הצעות 'המחנה הממלכתי' לשינוי יסודות הממשל מפרות את האיזונים בין הרשויות ורק יגבירו את חוסר היציבות הפוליטית
ביום שלישי האחרון הציג יו"ר 'המחנה הממלכתי' ושר הביטחון בני גנץ את מה שהגדיר כ"תוכנית לייצוב שיטת הממשל" בישראל. בין סעיפי התוכנית כלולות למשל הצעות כמו חקיקה לפיה הכנסת תפוזר רק ברוב של שבעים חברי כנסת, פיזור הכנסת במקרה של אי-העברת תקציב, הגבלת כהונת ראש הממשלה לשמונה שנים והגדרת "זמן מינימלי בין בחירות לבחירות".
על פי גנץ, צעדים אלה חשובים מכיוון ש"בלי יציבות פוליטית לא נוכל לטפל ביוקר המחיה, בחינוך ובאתגרים הלאומיים". גנץ הוסיף וטען כי "חוסר היציבות מוביל לשיתוק פוליטי, לאיבוד אמון הציבור, להגדלת תופעת הסחטנות הפוליטית ולפגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית", וסיכם – "אסור לתת לזה לקרות". האמנם?
אני מסכים עם גנץ על כך שחוסר יציבות פוליטית הינו דבר מזיק וצריך לשאוף ליציבות פוליטית. זו אינה אמירה שנויה במחלוקת. אבל כוונות לחוד ומציאות לחוד, והשאלה היא האם הצעתו משרתת את המטרה המוצהרת (והלגיטימית כאמור) שלה או דווקא פוגעת בה?
התשובה לשאלה זו ברורה לגמרי בעיניי, ולמרות העובדה המתסכלת לפיה מרבית הציבור הישראלי אינו מגלה הבנה נרחבת ביסודות משטר חוקתי באופן כללי ומשטר פרלמנטרי בפרט, ננסה בכל זאת להסביר מדוע הצעת מפלגת גנץ/סער/אייזנקוט מסוכנת לדמוקרטיה הישראלית, ולמה מדובר בהבלים שיפגעו קשות ביכולת התפקוד של הממשלה והכנסת ומעבר לזה. נעבור על הסעיפים:
"הכנסת תפוזר רק ברוב של שבעים חברי כנסת"
למה הצעה כזו תגרום? דמיינו למשל נסיבות פוליטיות דומות לאלו הנוכחיות, כלומר ממשלה שאין לה רוב אך יש לה יותר מחמישים חברי כנסת ולאופוזיציה אין יכולת להגיע לשבעים מנדטים. בתרחיש כזה, כמו במציאות כעת, לאופוזיציה אין גם אפשרות להגיע להקמת ממשלה חלופית משום שהיא מחולקת לגושים שלא מסתדרים ביחד, כמו מפלגות הערביות מחד ומפלגות הימין מאידך.
מה יקרה במצב כזה? תוהו ובוהו, פשוטו כמשמעו, בדיוק כפי שהיה בתקופה האחרונה. ראשית, הממשלה עצמה לא תוכל לשלוט בגלל שאין לה רוב, והאופוזיציה, ובכן, היא האופוזיציה ובהגדרה אין לה אחריות על קידום מדיניות.
בהקשר הזה ראוי לזכור ולהזכיר שהצד השני של חופש הוא אחריות. זה נכון בכלכלה, בחיים בכלל וגם בפוליטיקה. הממשלה והקואליציה הן הגורמים האחראיים לקידום מדיניות. ברגע שהם מאבדים את היכולת לשלוט ובו זמנית אין אפשרות לשוב אל העם על מנת להתאים את הרכב הקואליציה לנסיבות המשתנות, התוצאה היא אנרכיה ואי-יציבות.
מצד אחד יעברו שלל חוקים מוזרים (שמתאימים לחלקים השונים של האופוזיציה), ומצד שני ללא ממשלה בעלת יכולת משילות המדינה תמשיך להתדרדר. אלא שבניגוד לחוק כיום, לא תהיה כלל אפשרות לחזור לציבור כדי לבקש את אמונו המחודש בבחירות. המשמעות: המשך הכאוס וחוסר היציבות.
