עצם קיומו של הדיון מהווה קריאת תיגר של בית המשפט על מבנה השלטון בישראל, וקביעה עקרונית שלבית המשפט יש עליונות מוחלטת על המחוקק
בזמן שתשומת הלב הציבורית התמקדה כולה בשאלה האם פני מדינת ישראל לבחירות, ותוך שאיום בכניסה לסגר שלישי מרחף מעל אזרחי מדינת ישראל, התקיים אתמול (22/12) אחד הדיונים ההזויים ביותר בתולדות בית המשפט הישראלי. במהלכו נחשפה תגלית משפטית מפתיעה: סוף סוף נמצא מקור הסמכות של בית המשפט לדון בחוקי יסוד.
במסגרת דיון בהרכב מורחב של 11 שופטים, אשר נמשך למעלה משבע שעות, דנו שופטי בית המשפט העליון הישראלי בעתירות של קבוצות עותרים שונות כנגד חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, הידוע בשם "חוק הלאום".
מדובר למעשה בפעם הראשונה בה דן בית המשפט בתוקפו של חוק יסוד שהותקף בתקיפה ישירה, כאשר במהלך הדיון חשפה נשיאת בית המשפט העליון את מקור הסמכות של בית המשפט לדון בחוק היסוד – "הדבר נקבע לא אחת באמירות אגב של בית המשפט". הבנתם איך עובדת השיטה? במשך שנים השופטים מטפטפים קביעות "לא מחייבות" במסגרת הערות אגב, ואז יום אחד מסתכלים אחורה וטוענים בתמימות ש"הדברים נאמרו כבר לא אחת..".
בשביל להבין את גודל המאורע, צריך ראשית לעמוד על הפגם המבני שישנו בעצם הדיון שהתקיים. במדינה דמוקרטית אין לשום רשות, פקיד או נבחר ציבור זכויות או סמכויות שאין להן מקור ישיר בחוק. הנחת המוצא הינה שמקור הסמכות בדמוקרטיה הוא העם, או הציבור, וכי העם מאציל את הסמכות הזו לנבחריו שבתורם מגדירים תפקידים, סמכויות וכוחות לכל אחת מרשויות השלטון. כך פועל הצבא מכוח חוק יסוד הצבא, המשטרה מכוח פקודת המשטרה וכדומה.
בית המשפט העליון פועל בהתאם לסמכויות שנקבעו בחוק יסוד: השפיטה, אשר קובע את סמכויותיו וגדרי פעולתו. בשנת 1995, ניצל נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק את היעדר הקשב הציבורי, ויום למחרת רצח רבין פרסם את פסק דין בנק המזרחי, במסגרתו קבע כי חוקי היסוד של מדינת ישראל מהווים למעשה מעין "חוקה" שגוברת על חוקים "רגילים", ולכן מעניקים את הכוח לבית המשפט לפסול ולהתערב בחוקים של הכנסת. המהלך הזה אמנם נעשה ללא כל מקור חוקי, אולם לפחות הוא היה מגובה בהיגיון מסוים.
לאורך השנים, בכל פעם שנבחרי הציבור התקוממו כנגד התערבות של בג״ץ בחקיקה, טענו כנגדם השופטים כי ביכולתם לשנות את חוקי היסוד, ובהתאם להגדיר את סמכויות בית המשפט. כל עוד היכולת הזו נמצאת בידי הכנסת, הרי שביכולתה לגבור על בית המשפט ולבטא את רצון העם.
אלא שמאז שהוגשו העתירות כנגד חוק הלאום, החלה לרחף באוויר שאלה חדשה: אם בית המשפט העליון שואב את סמכותו מכוח חוק יסוד, איך ייתכן שבית המשפט ידון בתוקף של חוק היסוד עצמו? כיצד ייתכן שרשות ציבורית תוכל לדון בתוקף המקור שנותן לה את כוחה? הדבר דומה לברון מינכהאוזן המושה את עצמו מביצה כשהוא מושך עצמו מבלוריתו. לכאורה, מדובר באבסורד גמור.
