מכונת הרעל של השמאל מעלה הילוך

נפתלי בנט משאיר מאחוריו עם משוסע כפי שלא היה מעולם. הזיהום שהוא הציף בו את המערכת הפוליטית בזילות שלא הייתה כמותה, יצר חברה מקוטבת שבמשך שנה לא מצליחה לאחות את הקרעים – בתוך הימין והקרעים בעם כולו.

אלה שלא סולחים לבנט על מעשה הרמייה שלו מתקשים מאוד לסלוח לבוחריו. אלה שבחרו בו ועדיין תומכים בו רואים במתנגדיו "עדר של ביביסטים", וכל אנשי השמאל שקראו לו פעם "פשיסט" רואים בו מושיע שמנע מנשוא שנאתם, בנימין נתניהו, להיות ראש ממשלה.

בתוך הפילוג הנורא הזה נזרעים זרעי שנאה רעילים. כן, מכונות רעל שמקורן בשמאל, השמאל שתאוות השלטון דבקה בו לאחר שטעם אותה והוא מתקשה להיפרד ממנה.

מתקשה עד כדי כך שהסטנדאפיסט גיל קופטש אומר על תומכי נתניהו שהם אינם קוראים ספרים אלא רק מקללים וגם את זה הם כותבים בשגיאות. לא הצלחתי לפענח מאיזו השכלה של יאיר לפיד הוא מתלהב כל כך, אבל מסתבר שבעיניו לפיד הוא איש ספר וראש ממשלה יפה.

"יאיר לפיד הוא איש מאוד מוכשר. אמנם מכונת הרעל של הביביסטים מנסה להוציא אותו טמבל, אבל @yairlapid ממש לא. הוא מאוד חכם, הוא ליברל אמיתי. הוא איש ספר!". גיל קופטש דיבר בהומור על תומכי @netanyahu בשיחה עם @JacobEilon ואמר לשר לפיד: "תמשיך להיות יפה, אתה ראש הממשלה הכי יפה שהיה פה" pic.twitter.com/f7MU2dY0U6

— ערוץ כנסת (@KnessetT) June 26, 2022

אבל זו הייתה רק ההתחלה. למחרת הגיע איש התקשורת גדי סוקניק לאולפן ערוץ 13, שם טען כי חברי מפלגת 'יש עתיד' הם ב"רמה גבוהה הרבה יותר של אינטליגנציה, תרבות ושיח מאשר נבחרי הציבור של הליכוד".

אפשר היה להיפגע מהאמירה השקרית הזו אם מסתכלים על רשימת ההישגים האקדמיים של חברי הכנסת מהליכוד מול אלה של 'יש עתיד', אלמלא היה מקדים שטות כל כך מנותקת לפני כן: "הליכוד הוא מפלגה לא דמוקרטית, יש להם שליט יחיד שקובע את הרשימה". כנראה שגם באמירה הקודמת הוא החליף בין המפלגות.

גם כאשר קיבל הזדמנות להבהיר את דבריו בראיונות בהמשך, סוקניק כמובן לא התנצל. השמאל לא מתנצל לעולם על הרעל שלו. הוא רק דורש את זה מאחרים. גם ראש הממשלה החליפי או היוצא טרם הגיבו או גינו את הדברים.

מגיש החדשות לשעבר, גדי סוקניק: ״נבחרי הליכוד ברמה נמוכה בהרבה מהנבחרים של יש עתיד. רמה נמוכה של אינטלגנציה, של תרבות, של תרבות שיח״ pic.twitter.com/bYVX2NYBqh

— Ran Boker רן בוקר (@ranboker) June 27, 2022

יום הרדיפה נמשך אתמול עם טור דעה של העיתונאי\פוליטיקאי רביב דרוקר ב'הארץ', בכותרתו קרא לעשות לח"כ איתמר בן גביר "את מה שעשו למקארתי". הכוונה כמובן לסנאטור ג'וזף מקארתי, שפעל בשנות ה-50 ופעל נגד קומוניסטים שחדרו לטענו לחברה ולממשלה האמריקנית. בשלב מסוים הודח מהוועדה אותה הקים, "תת הוועדה הקבועה לחקירות בטחון לאומי", וספג גינוי רשמי בסנאט. לא זכור לי שבן גביר הקים ועדה לרדיפת אנשים או על מה יש לגנותו באופן כזה, אבל הוא הפך להיות אימת השמאל שמנופף בשמו בכל פעם בה הוא רוצה להזהיר מפני הממשלה הבאה.

באותה יממה ממש הגיע טור נוסף ב'הארץ', מאת רוגל אלפר, עם הכותרת החמורה אך הכנה להחריד, לשיטתם: 'בית המשפט העליון שייך לנו, השמאלנים'.

מה ניתן לומר על כותרת כזו בשיאה של הפיכה שלטונית שהפילה כאן ראש ממשלה? אני תוהה האם רוגל אלפר מבין עד כמה חמורה שלילת הימין באופן הזה. עד כמה היא אנטי-דמוקרטית. איזו חברה הוא מתאר כאשר היכל הצדק שייך רק לחלק ממנה? מה אמורים לעשות אנשי הימין כאשר הם זקוקים לשירותי המערכת המשפטית? מה אפשר להבין מהאמירה הזו על משפט נתניהו? על כל משפט בו עומד לדין איש ימין?

אם מחברים את ארבע הדוגמאות הקשות לעיל, שהופיעו כאמור במהלך יממה אחת בלבד, אני מתקשה לראות איזושהי התכנות ל"אחדות" עליה מדברים בצביעות אינסופית אנשי שמאל, ביניהם נפתלי בנט. אל תתפלאו אם כן אם מכונת הרעל של השמאל רק התחילה לעבוד.