האייתוללות ניצחו, איראן הפסידה

ומה עכשיו? זו השאלה שאיראנים רבים שואלים בימים אלה בעודם מנסים לעכל את ההלם מתוצאות הבחירות האחרונות שהציבו עוד טורבן שחור על כס הנשיאות.

אם נניח לרגע בצד את שני נשיאי הרפובליקה האסלאמית הראשונים שכהונתם הייתה קצרה מכדי להותיר רושם, לאיראן היו למעשה חמישה נשיאים מאז המהפכה ב-1979. מתוכם רק אחד, מחמוד אחמדינז’אד, לא התיימר להיות איש דת. שניים אחרים, האשמי רפסנג’אני וחסן רוחאני, חבשו לראשם טורבנים לבנים שסימנו אותם כביכול כאנשים מן השורה, בעוד שני הנותרים (עלי ח'אמנאי ומוחמד חתאמי) עטו טורבנים שחורים המצהירים עליהם לכאורה כ'סייד': הצאצאים לשושלת הנביא מצד בתו פאטמה זהרה.

הנשיא הנבחר החדש איברהים ר'איסי חובש גם הוא טורבן שחור, סימן נוסף לנחישות האליטה השולטת בטהרן לצופף שורות תחת דגל האסלאם השיעי. אך ישנם כמה הבדלים בהשוואת ר'איסי למקרים של נשיאים קודמים.

ראיסי הוא הראשון לזכות בנשיאות כאשר הוא נושא גם בתואר הדתי הרם של אייתוללה. נשיאי הטורבן הקודמים נכנסו למשחק הפוליטי בדרגות נמוכות יותר כאנשי דת. רפסנג’אני קידם את עצמו לדרגת אייתוללה שנים לאחר שסיים את כהונתו כנשיא; ח'אמנאי החל להשתמש בתואר אייתוללה כשני עשורים לאחר מכן, כאשר הגיע כבר לפסגת השלטון ולתפקיד המנהיג העליון; מוחמד חתאמי מעולם לא העז לחשוב על קידום כזה בסולם דרגות הדת. ר'איסי עצמו אינו מסתפק בתואר הדתי המכובד ואף צירף לשמו תואר דוקטור.

אנשים כמו איברהים ר'איסי נוצרו בידי קבוצות אינטרסנטים, מאפיונרים ואנשי צבא, המקושרים יחדיו ברשת רעילה וחונקת

אלא שבפועל, אף אחד מאותם נשיאים חובשי טורבן לא עבר הכשרה תיאולוגית אמיתית, כזו הדורשת עשורים של לימוד ומחקר לפני שאדם יכול לקבל על עצמו את תואר האייתוללה. ח'אמנאי למשל למד לימודי דת שטחיים בלבד בטרם הפך לפעיל פוליטי שאף גורש ממחוז הולדתו. לאחר המהפכה הוא כבר נכנס באופן רשמי לשורות ההנהגה ומן הסתם לא היה יכול להשתתף בלימודי דת באופן מעמיק. הכתרתו את עצמו כאייתוללה בהמשך הייתה צעד טהור של יחסי ציבור.

האשמי רפסנג’אני בילה את השנים שלפני המהפכה כקבלן בניין ואיש עסקים, ולאחריה חבש על ראשו טורבן לבן והפך עצמו לאיש דת. כמובן שבשנים שקדמו ל-1979 לא עלה בדעתו לפתוח בקריירה אמונית, ובמקום זאת הוא בחר דווקא ללמוד לתואר בכימיה באוניברסיטת טהרן. לגבי חסן רוחאני, הוא בכלל למד בבריטניה עיצוב טקסטיל כאשר קולות המהפכה בבית גרמו לו לחבוש טורבן לבן ולקפוץ על הרכבת שהוביל ח'ומייני. מאוחר יותר ובמטרה לכסות על המחסור בידע דתי, הוא קידם את עצמו לתואר "דוקטור" וטען כי השלים אותו במכללה סקוטית.

ליצור מפלצת

אם כן, איברהים ר'איסי הוא הראשון לפתוח את כהונתו כנשיא עם התואר המשולש של דוקטור, אייתוללה ו'סייד'. במילים אחרות, הוא מחזיק כעת בכל התארים אותם נשיאים קודמים תבעו לעצמם ומעבר לכך. וחשוב יותר – בתור מי שהיה נער צעיר כאשר השאה נמלט מהמדינה וח'ומייני נחת כדי ליטול את מושכות השלטון, ר'איסי הוא תוצר טהור של המשטר החדש; מעין אדם ביוני שהורכב במיוחד בידי מכונת התעמולה האיראנית על שלל יומרותיה וסתירותיה. בשל כך הוא גם קרוב יותר בגילו לדור החדש של האליטה האיראנית מאשר קודמיו חובשי הטורבן.

חשוב לשים לב לנקודות אלה מכיוון שלראות את ר'איסי רק בתור איש דת העומד בראש משטר דתי תהיה טעות. הוא "איש דת" כמו שסדאם חוסיין התפאר בתאריו כגנרל ומצביא. טעות נוספת תהיה לראות בר'איסי, כפי שכמה "ליברלים" אמריקנים סבורים, כמנהיג "פתוח יותר לעולם" רק בגלל שהעניק לעצמו תואר דוקטור.

מהצד השני של הספקטרום, רבים רואים בר'איסי כ"תליין מטהרן" מכיוון שבתפקידו כשופט זוטר היה חלק מקבוצת אנשי דת שהנפיקו אלפי (יש הטוענים עשרות אלפי) גזרי-דין מוות נגד מתנגדים למשטר ויריבים אחרים. אך גם ראיית ר'איסי כמעין בובה רצחנית חסרת בינה עשויה להטעות. אנשים כמו איברהים ר'איסי נוצרו בידי קבוצות אינטרסנטים, מאפיונרים ואנשי צבא, המקושרים יחדיו ברשת רעילה וחונקת.

אלו המבקשים לנהל מגעים עם איראן צריכים לדעת כי הם אינם מתנהלים רק מול אנשי הדת השיעים או רק מול איראן כמדינת לאום. אפילו אלו הרואים באיראן לא יותר מכלי אידיאולוגי לייצוא המהפכה יצטרכו כנראה לבחון מחדש את הנחתם. ניצחונו של ר'איסי הוא ניצחונה של כנופיה שחבריה אינם מתעניינים במיוחד במהפכה או במדינה, אלא אם הן יכולות לשמש עבורם אמצעי לצבירת עוד כוח, נכסים ומעמד. המנהיג העליון ח'אמנאי היה שוליית הקוסם שסייע ליצור את המפלצת הזו, ועם הזמן הפך לפנים שלה.

בין ניו-יורק למוסקבה

כפי שהראו תוצאות הבחירות האחרונות, הכנופיה הנזכרת לעיל עדיין יכולה לסמוך על תמיכת כשליש מן האיראנים המורשים להצביע, במיוחד בערים קטנות ובינוניות. כמעט בכל הערים הגדולות, כולל טהרן, שיעור ההצבעה הרשמי עמד מתחת לשלושים אחוזים. למעשה, אם כל האיראנים שלא טרחו לבזבז פתקים היו מגיעים באמת להצביע, אחוז הקולות שלהם היה מגיע למקום השני אחרי ר'איסי ולפני שלושת המועמדים האלמונים האחרים.

עבור אלו המתנגדים למשטר האייתוללות, החדשות הטובות הן שר'איסי נהנה ממידה נמוכה ביותר של לגיטימציה עממית מאשר כל קודמיו בתפקיד הנשיאות. זה קורה בעוד המשטר עצמו נמצא בצרות צרורות שהן תוצאה של קריסה כלכלית וניהול רשלני תחת רוחאני, ויתכן שחסר את המשאבים לפצוח בהרפתקאות חדשות בזירה המקומית או האזורית.

באופן פרדוקסלי, משמעות ריכוז הכוח בידיה של החבורה בראשות ח'אמנאי עשויה להיות שדווקא אז טהרן תהיה לחיצה יותר מאי-פעם

ישנה גם האפשרות שדחיקתם לשוליים של 'נערי ניו-יורק', קבוצת הפקידים הבכירים שהתחנכו בארה”ב והיו מקורבים לממשל אובמה, תאפשר ל'נערי מוסקבה' המקורבים לרוסיה לצבור השפעה רבה יותר שתחזק את אחיזתו של פוטין באיראן. לא היה זה מקרה שהנשיא הרוסי היה המנהיג הזר הראשון שהתקשר לברך את ר'איסי על ניצחונו.

אך גם במקרה כזה הרבה יהיה תלוי בהחלטה שיקבל ממשל ביידן בשאלה האם לפתוח את ברז הכסף ולהציל את משטר האייתוללות כפי שעשה אובמה, או להמתין ולראות האם פוטין יוכל להחיות את איראן הגוססת כפי שעשה עם אסד בסוריה.

באופן פרדוקסלי, משמעות ריכוז הכוח בידיה של החבורה בראשות ח'אמנאי עשויה להיות שדווקא אז טהרן תהיה לחיצה יותר מאי-פעם. אם הדברים ימשיכו להשתבש בזירה המקומית, כפי שבוודאי יקרה תחת המדיניות הנוכחית, הכנופיה השולטת כבר לא תוכל להאשים יותר את 'נערי ניו-יורק'.

אמיר טהרי היה עורך העיתון האיראני ‘קאיהן’ עד שנת 1979, וכיום כותב טור קבוע בעיתון ‘א-שרק אל-אווסט’. גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה באתר מכון גייטסטון.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: