן שהלכת דרעי/פינחסי בהקשר להפסקת כהונת שר תקפות.
ב 2001,בתיקון לחוק יסוד הממשלה,נקבע בפרוש שכהונת שר תופסק אך ורק אחרי שיורשע במשפט,בעברה שיש עמה קלון,בערכאה ראשונה שנשפט בה. אם בג"ץ ינסה להשתמש בהלכה חסרת תוקף,שבוטלה בחוק יסוד שנחקק ב 2001,הוא יאלץ לפסול חוק יסוד או כדרכו בקודש,יתייחס אליהם כטיוטה ראשונית לעיבודו. ציטוט מסעיף 23 ב' בחוק יסוד הממשלה מ 2001:
בית המשפט שהרשיע שר בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של השר ביום מתן פסק הדין.
כל מה שהיו המברברים עצמם לדעת,כולל השופטים זה לקרוא כמה סעיפים קדימה בתיקון לחוק יסוד הממשלה 2001,תיקון שהיה הבסיס שעליו בג"ץ הסתמך בדחיית העתירה לפסילת נתניהו. השטחיות של השופטים,המומחים בעיני עצמם והכתבלבים היא מדהימה.
למה זה ברור מעליו שאדם שהורשע וקיבל את עונשו שנקצב על ידי בית משפט מקבל עוד עונש, לא יכול להיות שר?
בשביל מה עם כך יש עונשים הקבועים בחוק!?
בג"ץ האיום
אין ספק שיהיו בחירות שהם התערבו אבל הפעם נגמרו משחקי הריבון והבלון שמיעוט רידקאלי בנה אותו כפי שהוא יהיו בחירות הימין ינצח וצריך
1 חוק התגברות .
2 מנדלבליט יחשוף את הניסתר ויפוטר לאלתר
3 הצבעה להקדמת פנסיה ל67 כמו כל אחד אחת במשק
4 דיון והצבעה על פנסיה פחותה משמעותית
5 ומניעה להשתמש באקטביזים שיפוטי רק כהמלצה בלבד
חילופי גבריי הקשיש מזוז צריך להיות בפנסיה הוא ושכמותו
כתבה רדודה. הדעה שלך לגבי ההליך המשפטי היא דרשנות (אפילו לא פרשנות). אבל ההבנה שלך לגבי העובדה שבית המשפט שומר את זכותו היא נכונה ומזל שאינו מוותר על זכותו וחובתו. לפי דבריך אין לבית המשפט זכות להתערב בשיקוליהם הפוליטיים של חברי הכנסת משום שהם מבטאים את רצון הבוחרים. האומנם? לא נראה לי שמצביעי כחול-לבן רצו או רוצים בנתניהו לראשות הממשלה. המצביעים של מפלגת העבודה לא ייפו את כוחם של פרץ ושמולי לתמוך בנתניהו. בוא לא נדבר על אורלי לוי. לעומת זאת מצביעי הימין החדש היו בטוחים שהם נותנים את קולם לנתניהו והנה ראשי הימין החדש לא הכפיפו את שיקול דעתם לרצון הבוחרים בהם ולא המליצו על נתניהו לראשות הממשלה.
מזל שבית המשפט מבין את ההבדל הגדול בין "רצון העם" ובין רצונם ושיקוליהם של חברי הכנסת שברוב הפעמים אינו מייצג את רצון העם. למעשה רוב חברי "נבחרי העם" בטוחים שהם נבחרי אלוהים ומתנהלים ומתנהגים בהתאם. מזל שבית המשפט מגן ברוב שכל על העם כנגד רודנות "נבחרי העם" יהירותם התנשאותם ושחצנותם.
תגובה חלולה.
דמוקרטיה קשורה למועצת חכמי המשפט שלך, בדיוק כמו "רצון העם" קשור אצלך לבחירות.
האם אתה המשתמש שהגיב פעם בקפה דה מרקר?
