איגרת מהעולם הבא: מצ’כוסלובקיה למדינת ישראל

בערב יום העצמאות ה-73 של מדינת ישראל, שנת התשפ״א, התקבלה איגרת מיוחדת במינה.

המוען: צ׳כוסלובקיה, העולם הבא

הנמען: מדינת ישראל

וזו לשונה:

***

השלום והברכה לך מדינת ישראל ליום חגך ה-73. בוודאי אינך רגילה לקבל מכתבים מהעולם שכולו טוב, אבל אני? אני נמצאת בו כבר עשרות בשנים, וזו לי האיגרת הראשונה שאני שולחת אל העולם שלמטה.

יום הולדת הוא יום מיוחד לפי שהמזל גובר ביום הזה, כך אומרים בחסידות, ואני החלטתי לכתוב אלייך, לברך אותך ואפילו לשרבב שמץ של אזהרה.

שמי הוא הרפובליקה הראשונה של צ'כוסלובקיה. נולדתי ב-1918 על חורבותיה של הקיסרות האוסטרו-הונגרית ושמי היה צ'כוסלובקיה, מפני שהורכבתי משתי קהילות סלביות, הצ'כים והסלובקים. שתי הקהילות מנו יחד 9.5 מיליון בני אדם, ועוד חיו בתוכי 4.5 מיליון בני מיעוטים: יהודים, הונגרים ופולנים שהיו אזרחים נאמנים, אבל גם מיעוט של גרמנים שהיוו כ-20 אחוזים, שלמרבה אסוני התגלה כגיס חמישי שתרם למפלתי.

אני אפרט את סגולותיי כרפובליקה. אצלכם מדברים הרבה על דמוקרטיה, אבל היא יותר אחיזת עיניים, כי אצלכם יש אנשים שתפסו את מוקדי הכוח והם עושים במדינה כבתוך שלהם, ברמייה, בשחיתות ובכזב. אבל אני, אני הייתי דמוקרטיה במלוא מובן המילה, היחידה בכל מרכז אירופה. שמי היה פעם שם דבר! אפילו הלוחמים שלכם רכשו ממני נשק, ובשנים של קום מדינתכם סייעתי לחמש את הצבא הישראלי במטוסי קרב, בתותחים וברובים, למרות האמברגו. בכלל, פרחתי בחזית הטכנולוגית והתעשייתית, והיה לי צבא שהיה המעולה ביותר באזור וכן שורה של הסכמים בינלאומיים. כולם ביקשו את קרבתי.

אבל מה אומר לך? תמיד צריך לעמוד על המשמר. המיעוט הגרמני קם עליי ופורר אותי מבפנים, עד שחוסלתי סופית. בטח תשאלי, האם לא הייתי תמימה? האם לא העליתי בדעתי שנשקפת לי סכנה מהמיעוט הזה? האם האמנתי שהם יהיו אזרחים נאמנים לי ולא לאחיהם הגרמנים? איך הנחתי להם לבחור ולהיבחר לפרלמנט? ואענה לך, שמנהיגיי היו ערים לסכנה, אבל בהיותי דמוקרטיה אמיתית, האמנתי שאני חייבת לשתף את המיעוט הגרמני במערכת השלטון ולאפשר להם זכות בחירה. הרי גם אצלכם יש הדוחפים למדינת כל אזרחיה, הלא כן?

זכיתי בשני מנהיגים משכמם ומעלה. האחד טומאש מסריק, שהיה הנשיא הראשון של צ'כוסלובקיה, ידיד העם היהודי, והשני אדווארד בנש, שהיה הנשיא אחרי מסריק. איני רוצה להאריך בקורות חיי, שכבר נכתב עליהם כל כך הרבה, אך אני רק רוצה להזכיר לך ראשי פרקים על רגל אחת ממש, מהשנים האחרונות לחיי ועד לסוף הטראגי.

היטלר ידע שבמצב הנוכחי אין לו שום סיכוי לנצח אותי. כבר אמרתי שהיה לי את הצבא הטוב והחזק ביותר באזור. אז הוא הגה רעיון שטני. אינתיפאדה תחילה והסכם שלום אחר כך. מאוחר יותר התברר שלתוכנית הסודית הזאת, התוכנית בשלבים, הוא קרא בשם הקוד ״התוכנית הירוקה״. לפי התוכנית, בתחילה הוא יביא לאוטונומיה עד הקו הירוק, ואז כשבשטחי האוטונומיה תהיה למיעוט הגרמני מדינה עצמאית, או כפי שהם כינו זאת ״זכות ההגדרה העצמאית״, אז יחברו לגרמנים מבחוץ והוא יוכל לכבוש את הכול, גם את מה שבתוך הקו הירוק. את כל צ'כוסלובקיה.

