האייתוללות מפרשים כל ויתור אמריקני או אירופי כחולשה, ונהנים מחופש פעולה מוגבר להמשך התוקפנות האזורית
באחת מאמירותיו הידועות ביותר, ווינסטון צ'רצ'יל הזהיר מפני פייסנות מול התוקפן והסביר כי "מי שמאכיל את התנין מקווה שהוא יטרוף אותו אחרון". צ'רצ'יל המשיך ודיבר על כך שהפייסן "מקווה שהסערה תחלוף לפני שיגיע תורו להיטרף", והוסיף: "אני חושש מאוד שהסערה לא תחלוף – היא תתגבר ותסער ותהיה רועשת ופראית יותר".
ההיסטוריה הוכיחה לנו שוב ושוב כי פייסנות מול מדינה סוררת רק מחזקת ומעצימה אותה. אך למרות זאת, ממשל ביידן והאיחוד האירופי נראים נחושים להקדם מדיניות פייסנות מסוכנת מול משטר הקורא "מוות לאמריקה", מתכנן לדחוק את כוחות ארה"ב מחוץ למזרח התיכון, מחויב להשמיד את ישראל ועל פי מחלקת המדינה האמריקנית עצמה – משטר התומך בטרור באופן נרחב ומבצע הפרות אדירות של זכויות אדם.
ביום ה-2 ביולי הנשיא ביידן חתם על צו המורה להסיר את הסנקציות מעל שלושה בכירים איראנים. אותם שלושה נוספו לרשימת העיצומים בזמן ממשל טראמפ, בשל מעורבותם בתכנית הטילים של איראן. בינתיים באירופה, האיחוד האירופי ממשיך במאמצים להחיות את הסכם הגרעין ולהסיר סנקציות נוספות שהוטלו על האייתוללות , אפילו לאחר שאיראן בחרה ברוצח המונים להיות נשיאה הבא. ז'וזפ בורל, הנציג העליון לענייני חוץ ומדיניות ביטחון של האיחוד האירופי, הודיע לאחרונה כי ההסכם עם איראן "קרוב מאוד". הוא הוסיף: "השקענו בכך הון פוליטי רב… כך שאני מקווה שתוצאת הבחירות באיראן לא תהיה עוד מכשול שיהרוס את תהליך השיחות. ככל שידוע לי זהו אינו המקרה".
עוד קודם לכן, ב-10 ביוני, ממשל ביידן הסיר סנקציות על שלושה בכירים לשעבר במשטר האיראני ועל שתי חברות איראניות הקשורות לתעשיית הנפט במדינה. האמריקנים גם ביטלו את הגדרת החות'ים, שליחי איראן בתימן, כארגון טרור, ובינתיים מעדיפים להעלים עין מהסיוע הצבאי שמספקים האייתוללות לוונצואלה. על פי דו"ח של מכון הצי האמריקני, איראן שיגרה לאחרונה לאזור אמריקה הלטינית משחתת צבאית המלווה בספינות תמיכה נוספות, ומצוידת ב"שבע סירות תקיפה מהירות".
ב-20 ביוני, אותו בורל טען כי הסרת הסנקציות מעל איראן תוביל לשלום. האם ממשל
ביידן והאיחוד האירופי כבר שכחו את התוצאות האסוניות של הניסיון לפייס את האייתוללות ב-2015, כאשר ממשל אובמה והאירופים הגיעו להסכמה על הסרת הסנקציות? הנשיא אובמה אמר אז כי הוא "משוכנע" שההסכם "יעמוד בדרישות הביטחון הלאומי של ארה"ב ובנות-בריתה". במשך כל התקופה הזו, אובמה והאירופים לא רק נקטו במדיניות פייסנית מקיפה, אלא גם ביצעו ויתורים חסרי תקדים בניסיון להניא את איראן לחדול מן התוקפנות האזורית שלה.
האמריקנים והאירופים גילו נדיבות וגמישות כלפי איראן בכל צעד בדרך הזו, אך לאחר שהסנקציות הוסרו, במקום שלום ורגיעה אזורית, הפייסנות רק העניקה לשליטי איראן לגיטימציה בינלאומית להמשיך במעשיהם כרגיל. הסרת הסנקציות העניקה לאיראנים רווח של מיליארדי דולרים אותם השקיעו מחדש בממסד הצבאי ובמשמרות המהפכה, כמו גם באירגוני טרור ובשלל שליחים ברחבי המזרח התיכון, במיוחד בסוריה, לבנון, תימן ועיראק.
קמפיין ההתפשטות האגרסיבי של איראן התברר כהצלחה גדולה. החות'ים בתימן הגבירו את מאמציהם לזרוע הרס ומוות במדינה, וחיזבאללה עלה מדרגה במעורבותו ובשליטתו בחלקים גדולים בסוריה. כל זה נעשה תוך המשך פיתוח ושימוש באמצעי לחימה מתקדמים כמו הטילים ארוכי-הטווח של החות'ים המשוגרים ללב הממלכה הסעודית, אלפי חיילי חיזבאללה מאומנים בסוריה והפצצות נרחבות מצד ארגוני הטרור בעזה לשטחי דרום ישראל.
ארה"ב ואירופה חייבות להפסיק להאכיל את התנין, ולהפסיק את מדיניות הפייסנות מול איראן. האסטרטגיה הנוכחית של המערב אינה שונה מזו שנקטו חלק ממנהיגיו כלפי גרמניה בטרם פרוץ מלחמת העולם השנייה או כלפי ברה"מ במהלך המלחמה הקרה. כמו אז גם כיום, השחקנים הסוררים מפרשים את הפייסנות כחולשה והופכים תוקפנים, והפייסנים עצמם יתעוררו מאוחר מדי וישלמו מחיר כבד.
ד”ר מג’יד רפיזאדה הוא חוקר מדעי המדינה באוניברסיטת הרווארד, ונשיא ‘המועצה האמריקנית הבינלאומית למזרח התיכון’. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
