שקר "המפגע הבודד"

אלימות מוסלמית קיצונית נגד אזרחים ואנשי ביטחון היא טרור לכל דבר, גם אם היא מבוצעת בידי אדם אחד

תיעוד הפיגוע בבאר שבע | צילום מסך

בספרו 'זמנים מודרניים' המהווה היסטוריה רחבת יריעה של המאה ה-20, מספר פול ג'ונסון כיצד תיאוריית היחסות של איינשטין אשר נולדה כעקרון מדעי גרידא עוותה עם השנים והפכה לתופעה החברתית ההזויה הנקראת רלטיביזם, והכל באמצעות קמפיין מתמיד של רטוריקה מתפתלת. כפי שרוג'ר קימבל הסביר בספרו The Fortunes of Permanence, זו דוגמה קלאסית לאופן שבו מונח או קונספט הגיוני ומוכר שעוזר לנו להבין היבטים מסוימים במציאות חיינו, עשוי להפוך לבסוף למעוות את אותה מציאות כאשר הוא נתלש מהקשרו ומיושם באופן כללי.

דוגמה טובה נוספת לכך הוא מושג "הזאב הבודד". באוקטובר 2014 למשל, מיד לאחר הפיגוע ברובע קווינס בניו-יורק, רשתות הטלוויזיה סיפרו לנו ללא הרף כי המחבל זייל תומפסון היה "זאב בודד". תושב השכונה בן ה-32 תקף ארבעה שוטרים באמצעות גרזן, שבר את ידו של אחד מהם ופצע אנושות אחר עם מכה בראשו. על פי התסריט המוכר, מפקד משטרת העיר התעקש כי "מה שידוע לנו כרגע" אינו מצביע על קשר לטרור. זאת למרות שבדף הפייסבוק שלו, תומפסון תיאר את עצמו כ"לוחם מוג'האדין", ציטט פסוקים מן הקוראן וקרא ל"מלחמת גרילה" נגד ארה"ב. ככל הנראה, היה זה אחד מאותם צירופי מקרים בהם "זאב בודד" יצא לרצוח בדיוק לאחר שארגון דאעש קרא למוסלמים במערב "לתקוף חיילים ושוטרים".

זמן קצר לאחר מכן, שני זאבים בודדים חדשים הצטרפו ללהקה הישר מקנדה הכופרת. הראשון היה מרטין קוטור שדרס ברכבו שני חיילים ורצח את הקצין פטריס וינסנט. בהמשך, מייקל זאהף ירה למוות בסמל נתן קירילו סמוך לאתר ההנצחה הלאומי באוטווה, לפני שבפרץ ביריות לבניין הפרלמנט, שם למרבה לא המזל נפגע איש באופן רציני. כל אחד מהזאבים הבודדים חוסל בזירת הפיגוע, ולגבי כל אחד מהם דווח כי המירו את דתם לאסלאם לאחרונה.

הזוועות האלו הגיעו רק שבועות ספורים לאחר פיגוע מזעזע בו אלטון נולן, "זאב בודד" מומר נוסף, ערף את ראשה של אישה אומללה במרכז לחלוקת מזון באוקלהומה. גם חשבון הפייסבוק שלו היה מקדש לארגון 'המדינה האסלאמית' ולאוסמה בן-לאדן. באותה העת, בן שפירו ציין כי הפיגוע באוקלהומה היה האחרון מבין שבעה פיגועים דומים בשנים האחרונות שנעשו בידי גברים מוסלמים שפעלו לבדם. ספירה זו עולה לשמונה אם מחשיבים את הטבח בבסיס הצבאי בפורט הוד בשנת 2009, בו נרצחו 13 איש ואשר הוגדר בידי ממשל אובמה כ"אלימות במקום העבודה". גם אז, הג'יהאדיסט נידל חסן היה "זאב בודד", כלומר איכשהו לא טרוריסט, למרות שהודה בפירוש כי מטרתו הייתה למנוע מהחיילים האמריקנים שרצח את האפשרות להילחם במחבלי הטאליבן, ולמרות שנפגש בטרם הפיגוע מספר פעמים רב עם אנשי דת קיצוניים ובכירים ב'אל-קאעידה', כולל האימאם אנוואר אל-עוולקי שהטיף לזאבים הבודדים אשר חטפו את מטוסי ה-11 בספטמבר. המחבלים הבודדים התרבו בקצב כה מהיר והפכו לעדר של ממש.

הדיווחים החדשותיים אודות אותן תקריות הפכו לצפויים כל כך עד שאנחנו יכולים לדקלם אותם מתוך שינה, וזהו בדיוק המצב שבו האנשים שכותבים את הדיווחים האלה מקווים שנגיע אליו. אנחנו אמורים להאמין שהעובדה כי כל המחבלים היו במקרה בני דת האסלאם אינה חשובה כלל. יתכן שחלקם "שאבו השראה" מדאעש או 'אל-קאעידה', אלא שעיתונאים המקבלים רמזים מגורמים ממשלתיים טוענים כי לרוצחים לא היו קשרים "מבצעיים" עם ארגוני טרור מוכרים. וכך, למרבה הפלא, כל אחד מהם הוגדר כצפוי כ"זאב בודד".

אותו מושג שהגיע מעולם הטבע ושימש לתיאור התנהגות חברתית, כעת משמש ככלי לקידום שני נרטיבים מתוחכמים של תקינות פוליטית. עבור גורמי ממשל וחוקרי כוחות הביטחון, משמעות תווית "הזאב הבודד" היא שמקרה הרצח הנידון אינו יכול להיות מסווג כפעולת טרור, ולא משנה כמה צעקות "אללה אכבר" נשמעות בעוד הקליעים נורים לכל עבר, הפצצות מתפוצצות והראשים נערפים. עבוד עדת הפרשנים והמומחים בתקשורת, משמעות "הזאב בודד" היא שהמפגע המוסלמי בנידון, בין אם נולד לדת או "הומר לאחרונה", עשה זאת כחלק מתהליך "הקצנה עצמית" – סוג של פלא בו אדם הופך באופן ספונטני לרוצח מופקר וחסר היגיון.

מטרת שני הנרטיבים האלה היא לרמוז שני רמזים עבים: הממשלה למעשה ניצחה את 'אל-קאעידה' ולדת האסלאם אין שום קשר לטרור. למרות שהנשיא אובמה עצמו השמיע פעמים רבות את שתי הטענות האלו, שתיהן הן לא יותר מהזיה. למעשה, מבחינה מודעינית מושג "הזאב בודד" מסמל את ההפך הגמור מן ההמצאה הממשלתית הנפוצה של "אין פה טרור – אין פה מה לראות". יתרה מכך, למונח הזה אין שום תרומה אמיתית להבנה כיצד ובידי מה מוסלמים עוברים "הקצנה".

היגיון פשוט

מקורות המושג בהקשרו החדש נמצאים בפניקה שאחזה באומה כולה מיד לאחר שכ-3,000 איש נרצחו בידי מחבלי אל-קאעידה במתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר. הפחד והחשש התגברו לאחר התגלית לפיה נהלי מעקב חסרי תועלת מנעו מהממשלה את האפשרות ליירט את מזימת הטרור. וכך לאחר ה-11 בספטמבר, חוק המעקב לצרכי ביטחון לאומי עבר שינוי מהותי.

בשונה מחקירות פליליות רגילות המתמקדות בעברות על חוק העונשין, חקירות הנוגעות לביטחון לאומי מתמקדות בגורמים המוגדרים כ"זרים". מבחינה חוקית ארגון טרור בינלאומי נחשב לכוח זר. לכן אם החוקרים מצליחים להוכיח כי אדם מקושר לארגון כמו 'אל-קאעידה', הם יכולים לקבל את אישור בית המשפט לעקוב אחריו ולצותת לו. אלא שבאופן מעשי, מרבית חקירות הטרור לא מתפתחות באופן הזה. לעיתים חוקרים מפתחים ראיות לפיהן פלוני מתכונן לבצע פעילות טרור לפני שניתן להסיק האם הוא קשור לארגון טרור מוכר.

מאחר שמעורבות של כוח זר דרושה כדי לפתוח במעקב הקשור לביטחון לאומי, אי-היכולת של הממשלה לקבוע את תפקיד ארגון הטרור בתוכנית תוביל לדחייה של כל בקשת מעקב אחרי המחבל לכאורה, אפילו כאשר הוא עשוי להיות כפסע מביצוע פיגוע טרור.

כדי למנוע את הפער המודיעיני הקריטי הזה, הקונגרס החליט בשנת 2001 על סמכות למעקב אחר "זאב בודד" כחלק מ'חוק הפטריוט'. חקיקה זו התבססה על הנחה הפוכה לחלוטין מזו שגורמי הממשלה משמיעים כעת כאשר הם מתייגים אדם כ"זאב בודד". החוק אומר כי אם אדם מעורב במה שנראה כפעילות טרור, הרי שיש להניח מראש מעורבות של ארגון טרור זר, ללא הצורך הראשוני בהוכחה שלה. ההיגיון מאחורי החוק גורס כי תיוג אדם כזאב בודד משמעותו שהממשלה חייבת להתייחס אליו כאל טרוריסט, ולא להפך.

על פי הגדרת התקנות הפדרליות, "טרור בינלאומי" מתרחש כאשר אדם עוסק בפעילות טרור אשר מטרתה "להטיל אימה כפויה על אוכלוסייה אזרחית; להשפיע על מדיניות הממשלה באמצעות זריעת פחד או להשפיע על התנהלות הממשלה על ידי הרס המוני, התנקשות או חטיפה". כאשר פעולותיו של אדם תואמות להגדרה שלעיל, זהו טרור. העובדה שהוא לא נשבע אמונים לארגון כזה או אחר אינה חשובה כלל, והעובדה שהוא מוסלמי אינה סיבה להעלים עין ולהתעלם מהמציאות.

זעם קדוש

שימוש מעוות עוד יותר במושג "הזאב הבודד" נעשה כדי להסביר כיצד מוסלמים עברו "הקצנה", ובאופן ספציפי יותר – הוא משמש כדי לקדם שטות אופנתית לפיה העובדה שאדם מוסלמי פעל לבדו אומרת שהוא בוודאי עבר "הקצנה עצמית".

אף אדם לא עובר הקצנה לבדו. טרוריסטים עוברים תהליך של רדיקליזציה דרך תורה המבוססת על רוחניות. הם מבצעים פעולות טרור משום שהתורה הזו מורה להם לעשות זאת. כך למשל, בסוּרה 8:12 של הקוראן, אללה מסביר למאמיניו כיצד ישתמש בהם כדי "להביא מורך בלב הבוגדים" ובאמצעות הוראה הקוראת: רתו את ראשיהם וגדעו את אצבעותיהם". בסורה 9:29 נאמר למוסלמים:

הרגו אלו אשר לא מאמינים באלהים ולא ביום האחרון ולא יאסרו את אשר אסר אלהים ושלוחו ובאנשי הכתב [כלומר יהודים ונוצרים] אשר לא ישפטו משפט צדק עד יובילו לך שי [ישלמו את המס הנדרש מכופרים כדי לחיות בארצות האסלאם] ויכנעו מפניך"

אפשר להמשיך ולהרחיב מכיוון שישנם פסוקים דומים רבים, המפורטים בזעם רב עוד יותר באוסף דברי הנביא ומצוותיו, אשר גם להם מעמד של כתבי קודש. כמובן שיש לציין כי ישנן דרכים רבות לפרש את האסלאם באופן המבקש לאיין את הלוחמנות המובנית בו, ומיליוני מוסלמים ברחבי העולם עושים זאת בהצלחה. אך ישנם גם מיליונים רבים שלא עושים זאת, והם אינם בשוליים; כפי שציין איש הדת השיעי איאד ג'מאל אל-דין, אמונתם של האחרונים בעליונות הדכאנית של השריעה מייצגת זרם מרכזי מאוד באסלאם, ומגובה ב-1,400 שנים של מסורת ולמדנות.