אבל תתפלאי, תיכף הבנתי שאסור לכרות ברית עם השטן הגרמני ואסור לי להתפתות לאוטונומיה, אבל כפי שכבר ציינתי, המיעוט הגרמני שגר אצלי החל במהומות ובאינתיפאדה. לא הייתה לי בעיה להתגבר על זה בכוח, אבל אז התחילו להתערב אנשי החזון והשלום והם נפלו ישר לתוך המלכודת שהיטלר טמן להם. התחילה האינתיפאדה של הגיס החמישי מצד אחד, ואנשי החזון והשלום של אירופה מצד שני. ומי היו אנשי חזון השלום? אלה שגם את משופעת בהם. אצלי היה זה צ'מברליין שמן הסתם גם חיבר ספר בשם ׳מזרח אירופה חדש׳, ובידיהם של אנשי השלום היו התקשורת, העיתונות והרדיו, והם החלו לעורר את דעת הקהל נגד מדיניות הכיבוש והדיכוי שלי כביכול במיעוט הגרמני. איך צעק צ'מברליין? רק הפרדה מוחלטת, אנחנו פה והם שם.

כאשר ניסיתי לטעון שמסירת שטחים לגרמנים תסכן את הביטחון שלי, ענו שוחרי השלום כי ׳בעידן שלום אין ערך לנכסים טריטוריאליים ובכל מקרה תהיינה שתי המעצמות הגדולות מוכנות לערוב לשלמותה של צ'כוסלובקיה בגבולות החדשים׳.

צ'מברליין טס להיטלר, ושם על מדשאות הבית האדום של היטלר בזלצבורג, התקיים טקס לחיצת ידיים וחתימה. היטלר התחייב לבטל את סעיפי האמנה הנאציסטית וצ'מברליין המאושר שב לאנגליה והכריז בהתרגשות: “הסתיימו מאה שנות איבה באירופה ודף חדש של שלום נפתח, מזרח אירופה חדש, ומערב אירופה חדש”. בפרלמנט פרצו גילה ורינה, ואיש החזון צ'מברליין זכה לשבחים. אמרו שהוא ייזכר כגדול המדינאים האירופים בכל הזמנים. בהצבעה על הסכם מינכן, זכה ההסכם לרוב גורף – 366 אישרו ו-144 התנגדו.

ואז התחלתי בנסיגות והקמתי רשות סטליניסטית עצמאית, וזהו, כריתי לעצמי בור. פתאום גיליתי כי 800 אלף מתנחלים צ'כים שהתגוררו באזורים שמעבר לקו הירוק, הפכו למעשה לבני ערובה של גרמניה וחבל הסודטים. תוך כשבוע הפכתי מהמדינה העשירה והחזקה של אירופה, למדינה מפוררת ללא יכולת להגן על עצמה.

נבגדתי בידי בעלי בריתי ומצאתי את עצמי נתונה לחסדיו של פושע, אפילו שצ'מברליין כינה זאת שלום של אמיצים. הפעימות הסתיימו והם קיבלו את כל השטחים. ואני? אני החזקתי בדיוק 105 ימים עד ל-14 במרץ 1939, כאשר גם שארית צ'כוסלובקיה נכבשה.

העולם היה בהלם. איך מדינה שהיה לה צבא כה חזק נפלה לכזו מלכודת של תוכנית שלבים? אבל זה היה הסוף. ביום ה-106 נכנס היטלר בשערי הארמון, עלה לחדר עבודתו של אדאוורד בנש, התיישב ורשם על שולחנו של נשיא הרפובליקה את המשפט: “צ'כוסלובקיה חדלה להתקיים”, וכך זה נגמר.

לא זכיתי לאריכות ימים, בקושי בת 40 הייתי כאשר הסתלקתי מהעולם.

מדינת ישראל היקרה, אני מברכת אותך ליום ההולדת שתזכי לשנים רבות וטובות, ולִמדי מהניסיון המר שלי: לדעת לשלוט, למגר את הרע, לא להאמין למגדלים פורחים באוויר ולא ליפול לעולם לתוך מלכודות שמונחות לרגלייך. והיזהרי, היזהרי לך, מדורשי רעתך.

***

ד״ר אסתר שניאורסון גרי היא סופרת, משוררת, פובליציסטית ומרצה להיסטוריה.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: