המשבר התרבותי בו אנו חיים לא נוצר בגלל שקראנו יותר מדי, אלא בגלל שהפסקנו לקרוא בכלל. הספרות הקלאסית מלמדת אותנו על האתגרים והערכים של החוויה האנושית
בתוך ההיסטריה הנוכחית של הפלת פסלים והדבקת שמות חדשים לדברים, אנחנו ממשיכים בטיפשותנו להרחיב את גבולות ״תרבות הביטול״. הצעד האחרון בתחום הוא הניסיון להחרים כְתבים מערביים ואמריקניים קלאסיים, אותן יצירות מופת שכעת מוכרזות כגזעניות או סקסיסטיות בידי גנדרני מוסר מטעם עצמם. מנהלת בית ספר תיכון במסצ׳וסטס התפארה לאחרונה ברשתות החברתיות כי היא “גאה מאוד לומר שהסרנו את האודיסיאה מתכנית הלימודים השנתית!”.
גאה? לפני יותר מעשרים שנה, חיברתי עם ג׳ון הית׳ ספר בשם 'מי הרג את הומרוס?'. הזהרנו מפני המגמה הגחמנית בה תיאוריות גזע ומעמד פוסטמודרניות, יחד עם התהליך האקדמי של התמחות צרה, מחסלות למעשה את לימודי התורות הקלאסיות באוניברסיטה. חששנו אז כי אם לא נשכיל לשמור עליה, המשיכה לספרות המופת של יוון ורומא תדעך גם בבתי הספר. כעת נראה שהחשש הזה מתממש.
אך מדוע כדאי לנו לקרוא קלאסיקות כמו האודיסיאה של הומרוס מלכתחילה? הקלאסיקות מלמדות אותנו על האתגרים הגדולים של החוויה האנושית – התבגרות, הפקת לקחים מכישלונות, נחישות והתמדה וקבלת העובדה הטרגית לפיה אנו תלויים לעתים קרובות בחסדי כוחות חזקים מאיתנו. המבחנים האלה הם כמה מהנושאים העיקריים באודיסיאה. לעתים קרובות אודיסאוס נזקק ליותר מתושייה ושרירים, והיה תלוי במזל ובסיוע שמימי. כיצד אודיסאוס הזקן, לאחר שנות נדודים ארוכות בדרך חזרה הביתה, נבדל מאודיסאוס הצעיר והגיבור בשדות הקרב של טרויה? אילו כישורים חדשים סייעו לו להביס את כוחות היקום האדירים שניסו לעצור אותו במסע לאיתקה?
הספרות המערבית הקנונית לעתים קרובות גם חותרת תחת אותו הנוף שהיא עצמה יוצרת. מדוע אתנה, האלילה הנשית הקשוחה, חכמה הרבה יותר מיושביו הזכרים של האולימפוס כמו פוסידון הרגיש והרברבן? כיצד פנלופה הכנועה לכאורה מצליחה להערים על מי שאמורים להיות המחזרים המבריקים והמובחרים ביותר של איתקה? מדוע העבד האומלל אומיאוס מגלה ערמומיות, נדיבות ונאמנות רבה יותר מאשר אדוניו העשירים והחופשיים? האודיסיאה לא רק מציגה לנו את ההגמוניה, אלא גם מטילה בה ספק בה בעת.
הומרוס אם כן מספק לנו אינספור נקודות התייחסות על-זמניות עבור כל אדם המבקש ללמוד לקחי זהירות או לשאוב עידוד מניסיון אבותיו. רוחו העשויה לבלי-חת של אודיסאוס, הסכנות בהן הוא נתקל והכישורים להם נדרש כדי להתגבר עליהן הפכו גם למודלים עבור יצירות אומנות וספרות עתידיות – החל מ'יוליסס' של ג׳יימס ג׳ויס ו'הרוח בערבי הנחל' של גרהם, דרך הפואמות של קוואפיס ועד לסרטים קלאסיים מאת קובריק והאחים כהן. בכל פעם שאתה מודאג משבריריות התרבות שלנו, פשוט שווה בנפשך את הדיסטופיה המצמררת על אי הקיקלופים. ואם נתנהג כמו חזירים חמדנים, אולי נהפוך באמת לכאלה כפי שהמכשפה קירקה הפכה את צוותו של אודיסאוס.
אמנים גדולים לא רק יוצרים סיפורים גדולים, הם עושים זאת בגדול בכל מובן. הפואמות האפיות של הומרוס על האודיסיאה והאיליאדה נוסחו לראשונה בעל פה בהקסמטר דקטילי, משקל המעניק רבדים נוספים של עושר מלודי לסיפור ולדיאלוגים. יתכן כי אוצר המילים של האפוסים האלה ידמה לחלקנו כיום כארכאי, אך הסגנון הנוסחתי והדימויים הנהדרים מזכירים לנו כיצד כישורים אומנותיים הם מכפילי כוח לכל עלילה ולכל דמות. הומרוס היה אולי אחד המשוררים הראשונים של ספרות המערב, ויחד עם זאת הוא מציע גם כיתת אמן בשימוש בטכניקות סיפוריות כמו הבזקי זיכרון, השלכות בלתי-מכוונות, דמויות אלמוניות וטעויות בזיהוי.
יצירות ספרות גדולות כמו האודיסיאה, 'אַינֵאִיס' של ורגיליוס, 'התופת' של דנטה או התנ״ך הותירו אחריהן אינסוף התייחסויות תרבותיות נצחיות שתרמו לאופן בו כל אחד מאיתנו חושב ומדבר. אדם שאינו מכיר למשל את שמות המקומות והמושגים מתוך האודיסיאה – האולימפוס, הסוס הטרויאני, קליפסו, האדס, סקילה וכריבדיס – יסבול מבסיס רעוע מאוד להבנת הלוגיקה והשפה של חלקים גדולים מהעולם בימינו.
הספרות הקלאסית יכולה גם ללמד אותנו על ערכים, הן טובים והן רעים. זכרו למשל את גורלם של רועה הצאן מֶלַנְתיוּס או של המחזר אנטינוֹאוֹס בן איתקה. בריונים יהירים כמו שני אלה לא זוכים לסוף שמח באודיסיאה, כזה שהענווים והנדיבים לרוב נהנים ממנו. עבור הומרוס, נאמנות ואחריות, אומץ וחשיבה בהירה אינן אופציות אלא מידות שעשויות להציל חיים. אודיסאוס מחזיק בהן ולכן מצליח לבסוף לשוב לביתו למרות התלאות שעבר בדרך ולמרות שאיבד את כל אנשיו.
בעולם הקדם-נוצרי של יוון הפגאנית, מוסריות הוגדרה גם כפגיעה באויבים וסיוע לידידים, לא בהפניית הלחי השנייה. ההיבריס מוליד נקמה אלוהית, לא כפרה על חטאים בסגנון הדרשה של ישו על ההר. אך כדי לאמוד נכון את ערכי הברית החדשה, יש להכיר קודם את האמונות האכזריות יותר שהיא מבקשת להחליף.
המשבר התרבותי בו אנו חיים לא נוצר בגלל שקראנו יותר מדי, אלא בגלל שהפסקנו לקרוא בכלל. מרבית האנשים שמשחיתים מונומנטים ומחריבים פסלים אינם יודעים דבר וחצי דבר על המטרות לזעמם. לבטל את הומרוס אינה פעולה של הפגנת מוסר נעלה, זו הצגה של בורות מוחלטת.
פרופ’ ויקטור דיוויס הנסון הוא סופר ומרצה להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד. הטור התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו‘.
אף אחד לא יבטל את הומרוס, אל תדאג.
שאלה למי שקראו את האילידאה והאודיסאה. כדאי לקרוא את האילידאה לפני? יש בספריה שלי את שני הספרים, אבל האלידאה בתרגום הרבה פחות חביב שאני פחות מתחבר אליו. אפסיד בהבנת האודיסאה בלי להקדים לקרוא את האילידאה לפני?
אף אחד לא יבטל את הומרוס אתה אומר?
מכיר את משבר תקופת הברונזה המאוחרת? לא? אל תדאג, רבים לא מכירים. אז רק לידיעה כללית, הנה הערך בויקיפדיה:
https://en.wikipedia.org/wiki/Late_Bronze_Age_collapse
אבל, כמעט כולם מכירים את ימי הביניים באירופה, תקופה של כ-500 שנה שבה, לפחות בפעם השנייה בהיסטוריה המתועדת, הציויליזציה המערבית שכחה כל מה שלמדה בדורות הקודמים, וחזרה לחושך. חושך אמיתי. חושך כזה שבו אנשים שוכחים קרוא וכתוב, אדריכלות, רפואה, מטלורגיה, ספרות, מדע, וכמובן תרבות. חוזרים לקרבן אדם, והחזקת עבדים, עוני מחפיר, פרימיטיביות, אמונות טפלות ובעיקר הרבה אלימות.
