בראיון עם בנט, אסנהיים שוב מקבל ציון נכשל

הצפייה בראיון של נפתלי בנט אצל עמרי אסנהיים ברשת 13, מותירה את הצופה עם מסקנה עגומה: אסנהיים לא בא למשימה העיתונאית החשובה הזו בידיים נקיות. לא רק שהוא אפשר לבנט לשקר שוב ושוב, הוא גם שיתף פעולה עם שקריו. בכך שגה אסנהיים פעמיים: שגיאה ערכית בכך שמנע מצופיו מידע חיוני על המרואיין שלו, ושגיאה מקצועית בכך שוויתר על רגעים טלוויזיוניים חזקים שהיה משיג אילו היה מעמת את בנט עם שקריו ולא מלבין לו אותם.

הנה כמה דוגמאות לכשלים קטנים וגדולים מאותו ריאיון. היו כמובן עוד כשלים, גם גדולים וגם קטנים, אבל הדוגמאות ימחישו את הרוח הצבועה ששרתה על הריאיון כולו.

נתחיל מהקטנים – בנט אומר שבנאום ההשבעה הסוער שלו, אמא שלו אמרה לו שנתניהו סימן בידיו לח"כים של הליכוד לתקוף אותו. ואז מראה אסנהיים סרטון של ההפרעות בכנסת ואת נתניהו יושב בשלווה וכותב משהו. איפה תנועת היד שראתה אמא? הרי המליאה מצולמת כל הזמן מכל כיוון. ודאי דיון כה סוער, ודאי כיסא ראש הממשלה. במקום שאסנהיים יעיר משהו בסגנון: "סליחה מאמא שלך נפתלי, אבל סרקנו שוב ושוב ולא מצאנו את תנועת היד", נותר הסיפור כאמת, כי אמא של נפתלי אמרה שהיא ראתה.

הלאה. אסנהיים שואל את בנט אם יישב עם עבאס. שאלה פשוטה וישירה. בנט מתחכם ועונה שלא יישב עם מפלגה לא ציונית. כלומר מסרב לומר שלא יישב עם עבאס. הנה פוטנציאל לשאלת המשך סופר חשובה ומעניינת: "עבאס ציוני? תשב עם עבאס?" אסנהיים לא שואל. מחליק לבנט את הנכלול הקטן וזורם איתו הלאה.

וכך זה נמשך לעוד הנחתה שבנט מרים לאסנהיים אך אסנהיים פשוט לא נענה: "הדרך היחידה לנצח את נתניהו", קובע בנט, "היא עם מועמד ימין". מעניין, לא? הרי עד לאחרונה המסר הקבוע של בנט היה שראש המפלגה הגדולה צריך להוביל את הגוש. מהסיבה הזו הוא גם התאחד עם לפיד, כדי שהאיחוד והיתרון במנדטים בסקרים יקנה לו את ראשות הגוש מול איזנקוט. מה קרה פתאום? שמא הצלילה שלו במנדטים והנסיקה של איזנקוט הן שגרמה לתפנית במסר הבסיסי? שוב הזדמנות לאסנהיים להוציא את בנט מאזור הנוחות ולהרוויח טלוויזיה דרמטית, שוב אסנהיים לא מקשה.

היו גם שקרים גדולים ומכוערים יותר. למשל השקר הבזוי על הוריה של סגן שיר חג'אג', הרצל ומרב חג'אג', שנרצחה בפיגוע, ש"נוצלו" לכאורה. בנט שולף טענה ישנה וממוחזרת שלו ולפיה "הליכוד שכר בריונים בשכר לפוצץ לי את טקס יום הזיכרון כשהייתי ראש ממשלה". וכדי להוכיח את טענתו החמורה, משודרת התקרית המדוברת. אלא שכולם, אולי חוץ מאסנהיים, הרי יודעים שהאנשים המתועדים צועקים לעברו באותו טקס ביום הזיכרון אינם "בריונים בשכר שהליכוד שלח", אלא מרב והרצל חג'אג', שבהם השתמש בנט בקמפיין שלו ובהם, לתחושתם גם בגד, כשהפר את כל הבטחותיו. איש לא שלח אותם לצעוק לו ואיש גם לא שילם להם. אסנהיים היה אמור לשאול אותו: "אתה מאשים את ההורים השכולים מרב והרצל חג'אג' שהם בריונים בשכר מטעם הליכוד?" אבל אסנהיים זורם ומחליק את השקר הגס ורע הלב, כדי להוציא את בנט קורבן של האירוע. שערורייה ערכית ועיתונאית.

