האופציה של הישראלים היא איננה נתניהו או לפיד. כיום אנו ניצבים מול הברירה: מנדלבליט או ישראל, והכרזת היועמ״ש על צמצום כינוס הקבינט עד למינוי שר משפטים היא עוד הוכחה לכך
הנאומים ההיסטוריים, הטקסים הבינלאומיים וההתרועעות עם ראשי מדינות הם רק חלק קטן מהתפקיד התובעני והמסובך, אותו מנסים כעת לנטול אנשים נטולי חזון מהאיש עם הקבלות
ירושלים של מעלה עשויה להשתלב בתפילותיהן של כל הדתות, אבל הפוליס, העיר הגשמית, היא בירת ישראל ותו לא. הכחשת ההיסטוריה היהודית בעיר היא לא פחות מעלילה אנטי-ציונית
המניע המרכזי של האקטיביסטים הוא לפלוש לשדה המדיני מבלי להיבחר, כפי שעושים שופטים, פרקליטים ופקידים רבים. כיום אין לאזרח דרך להתנגד לאקטיביזם, וטוב יעשה המחוקק אם יפעל בנושא
אהוד ברק חשף את התפקיד ״האמיתי״ של מערכת המשפט והוסיף עוד מונח למילון העברי החדש, מילון שלא מיטיב עם המחנה הלאומי. במקרה של ברק, הייתה זו דווקא אסתר חיות שעצרה את ההפיכה נגד הדמוקרטיה
תחושת התסכול של אזרחי ישראל תחת הרודנות המשפטנית והפקידותית היא בלתי נמנעת. לכך מתווספת הטהרנות האידאליסטית של גורמים בימין המסרבים לראות את המציאות – שרק מחמירה את המצב
אסכולת המחקר המייחסת את השמדת היהודים לתהליכים חיצוניים שאינם קשורים למשטר הנאצי, הצליחה לנטרל חלק מהאשמה הגרמנית ופתחה את הצוהר לתופעה נרחבת של הכחשת השואה