ירושלים של מעלה עשויה להשתלב בתפילותיהן של כל הדתות, אבל הפוליס, העיר הגשמית, היא בירת ישראל ותו לא. הכחשת ההיסטוריה היהודית בעיר היא לא פחות מעלילה אנטי-ציונית
המלחמה על ישראל הממשיכה עד היום, פרצה לפני כמאה שנים במאורעות תר״פ. הקומוניסטים רואים בה מאבק בין מעמדות, ובעיני האסלאמיסטים מדובר במלחמת דת. השמאל הישראלי מתייחס אליה כסכסוך טריטוריאלי, ולפי הגישה הלאומית המלחמה על ישראל היא קיומית.
הקיומיות שלה מתבטאת גם בעימות בין שני נרטיבים סותרים. הראשון טוען שהעם היהודי נוּשל מאדמתו ההיסטורית, שב אליה בצדק, ומצמיח אותה בהצלחה. הטיעון הנגדי סובר שהאימפריאליזם המציא את מושג העם היהודי במקום דת גרידא והשתמש בו כדי לפלוש לאדמה של עם עתיק ימים הקרוי פלסטיני.
אם העלילה האנטי-ציונית הזאת תצלח, תיעלם מדינת היהודים. אם תשתרש אמת הציונות יבוא שלום כולל ובר-קיימא, כי שלום אמת פירושו ניצחונה של ישראל.
את האנטי-ציונות אפשר להפריך: רציפותו של העם היהודי לאורך אלפי שנים היא עובדה, רק לוֹ הייתה כאן ממלכה עצמאית, וכן העם היהודי הוא זה שנאבק נגד האימפריאליזם וגירש אותו מהארץ. במילים אחרות, הנרטיב האנטי-ציוני הוא בלוף גדול ששיגע את כולם במשך עשרות שנים בתמיכתה השיטתית של אירופה.
כמובן ישנה גישה שלישית הממעיטה מחשיבותם של האמת והצדק ומתמקדת במציאת פשרה שתוביל לפתרון. חסידיה מתרצים בו זמנית שלא חשוב מהו שורש המלחמה ושהשורש נובע מתוצאות מלחמת ששת הימים, בהתעלמותם המכוּונת מכך שאין ערבי אחד המתארך את תחילת הסכסוך ל-1967.
אנשי הפשרה טועים מפני שהבנת סיבות המלחמה חיונית כדי לסיים אותה. לא כיבוש מדומה הוא העילה אלא הסרבנות האנטי-ציונית לקבל כל פתרון שיכלול מדינה יהודית. הערבים מעולם לא נלחמו למען הקמת מדינה פלסטינית אלא למען חיסולה של המדינה היהודית. אם בדרך ליעד הזה מתבקשת עוד מדינה ערבית, מוכנים חלק מהאנטי-ציונים להתפשר ולהקימה, כל עוד המטרה הסופית לא תישכח. יחד עם התקפות טרור, האמצעים להגשמתה כוללים דה-לגיטימציה רעיונית מתמדת. במידה שתאבד ישראל כל זכות להתקיים בעיני העולם, קל יותר יהיה להשמידה.
קלפטו-היסטוריה, גזילת תולדות ישראל
סלילת הדרך לשלילת הלגיטימיות של מדינת היהודים עוברת בהכחשת ההיסטוריה שלהם, ובעיקר הכחשת ירושלים וניכוסה לעם אחר. לפי האנטי-ציונים, חייבת ישראל לחלק את ירושלים בשל היותה כוח כובש בעיר. כנגדם, לא מדגישים אנשי הפשרה את אי-הצדק כביכול, אלא את האמונה שחלוקת העיר תקרב את השלום המיוחל.
אבל המציאות מצטיירת כהפוכה: אם אכן תסכים ישראל לוותר על הבלעדיות על ירושלים, יוחלש צדקה ההיסטורי וכך יונצח המאבק. הנרטיבים ימשיכו אז להתקוטט, עכשיו בשאלת מי הם היורשים ההיסטוריים של תולדות העיר, או איזה משני חלקיה מייצג נאמנה את תולדותיה ויוקרתה.
כך קורה ששמירת ירושלים כבירתה של ישראל בלבד, לא רק משקפת את האמת שהעיר מעולם לא הייתה בירה לכל אומה אחרת, אלא אף מבטיחה שלום אמת הודות לניצחונה של הציונות.