כשרבין רימה את בוחריו ונתן רובים למרצחי אש"ף ואף חשב על אפשרות נסיגה מהגולן בניגוד להבטחות שלו לבוחרים, גם היית בעד שבית המשפט יגן על רצון הבוחרים התמיממים אשר הולכו על ידו שולל?
הימין החדש/ימינה המליצו על נתניהו בשלוש מערכות הבחירות, בדיוק כפי שהתחייבו לבוחרים (השבוע הם בכלל לא התבקשו לעשות זאת). מי שמפר את התחייבותו לבוחר זה נתניהו שרוצה אותם מחוץ לקואליציה, אבל זה לא עניינו של בג"ץ.
לגבי מפלגת העבודה- פרץ ושמולי אישררו את ההסכם במרכז המפלגה. כל מי שהצביע למפלגת העבודה יודע שלמפלגה יש מוסדות מוסמכים שעל פיהם מתקבלות החלטות.
לגבי כחול לבן- לפני הסבב השלישי כחול לבן הבטיחו שלא ישבו עם נתניהו, לא ישבו עם הערבים, ולא ילכו לבחירות רביעיות. כל אדם בר-דעת יודע שאין סיכוי ששלוש ההבטחות יתקיימו וברור שהם יצטרכו להפר אחת מההבטחות. סביר להניח שיש מחלוקת בין המצביעים איזו הבטחה עדיף להפר
טל אור טסונה:
בואו נדבר על נפתלי בנט, ראשית תזכורת: לולא בנט החליט לרוץ עצמאית במועד א', היתה קמה ממשלת ימין יציבה ומכריזה ריבונות על נחלת אבותנו כבר ב-2019. מועד ב' ו-ג' היו נחסכים וליברמן היה כרגע עמוק בתוך תרדמת החורף שלו.
ועוד שלוש עובדות על בנט:
ב- 2013 הוא דחף לנו את יאיר לפיד לגרון באמצעות ברית אחים שאפשרה לשתי המפלגות לסחוט הרבה יותר מהשווי שלהן בציבור.
במועד ב' לאחר שלא מצא את הדרך להתאחד (איחוד טכני) עם עוצמה יהודית הוא שוב שרף ביחד עם מלאך החבלה בן גביר קולות יקרים לימין. וחמור מכך, אם לא היה מקבל את תיק הביטחון היה עורק לממשלת מרכז שמאל.
במועד ג' לולא נתניהו היה מוריד לו ולפרץ נבוט על הראש – שוב היו נשרפים לימין קולות רבים. רוב הסיכויים שגם בנט וגם פרץ היו נשארים מחוץ לכנסת והיתה קמה לה בקלילות ממשלת שמאל/ליברמן/תומכי טרור.
עד כאן אלו הן העובדות, לא ספקולציות ולא פרשנות – עובדות.
https://p-upload.facebook.com/photo.php?fbid=225840921698311&set=p.225840921698311&type=3&theater
אני נאלץ להסביר פעם נוספת את המובן מאליו: הבג"צ ה"אקטיביסטי" של חיות הוא בסה"כ האלטר-אגו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מדובר באותה ישות ואותן מטרות. צריך דימיון פרוע ממש לתאר מציאות בה בית המשפט העליון מרשה לעצמו לעבור על החוק, פעם אחר פעם, בניגוד לדעתו של ראש הממשלה הנהנה מגיבוי של 58 חברי כנסת. לו ראש הממשלה היה רק מניף את זרתו, היו אחד-עשר המופלאים של הבג"צ מוצאים עצמם, כהרף עיין, מאחורי סורג ובריח.
בדיוק כך.
ויש להוסיף: נתניהו לא מניף אצבע בלי לקבל אישור ממני או מאנשי.
מזל שיש בימין אנשים מספיק טפשים כדי להצביע לו שוב ושוב.