ואז מגיע הקטע המדהים עם השר עמיחי שיקלי. בתשובה לשאלה קונקרטית בעניין וכדי לנקות את עצמו תוך כדי הכפשת שיקלי, שולף בנט ממכשיר הטלפון שלו הקלטה קצרה של שיקלי, ממנה עולה כאילו היה שיקלי בעד צירוף רע"מ לממשלה. חשוב להבין. הפקת ריאיון מסוג זה היא אירוע מתגלגל ורב שלבים. אין סיכוי שאסנהיים לא ידע בשלב העריכה הסופי שבנט עושה תרגיל שקוף של הצגת רבע אמת תוך עוול לשיקלי. הוא אמור היה להגיד לבנט: "רגע, אל תעצור את ההקלטה, בוא נשמע מה שיקלי אמר לפני ואחרי הקטע שאתה משמיע, המסר שלו הפוך לגמרי לטענה שלך", אבל אסנהיים זורם ונותן לבנט גם את השקר הפחדני הזה. כדי לצאת ידי חובה, הוא מאפשר לשיקלי לבוא לאולפן אחרי סוף הריאיון כדי להוכיח את מה שאסנהיים היה אמור להוכיח. עוד טעות ערכית שהיא גם טעות מקצועית. אם היה אסנהיים משמיע לבנט בתגובה את כל ההקלטה ומוכיח לו בקלות שהוא טופל על שיקלי עלילה מכוערת, היינו מרוויחים עוד רגע טלוויזיוני חזק. אבל לא טלוויזיה חזקה מעניינת את אסנהיים, אלא לעשות נעים בגב לפוליטיקאי היושב מולו ולהפקה המשותפת לשניהם.

לסיום, עוד רגע מתסכל שבו מוליך אסנהיים את בנט ממש אל תוך המלכודת ואז, במקום לנעול אותה, הוא מאפשר לו לאכול את הגבינה ולצאת שבע ומרוצה לדרכו.

אסנהיים שואל את בנט שאלה נכונה ומתבקשת: האם הקמת את הממשלה מתוך אמביציה אישית או כי ראית את טובת המדינה. בנט מודה בכנות מעושה שאכן יש כאן גם אמביציה, אבל כמובן שכל שעשה, עשה לטובת המדינה, כי כך למד בבית הוריו. יפה, לא? אסנהיים שאל את השאלה הקשה, בנט ענה עליה ב"כנות" ו"הוכיח" שהוא איש ערכי. WIN-WIN קלאסי.

בשלב הזה בנט במלכודת. הוא קובע שסחיטת ראשות הממשלה עם שישה מנדטים, שבשלב הפרת ההבטחות הזה כבר היו שני מנדטים לכל היותר, נעשתה מתוך ראיית טובת המדינה. וכאן מתבקשת, זועקת, השאלה הבאה, שהיא נעילת המלכודת: "הרי נסכים שהתקדים של סחיטת ראשות ממשלה עם כה מעט מנדטים, אינה מחזקת הדמוקרטיה הישראלית אלא מחלישה אותה. למה סירבת שיאיר לפיד, שייצג 24 מנדטים, יהיה ראש הממשלה בעוד אתה תכהן כשר בכיר בממשלתו? גם בדרך המלך הזו היינו נמנעים מבחירות חמישיות ושישיות. לא היה עדיף כך לטובת המדינה?".

את השאלה המתבקשת הזו אסנהיים לא שואל. מהסיבה הפשוטה שלבנט אין עליה תשובה. היא מוכיחה שכל המהלך שלו נבע מתאוות שלטון לוהטת שמצדיקה אף את המכה האנושה במפרקת הדמוקרטיה שאותה דרש כתנאי סחטני להקמת ממשלת שמאל ערבים, בניגוד להתחייבויותיו לבוחריו.

המסקנה: אל המשימה העיתונאית הזו אסנהיים לא בא בידיים נקיות. ובדיוק מהסיבה הזאת בנט הסכים לבוא אליו.