אדם מוסלמי אינו מתעורר ביום בהיר ובאופן ספונטני מחליט לבצע רצח המוני. אף אחד לא עובר הקצנה יש מאין, אלא באמצעות משנה סדורה. למען הסר ספק, לעיתים קרובות קיים מתווך בין התורה לבין האדם שהופך לטרוריסט. זה עשוי להגיע דרך ארגון טרור בשטח או אימאם קיצוני במסגד, אך זה בהחלט גם עשוי לקרות דרך ספרות ג'יהאדיסטית שאדם קורא לבדו בחדרו. כתבים כרגע זמינים לכל ברשת האינטרנט ובאינספור מסגדים ומרכזים קהילתיים מוסלמיים באמריקה. למעשה, זהו אחד המרכיבים המרכזיים במאמצי האינדוקטרינציה של תנועת 'האחים המוסלמים' והמשטרים התומכים בה, שהוציאו מיליארדי דולרים כדי לקדם אותה ברחבי העולם.

אם זה בניו-יורק, באוטווה, בקוויבק, אוקלהומה או פורט הוד – בדיית "הזאב הבודד" כבר אינה יכולה להסתיר עוד את המציאות המרה. "האלימות הקיצונית" על שלל הגדרותיה ומונחיה היא טרור לכל דבר, גם אם היא מבוצעת בידי אדם בודד, והמרכיב הקיצוני בה הוא האסלאם.


אנדרו מקארתי הוא משפטן ופובליציסט, בעבר שימש כעוזר לתובע הכללי של מדינת ניו-יורק. המאמר התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו‘.

עקבו אחר ׳מידה׳ ברשתות החברתיות:

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

12 תגובות למאמר

  1. מצד אחד כן, מצד שני… ברוב הדוגמאות שהביאו מדובר על תקיפה של אנשים עם רובים שמטרתם להשתמש בכוח הזה כדי לכפות דברים על אנשים קטנים ללא כוח כזה.

    לא אומר שזה לא "טרור", טכנית… אבל… זה לא הטרור והרציחות שעם ישראל חווה פה לאורך השנים.

    1. כבר הסכמנו שאנלוגיות הן לא נקודת החוזק שלך

  2. מדינה דמוקרטית תתקשה לטפל בטרור.
    כי תמיד יהיו ארגוני זכויות אדם.ושופטים מידתיים.
    גם תחת האילוצים הדמוקרטיים.ניתן לשלוט בטרור
    ולצמצמו עד המינימום.אבל זה דורש עשייה רבה.
    ואורך רוח וסבלנות רבה.והכי חשוב כושר עמידה בלחצים.
    ואמנה כמה צעדים שיקלו על המצב.
    ביטול תעודת הזהות הישראלית.הרס הבית מיידית.
    ענישה חמורה על תמיכה במפגע.כולל הסעתו.או עידודו.
    וחימושו והדרכתו.כל המעורבים יענשו בפיצויים כבדים.
    חתירה לחיסול המפגע בשטח.הגברת המעקב על גורמים
    שליליים.ענישה חמורה על הסתה במדיה פעילות נגד
    אתרים המאפשרים פרסום הסתה במדיה.קנסות נכבדים.
    והעמדה לדין.במידה ועקב הסתה נעשה פיגוע האתר
    יהיה מחוייב לתשלומי פיצויים גדולים מאוד לנפגעים.
    הכבדת הענישה על כל מה שקשור לטרור ישיר ועקיף.
    סגירת גדר ההפרדה.ענישה מכבידה.למליני.מעסיקי.מסיעי
    שבחים וחובת מאסר משנה ומעלה כדי למנוע קבלת
    עבודות שירות.קנסות מכבידים.ואף סגירת העסק.
    שלילת רשיון עסק.כולל רשיון נהיגה והסעות.
    החרמת הרכב.או הנכס המושכר.חילוט כספי תמיכה בטרור.
    הגדלת הסיורים על גדר ההפרדה.הוספת מאבטחים במסוף.
    פעילות נרחבת להוצאת שבחים.עונשים כבדים וקנסות
    לשוהים שבחים.זה המעט שניתן לעשות במדינה דמוקרטית.