בהתאם, גם המעקב אחר הדיון הארוך שהתקיים בפני בית המשפט העלה מסקנות חברתיות מרתקות. למעשה, במשך שבע שעות הדיון כמעט שלא הועלו טענות "משפטיות", וכמעט שלא נשמע ויכוח משפטי במובנו המקובל. הסיבה לכך היא מפני שאין כאן שום טענה לטעון, החוק מעולם לא הסמיך את בית המשפט לעסוק בחוקי היסוד.
עצם קיומו של הדיון בהרכב המורחב, מבלי לדחות את העתירות כולן על הסף, מהווה למעשה קריאת תיגר של בית המשפט על מבנה השלטון בישראל, וקביעה עקרונית שלבית המשפט יש עליונות מוחלטת על המחוקק.
עיקר הטענות שנשמעו במהלך הדיון הגיעו, כאמור, מתחומים אחרים לחלוטין. העותרים תקפו למעשה את עצם היכולת של מדינת ישראל להכריז על עצמה כמדינתו של העם היהודי, תוך טענה פוסט-ציונית כי עצם קיומו של החוק הקובע כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי פסול. כאמור, טענות אלו לא נדחו על הסף על-ידי 11 השופטים שישבו בדין.
מצד שני, לראשונה מאז המהפכה החוקתית זכינו לראות אתמול גם תגובה ראויה של שתי הרשויות הנוספות, המחוקקת והמבצעת. לראשונה נשלח מכתב רשמי מיו״ר הכנסת לנשיאת בית המשפט העליון, אשר מתרה בה במפורש כי לבית המשפט העליון אין כל סמכות לעסוק בתוקפו של חוק יסוד. במקביל, ציוץ ברשת החברתית ׳טוויטר׳ של ראש הממשלה חזר גם הוא על הקביעה החשובה הזו, והבהיר גם הוא שהדיון נעשה בחוסר סמכות.
בסופו של הדיון לא התקבלה החלטה, וככל הנראה אין סיכוי ממשי שבית המשפט יורה על ביטולו של חוק היסוד. אלא שבמהלך הדיון נחשפה עוד שיטת עבודה ידועה של בג״ץ, כאשר השופטים דיברו על האפשרות לפרש את החוק "פרשנות מקיימת". הכוונה היא כמובן לדרך בה מפרשים שופטי בית המשפט את חוקי הכנסת, לעיתים תוך הפיכה גמורה של משמעותן של המילים, בשביל שיתאימו לתפיסת עולמם. כך נמנע לעיתים בית המשפט מהצורך לבטל חוק באופן מלא, תוך קבלת ביקורת ציבורית, אך תוך ריקונו למעשה מתוכן.
עצם קיומו של הדיון התקדימי הזה, דווקא בתקופה בה מדינת ישראל נמצאת לפני מערכת בחירות נוספת, מחייב דריכות ועמידה על המשמר שלנו, אזרחי ישראל. חשוב מאוד שלא לאפשר לבית המשפט לטשטש את הערנות הציבורית באמצעות פסק דין מפותל שאמנם לא יבטל את החוק, אבל ירוקן אותו מתוכן או יקבע ש"אין מקום להתערב בעת הזו", תוך שמירת היכולת להתערב בחוקי היסוד ב"מקרים נדירים".
מערכת הבחירות הקרובה צריכה להעמיד בראש נושא אחד בלבד: האם מדינת ישראל היא דמוקרטיה, בה הציבור שולט באמצעות חברי הכנסת הנבחרים – או שמדובר במדינה שבראשה עומדת אוליגרכיה משפטית שיכולה, על סמך מערכת ערכים מעוותת ו"עקרונות חוקתיים" עמומים, לכפות את רצונה על המחוקק והציבור, ולקבוע בכך את אופייה של מדינת ישראל כולה.
עו״ד זאב לב הוא מנהל תחום מחקר וחופש המידע ב׳תנועה למשילות ודמוקרטיה׳
כמו קוזה נוסטרה, הבאים אליך עם המלצה לא מחייבת לטובתך, כך גם כנופיית הגלימות – מסמיכה את עצמה לפגוע בך לטובתך.
החוק התקבל ברוב של 62 חברי/ות כנסת. הרבה יותר מ-32 נוכלים שקיבלו את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אשר "על פי החוק" האחרון דווקא, ממציאים שודדי המשפט את הצידוקים לרצח ישראלים ועזרה לרוצחיהם/ן.
הבחירות הקרובות אכן צריכות להקרא – אזרחי ישראל מול 11 השודדים או שגב' חיות יכולה לבקש מהצטרפים החדשים לכת שלה, לחתום בדמם על אומרטה.
הכול כמובן נכון,אבל למרבה הצער,אינני מאמין שנתניהו,שגורלו האישי בסופו של דבר יגיע לשופטי בג"ץ,הוא האיש שיבצע את הרפורמות הנדרשות ביחסי הרשויות כדי להחזיר להם את הדמוקרטיה והשפיות.
אפילו להפריד את התפקיד המופקר,מלא ניגודי עניינים ברורים של היועץ המשפטי לממשלה לשני נושאי משרה ולהגדיר בחוק את סמכויות היועמ"ש שצריך להיות משרת אימון של הממשלה כמקובל בדמוקרטיות מתוקנות, נתניהו מנע בתקופה שלא היו לו בעיות משפטיות.
אולי יקרה נס ונתניהו יפנים ששיטת הגזר מול מערכת המשפט לפיה התנהל עד היום,נכשלה כישלון חרוץ והובילה את המדינה להפיכה(פוטש) משפטית של העליון ואותו לספסל הנאשמים ואז אולי יעבור לשימוש המתבקש במקל.
גם אםהוא יבין את זה, או שהוא יוחלף-מאוחר מדי.
ההתנכלות השיטתית למפלגות הדת״ל והכניעה העקבית למרכז(בלי לשים לב שהמרכז כבר מזמן החליף את השמאל בתפקיד היריב המסוכן) יצרו מצב בו הליכוד תלוי במפלגות המגנות על בג״ץ על מנת להשיג קואליציה ועל מנת לשמור עליה.
לא משנה כמה ירצו ראשי הליכוד לעשות משהו-נתניהו כבר קשר להם היטב את הידיים.
הבעיה: מנגנון בחירת השופטים. הממשלה והכנסת חייבות להיות בעלות הסמכות לפטר ולמנות שופטים שהם בסה"כ פקידים ממונים לא יותר.
מערכת המשפט אמורה להיות מסוגלת לפרש את החוק – זו ממחיותה וזו בלבד. היא לא נועדה לשלוט ולא למשול – אין לה את הסמכות ולא את ההכשרה לכך.
מה שאנחנו רואים הוא שמשפטנים מזהירים שלא מיישרים קו עם דעת החונטא – ע"ע רות גביזון לא יתקבלו (כי יש לה אגנדה) כאשר משפטנים בכירים טוענים שלא רק שרות התאימה אלא שאהרון ברק הוא צל חיוור לעומתה.
אי לכך ובהתאם לזאת, יש להגדיר מחדש בכנסת הבאה את חוק יסוד הלאום: להוסיך סעיף שיאושר ברב של 61+ ח"כ ולאמר מפורשות – כנסת ישראל לא הסמיכה את ביהמ"ש לדון בחוק יסוד – אין ולא ניתנה לו סמכות בחוק זה שכאמור התקבל ברב מוחלט של 61+ ח"כ. ביהמ"ש שלא פסל את הסף את העתירות פעל בפירטיות משפטית ולקחת סמכות לא קיימת. למען הסר ספק, שומרת כנסת ישראל לדון בשאלת העסקה של כל שופט ושופטת שסבור שיש לו הסמכות לדון בחוק יסוד.
למען הסר ספק, כנסת ישראל מודעת לחוק יסוד קדום כבוד האדם וחירותו ומבחירה בחרה לחוקק את חוק הלאום שהתקבל ברב של 61 ח"כ – אי לכך, חוק כבוד האדם וחופש העיסוק נחותים לחוק החדש – חוק שכנסת ישראל חוקקה ברב מוחלט תוך שהיא מודעת לחוק קודם שהתקבל ברב חלש של 32 מול 21 בשעת לילה מאוחרת.
בנוסף, כנסת ישראל מורה כריבון שאין ולא ניתנה לביהמ"ש כל סמכות לבטל חוק כזה או אחר אלא לכל היותר לשלוח מכתב בגין בעיה שהשופט סובר שהוא רואה לנכון ומבקש מאת הריבון לשקול לתקן.
הוועדה לבחירה ולהדחה של שופטים ראוי שתפעל בשם שר המשפטים שעומד בראש מערכת המשפט – הוא שממליץ וועדת הכנסת חוקה ומשפט מאשרת או דוחה.
יעוץ משפטי – בסמכות הממשלה לפטר בהחלטת ממשלה את היועץ, בסמכות השר לפטר את היועץ במשרדו ללא נימוק וללא שמוע. פוטר יועץ משפטי – יחולו עליו 20 שנים של צינון טרם שיוכל לעסוק במקצוע המשפטים או הוראת המשפטים. פוטר שופט לא יוכל לעסוק בעריכת דין, גישור או כל פעולה אחרת 50 שנים.
לימין רב מובהק של 70 ח"כ. תקוותו של הימין שנתניהו האיש יחטוף הכי חזק שאפשר – כי כשזה יקרה מי שיחליף אותו לא יגן על המערכת הזאת אלא יעמיד אותה במקומה ע"י הרב שיש לו בכנסת.
דבר אחרון, יועץ משפטי הוא יועץ, במקביל אליו חייבת הכנסת למנות תובע מדינתי עצמאי.
״לימין רוב מובהק של 70 ח״כ ״-
חחחח…אפשר גם שאכטה ממה שעישנת?
לאנונימי,
ראה סקר אחרון שלא שונה מהותית מסקרים בימים האחרונים:
https://www.maariv.co.il/news/politics/Article-810316
לכוד: 28, סער:18, ימינה, 14, שס:8, אגודת ישראל 8.
סה"כ 76 . ישראל ביתינו עוד 7 מנדטים.
לימין יש רב מובהק בצבור ורב שילך ויגבר בשנים הקרובות.
העבודה כבר לא עוברת את אחוז החסימה.
לשמאל יש רב מוחלט בקרב ה"תשקורת" ומערכת המשפט – תמיכה צבורית אין להם.
כשהימין ברב של מובהק של אפילו 80 מנדטים לאחר עידן נתניהו יחליטו שהם ישימו סוף לעריצות המעוט דרך רב מובהק בכנסת וישלחו הביתה את הפקידות בצמרת רב משרדי הממשלה.
אתה תבין שבזמן שאתה זה שלא מבין איפה הוא חי כי כנראה שאתה מסתובב יותר מדי בביתה התל אביבית.
אתה צודק לחלוטין.
אולם ראוי לציין שכאשר אין חוקה, בג"ץ הוא היחיד ששומר על הדמוקרטיה מחקיקת חוקים שסותרים לחלוטין את עקרונות המדינה (כמו נגיד ביטול זכות בחירה לנשים).
לכן, לטעמי, במקרים קיצוניים אין לבג"ץ ברירה אלא להתערב. אבל, זה לא המקרה של חוק הלאום. לדעתי זה לא חוק נכון, אבל הוא לא מנוגד לחלוטין לעקרונות המשטר, ולכן לבג"ץ אין את היכולת לפסול אותו.
"כמו נגיד ביטול זכות בחירה לנשים". אמירה אוילית,שמצביעה על מחסור חמור בחומר האפור במוח של אומרה. יותר חזק: ואם בכנסת יחליטו לתלות את כל הג'ינג'ים,זה הרבה יותר הגיוני. כל אמירות ההבל מכסות על כניעה לדיקטטורה של בג"ץ. היטיב השופט סולברג לענות בדיון לשופטת ארז שאמרה אמירה מטופשת דומה: ומה יהיה אם אנחנו נחליט למנוע הצבעה מנשים ?
כלומר, אתה מודה שבג"צ הינו דיקטטור (כיוון שהוא גם מחליט מהם עקרונות המדינה וגם מחליט מה נוגד להם), אתה ממציא מחלוקות שמעולם לא היו בישראל (זכות בחירה לנשים) אך קורה לזה דמוקרטיה.
