איך לצוד זאב בודד

***

הזאב הבודד הוא הסיוט הלאומי החדש, סיוט המתגבר וצובר נופך דרמטי בערבות אירועים כמו פיגוע המיקוח שהתרחש בחורף 2014 בסידני, אוסטרליה. אך ישנם שני סוגים של זאבים בודדים – המשוגע והרשע – וההבחנה ביניהם חשובה.

טרוריסטים אמיתיים הם רציונליים. נידאל חסן למשל, שביצע את פיגוע הירי בבסיס פורט הוד ב-2009, שירת במשך שנים ארוכות כרופא צבאי. מטורפים אינם יכולים להצליח לתפקד כך במשך זמן כה רב. חסן אפילו החזיק כרטיס ביקור אשר תיאר עיסוקו כ"חייל של אללה". ואז הוא יצא ממשרדו, צעק "אללהו אכבר", וירה למוות ב-13 חיילים. עד לימים אלה, חסן מתנסח ברהיטות ובגאווה לגבי הטבח שביצע. זהו טרור אמיתי.

מנגד, הרון מוניס, המחבל מסידני, היה מהגר איראני מנוכר שחי בשולי החברה וסחב שלל הפרעות נפשיות. הוא תואר בידי פרקליטו לשעבר כ"מעורער", והדגים התנהגות פרנואידית מובהקת. בעבר הואשם בסיוע לרצח אשתו לשעבר והורשע בשליחת מכתבי איומים למשפחותיהם של חללים מצבא אוסטרליה.

מבחינה דתית מוניס היה פנאט כפי שהיה מבולבל. בתור שיעי שהמיר את אמונתו זה מכבר לאסלאם השיעי, פרסומיו באינטרנט הראו לא רק את הקנאות של אדם מומר אלא גם בורות רבה בנוגע לאסלאם ולאסלאמיזם. הוא אפילו לקח עמו את הדגל האסלאמי הלא נכון לזירת הפיגוע, ונאלץ לדרוש מהרשויות שיספקו לו את דגל דאעש הנכון.

עובדה זו הובילה לחיפוש קדחתני אחר קשר בין מוניס למזימת טרור מבית דאעש. רק שעבור המחבל המעורער, ארגון הטרור לא סיפק הוראות אלא תסריט. התעמולה מבית 'המדינה האסלאמית' הציעה לאדם מבולבל ומפורע הקשרים, מטרה ואפילו סיכוי להפוך לגיבור.

אני חושד כי זהו מקרה הדומה למרבית אירועי הטרור האחרונים אשר בוצעו בידי זאבים בודדים, החל מעריפת הראש באוקלהומה ועד למתקפת הגרזן נגד שוטרים בקווינס. אנחנו חוששים מפני מחבלים כאלה מכיוון שהחומר הפסיכופתולוגי הגולמי יכול להימצא בכל מקום, בסמטאות האפלות של כל חברה שהיא. מי שבמצב רגיל היה צפוי להימצא בבתי חולים לפגועי נפש או במקלטים לחסרי בית, כעת עושי להיות מנותב מחדש בחיפוש אחר גאולה מעוותת באמצעות פיגוע טרור.

למרות כל זאת, בתמונה הרחבה היותר, המשוגעים מוגבלים בהיקף הפעילות והנזק שהם יכולים לגרום. הם מפוזרים מדי מכדי להוציא לפועל פיגוע שהוא יותר ממתקפה מקומית מצומצמת יחסית. הסכנה הגדולה יותר הם אנשים מסוגו של נידאל חסן, כאלה אשר מפגינים מנטליות יציבה וממוקדת במטרה.

האיום הגדול עוד יותר הוא טרור מאורגן, כפי שלמדנו שוב שעות ספורות לאחר הפיגוע בסידני, כאשר אנשי טאליבן פשטו על בית ספר בפקיסטן ורצחו 148 בני אדם, רובם ילדים. זהו רשע בצורתו הטהורה ביותר. חשבו על כך שרבים מן הילדים לא מצאו את מותם בפיצוץ מטען או מצרורות ירי לכל עבר, אלא בכדור אחד לראש, הוצאה להורג מטווח אפס המתחרה בברבריות המוחלטת שלה רק בעריפות ראשי בני הערובה שהוסרטו והופצו בגאווה על ידי מחבלי דאעש.

רשע טהור כזה מספק בהירות. הוא מעלים לחלוטין כל מחשבה על פשרה או משא ומתן. וכך למשך, בתגובה למסע הטבח בפשוואר, ראש ממשלת פקיסטן ביטל את האיסור שהיה קיים במדינה על עונש מוות. מול אכזריות דומה, הנשיא אובמה הורה לצבא ארה"ב להיערך למבצע צבאי נגד המדינה האסלאמית. אם מבצע כזה אכן יצלח הוא ישפיע לא רק על המזרח התיכון. שינוי גורלם של אדוני הטרור בחו"ל הוא מפתח להפחתת איום הזאב הבודד מבית.

אותן קבוצות מעוררות השראה והשפעה בשל יוקרתן, כזו אשר בדומה למרבית התנועות המשיחיות תלויה בהצלחתן – כוחן המתגבר, כיבושים טריטוריאליים ותעמולה משכנעת. לא תמצא בימים אלה מחבלים מקומיים רבים הנושאים את דגלי 'אל-קאעידה' למשל. הם מעדיפים להמר על הכוח העולה והמצליח של דאעש.

קו ההגנה הראשון מפני זאבים בודדים הוא כמובן צעדים הגנתיים: זיהוי, מעקב וסיכול מונע. אך בהתחשב במספרם הרב של המעורערים, הלא-יצבים והנוחים להתרשם בקרבנו, ובהתחשב בביקורת הקיימת בחברה האזרחית על צעדי אכיפה מחמירים, עמדה של מגננה תהיה יעילה רק עד גבול מסוים.

המדינה האסלאמית גילתה כי השלכה של טרור אינה תלויה, כפי שהיה למשל אצל 'אל-קאעידה', בארגון והקמת תאים ברחבי העולם ושליחתם לחסל כופרים. היא יכולה להיעשות גם בשלט רחוק באמצעות השראה מקוונת. זו בדיוק הסיבה בגינה קו ההגנה האחרון נגד זאבים בודדים הוא פגיעה בשבטי הלוחמים עצמם, במחברי תסריט הג'יהאד. רוח הרפאים החדשה והמאיימת היא המחבל הצומח בחצר האחורית אך הוא הרבה פחות מקומי מאשר אנו חושבים. הוא ניזון ממחוזות רחוקים. ושם בדיוק, כפי שהיה תמיד מאז פיגועי ה-11 בספטמבר, יש להילחם את הקרב.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: