יש עתיד, אין דמוקרטיה

מפגן הסגידה המביך של ברביבאי משקף במדויק את שלטון היחיד שבנה ומתחזק יאיר לפיד

רה"מ לפיד והשרה ברביבאי | דוברות

ויש אחד קוראים לו יאיר לפיד"

אורנה ברביבאי עוררה סערה חדשה בשבוע שעבר, כאשר נתנה את האות למפגן סגידה מביך למנהיג בכנס הבחירות של 'יש עתיד'. אבל אנחנו לא כועסים על השרה. היא חברה מספיק ותיקה ברשימה כדי לדעת מה טוב בשבילה.

כל מי שמצטרף למיזם הלפידי יודע היטב מה הדיל: תשתקו ותצייתו לבוס, ובתמורה תזכו לג'וב מפנק. לפרטים לגבי גורלם של מי שהעז לסטות מן השורה, ניתן לפנות למשל לחברי הכנסת לשעבר עדי קול או חיים ילין. אפילו עפר שלח שנחשב כיד ימינו של לפיד ושותפו לפרויקט מהיום הראשון, ראה במהרה את הדלת ברגע בו החליט לפתח מעט חשיבה עצמית.

אבל מעבר למנטליות העדר הכנוע שכפה לפיד על נתיניו, אורנה ברביבאי פשוט שיקפה בדבריה את מנגנון המפלגה הבסיסי. עיון קצר בתקנון 'יש עתיד' מגלה למשל כי בהגדרת תפקידו של יו"ר המפלגה כלולות בין היתר הסמכויות הבלעדיות "להתוות את מדיניותה ואת דרכי ניהולה", לאשר "שיתוף פעולה עם מפלגות או גופים אחרים", להחליט על "הצטרפות המפלגה כחברה בקואליציה", לנהל משא ומתן קואליציוני בשם המפלגה, לקבוע את הרכב הקואליציה, למנות את השרים וסגני השרים ולקבוע את תפקידיהם לפי שיקול דעתו.

כמו כן, יו"ר המפלגה ממנה את חברי הנהלת המפלגה, את מנכ"ל המפלגה, את יו"ר מטה הבחירות וראש מערך ההסברה, את יועציה המשפטיים ואת הגזבר. ואם דאגתם לרגע מה אמורים להחליט כל אלה, התקנון קובע כי "בכל עניין בו לא נתונה הסמכות למי ממוסדות המפלגה, ליו"ר המפלגה תהא סמכות שיורית להכריע בו".

ומה לגבי בחירת יושב הראש? עם הקמת 'יש עתיד' נקבע כי היו"ר יכהן עד בתפקידו עד לכנסת ה-22, אז היו אמורות להיערך בחירות לראשות המפלגה. בינתיים לפיד האריך את הקדנציה שלוש פעמים מעבר לתקנון המקורי, והסעיף שונה בחשאי לטובת המשך כהונתו עד לכנסת ה-25 בטענה כי הנסיבות הפוליטיות אינן מאפשרות בחירות לראשות המפלגה. בחודש נובמבר האחרון הוכרז חגיגית כי המפלגה עומדת לקיים בחירות לראשונה מאז הוקמה לפני עשור, אך מכיוון שרק אדם אחד הגיש את מועמדתו לתפקיד יושב הראש, הפריימריז המובטחים בוטלו והמלך ממשיך לשבת על הכס.

על פי ניתוח של פרופ' עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מאז הקמת 'יש עתיד' בשנת 2012, המפלגה "מזוהה באופן כמעט מוחלט עם מייסדה ומנהיגה יאיר לפיד". קניג מסביר כי "שליטת היחיד של לפיד במפלגה נקבעה עוד בתקנון המקורי", ולדבריו "במשך השנים כמעט ולא נשמעו בשורות המפלגה קולות ביקורתיים כלפי לפיד, והיא אכן התנהלה באופן לא-דמוקרטי".

כדי להדגים את התופעה, קניג מביא את נתוני מדד הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית לפיהם ערב בחירות ספטמבר 2019 'יש עתיד' דורגה במקום ה-11 בלבד מתוך כעשרים מפלגות, עם 23 נקודות מתוך 100. כמעט כל הנקודות במדד הושגו "בזכות ייצוג הנשים במפלגה והשקיפות היחסית שלה", אך למרות זאת כותב קניג כי "היא הייתה מפלגה לא-דמוקרטית לחלוטין בהיבטים מרכזיים כמו בחירת המנהיג וגיבוש רשימת המועמדים לכנסת, והיא גם נטולת מוסדות פנימיים וחברי מפלגה (למעט מספר קטן שלא פורסם) שיכולים להשפיע על התנהלותה".

התקנון עבר לאחרונה ריענון קל אשר "אמנם מעיד על מגמות התמסדות ודמוקרטיזציה במפלגה", אך על פי קניג "מדובר בצעדים מתונים מאוד שלא עתידים לשנות בטווח הקרוב את שלטון היחיד של מייסדה יאיר לפיד". במילים אחרות, אורנה ברביבאי סיכמה את התקנון האנטי-דמוקרטי של לפיד במשפט אחד קצר וממצה.

בזמן שמפלגות אחרות מנהלות בחירות מקדימות פתוחות ותוססות ולעתים אף לוהטות, במסגרתן המועמדים חורשים את הארץ, מתווכחים ומשכנעים, חברי הכנסת של 'יש עתיד' נהנים מחופשה נעימה וצוברים כוחות לקראת עוד קדנציה בה המאמץ העיקרי שיעשו יהיה להמשיך להתחנף לבוס. מכיוון שיש איש אחד שעל פיו יישק דבר, זה הרי המדד היחיד שחשוב.

במצב כזה אין פלא שח"כ טופורובסקי למשל משוכנע שהצבעת יחיד שלו יכולה להעביר בוועדת הכנסת החלטה "בפה אחד". אין גם פלא שבכירים אחרים ב'יש עתיד' מתחמקים ומצחקקים במבוכה בכל פעם שנשאלו האם מי מהם מתכוון להציג את מועמדתו להתמודדות על ראשות המפלגה.

כל עוד שלטון היחיד הזה התנהל בתוך המפלגה, אפשר היה להתייחס בעיקר בגיחוך לנאומים המליציים של ראשה על "דמוקרטיה" ולהטפות מוסר כאלה ואחרות. אלא שכעת כראש ממשלה, נראה כי לפיד ממשיך להתנהל כאילו המדינה רשומה בטאבו על שמו בלבד. הוא מחלק ג'ובים למקורבים וכספים לשותפים, מבלה בחופשות בארץ ובעולם, כופה משמעת נוקשה על כל חברי הקואליציה ואפילו לא מהסס לצאת למבצע צבאי בעזה בזמן ממשלת מעבר ללא דיון בקבינט, עדכונו או אישורו.

ובינתיים, איראן דוהרת ללא הפרעה לגרעין, יוקר המחייה מטפס לשיאים חדשים, ובקרוב ישראל תצטרך לקבל עוד החלטה מכריעה בדיונים מול לבנון לגבי השטח הימי במחלוקת בגבול הצפון. האם גם בכל אלה, במיוחד בתקופת בחירות רגישה, לפיד מתכנן להתנהל כפי שהתרגל להתנהל בחצר מפלגתו הפרטית? כראוי וכמצופה, לכך נענה באחד המשפטים האהובים על המנהיג העליון:

אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות, דמוקרטיה היא לא אחד מהם"


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. לפיד מצליח לעבוד על סמולנים שמפלגתו דמוקרטית, בדיוק כיוון שאיננו צריך לעבוד על אף סמולן.

    תומכיו לא רוצים דמוקרטיה והראיה החזקה ביותר לכך, אינה רק היעדר בחירות מקדימות. הראיה החזקה ביותר לכך, היא חלוקת ועדות הכנסת.

    להזכיר: כאשר שני הבוגדים בבוחריהם, שקד ובנט, סייעו לסמול הקיצוני לגנוב את השלטון,

    (קיומן של הבטחות לבוחרים לא צריכיות להיות משורינות בחוק, ע"ם להיות לב הדמוקרטיה – מכיוון שהן לב הדמוקרטיה, ע"ב הגדרת הדמוקרטיה. אפילו אם יהיה חוק כזה, כל מפלגה שתגנוב את השלטון באופן זהה לגנץ, סער, שקד, בנט ולפיד – תשנה אותו מיד כאשר זה לא יתאים להם לאחר בחירות. זו הסיבה מדוע אין חוק כזה, באף קודקס במדינה דמוקרטית. מפלגה שמבטיחה X (תקראו לזה מצע, חתימה על מסמך xyz בטלוויזיה, אמירה בכנס בחירות רשמי, השם ממש לא משנה) ומבצעת Y, מבטלת למעשה, את המשטר הדמוקרטי והופכך את ישראל למונרכיה ו/או דיקטטורה [כלפי חוץ, נבטיח משהו ע"מ שיתקיים למראית עין הליך בחירות, אך בפועל נמנה את המונרך ו/או דיקטטור שאותו רצינו למנות, גם אם זה מחייב התרת כל התחייבויות לבוחרים – אשר מלכתחילה נאמרו רק למראית עין])

