מפלגת בג"ץ פה אחד – פי הנשיאה חיות

טליה איינהורן היא פרופ’ מן המניין באוניברסיטת אריאל וחברת האקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.

***

בראשית השבוע יכולנו לחזות בשני ימי דיון מרתוני פומבי, ראשון מסוגו, בשמונה עתירות שבהן התבקש בג"ץ לאסור על הטלת ממשלה בישראל על חבר כנסת שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות על טוהר המידות (דיוני היום הראשון), וכן להורות על בטלות ההסכם הקואליציוני שנחתם ביום ה-20 באפריל בין סיעת הליכוד לסיעת 'כחול לבן', או חלק מסעיפיו, בהיותם נוגדים עקרונות חוקתיים וחוקיים ואת תקנת הציבור (דיוני היום השני).

בפסק הדין הכריעו פה אחד 11 השופטים שישבו בהרכב שיש לדחות את העתירות על כל חלקיהן. לצד ההכרעה פה אחד התפרסמה תמצית נימוקי פסק הדין של הנשיאה חיות בלבד, שציינה כי "סד הזמנים אינו מאפשר מתן פסק דין מלא, מפורט ומנומק לפני יום 7/5/2020. על כן, אנו נאלצים להסתפק לעת הזו בתמצית הדברים בלבד, הכוללת את התוצאה האופרטיבית שאליה הגענו פה אחד ואת עיקרי הנימוקים, ומותירים למועד מאוחר יותר את מתן פסק הדין המשלים ובו הנימוקים המפורטים שייכתבו על ידי מי מאיתנו שימצא זאת לנכון, כל אחד וטעמיו"

עשרת השופטים הנוספים כתבו: "אנו מצטרפים לתוצאה שאליה הגיעה חברתנו הנשיאה א' חיות, וזאת מטעמים אשר יפורטו על ידי מי מאיתנו שימצא זאת לנכון, במסגרת פסק הדין המשלים שיינתן בהמשך". הנוסח הזה מצביע על חילוקי דעות בין השופטים, שהרי אם לא כן, היתה הנשיאה כותבת כי "תמצית הדברים כוללת את התוצאה האופרטיבית ואת עיקרי הנימוקים שאליהם הגענו פה אחד". עשרת השופטים הנוספים היו כותבים, "אנו מצטרפים לתוצאה שאליה הגיעה חברתנו הנשיאה א' חיות מהנימוקים שפירטה בתמצית לעיל".

יום הדיונים הראשון, 3/5/2020

כמפורט בסעיף 6 לתמצית נימוקי הנשיאה, "אקדים אחרית לראשית ואציין כבר בפתח הדברים כי לא נמצאה לנו עילה משפטית להתערב בהטלת תפקיד הרכבת הממשלה על חה"כ נתניהו. משכך החלטנו פה אחד לדחות את העתירות ככל שהן נוגעות לעניין זה".

ואכן לשון חוק יסוד: הממשלה, כפי שתוקן ב-2001, ברורה לחלוטין. עובדה זו לבדה היתה צריכה להספיק כדי שהעתירות תידחינה על הסף, והיה ראוי שפסק הדין יסתיים כאן. שלושה עשר הסעיפים שכתבה הנשיאה חיות בהמשך הם בבחינת "אוביטר" (אמרת אגב אורחא) של שופטת אחת מבין האחד-עשר שישבו בהרכב. לכל היותר, יכלה הנשיאה להוסיף אמירה בדבר חזקת החפות, שנדחקה אצלה לסעיף 19 האחרון.

בתוך האוביטר ימצא הקורא, הבקי בעולם המשפט, הפנייה להלכת פנחסי-דרעי, בדבר המינוי וההעברה מתפקידם של שרים שהוגש נגדם כתב אישום, הלכה שנפסקה לפני התיקון לחוק. אך קביעתה הפסקנית של הנשיאה כי "בניגוד לטענות שהועלו בפנינו במהלך הדיון . . . [ההלכה] ממשיכה לחול גם לאחר חקיקת חוק יסוד: הממשלה החדש משנת 2001", אינה מבוססת. לאחר תיקון החוק לא נפסקה הלכה בעניין זה, אלא אמרות אגב בדעת מיעוט של השופטים תיאודור אור, דורית בייניש, מישאל חשין וגם השופטת חיות (כתוארה דאז). עיון בפרוטוקול הדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 26/2/2001, אליו מפנה הנשיאה, איננו משקף את הנטען בתמצית הנימוקים. יתר על כן, עיון בדיון זה ובדיונים מאוחרים יותר מצביע על כך שחברי הכנסת התכוונו לתקן את החוק כדי לבטל את הלכת דרעי-פנחסי.דעות שונות

הערה נוספת נוגעת להצגת העובדות בידי הנשיאה. כתב האישום הוגש נגד ראש הממשלה נתניהו. אמנם נכון שראש הממשלה הוא גם חבר כנסת אבל, מאחר שמכוח סעיף 30 לחוק יסוד: הממשלה, הוא ראש הממשלה עד שתושבע ממשלה חדשה, השימוש בתואר חבר הכנסת נתניהו בכל פסק הדין לא היה ראוי. לא ייפלא שביום למחרת הדיון טענה עו"ד אביה אלף שכיום נתניהו איננו עוד ראש ממשלה כלל ועיקר והוא חבר כנסת מן השורה. והרי הנשיאה עצמה, גם כשהיא יושבת לדין כשופטת בין שאר השופטים או כיו"ר הרכב, מכונה הנשיאה חיות.

יום הדיון השני, 4/5/2020

ביום הדיונים השני נידון ההסכם הקואליציוני. אף כאן הובהר שחלק מהנושאים עתידים לעבור הליך חקיקה ומשום כך לא היה מקום כלל לברר אותם במסגרת הדיון בעתירות. ראינו בעת הדיון כיצד כמה מהשופטים מנסים להתערב בניהול הכנסת עד הפרט האחרון, כיצד בדיוק יחולקו ועדות הכנסת בין הקואליציה לאופוזיציה והזכות כביכול של האופוזיציה לנציג בוועדה למינוי שופטים, אף כי קשה לטעון למנהג כזה כשמדובר בממשלת אחדות רחבה.

יתר על כן, בעניין הרכב הוועדה יש נגיעה אישית ישירה לאותם שופטים היושבים לדין כשהם חברים בוועדה וגם לאלה שעתידים להיות חברים בה בקרוב. עקב עתירה שהוגשה בעבר בעניין זה על ידי עו"ד שחר בן-מאיר, אותם שופטים התפטרו מההרכב שדן בנושא.

גם בעניין תוקף ההסכם הקואליציוני ההסכמה בין השופטים נוגעת רק לתוצאה הסופית, שיש לדחות את העתירה, ומשום כך מה שנכתב על ידי הנשיאה בתמצית הנימוקים שלה בלבד הוא בבחינת אמרת אגב. היא משקפת את דעותיה ואת דעותיהם של מי שהביעו בעבר הסכמה עם דעות אלה, ומתעלמת מדעות נוגדות שהושמעו אף בפסיקה. כך למשל, חיות העמידה על בסיס שווה את עילת אי-החוקיות של ההסכם עם האפשרות שהוא סותר את תקנת הציבור, כטעם לפסילתו (סעיף 20 לתמצית הנימוקים). בהקשר זה ייזכרו במיוחד דברים שאמר המשנה לנשיא מנחם אלון בעניין ז'רז'סבקי –

כל עוד לא אמר המחוקק את דברו, לא לבית המשפט לקבוע הוראות בכגון אלה על דרך חקיקה שיפוטית. כל עוד אין נעשים מעשים בלתי חוקיים, רצוי לו לבית המשפט שלא להתערב בחסות אימרות כנף של "תקנת הציבור", "שלטון החוק" ומושגים עמומים כיוצא כאלה"

הצו על תנאי הכוללני שניתן בעתירות

עו"ד שמחה רוטמן, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה, כבר העיר על הפגמים שנפלו במתן הצו על תנאי הכוללני על ידי הנשיאה שלא כדין, וגם על סעדים שלא נתבקש כלל צו על תנאי לגביהם. חלקם הולבנו על ידי החתמת ההרכב כולו על הצו. ובכל זאת, מתברר שהצו לא הביא ליעילות הדיון אלא להיפך. הוא אפשר לעותרים לשטוח את מלוא רוחב טענותיהם, ומשמעות בפועל הייתה האדרת בג"ץ בעיני הציבור (אנו הקובעים!) והנדוס תודעת הציבור, שיתרשם מהטענות של העותרים גם אם לא היו ראויות להישמע כלל ועיקר.

לגבי הטלת המנדט להרכבת הממשלה לא היה ראוי ליתן צו כלל, ולגבי ההסכם הקואליציוני – היה ראוי להגביל את הצו רק לאותן הסוגיות שלגביהן היתה עלולה להתעורר השאלה של אי-חוקיות, או לעניין קיצוני של תקנת הציבור כגון הבטחת כסף נגד שלטון. נושאים שהם בליבת ההליך הפוליטי צריכים להישאר בידי חברי הכנסת.

לעניין פרסום תמצית נימוקי הנשיאה חיות

למקרא פסק הדין נזכרתי בדברים שאמר לי פעם המשנה לנשיא (בדימ') חיים כהן ז"ל, שהנשיא יואל זוסמן התנגד בתוקף ובצדק רב לכתיבת אמרות אגב אורחא על ידי השופטים שכיהנו בתקופת נשיאותו.

אבל, אם בחרה הנשיאה חיות לכתוב אוביטר משלה, היה זה מן הראוי שכלל השופטים יפרסמו את נימוקיהם לדחיית העתירות, "כל אחד וטעמיו", כדי שהציבור ידע מה הן דעותיהם בסוגיות השונות. כשם שבאי הכוח של הצדדים נדרשו לפעול במהירות, שלא לומר בחיפזון רב, כך ניתן היה לצפות מהשופטים, שיפעלו באותה מידה של יעילות שנתבעו מהצדדים בכל שלבי הדיון המזורז. כעת, כשדעותיהם של השופטים בסוגיות השונות ידועות לנשיאה, אך לא לציבור, היא תוכל, בהתאם לסמכותה על פי חוק השופטים, למנות את ההרכבים בעתירות הבאות כדי להגיע לתוצאות ה"נכונות".

והפגם הגדול מכולם – בכך שלא זכינו לפסק דין המפרט את טעמי כל השופטים נוצרה מראית עין של הסכמה ביניהם לא רק לגבי התוצאה אלא גם לנימוקים. למרבה הצער, בית המשפט של הנשיאה חיות אין בו אפילו מראית עין של "אלו ואלו דברי אלוהים חיים".