אם תל אביב היא בירת ישראל, כפי שסוברים האירופיים בעקשנות, אזי עשויה מדינתנו להיתפס כמודרנית ומקובלת, אפילו רצויה. אבל לא הזכות ההיסטורית תהווה את יסודה של ישראל, אלא רדיפתם של היהודים שביקשו פינה לאן לברוח. כך טען ברק אובמה בנאום המפורסם שנשא בקהיר ב-4 ביוני ב-2009 תחת הכותרת “התחלה חדשה”. הוא הצדיק את מדינת ישראל לא בקשר שלה לאדמתה, אלא בסבלם הרב של היהודים. לא פלא שלמחרת הוא ביקר בבוכנוולד ולא בירושלים.
כאשר ירושלים היא בירתנו הבלעדית, ישראל איננה רק מפלט רצוי ומודרני, היא עולה מדרגה והופכת לסיפור של תחייה לאומית מפוארת. הסיפור הינו קשה לספיגה עבור האירופיים אך הוא הסיפור היחיד שיבטיח שלום וביטול ההשמצה של כובשים זרים, שהיא העילה העיקרית למלחמה.
תשובה לנסיך חסן בן טלאל
לפני מספר ימים פרסם דודו של מלך ירדן מאמר בתקשורת הישראלית בקריאה להגיע לשלום כולל. המתכון המיושן של חסן בן טלאל מסלק את ההיסטוריה היהודית, דהיינו הופך אותנו שוב לנרדפים שמצאו פיסת אדמה הודות לרחמנות של אומות העולם. הצעת הנסיך אכן דורשת שירושלים תהיה בירת פלסטין. מעניין שבהתייחסותו לעיר איננו רואה צורך בהתנצלות על החורבן שביצעה ממשלתו בירושלים. אולי לא לייעוץ מלכותי מצפה ישראל, אלא לפיצוי על למעלה משלושים בתי כנסת ומקומות קדושים שהוחרבו על-ידי הירדנים.
מסקרן עוד יותר הוא הפרדוקס הבולט לעין: אם ירדן כה רוצה שירושלים תהפוך לבירה ערבית, מדוע היא לא הזכירה זאת כאשר היא שלטה בעיר במשך כעשרים שנה? במקום מתן תשובה, מוחק הנסיך את ההיסטוריה ומנציח את המלחמה על הלגיטימיות של המדינה היהודית. הוא מדבר על הדת היהודית, אך העניין הוא לא הדת היהודית, אלא האומה היהודית וזכותה על ירושלים.
השאלה איננה מדוע היהדות לבד תמשול על עיר שקדושה לשלוש הדתות, אלא מדוע עם ישראל ימשול בעיר לנוכח קיום תביעה נגדית. הרי לא היהדות שולטת אלא מדינת העם היהודי המתחדשת.
גם לגבי הדתות המתחרות ישנן תשובות: קדושת ירושלים לנוכרים נובעת דווקא ממעמדה של העיר ביהדות, ושרק ליהדות העיר היא בשיא הקדושה. אך האמיתות האלה מרחיקות אותנו מהעיקר: הלאום היהודי ובירתו.
ירושלים של מעלה עשויה להשתלב בתפילותיהן של כל הדתות, אבל הפוליס, העיר הגשמית, היא בירת ישראל ותו לא. שלא לדבר על כך ששליטת ישראל היא שהביאה לחופש הדת המופתי השורר בעיר. אולי המוטיב הזה היה בראש של הבחור הציוני מאודסה שכתב את שירו הראשון ובו כינה את ירושלים “עיר שלום”.
ד״ר גוסטבו פרדניק פרסם עשרים ספרים, לרבות על מחשבת ישראל ועל יודופוביה.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
נתניהו. אלקים שמור עליו מכל משמר. בשבילנו
ירושלים היתה בירת הממלכה הצלבנית במשך עשרות שנים, כך שהיתה בירתו של עם אחר. חלק גדול מהכנסיות רואות בירושלים בירה רוחנית ולא בנצרת או קונסטנטינופוליס למשל. נושא קדושת ירושלים באיסלאם היא מיתוס אותו החל המופתי לפני כמאה שנה.
ירושלים הפכה לקדושה למוסלמים בסוף המאה השביעית.
הקדושה שלה גברה במהלך המאבק בממלכה הצלבנית שנמשך כמאתיים שנה.
שהיה ארוע מכונן
ארץ ישראל לא היתה בירה של מדינה ערבית אבל ירושלים היתה עיר מושקעת ומקודשת ונבנו בה מבני ציבור ודת מוסלמיים רבים.
הציפייה שידיעות יקשיבו לירדנים היא מוגזמת, זה עלול לשבש את התאוריות של השמאל – https://freedom-is-slavery-il.blogspot.com/2018/10/blog-post_13.html
נוצצים כוכבי ליל במצמוץ
וזורעים את אורם הרעוד
על העיר השוקטת אל-קודס
שחנה בה המלך דאוד.
ומשם הם צופים ורואים
את העיר אל-חליל ממרחק,
עיר קברו של האב אברהים,
אברהים שהוליד את איסחק.
ומשם קו אורם השנון
אץ לצבוע בזוהב אורו
את מימי הנהר אל-אורדון
שיעקוב במקלו עברו.
לילה צח. ברמיזה אורירית
נוצצים כוכבי ליל כחוק
על הריה של ארץ ערבית
אשר מוסה ראה מרחוק.
לא הכרתי, תודה רבה!!
אם ירדן באמת מאמינה ששלטון מוסלמי יכול לאפשר שלום ואחווה-שיתחילו מלהוכיח שהם יכולים על ידי הכנסת חופש דת לפיסה היחידה של ירושלים שיש להם השפעה עליה: הר הבית.
לצלבנים היתה ממלכה שירושלים היתה בירתה.
ישראל ויתרה על ריבונותה בהר הבית בעיקבות ההתנקשות הכושלת בחאלד משעל בתקופת נתניהו הראשונה. ישראל מקפידה לקיים את התחיבויותיה למרות שמעולם לא הצהירה עליהן רשמית ומי יודע איזה ערבויות נתניהו נתן.
אפשר ורצוי לדרוש, בכל פורום עולמי, ביחוד באו"ם, את ארץ ישראל המזרחית שנלקחה מעם ישראל, תוך כדי יצירת פשע מתמשך של בריטניה, לה ניתן המנדט. האפשרות הנכונה היתה להעביר לארץ ישראל המזרחית, את כל הערבים, תחת שלטון ישראלי – ולא תחת שלטון של משפחת נסיכים מושחתת מחיג'אז (סעודיה היום). וכך לא היתה יותר עילה למלחמה. אבל זה לא התאים לבריטים שכן רצו שתהיה מלחמה מתמשכת בין הישראלים לעמי ערב – כדי שיוכלו למכור נשק, אולי לשני הצדדים גם יחד.
עדיין אפשר לייצר מצב בו מרד של ערבים (פלסטינים) שהם 80% מארץ ישראל המזרחית, יתמרדו שם, וכך יעברו אליהם כל הערבים מארץ ישראל המערבית.
כבר היה שם מרד של ערבים פלסטינים ב:1970 (ספטמבר השחור), וישראל בטיפשותה, עזרה לחוסין.
אין שום סיבה בעולם והצדקה לשליטה של 20% בדואים מחיג'אז, על 80% פלסטינים, בארץ ישראל המזרחית.
כך יהיה שלום (קר), או חוסר מלחמה לטווח ארוך.
גוסטבו פרדניק היקר!
מאמר שלם כדי לקדוח חורים במים. נראה לך שכשתשכנע את יריביך שיש לך זכות היסטורית על ירושלים, הם ירפו? נראה לך שמוחמד בן טלאל ישיב לטיעוניך: "מה, וואללה? לא ידעתי. תעזוב, אחי. אתה צודק. ירושלים רק שלכם!". הצחקת אותי, גוסטבו.
אומות מחזיקות בטריטוריות שלהן בזכות הכוח, לא מכוח הזכות.
איזו זכות יש לניו-זילנדים על ניו-זילנד הגזולה מהמאורים?
איזו זכות יש לצרפתים על צרפת שנגזלה על ידי הפראנקים מהאימפריה הרומית שגזלה אותה מהגאלים שגזלו אותה מהנאנדרטאלים?
היה חזק, הגבה את חומותיך, התעשר, התחמש, התפשט. או אז תשלוט בירושלים והיא תהיה בירתך.
כי אם ניחלש, ננמיך את חומותינו, נתפשר ונצטמק, עם כל זכויותינו ההיסטוריות על ירושלים, יבעטו אותנו מפה יחד עם זכויותינו חזרה לגטו לבוב!
לא מדוייק. אומות קטנות מקבלות כח רב מתמיכה של צדדים לא מעורבים (למשל הצהרת בלפור, המנדאט הבריטי, תוכנית החלוקה) והתמיכה האוונגליסטית שמשפיעה על הבחירות בארה"ב ובמדינות נוספות. לצערנו, גם אויבנו – ערביי ארץ ישראל – מקבלים תמיכה לא סבירה ביחס למה שמקבלים מיעוטים לאומיים בסיכסוכים אחרים בעולם.
ערביי ארץ ישראל מתקופת המופתי פיברקו קשרים הסטורים, ויש גופים בנלאומיים שהתחילו להאמין בכך (הכרזת אונסקו על מערת המכפלה כמסגד), שלא לדבר על הסיוע שהם מקבלים ממדינות מוסלמיות.
המופתי ימח שמו לא פיברק אלא החייה קשרים היסטוריים.
נכון שירושלים לא מוזכרת בשמה בקוראן (וגם בתורה היא לא מוזכרת) אבל הסיפור על בני ישראל שהובלו אל הארץ המובטחת ואז חטאו והוגלו והבכורה הועברה מהם (לצאצאי ישמעאל שהוא היורש הראוי של אברהם) קיים גם קיים והוא אבן יסוד בתאולוגיה האיסלאמית שהתפרסמה כבר לפני 1300 שנה – ע"פ האיסלם האיסלם הוא מחליף היהדות וירושלים עיר קדושה.
מלחמות הקודש שניהלו המוסלמים על הארץ לפני 900 שנה ותועדו היטב כנגד הצלבנים חיזקו את מעמדה וקדושתה של ארץ ישראל וירושלים ויצרו נרטיב גבורה והקרבה וכיסופים.
ההקצנה האיסלמית הגיעה בעיקבות המאבק בצלבנים – לפני 750 שנה מיבנה מערת המכפלה כן הפך למסגד וההקפדה על האיסלמיות של המקום נמשכה ברציפות.
לכנסייה הקתולית שמייצגת למעלה ממיליארד מאמינים – לקח 300 שנה כדי להשיג חזקה בכנסיה בעין כרם ובהר תבור ועוד 300 שנה כדי לקבל אישור להקים שם מגדל פעמונים.
ליהודים עד המאה ה19 הותר כמעט תמיד אך ורק ביכ"נ בודד בירושלים ובחברון נמוך ממפלס הרחוב. (זה שהתקיימו ישיבות בבתים פרטיים זה לא דבר רשמי).
במחצית המאה ה19 האימפריה העותמאנית כדי לעכב את קריסתה ויתרה על האיסלמיות ואיפשרה הקמת כנסיות ובתי כנסת.
בתי הכנסת והכנסיות בירושלים ובחברון הם כמעט כולם מתקופת עליית תלמידי הגר"א ואילך 1840. בצפון הארץ היה את דהר אל עומר שכבר ב1740 איפשר ליהודים להקים כמה בתי כנסת חדשים.
תנועת הריאקציה של המופתי -היתה אותנטית ולא פיברוק הדרישה הבסיסית שלו מהעותמאנים ואח"כ מהבריטים היתה להחזיר את המצב ב1930 כ100 שנה אחורה למצב ב1830.
יש בנוסף ליהודים שתי דתות עם קשרים היסטוריים ודתיים מאוד חזקים לארץ הזאת והן גדולות מאיתנו למעלה ממאה מונים ואי אפשר לזלזל בהן – מצד אחד קיסרים אירופאים שעזבו הכל והתגייסו כדי לשחרר את הארץ מהמוסלמים. מצד שני מנהיגים מוסלמים שניהלו מאתיים שנה של מאבק כדי לשלוט בארץ הזאת.
אנחנו לא היחידים שהארץ הזאת חשובה להם.
ויש גם דרוזים בהאים ושומרונים שהמקומות הקדושים שלהם נמצאים פה. ויש גם את האחמדים שהמרכז שלהם במזרח התיכון נמצא פה.