אם כך, אני טבעוני אוכל בשר. היות ואני גם מחליט מי הוא/יא טבעוני ומה עליי לאכול. אני מקווה שדעתי זו, אינה קיצונית מדי להשית על עצמי את זעמו של העליון.
ובנוסף לתשובות שכבר קיבלת יש לציין שאין מי שיצביע לדבר כזה כי כל ח״כ שתבחר עומד בלפחות חלק מהדרישות הבאות:
א.היא עצמה אשה.
ב.נשוי לאשה.
ג.יש לו אמא/אחות/בת/קרובת משפחה אחרת/קולגה אשה/ידידות.
ד.יש לו בוחרים העומדים באחד או יותר מהסעיפים הנ״ל שעלולים לעזוב אותו.
ה.פוחד שקבוצת האוכלוסיה שלו תהיה הבאה שיחקקו נגדה(מזרחי/ערבי/אתיופי/חרדי/מתנחל/…).
וככה אפשר לטעון מול כל חוק מפלה.
לכן אין תרחיש שחוק כזה עובר ומה שכתבת הוא הפחדה שקרית ותו לא.
סעיף 15 בחוק יסוד השפיטה מסמיך את בית המשפט העליון לעסוק בכל נושא שהוא רואה לנכון, הכנסת אינה עליונה על בגצ שכן בהעדר חוקה אין למעשה גבול לחקיקה פוגענית וגזענית שהכנסת יכולה להעביר, ובגצ בכל מקרה אינו מחוקק חוקים, כך שהשנאה של הימין כלפיו היא רק מכך שהוא עומד כחומה בצורה בהגנה על כלל האזרחים מפני שאיפתו של הימין לחסל את הדמוקרטיה.
טעות.
חוק יסוד: השפיטה, סעיף 15(ג) אומר: בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.
בקודקס אזרחי, הפלילי והמנהלי של מדינת ישראל, ניתנה הסמכות המפורשת למגוון בתי המשפט בישראל. בחוק כתוב "אשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר", אך כמו כל נוכל סמולני, אתה "שכחת" חלק זה בחוק ו"ציטטת" רק את החלק שהתחשק לך. לא כך עובד החוק.
כמובן צפוי מנוכל סמולני להעלים מידע, בדיוק כפי שצפוי מנוכל סמולני להיות נרקסיסט ועקב כך, "לחשוב" שרצח הישראלים על ידי חמולתו, עבור פרסים מאוסלו – זה שלום ודמוקרטיה.
בג"ץ = דיקטטורה אשכנאצית
לא נשכח, לא נסלח
תגובה זו לכשעצמה מצביעה על רמת הדיון נגד בגצ והגישה המתווה אליה
תת קצהללא הבנה של עקרונות בסיסיים דל איזון וריסון
בעצם הדיון בחוק יסוד ללא פיטורי השופטים שהעיזו לפעול ללא סמכות, הסתיים הבסיס המשפטי של של מדינת ישראל כמו שהכרנו אותו עד היום. אזרחי ישראל לא מבינים עד כמה קשה הדימום הפנימי של מדינתם. אני חושש מאד מהבאות. והאשם העיקרי הוא נתניהו. לא יעזרו כל ההישגים הבינלאומים המדהימים שלו, בזירה הפנימית הוא פוליטיקאי בינוני. רחוק מלהיות מנהיג. להערכתי, הפעם הוא באמת גמר.
ברמאללה בפרלמנט – אין יהודים. לאחר שגם בכנסת לא יהיו ערבים – נקבל שיוויון ועצמאות.
יהודים וערבים לא מסוגלים ולא מוכרחים לחיות במדינה משותפת.
מדינה ערבית , ללא יהודים , נוסדה בשומרון ועזה.
כל ערבים מקומיים חייבים לקבל אזרחות מדינתם.
Jews ✡️ ☪️ Arabs
האם יש מפלגה שמסוגלת לשחרר את היהודים מן העול הערבי בארץ ישראל ?
עת לרשימה יהודית משותפת.
יעד: הפרדה מן הערבים בארץ, על בסיס אזרחות.