ברמה החוקתית, בנוסף, יש לזכור שזה לא סביר בעליל לייצר מצב לפיו לרוב אין את האפשרות לנהל את המדינה בגלל התנגדות של המיעוט. זה נוגד את יסודות המשטר הדמוקרטי. אפשר (ורבות מאוד ממדינות העולם עושות זאת) לדרוש רוב מיוחס לצורך קבלת החלטות קרדינליות, בדרך כלל החלטות ברמה חוקתית, אבל לא סביר שיידרש רוב מיוחס על עצם הצורך לנהל את המדינה, שזו המשמעות האמיתית של הצעת החוק בנושא זה.
"פיזור הכנסת במקרה של אי-העברת תקציב"
על פניו הצעה שנשמעת סבירה. ממשלה אמנם לא יכולה לתפקד לאורך זמן ללא תקציב אך ניתן למצוא לכך פתרונות טכניים במשך תקופה מסוימת.
למרות זאת, בסופו של דבר, תקציב הוא הכלי המרכזי של הממשלה על מנת לתפקד וללא תקציב לאורך זמן, ובכן, לא באמת ניתן לתפקד. לכן ישנו היגיון בפיזור הכנסת בעקבות אי-העברת התקציב, למרות שהמצב הזה הופך לעתים את התקציב לכלי פוליטי, דבר שבהחלט יכול להזיק, כפי שראינו בשנים האחרונות.
"הגבלת כהונת ראש הממשלה לשמונה שנים"
כאן אנחנו שוב חוזרים למחוזות ההזיה האנטי-דמוקרטית. אין ולו מדינה אחת בעולם שהיא גם בעלת משטר פרלמנטרי וגם מגבילה את משך כהונת ראש הממשלה. זה לא קיים. ולמה? מכיוון שבמשטר פרלמנטרי האזרחים מצביעים לבית הנבחרים, וחברי בית הנבחרים הם שבוחרים בפועל את הממשלה ומתוכה את ראש הממשלה.
אין כאן כלל בחירה לראש הממשלה אלא רק למפלגות או נציגים אזוריים של מפלגות, אשר מתכנסים לאחר הבחירות על מנת להחליט מי מתוכם יהיה ראש ממשלה.
תפקיד ראש הממשלה הוא כמובן חשוב מאוד, אבל במהותו הוא נובע מהסכמת הריבון שהוא בית הנבחרים. הניסיון למנוע מהריבון את האפשרות למנות לתפקידים בממשלה תיצור הגבלה לא הגיונית בעליל.
ואולי תשאלו, מה לגבי מדינות כמו ארה"ב או צרפת למשל, שם כהונת הנשיא מוגבלת בזמן? זה נכון, אלא שההגבלה מוטלת על הציבור ולא על בית הנבחרים והרציונל הוא שצריך לרסן שלטון של איש אחד על מנת להימנע מהידרדרות השלטון למחוזות של משטר רודני, דבר שלא קיים במשטר פרלמנטרי משום שלמעשה בכל רגע נתון בית הנבחרים הוא זה אשר מקיים את הממשלה. מערכת האיזונים והבלמים במשטר פרלמנטרי אמורה לאפשר הן את קיום הרשות המבצעת והן את הפיקוח עליה, לפחות בתיאוריה.
"יוגדר זמן מינימלי בין בחירות לבחירות"
מעבר לשאלות בסיסיות כמו כמה זמן, למה דווקא תקופת זמן כזו או אחרת ומי בדיוק יגדיר את כל זה, הצעה זו מחזירה אותנו בדיוק לשאלה הראשונה – מה יקרה במצב בו לפני תום הזמן המינימלי אין לאף אחד רוב, אבל עדיין אי אפשר ללכת לבחירות? שוב, תוהו ובוהו.
מדובר למעשה בניסוח שונה במקצת אבל זהה מהותית לסעיף הראשון המגביל את פיזור הכנסת, ועדיין רעיון לא מוצלח במיוחד.
אז אם נסכם את עיקרי תוכנית גנץ, נראה כי יש לנו עוד מקרה בו פוליטיקאים ישראלים מפגינים חוסר הבנה בסיסי במשפט חוקתי ומרשים לעצמם לשחק באש בסוגיות הנוגעות ליסודות המשטר.
יש לכך פוטנציאל הרסני למדינה וחייבים להגיד את זה ולבלום את ההצעות ההזויות והמזיקות הללו בעודן קטנות. זה עוד מקרה בו אבירי "הדמוקרטיה" בעיני עצמם עושים הכל כדי לחתור תחתיה ולהחריבה סופית. הרעיונות המזיקים עליהם מדבר גנץ כעת יפגעו עוד יותר בתפקוד התקין של הדמוקרטיה הישראלית, ובפועל ישיגו בדיוק את ההפך מיציבות.
אמיר וייטמן הוא יו"ר הליברלים בליכוד
אם הכנסת תפוזר רק ברוב של שבעים חברי כנסת, אז מדוע נדרשים רק 61 כדי להקים ממשלה?
או שגנץ רוצה ש-10 אנשים מהקואליצה, כולל גנץ עצמו (לדוגמא) יצביעו לזרוק את עצמם מהכנסת?
בקיצור, הצע"ח כ"כ חסרת שכל, כ"כ מתאימה למשטרים דיקטטוריים בלבד – רק מפלגה שקוראת לעצמה "המדינה זה אני" (ממלכתי = מדינה), יכלה להציע.
למען הסר ספק, כל בטחוני נתון בכך שהשליט העליון קים ג'ונג-גנץ, מוביל אותנו לעתיד טוב יותר. גנצלי כל העולם, התאחדו 🙂
צודק. גנצלה אדום גם גידי סכינאי 2014
א.לגבי התקציב, ישנו פתרון אלטרנטיבי שיכול להחזיק גם בטווח הארוך: היה ולא עבר תקציב חדש עד ה1.1-התקציב של שנה שעברה יוארך אוטומטית בשנה נוספת אך לקואליציה תשמר האפשרות לאשר תקציב חדש בכל עת שתחפוץ.
ב.לגבי הזמן בין מערכות בחירות-לרוב הציבור זכרון קצר ובעיקר כשהתקשורת לא מזכירה נשכחות. ולכן זמן ארוך מדי יתן מרחב אחרי הבחירות בו יוכל כל פוליטיקאי לבגוד בבוחריו ובאינטרסים הלאומיים תוך ידיעה שרק לקראת הבחירות הוא יצטרך להזכר להוכיח את עצמו.
רק תסתכלו על אלה שהיו מוכנים להכניס את רע״מ לקואליציה ו׳פתאום׳ בתקופת בחירות נזכרו לצאת למבצע צבאי(תוך רמיסת הנהלים ולקיחת צילומים לא חוקיים) על מנת להראות כדואגים לבטחון.
מה שכתבת על התקציב כבר קורה. כל עוד אין תקציב, מוגדר תקציב המשכי. לוקחים את התקציב של השנה הקודמת וכל חודש המשרדים מקבלים 1/12 מתקציב השנה הקודמת עם תוספת הצמדה למדד. אפשר להסתכל על הצד החיובי: המדינה מבזבזת פחות כסף והגירעון יורד.
לא ידעתי על זה. אבל אם זה נכון-למה חוסר העברת תקציב מביא לפירוק קואליציות? למה עשו כ״כ הרבה סיפור סביב חוסר היכולת של גנץ להגיע להסכמות על תקציב עם נתניהו והצלחת בנט ולפיד להגיע להסכמות בינו לבין רע״מ בנושא(אגב, מה זה אומר על גנץ שזה השותף שאין לו פער בעיתי מדי איתו?!)? הרבה מהמשבר הקואליציוני היה יכול להימנע בקלות!
אם הבנתי נכון (ואני בכלל לא בטוח בזה) הסיבה שעושים בלגן בקשר לתקציב שלא עובר היא שיש הרבה כספים שמגיעים מחוץ לתקציב ה"מסודר" באמצעות הסכמים קואליציונים שעוברים, ואז הם לא נמצאים בבסיס התקציב, והם "נעלמים" כל פעם אם לא מאשרים אותם מחדש (למיטב הבנתי הרבה מכספי החרדים נשענים עליהם)
החוקים להגבלת בחירות הם יותר קישקוש פופוליסטי כי ברגע שיש 61 שרוצים לפזר את הכנסת, במקום להצביע על פיזור הכנסת הם יצביעו על ביטול שני החוקים האלה וישר יצביעו על חוק פיזור הכנסת.
לגבי הגבלת כהונה, אם הם מציעים לעבור למשטר נשיאותי או לבחירה ישירה שהופכת אוטומטית את מי שנבחר לראש ממשלה, זה בהחלט הגיוני. כל עוד בוחרים מפלגות וכל עוד בכל רגע נתון 61 ח"כים יכולים להפיל את הממשלה, אין שום היגיון בהגבלת כהונה וזה גם לא דמוקרטי.
אגב, בתקופת הבחירה הישירה החוק הגביל ל-2 כהונות רצופות. ברגע שביטלו את הבחירה הישירה, בוטלה הגבלת הכהונה.