התחושה השקרית שבה אנו נוטים לחיות, לפיה העולם מתקדם כל הזמן בכיוון חיובי וצומח, ולעיתים עושה צעד לאחור כדי לעשות שני צעדים קדימה, התחושה הזו היא בדיוק מה שכתבתי – שקרית.
ואם לא נשכיל לעשות צעדים אקטיביים ופרואקטיביים כדי לשמר את נכסי התרבות שלנו, תמיד יש איזה ברברי שמחכה מעבר לסף כדי לשרוף את הכל. לפעמים זה הויזיגותים, לפעמים זה הנאצים, לפעמים זה הבולשביקים. הם תמיד רק מחכים להזדמנות.
התרופה לשאננות היא פעולה. התרופה להרס היא יצירה.
ולשאלתך, אין הכרח לקרוא את האיליאדה לפני, אבל זה בהחלט יוסיף הקשר. התרגומים אכן לא מוצלחים, עדיף מכלום.
אוריאל יקירי משכבר הימים.
האימפריה הרומית המערבית אכן התמוטטה.
אולם בד בבד הצד המזרחי של האימפריה המשיך לשגשג. (קונסטנטינופול שנבנתה בימים שרומא נהרסה היתה לא פחות מפוארת). בארץ ישראל ובמזה"ת התקופה הביזנטית היתה תקופת שיא.
אנטיוכיה ואלכסנדריה קיסריה תדמור ופטרה.
כ50 שנה אחרי התמוטטות רומא הקיסר הביזנטי שיחרר את איטליה ספרד וצפון אפריקה מהברברים – באותה תקופה הוקמו הקתדרלות בונציה וברוונה.
המוסלמים שהגיעו קצת יותר מאוחר פיתחו את צפון אפריקה וספרד – קירואן גרנדה קורדובה וטולדו כמו גם את בגדאד קהיר דמשק מכה ומדינה ובארץ הקימו את רמלה.
דרכי החאג' והמשי יצרו קשרים בין תרבויות
בפרס סין הודו אתיופיה ואמריקה החיים המשיכו כסידרם.
יפן ואינדונזיה פרחו בימי הביניים
גרמניה וסביבותיה היו יער מיושב ברברים לפני ימי הביניים – והפכה למתורבתת במהלכן.
ימי הביניים וההידרדרות לא חלו בכל העולם אלא רק באזור מסוים במערב אירופה צרפת אנגליה איטליה בלגיה וחלקים מיוגוסלביה.
נ.ב. הפלישות הטורקיות/מונגוליות שהביאו לשקיעת האימפריות הערביות ולחורבן האימפריה הביזנטית הסינית והתרבות ההודית היו לטעמי חמורות בהרבה מחורבן האימפריה הרומית המערבית.
"המשבר התרבותי בו אנו חיים לא נוצר בגלל שקראנו יותר מדי, אלא בגלל שהפסקנו לקרוא בכלל"
ממש לא נכון !
לאורך כל ההיסטוריה ההמונים הנבערים לא קראו מאומה – ואין בזה כל חדש.
המשבר הנוכחי נוצר בגלל "חוסר ברירה" תרבותי שתוצאתו הייתה צריכת ספרות-זבל כמזון עיקרי של "מעמד הביניים התרבותי"
אחרי זה נצרך הזבל ישירות מהעיתונות והספרות התייתרה כמעט לגמרי
אחרי זה הזבל כבר הפך "מומחש" כי בשביל מה צריך מילים לזבל ואז המדיה נותרה רק ויזואלית
כיום כבר ניתן להסתפק בצריכת אימוג'ים שונים המבטאים "טעם" שרובו הצהרת "איכס"…
ככה נוצרה ציוויליזציה חדשה המיוסדת לא על תוכן או איכות או ערכים אלא על מלחמות-דת שבסיסן "טעם" אישי
והיות ועל טעם וריח אין להתווכח
התוצאה מלחמות-דת תוססות ומבעבעות שעניינן כפיית "טעם" באמצעות "סבירות\מוסר\שכל ישר" ושאר פסוודונים חלולים
לאט לאט המלחמות יעצימו למלחמות גלויות ובלתי פתירות
ככה זה כשעארסים מכל הסוגים מתיימרים לנהל את העולם באמצעות שלטון המונים דמוקרטי
נראה לי שזו בדיוק כוונת המאמר.
בעבר, רק מעטים יכלו להרשות לעצמם ללמוד לקרוא ולכתוב(לרוב, ההנהגה הדתית) וכתוצאה מזה נוצר חלוקה בין ההנהגה המשכילה להמון הנבער שפיתח ענווה וציתנות.
בימינו, התנאים השתנו וכולם יודעים קרוא וכתוב, אך במקום שזה יגרום להמונים להפוך לאינטלקטואלים-נוצרה תוצאה הפוכה בה ההנהגה הפסיקה לקרוא(לדוגמה, אותה אשת חינוך המתגאה בכך שאינה נוגעת בהומרוס) והדרדרה כפי שתיארת.
בימינו מעט מאוד יודעי קרוא וכתוב
והמרשתת תוכיח
מרבית השפה המועברת במרשתת הינה שיעתוק צלילי מדיבור, אי לכך היא מכילה שגיאות איות ותחביר עד כדי כך שבדור הבא מי שילמד ממנה שפה ולשון ידבר שפה אחרת…
הדוגמה שהבאת אינה מוכיחה שההנהגה הפסיקה לקרוא – אלא שההמון השתלט על ההנהגה
ככה זה בדמוקרטיית המונים
אבל ישנן דוגמאות למכביר שדווקא מי שתדמיתם אינטלקטואלית יותר הם בסך הכל עארסים לבנים שכמעט ולא קראו מאומה בכל ימי חייהם אבל ליהגו את עצמם לדעת בשפה גבוהה יותר וחלולת משמעות מושגית [לפיד, יעלון, גנץ, סער, בנט, שקד, ליברמן, וכיוצ"ב]
ככה נראה דקאדנס
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A7%D7%93%D7%A0%D7%A1
https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Index/Page.aspx?nBookID=69910767&nTocEntryID=70165211&nPageID=69990704
https://www.e-vrit.co.il/Product/12661/%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%90_%D7%9C%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%A7%D7%90%D7%93%D7%A0%D7%A1_%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94
ההוכחה הטובה ביותר לדקאדנס
היא החלפת השם שנעשתה ל"תעשיית הבידור" [זמר\קולנוע\תיאטורון\מחול\מוסיקה] והפיכתה ל"תעשיית התרבות"
ככה "לחם ושעשועים"
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%97%D7%9D_%D7%95%D7%A9%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%9D
הפך להיות "הדת החילונית השלטת" בימי
"שקיעת המערב"
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%91#%D7%A9%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%A6%D7%9E%D7%99%D7%97%D7%94_%D7%95%D7%A9%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%94
וחזרה גנרלית אופיינית על שלבי טרום שקיעתו
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%90%D7%A8#%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%91_%D7%94%D7%AA%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA%D7%99
והנה גם זו הוכחה שבמדמנה המקומים מעטים מאוד יודעי קרוא וכתוב
ובמיוחד העארסים הלבנים הדורשים לעצמם איצטלת משכילים אירופאיים
אין להם ולו מושג קל לא על משכילות בכלל ולא על אירופאיות בפרט
עובדה !
הקלסיקות שלנו זה הגמרא והמדרש. כל השאר זה בונוס נחמד ולא נצרך.
המאמר הזה יותר רלוונטי ללא-יהודים שצריכים איזה מיתוס משותף תרבותי להישען עליו, ליהודים יש די והותר בכוחות עצמם.
גם מזה וגם מזה אל תנח ידך. משני המקורות יש מה ללמוד. שניהם לא מושלמים וארכאים במידה רבה. בשני המקרים מדובר במיתולוגיות.
רק למה שכחת את התנ"ך שדווקא הוא המקביל [להבדיל] להומירוס ?
עד כדי שהמשנה מציינת מפורשות
"אומרים צדוקים, קובלין אנו עליכם פרושים, שאתם אומרים, כתבי הקדש מטמאין את הידים, וספרי המירם [=הומירוס] אינם מטמאין את הידים."
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%93_%D7%95
בול מה שחשבתי.
בשביל מה חגגנו חנוכה? הקלאסיקות שלנו מתבססות על התנך. אותו צריך לקרוא לא את הומרוס.
התנך, אברהם יצחק ויעקב הם אבותינו. וכדי ללמוד מוסר ומסרים אפשר לקרוא את אגדות חזל, סיפורי חסידים ועוד קלאסיקות כאלה.
נכון. אז מה?
אותה התופעה קוראת גם בישראל עם התנ״ך. אולי הדוגמאות הן יותר אברהם, דוד ואיזבל ופחות אודיסאוס, אתנה וקירקה אבל הרעיון הוא עדיין נכון: התחלנו לקרוא פחות קלאסיקות(ובאופן נרחב אף להוציא אותם מבתי הספר) וללמוד מהן וכתוצאה מכך הידרדרנו תרבותית וחברתית.
הפוך גוטא. התלמוד והמדרש הם בונוס יפה . תרבות המערב – העיקר.
אני מיתהלכת לאור הנבואה בהקשר לזה שכתב למטה הגמרא והמידרש. כהונת אהרון ברק והרב שך והתולדה שלהם מה שהיום מוצתה והיגיע הזמן שהדוקטרינה שלהם תפנה מקומה לנבואה. תמיד הייתי סקרנית קראתי בלי סוף ראיתי סידרה בריטית ניפלאה דרמה שהמחיזה חלקים מהמיתולוגיה היוונית ויתכן שקראתי מיזמן את אליאדה הומארום וכו או חלקים מיזה. אפשר להעזר המון בדברים הניפלאים האלה להבנה והעשרת הבינה הפנימית שבך. תמיד כדאי להיסתקרן. זו הסיבה שאני מפיקה תועלת אדירה בתור מאמינה עיברייה מיכל הקיים להבנת אמונתי. לא צריך להרתע לחשוש אלא לעמת אמונה ליגדול עם ההויה ולהיתעמת איתה אמונתית. לתת לסיעור מוחין לעשות את שלו. מי שניתקע בגטו הוא כובל דרכיו בספירלה טראגית נוראה . הכל פה במדינה גטאות זה כה טראגי. יבוא רע מאוד מהגלות. לא מאפשר סיעור מוחיו אמיתי שיכל להביא הצלה ואנחנו כל כך מדורדרים.
הבא נבחון חלק מהערכים של הומרוס (המירס בלשון חז"ל) האיליאדה תיאור השנה התשעית של המצור על טרויה הנה כמה מהערכים : עלבון אכילס שהוא לא יכול לאנוס את בת בריסאס שבוית המלחמה שלו שנמסרה לחקו של אגממנון שיכול לאנוס אותה. השחתת גופת הקטור (שלא הושחת באופן פלאי) כנקמה על מות חברו של אכילס, קינת שליט טרויה בו אנחנו מתוודעים כי טרויה עתידה להחרב ואנשיה לעבדות . הערכים של האודיסאה (תיאור מסעות אודיסאוס כעשרים שנה בגלל קליפסו) תלית המשרתות ששכבו עם המחזרים של אשתו משום שפגעו במעמד הפטריאכלי שלו . זה סיפורת יפה אבל במקרה הזה אני שמח שאני פגורוסבי
אז אתה רוצה למחוק כל מה שלא מתאים להשקפץ העולם העכשווית שלך? בגלל מחשבות כאלה כל כך הרבה מהעושר הרוחני של ימי קדם נספה על ידי שליטים צרי מוחין שחשבו בזמן מסויים שבאמת שלהם כי האמת היחידה וכל מה שקדם לה או סותר אותה טעון שריפה
איך אני אוהב תגובה כמוך. מישהו דיבר על השתקה או מחיקה . אפשר לקרוא את הומירוס כסיפורת יפה ללא צורך לקבל את ערכיה. כמו שהתלמוד לדוגמא מתייחס לעבד כנעני כלא אדם (שאין מנחמים ומקבלים עליהם תנחומים)או אריסטו שהתייחס לעבד כרכוש ו התייחסות משה למדינים ראה פרשת מטות , או הדיון האקדמאי של הרמבם לגבי העיר הנידחת (מה גורל שירה הנמצאת בעיר כזאת? לדוגמא). או קריאת חוקי חמורבי . אלו מערכת ערכים ואמונה שזרה לי או שאינני מקבל אותה אני לומד אותה כידע אבל לא מקבל אותה .