כל מה שאני עושה בשירותו של ג'ורג' אני אמור להשליך על נתניהו. ככה ביקש ג'ורג':
https://conspil.com/2018/12/soros-does-wexner-to-ehud-barak-and-gives-him-4-5-million/
הטענה כאילו נתניהו לא פעל נגד מערכת המשפט המושחתת כי הוא רצה שהיא תחפה על השחיתות שלו היא שקר שמפיצה כנופיית רק-לא-ביבי. לביבי מעולם לא היתה הזדמנות לטפל במערכת המשפט כי המערכת הזאת סימנה אותו מהרגע הראשון וברגע שאתה יוצא נגד המערכת זה מתפרש שהמערכת חשפה משהו שאתה מעוניין להסתיר.
תעשיית החקירות נגד נתניהו התחילה עוד בכהונתו הראשונה, בשנים 1999-1996, במה שהשמאל כינה "פרשת בר-און-חברון", ואחריה נוספו מה שהשמאל כינה "פרשת המתנות" ו"פרשת הקבלן עמדי": גם באותם ימים הכותרות זעקו, החוקרים הדליפו, והתקשורת פמפמה בלי הרף את ה"שחיתות" של "נהנתנות" ראש הממשלה. הנזק שנגרם לתדמיתו של נתניהו נצרב בתודעה הציבורית והזיק לו מאוד, אבל לאכזבת השמאל מבחינה משפטית שלוש ה"פרשות" היו אישומי סרק והסתיימו בלא כתב אישום.
וכך סיפר על מתפרת התיקים הזאת סגן ניצב בדימוס בועז גוטמן: "בתקופת החקירות בפרשת בר-און-חברון הייתי חלק מצוות החקירה של אביגדור ליברמן, שהיה אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה. כבר בשלבים הראשונים היה ברור שהכול בלוף ושאין קייס. הודעתי מיד ליועמ"ש במשרד ראש הממשלה שצריך לסגור את החקירה מחוסר אשמה. ביום ראשון שלאחר מכן מגיע אלי קצין בכיר מאוד ביחידה, ואומר לי במילים אלה: 'בגללך העבודה לא תעלה לשלטון'. הוא אמנם היה בכיר ממני בשתי דרגות, אבל אמרתי לו שאעיף לו את הדרגות מהכתפיים אם עוד פעם אשמע ממנו דבר כזה".
https://tinyurl.com/ud2yucm
דברים דומים סיפר גוטמן גם על שתי החקירות האחרות, שגם הן התפוגגו אבל גם הן נוהלו תוך הדלפות בלתי פוסקות לתקשורת, והפכו לכלי נשק תעמולתי בידי השמאל. אבל השמאל לא התייאש: שוב העלילו שם על נתניהו "עבירות" שלא היו ולא נבראו. בחודש ינואר 2017 הודיע היועמ"ש על סגירת ארבע חקירות כאלה: מימון אסור בבחירות 2009; זיוף תוצאות הפריימריז בליכוד ב- 2009; "ביביטורס" – מימון כפול; "ביביטורס" – מימון בעלי הון. ה"פרשות" האלה ובעיקר "ביביטורס", יצרו עננת שחיתות מעל ראשו של נתניהו במשך 6 שנים אבל כמו שלוש החקירות מתקופת כהונתו הראשונה, גם הן נסגרו בלא כלום.
https://conspil.com/2018/12/benedictus-and-shaked-are-the-ones-who-tried-to-incriminate-netanyahu-in-accepting-bribes/
המאמר נכון. אבל יש משהו אפילו יותר עמוק ובסיסי שצריכים להבין כדי שהמחנה עליו נמנים כותבי ואוהדי האתר הזה יצליח באמת ולאורך זמן רב. בפוליטיקה השאלה היא "מיהי קבוצת הכדורסל המכדררת". כלומר, איזה מחנה יוצר באופן **אפקטיבי** את "הדבר הבא" בפוליטיקה שבעקבותיו הדברים נעים. הכוונה היא גם ברמת המהות או המטרות של הדברים וגם ברמת האמצעים או הדרכים להשגתם. מטרות או מהות, הכוונה לסוגיות כמו האם תהיה מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה, מידת התערבות המדינה במה שקשור לנושאים של גברים מול נשים ועוד.
ברמת הכלים להשגתם הכוונה היא לדברים כמו אקטיביזם שיפוטי (שהוא "רק" אמצעי מבחינת השמאל) או שמא "פחדנות שיפוטית" ועוד. ברור שברגע שבאופן "סופי" האקטיביזם השיפוטי יהיה לרעת השמאל (או לפחות לא לטובתו "במאזן הכולל"), השמאל ידגול ב"פחדנות שיפוטית" אפילו קיצונית בה, למשל, מערכת המשפט לא תעשה כלום (גם לא מילת נזיפה) אף במצבים כה ברורים ומאד קיצוניים בהם יהיה עליהם להתערב או שיהיה על השופטים לפעול על פי חוק. כן, אני יודע שמערכת המשפט הופכת ל"שמרנית" ואף "פחדנית" כשנוח לה (תוכנית ההתנתקות, סגירת תיקים נגד אנשי שמאל גם כשיש ראיות ברורות לשחיתות אצלם ועוד). אלא שחשוב להזכיר ולהבין מה קורה כאן.
אחד הדברים לשינוי המצב ולהפיכת השמאל למחנה אשר לא הוא "נושא את האבוקה הפוליטית" ולהיותו רצסיבי או פריפריאלי או כל מילה אחרת בסגנון (בניגוד ל"דומיננטי" או "מוביל התהליכים") היא יצירת אפקט ואטמוספירה ציבוריים של היותו המחנה ה(הרבה) פחות לגיטימי ברעיונותיו, מטרותיו ואמצעיו עד כדי כך שהוא עצמו יהיה מגמגם, רופס ומתנצל "על עצם היותו". וראו גם תגובה 3 בקישור הבא https://mida.org.il/2017/04/13/%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%99%D7%97-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%AA%D7%A3-%D7%90%D7%95-%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E/
למשל, וזוהי דוגמא חשובה ומרכזית, להתחיל לומר עליו ולקרוא לו ולאנשיו, בנסיבות מתאימות שונות, מילים כמו"המחנה הטוטליטרי", "[חתיכת] טוטליטרי" וכדומה כמילות גנאי (על אותו משקל של המילים "פשיסט" ו"גזעני" כלפי הימין, רק שהפעם זה יהיה הרבה יותר נכון:)). בתוך כך תוכל אומנם להיווצר אווירה מוסרית ואף משפטית שרעיונות טוטליטריים שלו יהיו בלתי לגיטימיים. או אז, גם אם השמאל "לא ייעלם לגמרי", המשפיעים באמת שבקרבו יהיו ה"חיים רמונים". בדיוק כמו שה"דן מרידורים" הם אלו שגררו את הימין בעקבותיהם.
בכל שנות שלטונו התרפס נתניהו בפני הבג"צ השמאלני ושימר טת כחו..עכשיו הוא משלם את המחיר
שיקול הדעת של חברי הכנסת אינו חסין מביקורת שיפוטית… אמרו השופטים
זה דווקא תקין גם מצד המשילות והימין כי זה אמור להיות שמור למקרים קיצוניים נניח לחוק ברוב קולות להרוג ילדים או שלילת אזרחות קיצונית וכו
אבל הכותב בחר לצטט את זה כאילו הם מכשירים ביקורת על בחירת ראש ממשלה
יש ככ הרבה נימוקים נגד הדיקטטורה של בגץ ואתה דווקא נופל בנימוקים היחידים של מרץ והשמאל שהציבור תומך בהם (הם אומרים שאם לא תהיה עליונות לבגץ אז הימין יהרוג וישלול אזרחות ויעשה טרנספר)
על הדרך בגץ משתמש בזה כדי להתערב בכל פיפס דמוקרטי
לא רציני בכלל
המרויחה העיקרית תמיד, מ ׳זכות העמידה׳, היא אך ורק הדמוקטטורה של הלא-נבחרים המתעצמת ללא סוף.