כדי לשמור על סמכות הכנסת ולחזק אותה, הדיון ברפורמה והליכי החקיקה צריכים להיערך במסגרת פרלמנטרית
באחד מעיתוני סוף השבוע האחרונים, כתב פרשן אחד כי ח"כ רוטמן והשר לוין טעו כאשר התייחסו להעברת הרפורמה כאל אירוע פרלמנטרי נטו, ולא ציפו לתגובה כה חריפה. בפועל, על אף חוסר הקשב הפוליטי שהפגינו לכאורה השניים, המהלך הפרלמנטרי שיצאו אליו מעיד על דבר שקצת נעלם מהפוליטיקה שלנו בעשור האחרון – פרלמנטריות של עיקרון.
צריך לומר, הכנסת היא הרשות החלשה ביותר מבין השלוש. אפילו מתנגדים מובהקים לרפורמה כמו יועז הנדל כתבו על חולשתה ביחס לממשלה ובמיוחד ביחס לרשות השופטת. כל החקיקה הפרטית בכנסת מגיעה לוועדת שרים שמהווה דה-פקטו ועדת חקיקה קואליציונית ועל-פרלמנטרית, שלא רק שפגעה בעצמאות הכנסת אלא גם סרבלה אותה לאין שיעור. כאשר קיימת ועדה שמחליטה מה מגיע לכנסת אפשר להגיש אלפי הצעות חוק במושב, וחברי הכנסת הגישו לאורך העשור האחרון יותר ויותר הצעות חוק פרטיות שכל מהותן הצהרתי. במציאות הזו עבודת הכנסת טובעת בבליל של חקיקה מיותרת ולא רצינית.
ולא רק ועדת שרים לחקיקה פוגעת בכנסת. גם את סמכותה הבלעדית של הרשות המחוקקת לפקח על השלטון נטלו מידי בית המחוקקים. משרות האמון של שרי הממשלה כמעט ואינן נדרשות לפיקוח, והמינויים לגופים השונים שכפופים לשרים מגיעים איך לא, לוועדה שלא נמצאת בכנסת, אין בה נבחר ציבור אחד, ודיוניה אינם שקופים או פתוחים. הוועדות למינוי שופטים, דיינים, קסים, קאדים, המינויים הבכירים, החברות הממשלתיות ועוד שורה של תפקידים נטלו מהכנסת את סמכותה הבלעדית לשמור על השלטון, והותירו בידי המחוקקים בעצם את הסמכות להצביע, להגיש הצעות חוק בכמויות ולדבר.
השתרשה תרבות פוליטית מאוסה של מפלגות לא דמוקרטיות, בהן איש אחד מרכיב רשימה וקובע הכל, וחברי הכנסת הפכו למכונות הצבעה לכל דבר. בבחירות האחרונות אף החלו המפלגות לסחור ביניהן בחברי כנסת, כאילו מדובר בנכסים במשחק מונופול. המציאות כיום היא שארבע ממפלגות האופוזיציה אינן דמוקרטיות כלל; 'יש עתיד', 'כחול לבן', 'תקווה חדשה' ו'ישראל ביתנו' אינן מקיימות אפילו מראית עין של דמוקרטיה, וחברי כנסת מתחלפים ביניהן בסיטונות.
דווקא במציאות הזאת, ההתעקשות של רוטמן ולוין על אירוע פרלמנטרי נטו מרגישה כמשב רוח מרענן. מה נשאר מהכנסת, אחרי שאת הסמכות לפקח על מינויים הסכמנו לתת לוועדות עלומות, את הליך החקיקה היינו מוכנים להפקיד בפועל בהסכמת של הממשלה, את כינון החוקה הענקנו לבית משפט תאב כוח, ואת חברי הכנסת שלנו הסכמנו להפוך לרובוטים? אפילו את המתווים לפשרה סביב הרפורמה המשפטית הגישו אזרחים, והמגעים לפשרה נערכים בבית הנשיא.
לכן על לוין ורוטמן להמשיך בקו הפרלמנטרי שלהם, ולהתעקש כל הזמן על השבת כוחה של הכנסת וחיזוקה. דווקא עכשיו הם צריכים לבטל את ועדות המינויים, להחליף את ועדת השרים לחקיקה בנהלים פרלמנטריים ברורים, ולעמוד על מה שהיה אמור להיות מובן מאליו: סמכותה הבלעדית של הרשות המחוקקת לכונן חוקים ולפקח על השלטון.
אכן, רשימה חשובה של דברים שצריך לתקן על מנת להחזיר לעם את כוחו ושליטתו.
וזו רק רשימה חלקית. אפשר גם להזכיר את חוסר הפרדת הרשויות בתוך מפלגות האופוזיציה(אגב יותר מארבע מהן נטולות פרימריז-גם לערבים אין), משמעת מפלגציצ וקואליציונית, היכולת של מפלגות לרוץ ביחד והיכולת להתפצל ממפלגה בה נבחרת בלי לאבד את התפקידים בממשלה/כנסת וכן חוסר הקשר בין כמות התמיכה שקיבלו ח״כ/מפלגה למה שהם סוחטים במו״מ הקואליציוני.
"לבטל את וועדות המינויים" ובראש ובראשונה לבטל את הוועדה האקסקלוסיבית למינוי שופטים.
איזו מלחמת עולם מתנהלת היום סביב הרכבה של הקריקטורה הזאת!
אם היו מבטלים אותה , היה נחסך כל ההתגוששות סביב להרכב, והייתה לנו רק מלחמה אחת מרוכזת סביב ביטול הוועדה. לוין לא רק שעשה שגיאה עקרונית אבל גם שגיאה טקטית.
נציגי הרוב היהודי-לאומי צריכים להבין, שהם באופוזיציה לשלטון בכירי הדרג הלא-נבחר במוסדות המדינה. בכירי הדרג הלא-נבחר במוסדות המדינה ישתדלו:
למנוע כל ביצוע של המדיניות, שמנוגדות לעריצות ה"נאורה" של בכירי הדרג הלא-נבחר, למרות בחירת הרוב
למנוע יצוג של תומכי עמדות, שמנוגדות לעריצות ה"נאורה", כבכירים בדרג הלא-נבחר במוסדות המדינה
להכשיל שרים מהרוב היהודי-לאומי ואף לתפור להם תיקים
למנוע פיטורים של בכירים, שעושים את הנ"ל.
לכן צריך להזהיר את בכירי הדרג הלא-נבחר. שאם הם ימשיכו להפריע לנציגי הרוב היהודי-לאומי לשלוט ולא יוכיחו את זה ע"י התפטרות של עמיחי אשד וגלית בהרב מיארה, אז:
תהיה ממשלה מאוד מצומצמת וחלשה שבה השרים לא יהיו נציגים נבחרים, אלא אידאולוגים ומיקצועיים. רק ראש הממשלה יהיה ח"כ.
למנוע את התערבות הממשלה בחקיקה וביתר פעולות הכנסת(ביסוס הפרדת הרשויות)
לקצץ את הצורה לכל מה שאפשר במוסדות המדינה ע"י צמצום משרדים ויחידות
קיצוץ דרסטי של השכר והתשלומים למרבית בכירי הדרג הלא-נבחר במוסדות המדינה
חיוב עובדי מוסדות המדינה להופיע להזמנת ועדות הכנסת ולענות לשאלות הח"כים
הורדה רצינית של המיסים
רוב השכר הגדול לח"כים יהיה לפי נוכחות ועבודה בכנסת.
המהלכים הנ"ל יהיו מאוד פופולריים בעם ויהיה קשה מאוד למונעם ללא השתלטות פיזית על הכנסת.
סביר מאוד, שתהיה דרישה גדולה בעם לקבוע את המהלכים הנ"ל בחוקה. קיבוע המהלכים הנ"ל בחוקה יצמצם בעתיד את עריצות המנגנון השלטוני.
רעיונות מצוינים ברובם!
רק הסתייגות קטנה: למה שראש הממשלה יהיה ח״כ? הפרדת רשויות צריכה להיות מלאה. אפילו לא ברור לי למה הוא לא יכול (ולמעשה צריך) להפעיל את החוק הנורווגי.
ומהצד השני, שרים מקצועיים פירושו כאלה שהמערכת קידמה ולכן כאלה שהועתקו. מה הסיכוי למצוא ימני בצמרת צה״ל למשל? מה עם צמרת מערכת המשפט? ואותו דבר לכל פקידות בכירה בכל אגף במדינה.
לכן מדובר על רעיון זוועתי.
אבל אני מסכים שצריך לצמצם את מספר השרים ולעשות באופן מינויים רפורמה.
כונתי במקצועיים אינה אלה שהמערכת קידמה, אלא אלה שמבינים מספיק בנושא או במקצוע, כדי שהמערכת לא תמרח אותם. לצערי לא כל אלה, שהמערכת קידמה, הם באמת מקצועיים ורבים, שהוכיחו הבנה ומקצועיות אמיתית, המערכת דחתה בגלל סיבות לא ענייניות. האם מפקדים, שלא קודמו לצמרת צה"ל בגלל דעותיהם הימניות, פחות מקצועיים? האם למפקדים, שהגיעו מיחידות קומנדו קטנות יש יתרון מקצועי בניהול מלחמות גדולות?
ראש הממשלה צריך להיות נציג נבחר. לעומת זאת הסברתי את הסיבה לחוסר הכדאיות שהשרים יהיו נציגים נבחרים במצב הנוכחי.
לוין מסכן את מדינת ישראל,
כפי שכותב עומר ארכיה כיום הרשות המחוקקת חלשה,
לכן קודם כל יש לחזק את הרשות המחוקקת, ולאפשר לה לתפקד באופן עצמאי מהממשלה.
ואחר שהרשות המחוקקת תתחזק ותעשה את עבודתה, יש לחוקק הגבלות על הרשות השופטת שכיום עושה את עבודתת הרשות המחוקקת, אך אסור לזרוק את המים עם התינוק. כמו כן מומלץ להגביל את משך כהונת השופטים לעשר שנים, ואחר כך בחירה נוספת לעוד עשר שנים.
כמו כן לחוקק שרצוי לשפוט ולא לעשות הסכם עם עורכי הדין.