  3. יותר מזה-תופעת המפגע הבודד מחייבת שינוי פרדיגמה ואסטרטגיה.

    בהתחלה ניסו לפעול כמדינות אך זה נכשל ממלחמת השחרור ועד מלחמת שלום הגליל. ולא שינו כל הטריקים(מלחמת התשה, התקפה באמצע יום כיפור וכו׳). וגם מול ארה״ב זו לא היתה הצלחה גדולה-תשאלו את סדאם חוסיין.
    אז שינו אסטרטגיה לארגוני טרור ולרגע היה נראה שזה הצליח כשהאינתיפאדה הראשונה הובילה לאוסלו. אך כשניסו שוב באינתיפאדה השנייה זה רק התפוצץ להם בפרצוף בצורת חומת-מגן, מלחמת לבנון השניה והתפכחות מאוסלו בצד הישראלי. גם מול ארה״ב זהנכשל כשהפיגוע בתאומים הוביל למלחמה בעיראק ובאפגניסטאן שדחקה אפילו את הארכי-מחבל בן-לאדן למחבוא חסר השפעה.
    אז שינו אסטרטגיה ובמקום לתקוף בעצמם הם רק יוצרים תנאים הגורמים ליצירת מחבלים בדמות הסטה דתית ופוליטית, עוני מתסכל וכמויות של נשק לא חוקי שמסתובבים ברחובות(אם כי, למען האמת לא תמיד צריך נשק חם לפיגוע) וכך יוצרים התקפות בלתי ניתנות לציפייה ומשיגים טרור יעיל.
    נקווה שגם הפעם המערב יצליח להסתגל ולהפיל את זה. אבל כרגע אנחנו עוד מתקשים להבין שהמפגעים הבודדים הם רק הכדורים שיוצאים מאקדח הטרור ומי שלוחצים על ההדק(הטרוריסטים האמיתיים) הם אלו ששומרים על ידיים נקיות.

  4. אכן שקר המפגע הבודד.התסיסה היא תמידית גם אם יש הבוחרים לא לשים לב אליה.

  5. בעיה. אם הקריטריון שיעקבו אחרי אנשים הם מחוייבותם לאיסלאם מייד יצאו כל ארגוני הזכויות למיניהם ויטענו לגזענות. גם בג"ץ מן הסתם יצטרף אליהם.

  6. תוצאה ישירה של ה"רב תרבותיות". בחברה בריאה יש ערכים מכוננים שמגיעים מהמשפחה ומהקהילה ויש סולידריות שנבנית מתוך תחושת שייכות ולכן כמות החריגים בה היא יחסית קטנה. בחברה שהשמאל מנסה לייצר לנו אין משפחה ואין קהילה והתוצאה הצפויה היא בהתאם.

    1. וזו הסיבה לכל הפיגועים שהיו באמריקה של 1890?
      או 1910?
      או 1930?…

    2. א, תזכיר לנו בבקשה אילו פיגועים היו באמריקה ב 1890?
      וב1910?
      וב 1930?

  7. המאמר כושל בהבנת המושג זאב בודד בהקשר של אירוע טרור. בשונה מפיגועים בהם מעורבים חוליית תכנון, חימוש, הסעה וכו', 'זאב בודד' משמעו אדם בודד שלוקח על עצמו, בלא תיאום ושיתוף עם אנשים אחרים, את כל שלבי הפיגוע. המושג מבקש לתאר את הקושי באיתור וסיכול מקרים כאלו, שכן החותם המודיעיני נמוך מאוד עד לא קיים.

    1. אף פעם לא הבנתי את המושג "זאב בודד" בהקשר שבו מתכוונים, של מישהו בודד. זאבים צדים בלהקות.
      אם כבר, אז "נמר בודד". נמרים חיים לבד וצדים לבד.