אסור שממשלה תתעדף ערכים

בשבועות האחרונים, בזמן שמגפת הקורונה התגברה באופן קיצוני ויחד איתה התגברו ההגבלות עד כדי סגר, מדינת ישראל עסוקה באופן חולני בהחרגות לטובת שתי פעילויות אנושיות, התפילה וההפגנה, משל היה להן מעמד על.

חשוב לזכור: ישראל מצויה במצב חירום חמור שבו, באופן המוחשי ביותר, חיים של אזרחים רבים ובריאותם נתונים בסכנה, פרנסתם מצויה בסכנה, העומס על מערכת הבריאות כבד והוא גובה מחיר עצום גם ממי שזקוקים לטיפול רפואי שאיננו קשור במגפת הקורונה. גם מצבה של כלכלת המדינה בכלל בכי רע. מדובר במגפה עולמית, שגורמת לתוצאות דומות ואף חמורות יותר במדינות רבות. במציאות חירום כה חמורה ונדירה, האם בכלל ניתן להעלות על הדעת, שפעילות כלשהי תקבל החרגה כשהיא גורמת לסיכון חמור?

לא קיים שום מקור בהגות הדמוקרטית, שמגבה קיומן של חירויות שמימושן הורג אנשים, ופוגע בצורה קיצונית בחברה. להפך, גם בדמוקרטיה נוהג מצב חירום שנועד להעדפת קיומה של החברה ופרטיה על פני המימוש המלא של החירויות הנהוג בשגרה.

מרגע שנקבעות מגבלות קורונה על כלל האזרחים, כל פעילות, תהא אשר תהא, צריכה להיאסר או להתבצע בהתאם למגבלות שנקבעו לכולם. אם ישנן החרגות, עליהן להתבצע על-פי שיקולי חירום (כחות צבא ושיטור, רפואה וכדומה), אך בשום פנים ואופן לא על-פי הערך האישי שיש לאזרח כזה או אחר לפעילות מסוימת.

לתפילה ולהפגנה אין שום רלבנטיות של חירום שמחייבת התכנסות המונית בשמן.

האם במצב של ירי טילים על ישראל או סכנה אחרת מהמוכרות לנו, היו מאפשרים את הפעילויות הללו באם הן היו מסכנות חיים? אין ספק שלא. וכאן זה עוד חמור יותר, משום שהן לא מסכנות את החיים רק של המשתתפים, אלא גם של הזולת. וכאן טמון הכשל המרכזי בדיון הזה. מי שטוענים עבור החרגת הפעילויות הללו, לא לוקחים ברצינות את הסכנות החמורות שמתממשות לנגד עינינו. כי האלטרנטיבה בלתי נתפסת: שהם מבינים את המחירים בנפש והסיכונים הרבים, אך משיקולים זרים הם מקריבים כקרבן את כלל החברה.

יתרה מכך: השקר הגדול טמון בכך, שההנחה של הפועלים למען ההחרגות היא שההחרגות אינן באמת כלליות, אלא הן הטבות שניתנות לשתי קבוצות לחץ ממוקדות. פריבילגיות השמורות למיוחסים, מתוך הבנה חד-משמעית שמדובר בדיוק בזה.

הרי אם כל האזרחים היו דתיים, הרי אם התפילה תוחרג, יצא שכל מגבלות-הקורונה נטולות ערך, וממשלת ישראל בעיניים פקוחות מביאה למוות ולחורבן למדינה כולה. בדומה היחס להפגנות. אם חצי מהאזרחים יצאו להפגנות בלי מגבלות, כל תכלית הסגר תסורס ושוב יצא שממשלת ישראל מביאה למוות ולחורבן בעיניים פקוחות. במקרה הזה, השקר הגדול טמון בכך, שההחרגה נועדה רק עבור מפגיני השמאל בלחץ של מפלגת 'כחול-לבן', שמבכרת את קבוצת הלחץ במחנה שלה על פני טובת המדינה.

מכאן לטענה המרכזית: הרי זכות התנועה למשל, היא חירות יסוד לא פחות מתפילה והפגנה, והיא נמנעת מכלל האזרחים. ביקורי חברים, התכנסויות, חתונות, בילויים ועוד חשובים באורח חייהם של אזרחים רבים, לא פחות מתפילה והפגנה, וכל אלו נאסרו ואיש לא פוצה פה.

מגבלות הקורונה הן כלליות, והן אוסרות כל פעילות שמסכנת חיים רבים. על-כן אי-אפשר לטעון שממשלה פועלת באופן ספציפי נגד פעילות כזאת או אחרת. זהו בדיוק המאפיין היסודי של מצב חירום ולא של ממשלה שפועלת באופן אנטי דמוקרטי.

הדרישה להחריג פעילות מסוימת שלא קשורה למצב החירום, היא דרישה פריבילגית של קבוצות השמות עצמן מעל לחיים, לבריאות ולפרנסה של כלל האזרחים. אין מדובר כאן רק בעניין תיאורטי. התפילה וההפגנה, מעבר לנזקן הישיר, גורמות לפגיעה רוחבית במשמעת האזרחית הנדרשת במצב חירום.

אם כן, הניסוח הנכון איננו שהממשלה אוסרת פעילות כזאת או אחרת, כי כרגע היא אוסרת על אינסוף פעילויות תוך פגיעה דרמטית בחירויות של כלל האזרחים, אלא מדוע ישנן קבוצות פריבילגיות שזוכות להחרגה גם במחירים הקשים הנגבים מכלל הציבור.

ברגע שממשלה מנהלת שיח כזה, אנו מקבלים מדינה שמחליטה באופן שרירותי אילו פעילויות של אזרחים הן בעלות ערך גבוה יותר משל אחרים, ושעבורו ניתן להקריב את השאר. וזאת תוספת נזק לנזקי הקורונה, שתלווה אותנו גם לאחריה.