קשה לי להאמין ולהשלים עם העובדה שמי שכבר כונה על ידי אחד המגיבים, קים גונג׳ גנץ היה רמטכ״ל והיום בתפקיד שר בטחון. פושע שגם עבר על חוקים הנוגעים בבטחון המדינה, שחייב להחקר ולעמוד לדין ושעליהם העונש הקבוע בחוק הוא מאסר של 7 שנים, והיום חושב ומתכנן לשנות את החוקים בתוקף תפקידו כשר ביטחון, לבטלם ובכך להסיר את קיומם של העבירות שהוא ביצע ולהתיר אותם.
אם אינני טועה היטלר תיקן חוקים בשיטה זו להצדיק את צעדיו ופעולותיו.
אחרי שנכנס לפוליטיקה באמצע משבר בו אף גוש לא מצליח להגיע ל61 מנדטים ופעל כדי להחריף את הקיטוב ולהפוך את זה ליותר קשה בכל דרך אפשרית.
אחרי שהוא בחר להגן על מי שיצרו מרכז להפצת מגפה קטלנית בבלפור כדי להפגין בדרישה להתפטרות ממשלה כלומר תמך בטרוריסטים.
אחרי שהוא רץ כימני ובסוף הצטרף לממשלת שמאל ואז פתאום כן היה לו קל להגיע להסכמות על תקציב.
אחרי שיצא בנחישות תמוהה להחלפת הרמטכ״ל עד כדי שימוש ביועמ״ש למינוי צבוע בממשלת מעבר.
אחרי שהוביל מבצע צבאי אפילו ללא התייעצות בקבינט.
שום דבר כבר לא יפתיע אותי לגבי גנץ.
שכחתי לציין:
דרישות בלתי פרופורציונאליות בעליל במשא ומתן הקואליציוני(השוואה מספר השרים במפלגתו למפלגה גדולה פי 2 והמצאת תפקיד ראש הממשלה החילופי) תוך צפצוף על העקרון שכל בוחר מקבל קול אחד שווה.
מניעת העברת תקציב באמצע משבר כלכלי כאשר כל שאר מפלגות הקואליציות תמכו בתקציב רק כי הוא הוגדר ׳חד שנתי׳.
חסימת הבאת חיסונים חיוניים לחיי אדם בשביל שליטה במשרד המשפטים.
התקפה בשם הדמוקרטיה על ראש מפלגה שבה יש פרמריז כאשר אצלו אין.
וכמובן חוסר לקיחת קמצוץ של אחריות על שום דבר מזה.
האיש לא מחמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות.
הדרישה של 70 ח״כים והדרישה לאיסור על בחירות (והחלפת הנציגים בכנסת) למשך תקופה פירושן שגנץ רוצה להיתקע בכוונה בממשלת מעבר(כלומר בתנאים הנוכחיים).
ומה הפלא? עם יועצים משפטיים כל כך נוחים אפשר ככה לקדם הכול ואין צורך בהרבה פשרות-מי שלא רוצה שילך וישאיר פשוט ממשלה יותר מתומצמת לשלוט.
איך אמר בנט כשנשאל על חוסר מנדט מהעם: ״האמת שזה לא מטריף אותי, זה מאוד משחרר, נקי מלשכנע מה שבעיני טוב לעם ישראל״.
מדויק, תחילתה של דיקטטורה ושלטון מיעוט.
דרך אגב, לפיד חותר לאותה נקודה, להשאר לנצח בממשלת מעבר.
גנץ צודק. אם ידרשו 70 חכ"ים להפלת הממשלה אז מראש לא יצוצו מורדים וסחטנים כי הם יבינו מהר מאוד שהם זורקים את עתידם הפוליטי עבור כלום.
מה שיחזק את המגמה בה ח״כים זוטרים הופכים לחותמות גומי הנשלטות ע״י ראשי המפלגה.
ממש דמוקרטי.
א. מכוח מה?
הצע"ח של גנץ, מדברת אך ורק על מספר ח"כ הנדרשים לפיזור הכנסת. אין בה שום סנקציות (וגם לא יכולות להיות – הצבעה בעד פיזור הכנסת אינה יכולה להיות עילה לשום סנקציה). אז כל השיח "זורקים את עתידם הפוליטי" הוא אבסורדי. אין ולא יכול להיות, שום דבר בהצע"ח שיכול לסכן את "עתידם הפוליטי" של מי מחברי הכנסת. בקיצור, זה סתם נושא שדחפת משום מקום.