    אז כאשר, כאשר שני הבוגדים בבוחריהם, שקד ובנט, סייעו לסמול הקיצוני לגנוב את השלטון. הם (בנט, שקד, גנץ, סער וכמובן, לפיד) הגיעו למסוכה הכוללת את מינוי ועדות הכנסת. כיוון שהרכב ועדות הכנסת מתבסס על גודלה של הסיעה בכנסת וזהו מספר קשיח, שלא ניתן לגנוב אותו באמצעות הבטחת כסא ראש ממשלה לבניטו – הוא תלוי אך ורק, בהצבעת אזרחי ישראל – הסמול הקיצוני היו בבעיה. היות באמצעות התרת הבטחות לבוחרים, הם היו מסוגלים להרכיב "קואליציה" יחד עם החמאס (זו ההגדרה של הבוגד במצביעיו, בניטו – למפלגת רע"מ, אני רק מצטט את דבריו). אך מינוי של ועדות הכנסת, אשר מפקחות בפועל על עבודה של הממשלה, על פי הדין הקיים – היה הורס את כל גניבת השלטון שהצליחו לבצע.

    לכן, בלית ברירה מבחינתם, התחילו לפיד ובנט לרמות גם כאן. כיצד? באמצעות שינוי חוקי המשחק, תוך כדי המשחק. הם מידרו את האופוזיציה מכל תפקידי המפתח והפחיתו את מספר חברי האופוזיציה בועדות, בניגוד מוחלט לדין הקיים. זו הסיבה אגב, שגם העליון נאלץ לפסוק לרעת גנובי השלטון – בנט, שקד, סער, ליברמס, גנץ וכמובן, לפיד. לא כיוון שלפתע, התעורר מצפונה של החונטה בגלימות והם חשבו שגנבי השלטון ביצעו משהו לא חוקי (מצפון ועליון/בג"צ בהרכבו הנוכחי, אלה הפכים). אלא כיוון שאם הדין הנוכחי, אומר שצריך להיות X חברים לאופוזיציה בועדה מסוימת ובפועל, לא מונה אף אחד – גם שחקני המילים בחונטת הגלימות, לא יכולים להציא תירוצים שמצדיקים זאת (אלא אם הם "מחליטים" שהחוק לא חל, על גנבי השלטון).

    עכשיו, עצם העובדה שלפיד ביצע זאת (כן, גם שקד, בנט, סער, ליברמס וגנץ) והתמכים שלו עדיין תומכים בו – מעמידה אותם באותה שורה, עם אלה שביצעו זאת בעבר. רוצים לשמוע זאת או לא, צעד זהה ביצעו הנאצים עם עלייתם לשלטון. גם אם נניח שאת הצתת הרייכסטאג הידועה, ביצעו הקומוניסטים – אין קשר לוגי ישיר ל"צו נשיא הרייך להגנת העם והמדינה". גם אם מניחים שקומוניסטים ביצעו את ההצתה, אין קשר לוגי ישיר לאיסור של כל המפלגה, בדגש על נבחרי הציבור לרייכסטאג. הסקה לוגית אלמנטרית, מובילה למסקנה פשוטה, שהנאצים השתמשו באמצעים "חוקיים" – על מנת להוציא את מתחריהם מהרשות הנבחרת וזו היית כל מטרתם מלכתחילה.

    אז המסקנה הלוגית במקרה שלנו, אלמנטרית – לו בוחריו של לפיד, היו בעד קיום משטר דמוקרטי במדינת ישראל. הם היו מתנגדים לצעד כה קיצוני שביצע. זה היה בא לידי ביטוי במחאה כנגד הצעד, כאשר התבצע (לא היית מחאה כזו) ו/או מביא להפחתה ניכרת בכל המבצעים לעיל בבחירות הנוכחיות (אשר גם לא קורה). כיוון שזה לא קרה, אין לנו אלא להסיק, שבוחריו של לפיד אינם מעוניינים בקיום משטר דמוקרטי במדינת ישראל.

    במילים הם כמובן בטוחים שהם קנו את הדמוקרטיה (כל נרקיסיסט בטוח בכך) אך במעשים בפועל, לא.

  2. מה שמדהים יותר מכל הוא שמפלגות מרץ והאבודה מעדיפות לפלרטט עם אחוז החסימה מאשר לתקוף את לפיד על חוסר הדמוקרטיה שלו כדי לנסות להחליש את יש עתיד ולגנוב מהם קולות.

  3. וכל מצביעיו מעידים על עצמם מיהם

  4. אין אלוהים מלבד השמאל ולפיד הוא נביאו.

  5. לצערי, רבים עדיין לא מבינים. לדעתי לפיד לא רוצה לנצח בבחירות אלא לשמר את התיקו, כך שיוכל להמשיך כראש ממשלת המעבר לתקופה ארוכה. פשוט כך.
    בבחירות הקרובות חייבים לצאת להצביע כדי שתהיה הכרעה ברורה.