ב. בדיוק להיפך (מבחינת תוצאה).
שינוי המספר מ-61 (הנוכחי, זהו מספר בו הקואליציה מאבדת את רובה בכנסת) ל-70 – אינו בהגדרה משנה שום דבר בשיטה הקיימת. להיפך, העלאת המספר *מעל* 61 – מובילה פשוט למצב בו אף יותר ח"כ יכולים לדרוש ולאיים.
ג. מאיפה הגיע המספר 70?
זו הנקודה הממחישה ביותר, את הטמטום בהצע"ח של גנצלה. בשיטה הדמוקרטית, מוכרים כמה סוגי "רוב". רוב רגיל של חברי הכנסת – מעל 51% (זה 61 ח"כ הידוע). רוב מוחלט – כל חברי הכנסת (אין באף משטר דמוקרטי, דרישה לרוב כזה באף קודקס) ורוב מיוחס – שני שליש (80 ח"כ, במקרה של הרשות הנבחרת הישראלית). אז מאיפה מגיע יצור הכלאיים של גנצלה, 70 חברי כנסת (58% מחברי הכנסת)?
ככל הנראה, גנץ ו/או סער (או ככל הנראה, יועציו/מפעיליו ליתר דיוק) – מסתכלים על חלוקת הכוחות *הנוכחית* בכנסת ישראל, כפי שראינו אותה בכל סבבי הבחירות אחרונות ובסקרים/שקרים אודות הבחירות הבאות אלינו לטובה ורואים חלוקת כוחות כמעט שווה בין מחנה הימין למחנה הסמול – כ-60 ח"כ לכל אחד (+/- כמה ח"כ לפה או לפה). אז "ההברקה" שלהם ככל הנראה היית – 70 ח"כ זה ככל הנראה, יותר ממה שכל מחנה יצליח להשיג וכך תושג "היציבות", שגנץ מתרברב בה.
ניסיון כה שקוף למניעת פיזור הכנסת באמצעים "חוקיים", באמת יכל לצאת רק מידי קים ג'ונג-גנץ ופרשת משפטים בושה, סער. שניהם שכחו שהם עובדים אצלינו (האזרחים) ונבחרים, רק כיוון שאי שם בעבר, אבותינו הבינו שמישהו צריך לנהל את המדינה, בזמן שאנחנו עובדים כל אחד בעבודתו. אז תפקידם לא ניתן להם לנצח (לא זכור לי שזהבה גלאון המליכה את סער למשיח מלך ישראל) ואין שום צורך ב"יציבות" מזוייפת, על מנת ששני מנהלי מדיניות כושלים (קים ג'ונג-גנץ ופרשת משפטים בושה, סער), ינהלו את חיי לנצח. אם כבר משהו יגרום ליציבות, זה סילוקם של פוליטיקאים מקצועיים כושלים, הנבחרים רק בזכות סיקור אוהד בפמפלט של שוקן.
האמת היא שגם בארה״ב וצרפת היה עדיף לבטל את ההגבלה על אורך הכהונה-אם מועמד כזה או אחר טוב מספיק בתפקידו כדי לשכנע את הקהל להמשיך לתמוך בו-למה להחליף אותו?
כל עוד הוא עומד לבחירה כל כמה שנים הוא עדיין יתנהל באופן שמחויב לטובת הציבור על מנת להיבחר מחדש.
דווקא חוסר האפשרות להיבחר מחדש עלול לגרום לו להתקלקל.
מה גם שזה מונע ממנו לקדם מדיניות שחושבת בטווח הארוך.
המטרה של גנץ היא פשוט להפוך את ישראל לאיראן ולא מהיום – https://freedom-is-slavery-il.blogspot.com/2020/02/blog-post_26.html
הזכרת הגבלת הכהונה בארה״ב היא מעניינת היות ומדובר על חקיקה פרסונלית שנועדה כדי לאחץ את פרנקלין רוזוולט לפרוש לאחר שהוא נבחר לכהונה רביעית ברצף.
גם כאן ראוי להתייחס לשאלת ההטיה הפרסונלית המרחפת סביב מדיניות מי שמחרים את אחד המועמדים המועדפים ביותר כיום.
חבל שהמאמר מזניח את הזווית הזו.
רק הצבעה ביום הבחירות למפלגות הימין תוכל לעזור. אחרת זה רק דיבורים שלא שווים כלום. הפעם כולם אבל ממש כולם מצביעים.
הצעה להגברת היציבות:
לאסור פיצולים של סיעות בכנסת. היחיד שרשאי לקבוע את הרכב הכנסת הוא הבוחר ביום הבוחר. לא ראוי שח"כ עובר עם המנדט שלו ממקום למקום. המנדט אינו רכושו האישי של הח"כ. אם הח"כ אינו רוצה או יכול לשמש בתפקידו במסגרת הרשימה בה נבחר, שיתפטר מהכנסת ואת מקומו יתפוס אדם אחר מאותה רשימה. כמובן שהח"כ המתפטר יוכל לרוץ בבחירות הבאות בכל רשימה בה יחפוץ. כל עוד הכנסת מכהנת, הרכב הרשימות בה לא אמור להשתנות.
הסדר כזה ימנע סחטנות ושוחד (שני צדי אותו מטבע), ימנע חוסר ודאות, יחסוך לכולנו זמן ואנרגיה שאפשר יהיה להקדיש לעבודה מדינית.
זו תהיה התחלה נהדרת.
וזו תמצית הסיבות למה אסור לאפשר את התמודדותם של לובשי המדים ממערכות הבטחון השונות לכנסת.
מאחר שהם כולם גדלו במשך שניםרבות במערכות היררכיות ודי דיקטטוריות בהן לדרגה יש משמעות יותר מאשר להגיון הצרוף והכל מתבצע דרך פקודות.
הם מביאים איתם את הדיקטטורה הזו גם לחיים הפרלמנטרים ומצפים שכולם יסורו למרותם מעצם היותם הם.
(למעט יאיר לפיד שכידוע לא היה גנרל אך עדיין מתנהל כדיקטטור במפלגתו כמצוות שולחיו ממשרד הפרסום).
הדיקטטורה המחשבתית הצבאית אינה יכולה לתפוס מקום במחשבה האזרחית ויעידו על כך כל אותם דגנרלים מימין אך בעיקר מהשמאל שעשו את המעבר בין המערכות הנ"ל.
החל מדיין רבין ושרון, עבור ברפול ובברק וכלה בגנץ. כולם עשו יותר נזק מתועלת במשרדים עליהם הופקדו ובעיקר במשרד הבטחון, בו הם התנהגו בעיקר כראשי ועד העובדים ולא כמתווי מדיניות.
שלושת שרי הבטחון הבודדים שעשו משהו וקידמו את המשרד היו בן גוריון פרס וארנס.
כל אותם דגנרלים תמיד קראו למימון יתר של אנשי הבטחון מאחר והם מקדישים את ימיהם ולילותם למען בטחון המדינה על חשבון נשותיהם,ילדיהם ומשפחותם. ואכן ברוב המקרים זה די מוצדק.
אבל אם כך הדבר, שיתכבדו אותם משקיענים וינוחו בביתם עם משפחותיהם שהוזנחו לטובת הבטחון ויפסיקו לקפוץ לפוליטיקה רגע אחרי תום תקופת הצינון.
פעם ראיתי את המכוער נפשית ופיזית הזה (שכן הפנימיות מראה עצמה בחיצוניות תמיד) יושב עם אשתו והם צופים בנאום של נתניהו.
זוג עיני אשתו שילחו חיצי שינאה שלא יאומנו בנתניהו. היא נראתה לי כמו מפלצת יורקת רוע.
הוא והיא זה זן זהה.
רדיפתו את המתיישבים והיהודים ממש מזכירה רדיפת יהודים לפני השואה.
כל שליחיו מכים ופוצעים כמו פסיכופאטים כי זו רוח המפקד השפל הזה.
סמולן קיצוני מסוכן לישראל.
להתפלל שמשמים יקבל בחזרה את כל מעשיו וישלם עליהם פי שבע.
סר האי בטחון החצוף והאפס.
אחוז בגרונו ובעוד מקום!
להקיא
ועוד לא דיברנו על מה הכלומניק הזה עושה בתמיכת הבהרב – סער האלה כשהם פועלים בניגוד לכל נורמה תוך מינוי רמטכ״ל ומינוי המזוז לשמונה שנים.
ללא כל קשרל"רפורמות"שמקדם אדם זה!!!
בני גנץ מסוכן למדינת ישראל,לעם ישראל ולארץ ישראל.ראה פגיעתו בהתיישבות היהודית בבתר הקרוי"שטח סי".
"ודי לחכימא ברמיזא"!!!!!!